אוהל אדמו"ר הריי"צ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף אוהל הרבי הריי"צ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פנים ציון אדמו"ר הריי"צ
הרבי בכניסה לאוהל מנוחתו כבוד של אדמו"ר הריי"צ

ציון אדמו"ר הריי"צ (מכונה האוהל) הינו מקום מנוחתו כבוד של אדמו"ר הריי"צ. ממוקם בבית החיים "מונטיפיורי" שברובע קווינס, ניו יורק.

הוועד לבנין האוהל

לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ בי' שבט תש"י נוסד 'הועד לבנין האוהל' על מנת להקים אוהל על קברו.

מכתב תודה שקיבל הרב יצחק יעקב קאוואלסקי בחודש תשרי תשי"א. המכתב נחתם על ידי הועד בו הוא מודה על תרומה של 18 דולר לטובת בניית האוהל

בין תפקידיו, היה ה'ועד' אחראי לגייס תרומות עבור בניית האוהל מאת מוקירי זכרו של אדמו"ר הריי"צ, ומי שנדב מכיסו למען הקמת האוהל קיבל מכתב תודה מאת הועד.

חברי הועד היו: הרב שמואל לויטין- יו"ר, הרב ניסן טלושקין, הרב ישראל ג'ייקובסון, הרב אליהו סימפסון, הרב מאיר אשכנזי, הרב שלמה אהרון קזרנובסקי, הרב משה דובער ריבקין, הרב ירחמיאל בנימינסון והרב משה לייב רודשטיין.

האוהל

הרבי בתפילה באוהל, בשנים הראשונות

הרבי נוהג לפקוד את המקום בקביעות ולקרוא בו מכתבים ובקשות ברכה שהגיעו אליו מכך קצווי תבל. בשנים המוקדמות נהג כך הרבי בערבי ראש חודש ובט"ו בחודש ובימי סגולה מיוחדים כדוגמת ימי ההילולא של רבותינו נשיאינו, ובשנים המאוחרות לעיתים תכופות יותר, בימים שני[1] וחמישי, ועוד.

האוהל נבנה, בהוראת הרבי, ללא קורת גג על מנת שגם כוהנים יוכלו להשתטח במקום. כמו כן נבנתה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מקום המצבות למקום שבו מתפללים הפוקדים את המקום.

במשך השנים נבנה במקום חדרון מיוחד ששימש את הרבי בעת שהותו במקום. החדר נשרף בחודש אדר שני תשנ"ב.

בשנת תשנ"ד נבנה בסמוך בית אהל חב"ד ליובאוויטש לבאים להשתטח על הציון. המקום נבנה ונוהל על ידי ר' חיים ברוך הלברשטם, וכיום הניהול הוא בידי ר' אבא רפסון.

כיום יש באזור ישיבה, 2 מקוואות טהרה, ומספר מבנים בהם אפשר להתכונן לכניסה לאוהל.

רבבות מבקרים במקום במשך השנה כולה ובעיקר בי' שבט, ג' תמוז, בערב ראש השנה, ערב ראש חודש ובימי ראשון.

מעלת האוהל

על מעלת האוהל וחשיבות ההליכה אליו דיבר הרבי רבות במשך השנים.

הרבי אמר כי אלו הכותבים לרבי ומניחים את המכתב באוהל מתוך התקשרות אמיתית ובאמונה כי הרבי קורא את המכתב - הרי הרבי ימצא את הדרך לענות להם.

בשיחת ל"ג בעומר תש"י אמר הרבי כי "האוהל של הרבי הוא בקו השמחה" על דרך ציונו של רשב"י.

בשיחת יו"ד שבט תשי"ד בה ביאר הרבי את מעלת ההשתטחות ואמר כי למקום יש קדושה כמו בארץ ישראל. באותה שיחה אמר הרבי כי כאשר יודע היצר הרע כי באפשרותו של האדם להשתטח באוהל מצד סמיכות המקום הרי זה עצמו כבר מחליש את תקפו כיון ש"יש לו פת בסלו".

הרב שלמה גורן סיפר שהרבי אמר לו שמהאוהל ל-770 יש מעין פרוזדור ולכן נסיעותיו לאוהל אינם נחשבות כיציאה מ770[2], כמו כן, אמר הרבי לרב גורן, כי אחת הסיבות שהוא אינו עולה לארץ, היא מאחר והוא מעוניין לפקוד את האוהל הק'.

