מסכת מכשירין

מסכת מכשירין מסדר טהרות, בה יש ששה פרקים, היא מסכת העוסקת בהכשר לקבל טומאה, כאשר נופל על דבר אחד משבעת המשקים שהם: טל, מים, יין, שמן, דם, חלב, ודבש דבורים

יסוד המסכת הוא הפסוק "וכי יותן", ממנו נלמד כי גם אם השבעה המשקים באו בעל כרחו של האדם, הם מכשירים לקבל טומאה, שכן במשמעות המילה "יותן" משמע שבאו מאליהם. עם זאת, יש תנאי נוסף, שעל האדם להסכים ולשמוח בכך שהמשקים באו על הדבר, שכן כתוב "יותן" בלי וי"ו, כדי ללמד שהיא צריכה להיות כמו "יתן" - באופן של נתינה, שהאדם עצמו שמח ומסכים בכך.

אחד מהנידונים במסכת הוא דין "ניצוק", שעל פי ההלכה אינו נקרא חיבור, וכאשר האדם יוצק מכלי אחד לכלי שני, אין המים שבשני הכלים מחוברים זה לזה, אלא באופנים מסוימים. ועל כך יש שיחה מבוארת של הרבי, המסביר את שיטת הרמב"ם בענין, על פי תורת הנגלה והחסידות.

פרקי המסכת

1. כל משקה שתחילתו לרצון (שש משניות) – "מה נחשב רצון" לעניין רצון הבעלים להכשרה לטומאה באוכלין.
2. זיעת בתים (אחת עשרה משניות) – הכשרה לטומאה של בריכה אליה נופלת זיעת הבעלים, דיני עיר שגרים בה ישראלים וגויים וכן דיני רוב ומיעוט באופן כללי.
3. שק שהוא מלא פירות (שמונה משניות) – מפרק זה ועד לפרק ו' משנה ד' חוזרת המסכת לדיון שהחל בפרק א' בעניין הכשרת אוכלין לטומאה.
4. השוחה לשתות (עשר משניות).
5. מי שטבל בנהר (אחת עשרה משניות).
6. המעלה פירותיו לגג (שמונה משניות) – משנה ד' בפרק מפרטת את שבעת סוגי המשקים המכשירים מאכל לקבל טומאה (טל, מים, יין, שמן, דם, חלב ודבש דבורים). בהמשך מפרטת המסכת "תולדות" למשקים שנמנו, משקאות שהם טמאים ומכשירין ומשקאות שאינם מטמאים ולא מכשירין.

בסך הכל יש במסכת 54 משניות.