זיהוי מקום המקדש
זיהוי מקום המקדש על הר הבית זהו חקר העוסק במיקומו המדוייק של בית המקדש והתחום המקודש של הר הבית בהר הבית בימינו.
המקורות במשנה עריכה
במסכת מידות[1] נאמר שהר הבית הינו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. איך זה מסתדר עם המציאות? (כיום אורך הר הבית כ-280 מטר ממזרח למערב על 490 מטר מצפון לדרום) מסביר ה'פסקי תוספות'[2] שההר גדול מחמש מאות אמה, אבל קדוש בקדושת הר הבית זה רק חמש מאות על חמש מאות.
המזבח מקומו קבוע לעולם[3], ולכן צריך לדעת את מקומו המדוייק של המזבח כדי שכאשר בונים את בית המקדש יידעו היכן לבנותו. וכן בשביל לדעת היום להיכן מותרת העליה להר הבית.
השיטה המרכזית עריכה
השיטה המרכזית סוברת שמקום קודש הקודשים הוא במקום בו בנוי היום כיפת הסלע. והסלע שכיפת הסלע היא אבן השתייה שהייתה בקודש הקודשים. שיטה זו מסתמכת בראש ובראשונה על מסורת שעברה בין יהודי ירושלים, ולהבדיל גם אצל המוסלמים והנוצרים, מאז בניית כיפת הסלע. מסורת זו תואמת עם המסורת מאז החורבן ועד בניית המסגד שהיה ידוע מקום המקדש ככתוב פעמים רבות בגמרא[4].
ומיקום כיוון המקדש, הוא מזרח מערב אסטרונומי מדויק ככתוב בגמרא[5].
המסורת עריכה
.הנה כמה מהמקורות לשיטה זו:
א. במדרש פרקי דרבי אליעזר[6]: "רבי ישמעאל אומר חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ואלו הן: .. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש ויבנו בנין בהיכל". כיום המבנה היחיד בהר הבית המסתדר עם מקום ההיכל זהו כיפת הסלע.
ב. במדרש נסתרות דר' שמעון בר יוחאי[7]: "המלך השני שיעמוד לישמעאל יהיה אוהב ישראל וגודר פרצות היכל, ועושה לו מקום השתחוויה על אבן השתייה". כיום יש מקום השתחוויה בכיפת הסלע על הסלע.
ג. במדרש שיר השירים רבה[8] כתוב ששרידי ההיכל ניכרים.
ד. במדרש הנעלם, זוהר חדש פרשת ויצא[9]: "רבי זירא בא לפני רבי אלעזר בן ערך, מצאו שהיה יושב ועיניו נובעות מים, והיה מרובב בשפתיו ובוכה. שמע שהיה אומר: אבן אבן קדושה עליונה על כל העולם בקדושת אדונך, עתידים בני אומות העולם לזלזל בך, ולהניח גויות טמאים עליך, לטמא המקום הקדוש, וכל הטמאים יגעו בך. אוי לעולם בזמן ההוא. ועל זאת בכיתי, כי על אבן זו עתידין לתת טומאת עמים ופגרי מתיהם. אוי לעולם, אוי לזמן ההוא, אוי לדור ההוא". יש לציין שמנהגם של הגויים עד היום לשים את מתיהם על אבן זו.
ה. ר' פתחיה מרגנשבורג[10] מבעלי התוספות: "והיכל נאה שם שבנה מלך ישמעאלים ובאו פריצים והלשינו למלך הישמעאלים ואמרו: "זקן אחד יש בינינו שיודע מקום ההיכל והעזרה". ודחק אותו המלך עד שהראה לו. והמלך היה אוהב יהודים, ואמר: "אני רוצה לבנות היכל ולא יתפללו בו כי אם יהודים". (יש לציין כי כיפת הסלע נבנתה בתחילה בשביל יהודים). ובנה היכל מאבן שיש... בנין נאה, ובאו בו גויים ושמו בו צלמים, אבל בבית קודשי הקודשים לא יכול (הצלם) לעמוד".
ו. רבי יעקב מפריז[11]: סביב אבן השתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד, ועשו אותו בית תפילה, ובנו למעלה מן הבנין כיפה נאה עד מאד. והבניין על בית קדשי הקדשים ועל ההיכל.
