אגרת הקודש - סימן כ"ב
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
אגרת הקודש כ"ב - מאהבה מסותרת תוכחה מגולה
מבוא[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסימן זה (בדומה לסימן י"ט) הובאו שתי אגרות קודש שונות[1], וכמוהו גם כאן צורפה השניה לתניא רק כעבור שנים רבות[2], אך בשונה מהאותיות הנגלות[3] אין קשר (גלוי) בין האגרות - ויהי לפלא.
מאהבה מסותרת תוכחה מגולה[4]
באגרת זו אוסר הרבי הזקן לבקש ממנו על גשמיות. למרות זאת[5] המשיכו החסידים לשאול, והרביים המשיכו לענות.
ומדוע המשיכו, הלא הרבי אסר זאת בתכלית האיסור? אמרו חסידים הראשונים, שברשימה "נפש השפלה"[6] הוא עצמו התיר זאת!.
מגודל טרדותי
באגרת זו 'יוצק' אדמו"ר הזקן את שני היסודות להצלחה בעבודת ה': רצון חזק, ואהבת ישראל (כאמור, לא נמצא ביאור מדוע צורפה אגרת זו לאותו סימן יחד עם 'מאהבה מסותרת').
גוף האגרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
| אגרת כ"ב |
|---|
| כב אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו, כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמאמר רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ושבעה דברים מכוסים כו', אין אדם יודע במה משתכר כו', ומלכות בית דוד מתי תחזור כו', הנה הושוו זה לזה ומה שכתוב בישעיה יועץ וחכם חרשים, וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו', שסוד העיבור קרוי "עצה" ו"סוד" בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י:
אך האמת אגיד לשומעים לי כי אהבה מקלקלת השורה והנה היא כסות עינים שלא לראות האמת מרוב אהבתם לחיי הגוף לשם שמים לעבוד בו את ה' ברשפי אש ושלהבת גדולה מאהבת נפשם את ה' וע"כ היטב חרה להם בצער הגוף ח"ו ה' ירחם, ואין יכולין לקבל כלל, עד שמעבירם על דעתם לכתת רגליהם מעיר לעיר לשאול עצות מרחוק, ולא שעו אל ה' לשוב אליו ברוח נמוכה והכנעת הגוף לקבל תוכחתו באהבה, כי את אשר יאהב ה' וכו': וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו, שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס למצוא לו עזרה או אפילו מליץ יושר לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד רק להיות ישר יחזו פנימו עם אביו פנים בפנים לסבול הכאותיו באהבה לטוב לו כל הימים. והנה למעלה בחינת פנים הוא הרצון והחשק אשר אבינו שבשמים משפיע לבניו כל טוב עולמים וחיי נפש וגוף באהבה ורצון חשיקה וחפיצה על ידי תורת חיים שהיא רצונו יתברך אשר נתן לנו כמו שכתוב כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' לעשות בה רצונו ועל זה נאמר באור פני מלך חיים ורצונו כו'. משא"כ לעובדי גילולים משפיע חיי גופם שלא ברצון וחשיקה וחפיצה לכך נקראים אלהים אחרים שיונקים מבחינת אחוריים וכך הוא באדם הרצון והחשק הוא בחינת פנים ואם אינו מקבל באהבה ורצון כאלו הופך עורף ואחור ח"ו. ועצה היעוצה לקבל באהבה היא עצת ה' בפי חז"ל לפשפש במעשיו וימצא לו עונות הצריכין מירוק יסורים ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקלת השורה כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמו שכתוב אם רחץ ה' צואת בנות ציון כו' ברוח משפט כו' וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים אשר היא יקרה וטובה מכל חיי העולמים כולם כמו שכתוב מה יקר חסדך וכו' כי טוב חסדך מחיים כו' כי החסד שהוא בחינת אהבה הוא חיי החיים שבכל העולמות כמו שכתוב מכלכל חיים בחסד ואז גם ה' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו: אהוביי אחיי ורעיי מגודל טרדתי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. לא אוכל משא לאמר עם הספר כל אשר בלבבי. אך בקצרה באתי כמזכיר ומחזיר על הראשונות בכלל ובפרט אל המתנדבים בעם לעמוד על העבודה זו תפלה בקול רם להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ ביד חזקה כמשמעו שהוא רצון יריאיו אשר למעלה מן החכמה והתבונה אשר נתן ה' בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' בהשכל ודעת. רק רצון פשוט ורוח נדיבה בכל איש אשר ידבנו לבו לעבוד עבודה תמה לעשות נ"ר ליוצרו. ועז"נ כי עם קשה עורף הוא וסלחת. כי הסליחה היא גם כן למעלה מן החכ'. כי שאלו לחכמה כו' ומשה רבינו ע"ה ביקש מדה כנגד מדה ודי למבין. ועוד זאת אדרוש ממעל' שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקי' את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו. כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת ב"ו. ולהאמין באמונה שלימה במצות חז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכ"א מתוקן מחבירו. וכתיב כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים. כמו שאיש א' מחובר מאברים רבים ובהפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש א' ממש תיכון העבודה בלב ומכלל הן כו'. וע"כ נאמר ולעבדו שכם אחד דוקא. וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת על זה ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המח' על הדבור הן לטוב והן למוטב. וה' הטוב המברך את עמו בשלום ישים עליכם שלום וחיים עד העולם כנפש או"נ מלו"נ: |
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
מאהבה מסותרת תוכחה מגולה בתחילת האגרת מתאונן הרבי הזקן שלשוא מטרידים אותו בבקשות גשמיות, כיוון שעל שאלות כאלו יכול רק נביא לענות. בהמשכה הוא מלמד זכות (על המבקשים), ומסביר שיסורים באים על אדם רק לטובתו (למרק עוונותיו). ומסיים, שאם האדם יכיר בכך (שהיסורים הם לטובתו, לכפר עוונותיו) יבין את גודל חסדי ה' (שממרק עוונותיו), וזה עצמו יגלה את אהבת ה' ויבטל את הדינים.
מגודל טרדותי
האגרת "יוצקת" את שני היסודות להצלחה בעבודת ה':
- א. רצון חזק: קודם לעבודת ה' צריך להתחזק ברצון להתגבר על כל מניעה[7]. העבודה עצמה היא התבוננות המעוררת את הרגש, אך בלי רצון פשוט והתמסרות עצמית לא יוכל להצליח.
- ב. אהבת ישראל: מאחר ונשמות ישראל כלולות זו מזו, יכולה האלוקות להתגלות רק כשהן מאוחדות[8].
אודות האגרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
אצל חסידים היתה קבלה שהתחלת שינון תניא בעל פה תהיה באגרת זו בקטע המסיים אותה החל מהמילים: "אהוביי אחיי ורעיי מגודל טרדתי . . להיות כל איש ישר והולך בתומו כאשר עשה האלקי' את האדם ישר ולא לבקש חשבונות רבים מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו . . נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" עד סיום הפרק, ומי שקשה לו - שישנן לכל הפחות את הפסוק "ואיש רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם"[9].
מושגים יסודיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקודם: פרק כ"א |
פרקי אגרת הקודש | הבא: פרק כ"ג |
הערות שוליים
- ↑ שנכתבו בזמנים שונים ובהקשרים שונים.
- ↑ וגדולה מזו, למרות ש'מגודל טרדותי' נכתבה באותה שנה שנכתבה 'מאהבה מסותרת' היא צורפה לתניא רק 86 שנים מאוחר יותר (בדפוס וילנא תר"ס).
- ↑ המצורפת לסימן י"ט, שתוכנה משלים את 'עוטה אור כשלמה'.
- ↑ קטעים מהאגרת הושמטו, ובשלימותה היא מודפסת באגרות קודש.
- ↑ ולמרות שבקטעים שהושמטו ישנם ביטויים חריפים כנגד השואלים עצות בגשמיות.
- ↑ הרשימה "נפש השפלה" (מודפסת באגרות קודש) היא הדבר האחרון שכתב אדמו"ר הזקן והיה זה "קרוב לזמן הסתלקותו".
- ↑ לעבודת ה' יתכנו הפרעות פנימיות (כגון מידות לא טובות, טממטום הלב וכדומה) או חיצונית (כגון קשיי פרנסה, גזירות הגויים וכו').
- ↑ אך לא כשיש פירוד, והרי זה כמשל שפירוד איברים (אפילו חיצוניים) משפיע על הלב.
- ↑ גליון 'ואביטה' פרשת תרומה תשפ"ב עמוד 14.