אתרוג

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתרוג קלבריה

אתרוג הוא פרי הדר הראוי לאכילה, ואחד מארבעת המינים שמצווה מהתורה לנטלם בחג הסוכות. ישנן הלכות רבות בנוגע לייחוס אתרוג ומראהו, ונהוג להדר במיוחד על מנת שהאתרוג יהיה מהודר. מנהג רבותינו נשיאי חב"ד והחסידים הוא לקחת אתרוג מזן קלבריה דוקא.

דיני האתרוג[עריכה | עריכת קוד מקור]

עץ אתרוגים

ייחוס האתרוג[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – אתרוג מורכב

אתרוג מורכב - כזה שצמח מהרכבת ענף אתרוג על אילן אחר, כמו לימון, או להיפך - ישנו נדון האם להכשירו. במשנה, בגמרא ובדברי הראשונים לא מופיעה התייחסות לדינו של אתרוג מורכב. רק בתחילת תקופת האחרונים נזכר הדיון בשאלת כשרותו של אתרוג זה. רבי משה אלשיך הביא כי חכמי צפת מדורות קודמים הסכימו שאתרוג זה פסול[1]. כך קבע גם רבי שמואל יהודה קצנלבויגן בשם אביו, המהר"ם פדובה, והוא אף הוסיף רשימת סימנים להבחין באתרוגים הנשלחים ממדינתו - איטליה אם הם מורכבים או לא[2]. אמנם הרמ"א והב"ח הביאו צדדים להכשיר, והיו רבים שנהגו כך למעשה; וכתבו שיש לסמוך עליהם בשעת הדחק[3].

רבותינו נשיאנו הכריעו לאסור בתכלית את האתרוג המורכב[4].

מסיבה זו, בין השאר, החמירו מאוד רבותינו נשיאנו לקחת דוקא אתרוג מזן קלבריה באיטליה, שעליו ישנה חזקה ברורה שאינו מורכב[5]. אדמו"ר הזקן הורה לקחת אתרוג זה דוקא, "מטעם הידוע לו". עוד אמר אדמו"ר הזקן כי כאשר ציוה ה' למשה רבינו לקחת "פרי עץ הדר", שלחו שלוחים על גבי עננים לקלבריה, לקחת משם אתרוגים[6]. וכן כתב הרבי הרש"ב: "ידוע אשר כ"ק רבינו הגדול א"ז אדמו"ר זצוקללה"ה החמיר לברך על אתרוג גענאווע דוקא . . וכן החמירו אחריו רבותינו אבותינו אדמו"ר זצוקללה"ה, עד מה שראיתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שהחמיר בזה עד מאד . . ועתה בחג הסוכות העבר לא קבלתי האתרוג בזמנו, ומה מאד העגמ"נ שהי' לי מזה ה"י, ורציתי לעיין בהדין אולי אמצא מדברים מנידון אתרוגי קארפע או א"י ולמצוא היתר לברך עליהם (ובאמת, אף מצאתי היתר בספרים אינני יודע אם הייתי סומך ע"ז, אחר שאבותינו רבותינו זצוקללה"ה החמירו בזה כ"כ)"[7].

בהוראת הרבי, ניטעו בכפר חב"ד אתרוגים מזן קלבריה, ואתרוגי כפר חב"ד הם מזן זה[8]. ברבות השנים זכו בעלי הפרדסים לקבל את האתרוגים שעליהם בירך הרבי, וכיום כל האתרוגים בכפר חב"ד הם צאצאי אתרוגי הרבי. הרבי ציין שמעלת אתרוגים אלו פחותה ממעלת אתרוגי קלבריה מאיטליה, אך גם להם המסורת שאינם מורכבים[9].

מראה האתרוג[עריכה | עריכת קוד מקור]

צבע האתרוג צריך להיות צהוב. נחלקו התנאים באתרוג שצבעו ירוק "ככרתי", האם כשר או לא, וההלכה שפסול[10].

נחלקו ראשונים מהו הצבע המוגדר "ככרתי" ופסול: יש אומרים שהוא נוטה לכחול, אבל האתרוגים הירוקים המוכרים לנו כשרים; ויש אומרים שהירוק המוכר לנו הוא ככרתי, והירוק הכשר הוא צהוב בלבד[11]. להלכה פוסק אדמו"ר הזקן כי הצבע הכשר הוא צהוב, ואתרוג ירוק פסול, אלא שאתרוג שצבעו ירוק כאשר נתלש מהעץ ועתיד להצהיב כעבור זמן כשר עוד לפני שהצהיב. אלא שכדי להיות בטוחים בכך, נהגו לקחת אתרוג שכבר החל להצהיב[12].

למעשה, מנהג חב"ד לקחת אתרוג צהוב, כעין שעוה[13]. מנהג הרבי להקפיד שהאתרוג יהיה צהוב ביותר[14].