ז. תלמיד הרמב"ן[12]: סביב אבן השתייה בנו מלכי ישמעאל בנין מפואר מאד, ועשו אותו בית תפילה, ובנו למעלה מן הבנין כיפה נאה עד מאד. והבניין על בית קדשי הקדשים ועל ההיכל.
בפסיקה הלכתית עריכה
א. הרדב"ז[13]: "כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק הנקראת אצלם אלסכרא".
ב. בשו"ת שאילת יעב"ץ[14]: "קבלה ומסורת מאבותינו... וגם הבית שוב נבנה על ידי מלכי אומות העולם השולטים".
ג. הב"ח בשם הליקוטים[15]: "כשאדם בא לירושלים ורואה את הקובה של בית המקדש שהיא עזרה, חייב לקרוע".
וכן פסקו החיד"א[16], החת"ם סופר[17] החפץ חיים[18] ועוד.
במחקר וארכיאולוגיה עריכה
ביחזקאל[19] כתוב: "זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב קודש הקודשים". מכאן עולה שקודש הקודשים היה במקום הגבוה ביותר בהר הבית. והיום המקום הגבוה ביותר בהר הבית הוא מקום הסלע שבכיפת הסלע. מכאן יוצא שקודש הקודשים הוא שם. כן לפי המקורות ברמב"ם[20] ויוסף בן מתתיהו[21] - היסטוריון בן התקופה, קודש הקודשים הוא במקום הגבוה ביותר בהר הבית. ואם נניח שבעבר היה מקום אחר יותר גבוה ממקום הסלע שבכיפת הסלע, היו צריכים להוציא כ-15,000 משאיות חול. דבר כזה אמור להיות מתועד, ואילו במציאות אין שום תיעוד מהעבר על דבר זה.
ישנו במרחק 2 וחצי מטר מהקיר המזרחי של הרמה קיר עתיק שנמצא בדיוק במזרח אסטרונומי המזוהה עם הקיר המזרחי של העזרה. מקיר זה עד הסלע שבכיפת הסלע ישנו את אותו המרחק בדיוק כמו ממקום הקיר המזרחי של העזרה ועד לקודש הקודשים. כן נמצאו בעבר שתי קירות בהמשך מזרחה לקיר הנ"ל במרחק של השבעים מטר אחת מהשנייה, המזוהות עם קירות עזרת נשים, אשר היו במרחק 135 אמה אחת מהשנייה. כן הגבהים בין לפני הקיר המזרחי של הרמה לאחריו, הם בדיוק אותו הגובה שבין עזרת נשים לעזרה. כן בקיר המזרחי ישנם שתי קשתות המזוהים עם הכניסה ללשכת כלי השיר[22] .
בעבר, לפני שהיו את קירות הר הבית הנוכחיות, היו גם את קירות הר הבית המקודש. החוקר לין ריטמאייר מצא מדרגה המזוהה עם חומה עתיקה שהייתה במקום זה. מדרגה זו רחוקה כחמש מאות אמה מן הקיר המזרחי של היום שהוא הקיר המזרחי הקדום של הר הבית הקדוש, כנראה במוחש. זה מסתדר עם השיטה המרכזית[23].
כן ישנו בור לפנים מבור מתחת לסלע שבכיפת הסלע, שאליו אף אדם לא נכנס, המזוהה לפי שיטה זו עם הבור אליו יורדים למקום בו טמון ארון הברית - שטמון מתחת לקודש הקודשים[24].
השיטה הדרומית עריכה
השיטה הדרומית סוברת שמקום המקדש הוא בשטח הדרומי של הר הבית של היום, בין כיפת הסלע למסגד אל אקצא.
עקרונות השיטה עריכה
1. דברי האריז"ל[25], הרד"ק והאברבנאל[26] שמקום המקדש כיום לא בנוי עליו בנין. וכן ה'ניצוצי זוהר'[27] "שמכאן (מהזוהר) מוכח שהאבן שתחת כיפת הסלע אינה אבן השתייה".