עם זאת, בהנהגת הרבי ראו כי הוא מקפיד שלא להפוך את המקום למקום קבוע ולמרכז חב"די וכדומה. כך מעולם לא נסע הרבי לאוהל לשהות במקום שבת ויום טוב. מספרים שהרבי לא הסכים שיקבעו באוהל אפילו ברז לנטילת ידיים[3] אלא לא נטל את ידיו בכל פעם כשחזר ל-770.

בחודש מנחם אב תשנ"ג, שאל אחד הרופאים את הרבי האם כשישתפר המצב ימשיך לנסוע לאוהל, והרבי השיב בחיוב[4].

מנהגי ההשתטחות

מכתב הרבי בו כותב: "יש להבטיח (באווארענען) שלא יטעו לומר דמבקרים בבית הקברות בשבת קודש"

את חלקם של מנהגי ההשתטחות הורה הרבי עצמו לנהוג וחלקם נלמדו מאופן הנהגתו של הרבי בעת היותו באוהל.

א. נוקשים בדלת האוהל שלוש פעמים בטרם הכניסה.

ב. באוהל נהוג לקרוא את המענה לשון.

ג. נהוג שלא ללבוש נעלי עור בעת השהות באוהל.

ד. אלו שזכו לראות את הרבי (הריי"צ) בעיני בשר יציירו לעצמם את ציור פניו ויחשבו על כך "אז דא איז ער" (שכאן הוא).

ה. נהוג לקרוע את המכתב ולהניחו על הציון.

ו. אין אוכלים ביום ההליכה לאוהל קודם הכניסה לאוהל[5], כשנכנסים לאוהל בלילה לא אוכלים מהשקיעה. אך שותים (בדווקא).

ועל דרך זה הורה הרבי למזכירו ר' בנימין קליין.

אזכיר על הציון

"אזכיר עה"צ [=על הציון]" בכתב יד קודשו של הרבי במענה לבקשת ברכה שבמכתב

המענה הרגיל והמצוי של הרבי לבקשות ידיעות ושאלות שקיבל היה שיזכיר זאת על הציון של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. במענות קודש היה הנוסח בדרך כלל: "אזכיר על הציון", כשלעיתים מוסיף "בלי נדר". באגרות קודש היה כותב תוכן זה בלשונות שונים. גם בחלוקת הדולרים ענה הרבי כמה פעמים בתשובה לבקשות ברכה שמנהגו להזכיר הכל על הציון, ושמכבר הודיע שזוהי תשובתו ותגובתו למכתבי הפונים[6].

לפעמים, ובמיוחד בשנים הראשונות, היה הרבי מבשר בתשובתו לכותב המכתב שאכן הזכיר אותו על הציון, ולעיתים אף תוך פירוט התאריך המדוייק בו הייתה ההזכרה, כשכמה פעמים ביאר הרבי את הודעתו זאת הרבי לאור מאמר חז"ל: "הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו". אולם ברוב הפעמים היה מסתפק בהודעתו על כך מראש שיזכיר על הציון, ובשנים המאוחרות הודיע על כך כמה פעמים באופן כללי בשיחות הקודש.

משמעות התשובה כברכה ועידוד

מסופר כי לאחר שענה הרבי ליהודי מקראון הייטס שהיה זקוק לברכה לביתו שחלתה, בנוסה זה, פנה היהודי למשב"ק שלום בער גנזבורג ודרש שהרבי יבטיח שהיא תבריא. כאשר העביר גנזבורג את הדברים לרבי, השיב הרבי: "אזכיר על הציון היא אינה ברכה? תאמר לו שהיא תהיה כלה יפה"[7].

פעם ניגש השד"ר הרב שניאור זלמן דוכמן לרבי בפרוזדור הכניסה של 770 אחרי שהרבי יצא מתפילת מנחה וביקש ברכה לזוג מסויים שלא זכו לזרעא חייא וקיימא וביקשו ממנו שיבקש עבורם מהרבי. לאחר שר' זלמן מסר את שמם השיב הרבי שכשיהיה באוהל יזכיר אותם, אך ר' זלמן לא הרפה ושאל: "מדוע שהרבי לא ייתן להם ברכה אמיתית?!". הרבי לא הגיב על דבריו אלו והמשיך לחדרו הקדוש. כעבור כשנה נולדה לזוג ילדה ולאחר שהדבר נודע לר' זלמן הוא ניגש לרבי שוב בעת שיצא מתפילת מנחה ובישר זאת. הרבי בתחילה לא הגיב והמשיך לעבר חדרו אך כשעמד לפתוח את דלת חדרו, הסתובב לר' זלמן ואמר בבת שחוק: "נו ר' זלמן, אזכיר על הציון, היא ברכה אמיתית?!"[8].

