שמואל

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

		יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח בצורה תורנית ובשפה גבוהה מידי, וקשה להבנה לקהל הרחב. סיבה: הפסקה "שמואל הנביא בתורת הקבלה".
		יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים רבים המסבירים מושגים בחסידות מצריכים רקע מוקדם.	עריכה

המונח "שמואל" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שמואל (פירושונים).

שמואל הנביא
ציונו של שמואל הנביא
לידה	ב'תת"ל
פטירה	ב'תתפ"ג
תפקיד	נביא ושופט ישראל

הציון מצד הנשים

שמואל הנביא היה אחרון מנהיגי עם ישראל בתקופת השופטים והמובחר שבהם, ממליך שאול ודוד מלכי עם ישראל הראשונים, נביא, וראש שלשלת הקבלה שנמסרה לו מעלי הכהן והועברה על ידו לדוד המלך. כתב את ספר שופטים וספר שמואל מחלק הנביאים שבתנ"ך, ואת מגילת רות מחלק הכתובים שבתנ"ך.  

תולדות חיים

נולד לאלקנה בן ירוחם מהר אפרים המכונה בפסוק "אפרתי". מגורי אביו בהר אפרים היו בעקבות השתייכותו לשבט לוי שלא קיבל נחלה בארץ ישראל ופוזר בין יתר השבטים, ואילו התואר "אפרתי" הוא לשון חשיבות וחן. שמואל הוא מצאצאי קורח ואביו אלקנה היה אף הוא נביא והחשוב מבין יושבי הר אפרים. הפסוק מתאר את מעשיו של אלקנה וכותב שהיה מארגן עליה המונית למשכן שילה למרות שבאותה תקופה ישראל לא הקפידו על מצווה זו, חז"ל דורשים כי בשכר מעשה זה זכה לבנו שמואל. אימו של שמואל, חנה, היתה אף היא נביאה והיתה עקרה במשך שנים ארוכות כאשר בעקבות תפילתה במשכן ברך אותה עלי הכהן שתענה משאלתה והיא תיפקד. בגמרא מובא כי חנה נפקדה בראש השנה. שמואל נולד מהול וכפי שנדרה חנה בתפילתה, היה נזיר מבטן. חנה קראה לבנה שמואל "כי מה' שאלתיו" ( פרק א', פסוק כ') רש"י מפרש כי מרומז בשמו שני דברים: האחד שהוא קרוי על שם הא-ל והשני על שם שהוא שאול לאימו מאת ה'.

המדרש מספר כי בתקופה שלפני הולדת שמואל היתה יוצאת בכל יום בת קול ואומרת כי עתיד להוולד צדיק ושמו שמואל, וכל הנשים שבדור היו קוראות לבניהם שמואל בתקווה שבנם הוא הצדיק, אך כשגדל הילד ראו כי מעשיו אינם מתאימים והבינו שלא עליו דיברו, עד שילדה חנה את שמואל וכשראו את מעשיו הבינו שכנראה עליו דיברה הבת קול.

בהגיעו לגיל שנתיים העלתה אותו אימו לבית המקדש. הגמרא מספרת כי בהגיעו למקדש לראשונה הורה בפני עלי הכהן כי שחיטה כשרה בזר ועל כן דן אותו עלי למיתה כדין מורה הלכה בפני רבו אך הודות לתחנוניה של אימו, ניצל. לאחר מכן אמרה עליו אימו את תפילת חנה.  

אלקנה וחנה השאירו את שמואל במשכן שם הוא שירת את עלי הכהן ולמד ממנו תורה ועבודת ה'. עבודתו של שמואל במשכן היתה לשיר בפה ובכלי. מדי שנה כאשר הגיעו הוריו למשכן לזבוח לה' היתה מביאה לו אימו מעיל שהתאים למידת גופו. מעיל זה המשיך ללוות את שמואל גם בהמשך חייו והוא מאוזכר בנביא פעמים נוספות, במדרש מסופר כי הוא גם נקבר במעילו ואף כשהועלה באוב על ידי שאול הוא הופיע כ"איש עוטה מעיל".

שמואל הנביא בתורת הקבלה

שמואל היה בדרגה הגבוהה ביותר בנשמות הנביאים, יחד עם משה ואהרן, שנגלה עליהם מבחינת פנימיות דשם הויה.

שמואל הנביא תיקן מעט הפגם דנצח ושלימותו יתוקן בביאת המשיח, שזהו טעם אריכות הגלות דעכשיו. האופן שהוא תיקן את הנצח דקדושה, הוא בבזבוז כל האוצרות.

דרך עבודתו של שמואל היה קיום המצוות בשפלות בלא שום טעם רק מפני הרצון לקיים מצוות השם, שעל ידי זה זוכים גם להבין כל הסודות.

הרבי על שמואל הנביא

מכתב הרבי מח' בטבת תשי"ד, הפונה אל הד"ר מיכאל איש שלום – שפרסם ספר 'קברי אבות', ובו הערות על ספרו. תחילה מקדים הרבי:

עד היום באים יהודים למאות ואלפים להשתטח ולהתפלל על הקברים הקדושים בארץ ישראל, והוא ענין שאינו קשור בשכל בלבד אלא גם ברגש פנימי שבנפש, והוא מאורע חשוב בחיי היהודי כשזכה להשתטח על המקומות הקדושים, וגם מחוץ לארץ שולחים בקשות ותפילות לאמרם כידוע ומפורסם..

בקשר לקביעה ובירור מקומות הקברים הקדושים מדגיש הרבי:

היא נמסרה מהאר"י הקדוש ב"שער הגלגולים", וגם ספר 'גלילות ארץ ישראל" אשר בעל סדר הדורות פרסמם בכל תפוצות ישראל בדורות שעברו..

אשר ל'שער הגלגולים' מצטט הרבי שיסודו למעלה מן השכל – "שהוא היה רואה ומסתכל בנשמות הצדיקים ועל ידי זה.. היה יודע קבר כל צדיק וצדיק"

.

כמו כן לגבי קבורת אלקנה (אבי שמואל הנביא) כותב הרבי:

מובא ב'שער הגלגולים' מקום קבורתו, ולא כמו שאומרים העולם שהוא קבור עם בנו שמואל הנביא בעירו ברמתה

.

קישורים חיצוניים

• המסר הנסתר בהפטרת ראש השנה -

הערות שוליים

הערך במבוסס על הערך בויקיפדיה, קרדיט,
רשימת התורמים