2. החומה הדרומית כיום, היא החומה הדרומית של הר הבית הקדוש. ככתוב בשיר השירים רבה[28], וכדברי הכפתור ופרח[29] והמהרי"ט[30], (שהיא חמש מאות אמה לפי אמה בת 56 סנטימטר). וממנה יש למתוח לצפון חמש מאות אמה, ואלו הם החמש מאות אמה הקדושים שבתוכם בית המקדש. ושערי חולדה של היום הם שערי חולדה של הר הבית הקדוש, לפי זה וכן לפי המסורת. והם ככתוב במשנה בדיוק מול שלושת שערי העזרה. כן ישנו סיום חומה כמה מטרים דרומה משער הרחמים המראים על סיום החומה של הר הבית הקדוש.
3. דברי ה'כפתור ופרח'[31] שאם מחלקים את החומה המזרחית של הר הבית של היום לשלוש, בתחילת החלק השלישי מימין, כלומר תחילת השליש האחרון - הקרוב לדרום - שם הוא שער שושן. שער שושן ככתוב במשנה הוא בדיוק מול שער עזרת נשים ושער ניקנור וקודש הקודשים.
4.ע"י האדריכל טוביה שגיב נערכו בדיקות אלקטרו-מגנטיות וכן בדיקות חדשניות של תצלומי אינפרה אדום בכל הר הבית, נמצאו בדרום - חורבות המקדש, כ-12 מטר מתחת למפלס של היום שם. עליהם הצטברו אדמה במשך הדורות[32]. כן ע"י הבדיקות אלקטרו-מגנטיות, זוהו חללים באזור הדרומי, המזוהים עם הכיפין על גבי כיפין שהיו מתחת להר הבית הקדוש מפני קבר התהום[33].
5. בעקבות נצחונו של אדריאנוס על בר כוכבא, הוא גירש את היהודים מירושלים וכיסה את שרידי בית המקדש. הוא הציב את פסלו רכוב על סוס על מקום קודש הקודשים. כיום נמצא שרידי פסל זה במקום מזרקת אל-כאס. על ידי השוואה אדריכלית של שיטות שונות בין מתחם כיפת הסלע ומסגד אל אקצא שבהר הבית לבין מקדש יופיטר בבעל בק, הכוללים בזיליקה - מבנה מלבן מצד אחד של המקום הקדוש של האומה הקודמת, - כמו מסגד אל אקצא אשר הוא מדרום למקום המקדש לפי השיטה הדרומית - ומצד שני מבנה משושה/עגול - ואצלינו מצד ימין למקום המקדש מבנה מתומן - כיפת הסלע. ונראה שהבנייה בהר המוריה ובבעל בק נעשתה על ידי אותו בנאי[34].
6. מפלס הר הבית ההרודיאני הוא כ-721 מטר מעל פני הים, נמוך ממפלס הרחבה הנוכחית (737 מטר). מפלס זה קרוב למפלס שער ברקלי במערב והשערים הכפול והמשולש בחומה הדרומית[35].
ביאור: בחומה הדרומית של מתחם הר הבית ממוקמים השער הכפול ולידו השער המשולש המזוהים עם שני שערי חולדה שהיו בדרום הר הבית, ובחומה המערבית יש את שער ברקלי המזוהה עם שער קיפונוס. על פי התיאור במשנה ובדברי יוסף בן מתתיהו הובילו מדרגות משערי הר הבית למפלס ההיכל. הפרש המפלסים היה כ-22 אמות שהן כעשר מטר. כיום מפלס מפתן שער הכפול ושיר המשולש הוא בגובה 725.4, ומפתן שער ברקלי בגובה 721.3 מטר. לפי שיטה זו יש להנמיך את ההר בכ-11 - 16 מטר לפחות ממפלס הרחבה הנוכחית, שהוא בגובה 737 מטר. על פי כל השיטות, מלבד השיטה הדרומית, הפרש המפלסים בין השער הכפול ובין מפלס הר הבית היה בין 17 - 23 מטר, כפול ממה שמתואר במשנה שההפרש בין הר הבית להיכל הוא 22 אמה כעשר מטר.