ביחידות מסויימת בתחילת חורף תשל"ד התבטא הרבי שבשעה שנותנים ברכה של "אזכיר על הציון" זוהי הברכה הגדולה ביותר[9].

כך גם בתקופה שישיבת תומכי תמימים קריית גת הייתה נתונה בחובות גדולים והנהלתה עמדה תחת לחצים שיתפה הנהלת הישיבה את הרבי בכל הצעדים ותמיד התשובה הייתה: "אזכיר על הציון". בשלב מסויים חש ראש הישיבה הרב משה הבלין חלישות הדעת וכתב לרבי שאינו מרגיש עידוד מצד הרבי למצבם. בתגובה כתב הרבי: "עניתי כבר כמה וכמה פעמים 'אזכיר על הציון'. ישאל רבני אנ"ש, היש עידוד גדול מזה?"[10].

בחורף תש"נ ענה הרבי לאחד מאנ"ש שהתעתד לנסוע עם רעייתו לרוסיה וציין שעדיין לא קיבל שום ברכה מהרבי לנסיעה וגם כשעבר בחלוקת הדולרים ביום ראשון לא קיבל ברכה על כך: "כמה פעמים צריכים לומר לו שאזכיר עה"צ שלדעתו יהיה זה ברכה?"[11].

בערב יום כיפור תנש"א כתב הרבי לרב מנחם מענדל גרונר, במענה למכתבו בו כתב שמהסס אודות להתנהלות מסויימת שננקטה בקשר לישיבת תומכי תמימים קרית גת - התנהלות שדווח עליה לרבי כשהרבי משיב רק ב"אזכיר על הציון"[12]) - האם אכן זה לרצונו של הרבי כשהוא כותב שאם זה לא לרצון אזי אין לו כל חלק בזה (תוכן): "כמדומה שכבר עניתי, אזכיר על הציון, ומה זאת אומרת אזכיר על הציון? שמבקשים ברכה"[13].

עם זאת במענה מקיץ תש"נ בקשר לשליח הרב שבתי סלבטיצקי, שהיו שרצו להשיג את גבולו כשמי שהשיג את גבולו הבין ממענה הרבי "אזכיר עה"צ" שיש לו הסכמה – הרבי סימן את המילים "שיש לו הסכמה", וכתב: "זה ארבעים שנה שאני עונה אזכיר על הציון, והפירוש בזה, אזכיר עה"צ ותו לא!!"[14].

אזכרה בציון גם בלא קריאת כל המכתב

בשנים המאוחרות, בשתי הזדמנויות בהם הגיעו יחדיו ריבוי עצום של מכתבים[15], הודיע הרבי בשיחה שלא יהיה לו פנאי לקרוא את כל המכתבים אלא רק יניחם וימסרם על הציון.

במענה מחודש חשוון תשמ"ז על הדו"ח מכינוס השלוחים בדרום אמריקה כתב הרבי שגם באופן כזה זוהי הזכרה על הציון וביאר זאת במשל ממחשב: "נתקבל ותשואות חן ואזכיר על הציון. ואין הזמן גרמא לקרות אפילו – אבל הנתינה כבר בשלימותה ובכל הפרטים כפסק דין תורת אמת. להקל ההבנה גם לאלו וכו' הראו דוקא בזמנינו דוגמא בולטת ושעל פיה עושים בפועל ואפילו בענינים הכי עיקריים והכי גדולים, שאפילו בדומם – ביכולת בני אדם לפעול כהנ"ל: תיכף שמכניסים לקאמפיוטר מספר פרטים עקריים – ברגע כמימרא יודעים כל המסקנות ופסק דין לפועל ממש. וכשמוסרים-מזכירים כהנ"ל על הציון (דכ"ק מו"ח אדמו"ר) הרי זה כפשוט ביתר שאת ועד לאין ערוך – ממסירה לדומם הנ"ל, להבדיל באין ערוך"[16].

אזכרה בציון גם מבלי לצאת מ-770

ביומנו של הרב אהרן דוב הלפרין מסופר שבערב חג הסוכות תשל"ד שאחד האורחים מארץ הקודש הכניס פתק דחוף לרבי בקשר לאביו שלקה בהתקף לב חמור ומצבו נהיה קריטי, וכעבור שעה קלה יצאה התשובה: "אזכיר על הציון ויבשר טוב". הלה לא הסתפק בתשובה זו והכניס מיד פתק דחוף נוסף ובו כתב שאי אפשר לחכות עד שהרבי יסע לאוהל בעוד יותר משבוע (אחרי חג הסוכות שבו נוהג שלא לנסוע) משום מדובר במצב קריטי בו אי אפשר לחכות. תוך זמן קצר יצאה תשובה מהרבי: "מאז - כבר הזכרתיו כמה פעמים על הציון. באם רוצה - יסע בעצמו לציון ויבשר טוב".