מנהגים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי עם ארבעת המינים
  • בעת אמירת הלל אוחזים רק בלולב ולא באתרוג, ואת האתרוג נוטלים רק בעת הנענועים[15]. מקור המנהג בהנהגתו של הרבי הריי"צ, שמצד זהירותו הגדולה שלא תהיה על האתרוג אף שריטה, ובפרט כאשר לא היה בקו הבריאות, השתדל שלא לאחזו אלא כפי המוכרח. החסידים שראו את זהירותו זו, הידרו גם הם כך. הנהגה זו השתנתה על ידי הרבי בשנת הקהל תשמ"ח, אז אחז גם את האתרוג כל משך ההלל, על מנת להדגיש את ענין האחדות שצריך להיות בשנה זו, כפי שביאר בשיחתו באותה השנה[16]. מאז נוהגים החסידים כך בשנות הקהל.
  • למרות הזהירות הגדולה לשמור על האתרוג מכל שריטה, הורה הרבי שיש הידור בשימוש בו למבצע ד' מינים, על אף שהשימוש הרב יפגע ביפיו, והוסיף[17]: "וכבר ידועה הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר שנתן לכמה וכמה לברך בהאתרוג שלו, ומסופר על אחד הרבנים הצדיקים (כמדומה מפולין) שהתנהג כן בקביעות, וכששאלוהו, והרי ע"י משמוש נוגעים בהענין דהדר, ענה שאין לך הדר מזה שכמה וכמה מבני ישראל יקיימו בו מצות נעלית זו".

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

כל ארבעת המינים שבלולב מבטאים את ענין האחדות[18], אך במיוחד האתרוג, ולכן הוא הראשון שנזכר בפסוקים. האחדות שבאתרוג היא שהוא "דר באילנו משנה לשנה", כלומר, שהוא סובל את כל שינויי מזג האוויר, ולא זו בלבד, אלא שהוא גדל מהם (שהרי אם לא היה גדל, היה מתקלקל), כלומר, ששינויי מזג האוויר מן הקצה אל הקצה נכללים בו והוא גדל מהם[19].

אתרוג ראשי תיבות "אַל[20] תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"[21].

בני ישראל משולים לאתרוג[עריכה | עריכת קוד מקור]

אומרת הגמרא[22] "מאי דכתיב[23] כתפוח בעצי היער וגו', למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע"[24].

אף שעץ של אתרוג אנו רואים שגדל כשאר אילנות, הכוונה כאן של "תפוח" הוא - אתרוג[25], ואתרוג פריו קודם לעליו, מכיון שדר באילן משנה לשנה, ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים, הרי פריו קודם לאותם עלים של השנה החדשה.

וזה שאתרוג "פריו קודם לעליו", מורה על בני ישראל שהקדימו נעשה לנשמע[26].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שו"ת מהר"ם אלשיך, סימן קי.
  2. שו"ת הרמ"א, סימן קכו.
  3. ראה שו"ת הרמ"א, סימן קיז. שו"ת הב"ח הישנות, סימן קלה-קלו.
  4. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן תרמח, סעיף לא. שו"ת צמח צדק, אורח חיים סי' סד. (בדברי הצמח צדק אין מסקנא מפורשת, אך כן למדו בכוונתו אדמו"ר הרש"ב (אגרות קודש שלו חלק א, ע' קיב) והרבי מלך המשיח שליט"א (אגרות קודש חלק יב, אגרת ג'תתלד).
  5. שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן רז.
  6. ספר המנהגים ע' 65, הערה 5.
  7. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א ע' סב.
  8. ראה בערך אתרוג קלבריה.
  9. אגרות קודש חלק יג, אגרת ד'שפא.
  10. משנה סוכה לד, ב. רמב"ם הלכות לולב פרק ח הלכה ח. טור, שולחן ערוך (ושו"ע אדה"ז) סימן תרמח סעיף כא (אדה"ז - סעיף ל).
  11. ראה תוספות סוכה לא, ב ד"ה הירוק. חולין מז, ב ד"ה אלא.
  12. שו"ע אדה"ז שם.
  13. ספר המנהגים ע' 65.
  14. מעשה מלך פרק כה סעיף ח.
  15. ספר המנהגים, ע' 67.
  16. ה' דחג הסוכות תשמ"ח.
  17. אגרות קודש חלק טז, אגרת ה'תתטז.
  18. ראה בערך ארבעת המינים.
  19. ד"ה בסוכות תשבו תשל"ח, סעיף יד. ד"ה וחג האסיף תשמ"ג, סעיף ב.
  20. תהילים לו, יב.
  21. סה"ל להאריז"ל עה"פ. מושב זקנים עה"פ בראשית ג, ג. פנים יפות פ' אמור. – ולפעמים מצינו בכוונת אתרוג מלא וא"ו (ראה מאו"א א, קעז), וי"ל שזהו ר"ת "אל תבואני רגל גאוה ויד" (או: "גאוה ויד רשעים אל תנדני").
  22. שבת פח, סע"א ואילך.
  23. שה"ש ב, ג.
  24. הדמיון של עם ישראל ל"תפוח" (אתרוג) הוא, בנוגע הפרט של סדר הקדימה ואיחור, בדרך כלל הטבע באילנות, קודם עלין ואחר כך הפרי, וב"תפוח" הסדר הוא שלא על דרך הרגיל. וכמו כן עם ישראל היו שלא על דרך הרגיל "נעשה" לעשות מצד קבלת עול עוד קודם ההבנה והשגה. (ולא מדמין כאן את ה"נעשה" וה"נשמע" לה"עלה" וה"פרי". כי אם לסדר של קדימה ואיחור).
  25. וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא.
  26. שיחת ש"פ בהעלותך ה'תשכ"ז, תו"מ ע' 81. וראה שם בתחילת ההתוועדות הסיפור של הבעש"ט אודות יהודי פשוט ועני בשם ר' דוד שלא התרגז כשאשתו שברה את הפיטום של האתרוג.