7. אמות המים מבריכות שלמה סיפקו מים לירושלים; האמה העליונה, המאוחרת, הובילה מים לאזור מגדל דוד של ימינו, ואילו האמה התחתונה, הקדומה, סיפקה מים להר הבית. על פי תיאורי המשנה מי האמה נועדו לספק מים למקווה של הכהן הגדול שהיה מעל שער המים הגבוה כ-20 מטר מקרקעית העזרה, וכן לצורך שטיפת העזרה מדם הקורבנות. לפי כל השיטות, מלבד השיטה הדרומית, לא ניתן להביא את מי האמה למקווה בגרוויטציה (כוח המשיכה) כנדרש לפי ההלכה "מי מעין נמשכין", כיוון שאמת המים נכנסה להר הבית בגובה 737 מטר, ואם כן הייתה אמת המים נמוכה בכ-15 - 20 מטר מגובה המקווה של הכהן הגדול לפי השיטות השונות. כמו כן, לפי שאר השיטות הייתה האמה נמוכה ממפלס העזרה בכ-2 - 8 מטר. אולם לשיטה הדרומית, הסוברת שמפלס הרחבה הנוכחית של הר הבית (737 מטר) היה נמוך בכ-16 - 20 מטר, מובן מאד שמי אמת המים יכלו לבוא אל המקווה שעל גבי שער המים, וגם ניתן היה לשטוף איתם את העזרה[36].
לסיכום: גובה אמת המים היה 737.5 מטר, הפרש הגבהים בין אמת המים לבין הר הבית הוא 39 אמות, דהיינו 17.2 מטר; אם כך, מפלס הר הבית הקדום על פי אמת המים הוא 720.3 מטר.
8. יוסף בן מתתיהו[37] מתאר, שאגריפס המלך בנה בארמונו קרוב לכסיסטוס אולם שהצטיין בגודלו. הארמון שכן במקום גבוה, והמלך היה מביט משם על הנעשה במקדש. אנשי ירושלים התמרדו מאד על כך, שכן לא היה זה ממנהג אבותינו לראות את הנעשה במקדש, ובעיקר את הקרבת הקורבנות, לפיכך הם הקימו חומה גבוהה מעל האכסדרה הפונה מערבה בתוך העזרה הפנימית. גם ללא ידיעה מדויקת אודות מקום הארמון, ניתן ללמוד באמצעות חתכים אנכיים כי חומת העזרה מסתירה את המבט מהעיר המערבית לעבר העזרה, גם ללא תוספת חומה. כדי לראות את הנעשה בעזרה, יש צורך במבנה שגובהו 31 - 47 מטר מפני הקרקע, שהם 10 - 16 קומות. ללא אמצעים מכניים קשה לעלות לגובה כה רב במבנה שנועד למגורים. אמנם לפי השיטה הדרומית שמפלס העזרה נמוך בכ-10 מטר ממפלס הרחבה הנוכחי, אזי ממבנה בגובה של 23 מטר בלבד (7 קומות) שממוקם בקרבת הכותל המערבי ניתן לראות את הנעשה בעזרה[38].
9. בהר הבית ישנם למעלה מ-30 בורות, חלקם קטנים וחלקם גדולים. על פי תשריט הבורות ניתן לראות כי הבורות בצפון הם קטנים בקוטרם, וצורתם רגולרית - עגול, אליפסה מלבן וכו'; לעומת זאת הבורות בדרום הם ברובם גדולים מאד וצורתם אינה רגולרית, אלא אמורפית (צורה בלתי מוגדרת). ייתכן שהבורות בדרום אינם אלא שרידי המקדש, הטמונים מתחת למפלס הרחבה בדרום המתחם. אבני המקדש והעזרות נהרסו, ובין ההריסות נוצרו חללים אשר שימשו מאוחר יותר לבורות מים[39].