המזכיר הרב שלום מענדל סימפסון סיפר שפעם צלצל אחד מאנ"ש למזכירות וביקש שיכניס לרבי בקשת ברכה דחופה לחולה, ומיד לאחר שהכניס הוא את הפתק הוציא הרבי מענה: "אזכיר על הציון". כעבור כמה שעות, קיבל המזכיר טלפון נוסף עם עדכון שמצבו של החולה השתפר. שוב הכניס הוא פתק לרבי, ולהפתעתו קיבלתי את המענה הבא: "אזכירו עוד הפעם על הציון", זאת למרות שמאז המענה הקודם לא יצא הרבי מחדרו. "מסתבר שהרבי לא צריך לצאת מחדרו כדי להזכיר לברכה על הציון" הסיק המזכיר בספרו את הסיפור[17].

כעין זה מספר הרב חיים שלום דובער ליפסקר ששאר בשרו ר' יעקב יוסף לפקיבקר שהה ברוסיה והיה מסורב עליה וביקש מקרובי משפחתו שהתגוררו בקראון הייטס שיבקשו את ברכת הרבי שייצא מרוסיה. ר' בערל ליפסקר כתב על כך לרבי פעם אחת והרבי ענה: "אזכיר על הציון". כעבור כמה ימים כתב ר' בערל לרבי שוב בענין זה והרבי ענה: "הזכרתיו על הציון ואזכירו עוד הפעם". הדבר היה למרות שבכל אותה התקופה הרבי לא נסע לאוהל[18].

גם לאחרי כ"ז אדר ראשון תשנ"ב השיב הרבי[19] בנוסח: "אזכיר על הציון"[20].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • התקשרות אמיתית לנשיא הדור, במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד גליון 1893 עמוד 36
  • וישאירום שם ברשותו, סקירה על הביטוי השגור אצל הרבי 'אזכיר על הציון', במדור 'חיי רבי', שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 37

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לכתחילה היה היום הקבוע ביום ראשון אך הרבי שינה זאת ליום למחרת לבקשת חסידים שדאגו לבריאותו
  2. מאמרו של הרב שלמה גורן שפורסם בעיתונות אחרי ג' תמוז.
  3. מפי הרב יקותיאל מנחם ראפ
  4. יומן קבלת המלכות עמ' 352, כ"ב מנחם אב תשנ"ג
  5. הרב יואל כהן העיד שפעם הרבי שמע מאחד הבחורים שנכנס לאוהל אחרי שאכל תפוח, והרבי התבטא: רחמנות אויף איר! (רחמנות עליך)[דרוש מקור]
  6. ראה לדוגמא בחלוקת הדולרים מג' טבת תש"נ - חדשות 770 בית חיינו גליון 22 עמ' 1
  7. בקודש פנימה, עמ' 69, סיפור 41.
  8. תשורה גרינברג תשע"ה עמ' 4
  9. יומן ר' שלום דובער שור - ספר זכרון דברי שלום ע' מט
  10. הרב הבלין בלעלון 'הסיפור שלי'
  11. ליקוט מענות קודש מילואים ח"א (תשמ"ט-תנש"א) ע' 45
  12. במכתבו לא הזכיר הרב גרונר שזה נשאל אצל הרבי והתשובה הייתה אזכיר על הציון
  13. מפי הרב מנחם מענדל גרונר
  14. ליקוט מענות קודש תש"נ ע' 129
  15. בשיחת ו' טבת תשמ"ז - שאז הרבי הודיע שזו עת רצון לבקשת ברכות והגיעו מכל העולם המוני פתקאות, וכן בשיחת כ"ב אלול תשמ"ח - בימי הסליחות בהם מגיעים המוני הפ"נים
  16. ליקוט מענות קודש תשמ"ז מענה לה
  17. בלעדי: המזכיר של הרבי מספר סודות מהחדר
  18. מפי הרב בערל ליפסקער - בית חיינו גל' 155 (צורף לגל' 541 של כפ"ח), בית משיח גל' 500
  19. בנענוע ראש לחיוב על הצעת המזכיר
  20. לדוגמא לכמה תמימים מישיבת אהלי תורה וביניהם ר' פסח צבי שמערלינג. כמו כן שלח הרבי באותה התקופה כו"כ איגרות שנחתמו על ידי המזכירים ובהם שולב הנוסח שיזכיר את הבקשה על הציון.