10. על פי ממצאי המחקרים הבריטים במאה הקודמת קיים חפיר בין כיפת הסלע לבין בית ספר אל-עומריה (החומה הצפונית של הר הבית כיום). החפיר מכוסה כיום ולא ניתן לראותו. על פי יוסף בן מתתיהו היה חפיר, אולם מקומו מצפון למצודת אנטוניה (מצודה ששמרה על בית המקדש). חייבים לומר שזהו החפיר המדובר, מכיוון שלא ידוע על עוד חפיר מצפון לבית הספר אל-עומריה המזוהה לפי החוקרים כמצודת אנטוניה. לפי זה, מצודת אנטוניה שנבנתה על שן סלע הייתה מדרום לחפיר. שן הסלע הנמצאת מדרום לחפיר היא סלע כיפת הסלע - "הצ'חרה". השיטה הדרומית, על פיה המקדש ועזרותיו שכנו דרומית לכיפת הסלע, משתלבת עם המסקנה כי מצודת אנטוניה נבנתה על הסלע שבכיפת הסלע. הנחה זו מתבססת על הנתונים הבאים: א. יוסף בן מתתיהו מתאר שבין החפיר שהיה בהר הבית לבין בית המקדש הייתה שן סלע שעליה שכנה מצודת אנטוניה, ואם כן יוצא שריפת הסלע היא מקום מצודת האנטוניה. ב. יוסף בן מתתיהו מתאר שמצודת האנטוניה נבנתה על שן סלע שהיה גבוה 50 אמה (22 אמה לפי אמה בת 44 סנטימטר) מסביבתה - קרקע הר הבית. לפי זה קרקע הר הבית ליד הוא כ-720 מטר. מסתדר פלאים. מה שאין כן לפי שאר השיטות המזוהים עם החוקרים שאומרים שמצודת האנטוניה נבנתה במקום בית ספר אל-עומריה, בפינה הצפון מערבית של מתחם הר הבית כיום, שן הסלע שם היא בגובה 749.8 מטר מעל פני הים, גבוהה רק 7 מטרים מסביבתה ולא מסתדר עם תיאורו של יוסף בן מתתיהו[40].
11. מתואר שמן ה'חקרא' - מצודה שהייתה מדרום למקדש, ראו את הנעשה בעזרה, ואם נניח כפי השיטות המרכזית והצפונית, לא יכלו לראות מן ה'חקרא' את העזרה, בגלל הגובה. רק אם נאמר כפי השיטה הדרומית, היה ניתן לראות מן ה'חקרא' את העזרה[41].
12. המסורת שמספר ר' פתחיה מרגנשבורג (לעיל) שהזקן סיפר למלך את מקום המקדש ואמר שזה בכיפת הסלע - הוא לא רצה לומר לו את המקום האמיתי ולכן שיקר למלך ואמר לו מקום אחר, כדי שהגויים לא יחללו את מקום המקדש.
13. מקום המקדש בתוך הר הבית הקדוש לפי זה הוא כמו שיטת רבינו שמעיה והרא"ש[42] שבית המקדש לאו דווקא היה יותר בצפון הר הבית הקדוש. או לחילופין כשיטת הרב דב לבנוני[43]: כתוב במשנה[42] "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה - רובו (כלומר - לפי רוב המפרשים - רוב השטח בין בית המקדש לחומות הר הבית היה) מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון ומיעוטו מן המערב". מדברי הגמרא והפוסקים עולה כי 'רובו' פירושו תמיד קצת יותר מחצי. ואם כן, אף בענין המרחק בין חומות העזרה לחומות הר הבית , חצי אמה יותר מן החצי נקרא 'רובו'. כעת נבאר זאת במספרים: רוחב הר הבית הקדוש מצפון לדרום הוא 500 אמה. רוחב העזרה בין צפון לדרום הוא 135 אמה, ועם שתי החומות של העזרה שכל אחת מהן היא 5 אמות, יהיה הסך הכללי 145 אמה. מעתה נשאר מקום פנוי בהר הבית בסך 355 אמה. נחלק את המקום הפנוי לשני הצדדים: בדרום שהוא המקום השימושי הגדול ביותר, ניתן 178 אמה, ובצפון 177 אמה. עתה נחשב את המידות שבכיוון מזרח - מערב: הר הבית 500 אמה, אורך העזרה ממזרח למערב ביחד עם עובי החומות - 197 אמה, נשאר מקום פנוי בהר הבית בסך 303 אמה. נחלק את המקום הפנוי: לצד מזרח 177.5 אמה, ללמד מערב 125.5 אמה. כן עולה גם מציורו של הרמב"ם הבא לתאר את מקום המקדש בתוך ההר, שהוא כמעט באמצע.
לפי שיטה זו הכותל המערבי כיום הוא בדיוק מול קודש הקדשים, כי עם ישראל, אם לא נביאים הם, בני נביאים הם[43]. או לחילופין שהייתה מסורת שזהו מקום המקדש ולכן שם מתפללים מתוך כל כותלי הר הבית.
השיטה הצפונית עריכה
השיטה הצפונית[44] סוברת[45] שמקום קודש הקודשים הוא במקומה של כיפה פרוצה הממוקמת מצפון לכיפת הסלע, בגובה 743 מטר מעל פני הים, המכונה 'כיפת הרוחות'. בריצפתה של כיפה זו, חשופה סלע ההר הטבעי, ולפי שיטה זו, זוהי אבן השתייה.
רבי עמנואל חי ריקי[46] כותב ששאר הרחמים הוא מקום שער שושן שהיה בדיוק מול קודש הקודשים. מכאן מתקבל שמקום המקדש הוא מול שער הרחמים, וצפונית לכיפת הסלע.
סברה זאת מתקבלת לפי הגירסא במשנה, לפיה מקום שריפת הפרה - שהיה בדיוק מול שער שושן, היה בראש הר המשחה, כלומר במקום הגבוה ביותר בהר הזיתים. והיום המקום הגבוה ביותר בהר הזיתים הוא בדיוק מול שער הרחמים.
בעבר היה אפשר לראות ציור שושן הבירה בשער הרחמים, וכן ישנה שם קשת המראה על שער קדום.
שיטה זו משתכללת עם העובדה שלפי מפת הבורות הנמצאים במקום שעליו ממוקם המקדש לפי שיטה זו, חלקו הדרומי של בור מספר 3 נמצא מתאים לבור הגולה שהיה בדרום העזרה, והוא מספר 1 הוא השיתין, שהוא מקום קיבול הנסכים שהיו מנסכים על גבי המזבח.
דעת הרבי עריכה
| ערך מורחב – איסור העליה להר הבית |
בקשר להעלאת רעיון העלייה לסדר היום הציבורי ובקשר לעלייה בפועל כתב הרבי בכתב יד קודשו: "פשוט אשר במצב הנוכחי בכל כיוצא בזה הנמשך עשיריות בשנים בכיון אחד, מימין (- אש דת למו) לשמאל - שהנני בכל התוקף נגד ההעל[א]ה על סדר היום [את] שאלת היתר העליה על הר הבית כי תיכף ומיד להתחלת השקלא וטריא בזה יעלו לשם כמה וכמה ולמקומות שאיסורן ודאי רחמנא ליצלן ומספרם ילך ויגדל רחמנא ליצלן. וכל האזהרות בזה (באם תבואנה) ילבו את היצרים ויוסיפו מספר העולים הנ"ל. וכל מי שיעשה בזה ופשיטא העולה בפועל יותר מעלית זקני ירושלים (תרתי משמע יראה שלם) ידו במעל עליית כל הנ"ל. ופשוט".[47].
בהתוועדות מוצאי שבת פרשת ויצא, ט' כסלו, אור לי' כסלו תשל"ח בעת שדיבר הרבי כנגד רצונם של הגורמים הנוגעים בדבר למסור את הר הבית הזכיר הרבי שדבריו אלו הם על אף "שהכניסה להר הבית אסור בהחלט ובלי שום ספק"[48].
במכתב לרב יהודה מאיר גץ דורש הרבי לבטל את התוכניות לחפירות תחת הר הבית, כשהוא מוסיף בכתב יד קודשו בסיום הקטע הראשון של המכתב: "כולל ועיקר - שבטלה התכנית לחפור מתחת לבית המקדש מחילות וכו' ואפילו לספקן". ובסיום מכתבו כתב הרבי בכתיבת ידו: "לשמור על הקודש שלא יגעו בו ולא בספקו וספסק ספיקו, כי "ממי שהזהיר על המקדש" אתה מתיירא"[49].
עם זאת, הביע הרבי את צערו מאופן השמירה על ההר מפני כניסת יהודים, ובלשונו: "יהודים "פראיים" מתעקשים שלא לאפשר כניסת יהודים לשם, עד באופן שמוציאים משם יהודים בעל כרחם וכו' וכו'". והתבטא כי בכך הם גרועים מהגויים - המודים בשייכות הר הבית לעם ישראל[50].
במענה מחודש מנחם אב תנש"א, לאחד שכתב שהוא שעוסק בעניני בית המקדש וכו' ובסיום מכתבו ציין שלפני נסיעתו לכאן ביקר במקומות הקדושים ובהר הבית במקומות המותרים, השיב הרבי: ""על פי תורתנו הקדושה – הלימוד בהלכות בנין בית המקדש – מעלה עליו הכתוב כאילו משתתף בבנינו, ואין בזה הגבלות, מה שאין כן בעליה בהר הבית – צריך להיות ברור מקום המותר לעליה, אזכיר על הציון להנ"ל"[דרוש מקור].
רבני חב"ד כמו גם רובם ככולם של הרבנים החרדים בני דורנו, פוסקים שאין לעלות כלל לשום חלק בהר הבית.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים
- ^ פרק ב' משנה א'
- ^ סימן ה'
- ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב' הלכה א'
- ^ מסכת מכות דף כ"ד עמוד ב'. ועוד.
- ^ תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק ה' הלכה א'
- ^ סוף פרק ל'. לא מופיע במהדורת רד"ל
- ^ מדרשי גאולה עמוד 189-190. חצרות בית ה' עמוד 90
- ^ סימן ח'
- ^ זוהר חדש מהדורת הרב מרגליות עמוד 54. (כאן בתרגום לעברית)
- ^ ספר אוצר מסעות עמוד 55-56
- ^ ספר אוצר מסעות עמוד 67. אוצר מסעות אייזנשטיין עמוד 65
- ^ מסעות ארץ ישראל ליערי עמוד 53. מסעות ארץ ישראל עמוד 86
- ^ תשובות סימן תרצ"א. וכן סימן תרל"ט
- ^ חלק א' סימן פ"ז. וכן סימן פ"ט
- ^ אורח חיים סימן תקס"א, ד'
- ^ אורח חיים שם
- ^ שו"ת חת"ם סופר יורה דעה סימן רל"ו
- ^ ליקוטי הלכות מסכת זבחים פרק איזהו מקומן, עמוד לד
- ^ פרק מג פסוק מב
- ^ הלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה א'
- ^ [דרוש מקור]
- ^ ועשו לי מקדש עמוד 82 - 83. הבית - ארנון סגל עמודים 58 - 62
- ^ הבית - ארנון סגל עמוד 19
- ^ הבית - ארנון סגל עמודים 12 - 17
- ^ מובא בספר 'עמק המלך' לר' משה ויטל בהקדמה פרק ט'
- ^ בפירושם לישעיה סד, י
- ^ על הזוהר פרשת פקודי
- ^ ב', כ"ב
- ^ פרק ו'
- ^ קונטרס 'צורת הבית' שלו, הובא בקונטרס 'דרך הקודש' לרבי חיים אלפנדרי
- ^ פרק ו' מהדורת לונץ עמוד צב - צג
- ^ המקדש - הרב לבנוני עמוד 165
- ^ תחומין י"ד עמוד 445
- ^ תחומין י"ד עמוד 443
- ^ תחומין טז עמוד 484
- ^ תחומין י"ד עמוד 441
- ^ קדמוניות היהודים כ', ח', י"א
- ^ תחומין י"ד עמוד 442
- ^ תחומין י"ד עמוד 444
- ^ תחומין י"ד עמוד 443
- ^ [דרוש מקור]
- ^ 1 2 מסכת מידות פרק ב' משנה א'
- ^ 1 2 בספרו 'המקדש' עמודים 164-165
- ^ אותה הרבי מזכיר ביחידות לרבנים הראשיים לישראל בשנת תשמ"ב
- ^ הר הבית והמקדש עמוד 310-312. תחומין ז' ועוד
- ^ בספרו 'אדרת אליהו' קונטרס מי נידה, לוורנו תק"ב פרק ל"ו
- ^ מענה הרבי בנושא
- ^ על פי האודיו מהשיחה - קונטרס דברי משיח ש"פ ויצא תשפ"ב (ע' 36)
- ^ על פי צילום המכתב
- ^ שיחת ט' כסלו מוצש"ק ויצא תשל"ט. ועל דרך זה בשיחת מוצש"ק חיי שרה תשל"ט ש"מעמידים חיל לכתחילה לא לאפשר כניסת יהודים למקום מקדשנו", ושבכך רואים עד כמה הוא החושך כפול ומכופל של הגלות
