הבדלים בין גרסאות בדף "אותיות החקיקה והכתיבה"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הגהה)
שורה 11: שורה 11:
  
 
==בעולמות==
 
==בעולמות==
בעולמות מבואר שאותיות החקיקה הם בבחינת [[עשר הספירות]] של [[כתר עליון]]. שהוא [[עשר הספירות]] של [[עתיק יומין]] ושל [[אריך אנפין]]. מבואר שעשר ספירות אלו אינם בגדר של עשר הספירות הנגלות בעולם ה[[אצילות]] שהם בגדר של [[אותיות הכתב]] אלא הם מבחינת חקיקה. וזהו ענינו של "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה" שלהיות התהוות של עשר הספירות מן ה[[רצון העליון]] הוא על ידי "גליף גליפו" בלבד שהוא ענין אותיות החקיקה.
+
אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין [[עשרת הספירות]] שב[[עולם האצילות]], לבין עשרת הספירות שבדרגת ה[[כתר]].
 +
===כתיבה וחקיקה===
 +
עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת '''אותיות החקיקה''', על דרגה זו נאמר בתחילת [[ספר הזוהר]] '''[[בריש הורמנותא דמלכא]] גליף גליפו בטהירו עליאה''' [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת [[כתר]] נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת '''אותיות הכתיבה''' שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו. {{הערה|המשך תער"ב ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג}}
 +
 
 +
===חקיקה מעבר לעבר===
 +
ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, משא"כ כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה.
 +
 
 +
ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים ב[[אור אין סוף]] עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי [[בריש הורמנותא דמלכא]], הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני הצמצום של האור באור אין סוף עצמו. אלא שמכיוון שהאור הוא כשמו, "אין סוף" ולא מוגבל בספירות וחילוקים, הספירות שם, הם רק ב"כח" ובהעלם, בדוגמת החקיקה מעבר לעבר, שאין לאותיות שום אחיזה ומציאות, והם כתלוים באויר{{הערה|[[המשך תרס"ו]] עמ' תפה}}.
  
 
==בנפש==
 
==בנפש==

גרסה מ־23:58, 17 ביוני 2016

‏‏

יחלך.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

אותיות הכתיבה והחקיקה הם שני אופנים של אותיות הכתב. אופן אחד, אותיות הכתובות בדיו על הקלף או הנייר, וגם לאחר הכתיבה האותיות נשארים דבר נפרד (אך דבוק) מהקלף, אופן שני הוא על ידי חקיקה (כמו הלוחות), באופן זה האות נהיית חלק ממש ממהות הנחקק. אותיות החקיקה מובאות בתורת החסידות כדרגה יותר גבוה מאותיות הכתיבה.

ההבדל בין כתיבה לחקיקה

אותיות הנכתבים בדיו על גבי קלף, הרי הם, לא נהפכים לחלק מהקלף, אלא אדרבה הם שני מציאויות, והדיו תלוי תמיד בקלף שעל גביו הוא כתוב, ודווקא על ידי כך שהוא מסתיר ומחביא חלק מהקלף, דווקא על ידי כך הוא מגלה צורה של אות ומילים, מכיוון שהאות אינה מחוברת באמת למהות הקלף. משא"כ כאשר חוקקים צורת אות באבן, או ביהלום, הרי האות היא חלק ממש מהאבן, והיא לא יכולה להפרד ממנו לעולם.

באותיות החקיקה עצמם, ישנם שני סוגי חקיקה, חקיקה רק לתוך אמצע האבן, וחקיקה מעבר לעבר, השוני ביניהם הוא שחקיקה חלקית, מסתירה חלק מהאבן, ומצד זה, יש בה את חסרון הכתיבה, אך באותיות החקוקות מעבר לעבר אין החקיקה מעלימה על חלק מהאבן.

אותיות החקיקה בלוחות

החילוק בין תורה שבכתב לבין הלוחות הוא ההפרש בין אותיות הכתיבה לאותיות החקיקה. כי תורה שבכתב ענינה היא שנתלבשה באותיות הכתיבה, כי תורה עצמה היא למעלה מן אותיות הכתיבה, כי התורה היא בבחינת יסוד אבא שעדיין יש בו הארת אין סוף שמלובש בכתר, רק שנתלבשה בבינה ושם הוא בבחינת אותיות. אמנם הלוחות הם בבחינת כתר עליון וזהו ענין עשר הדברות שניתנו בחג השבועות, שאז הוא התגלות הכתר מבחינת עתיק יומין ואריך אנפין ממש בזעיר אנפין.

בעולמות

אותיות החקיקה והכתיבה מובאים פעמים רבות כמשל על ההבדל בין עשרת הספירות שבעולם האצילות, לבין עשרת הספירות שבדרגת הכתר.

כתיבה וחקיקה

עשרת הספירות שבכתר, הם לא משהו נפרד מהאור ומהכתר, אלא חלק ממהותו ממש, וכדוגמת אותיות החקיקה, על דרגה זו נאמר בתחילת ספר הזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עליאה [= כשעלה ברצונו של המלך (להוות ולהחיות את העולם) חקק חקיקה באור העליון], דהיינו על מנת לברוא את העולם, חקק הקב"ה באור, שהיה אור פשוט ובלתי מחולק עד אז, וחילקו לעשר ספירות שונות, ומעשר ספירות אלו שבדרגת כתר נמשכו אחר כך העשר ספירות שבעולם האצליות, שהם כבר בדרגא פחות גבוהה מהספירות שבכתר, כי הספירות שבעולם האצילות, הינם פרודות ומובדלות מעצם האור, אך בכל זאת מאוחדות ודבוקות באור, בדוגמת אותיות הכתיבה שאינם חלק ממש מהקלף אך מאוחדים איתו. [1]

חקיקה מעבר לעבר

ישנה דרגה נוספת ויותר נעלית באותיות החקיקה עצמם, והוא החקיקה מצד לצד, (כמו שהיה בלוחות הברית). ההבדל בין חקיקה חלקית לחקיקה לכל העומק הוא שבחקיקה מעבר לעבר, אין לאותיות שום מציאות ואחיזה כלל, משא"כ כאשר האותיות אינם חקוקים לגמרי, הרי כביכול הם מעלימים על חלק מהאבן, ויש להם אחיזה.

ובנמשל, החקיקה מעבר לעבר מתייחסת לספירות איך שהם גנוזים וטמונים באור אין סוף עצמו (שלמעלה גם מהספירות שבדרגת הכתר), ולפי זה, הביטוי בריש הורמנותא דמלכא, הולך על ההתחלה ממש, של הרצון העליון, עוד לפני הצמצום של האור באור אין סוף עצמו. אלא שמכיוון שהאור הוא כשמו, "אין סוף" ולא מוגבל בספירות וחילוקים, הספירות שם, הם רק ב"כח" ובהעלם, בדוגמת החקיקה מעבר לעבר, שאין לאותיות שום אחיזה ומציאות, והם כתלוים באויר[2].

בנפש

(ענין אותיות החקיקה בנפש הוא ענין של מחשבה עילאה. שמחשבה תתאה הוא שחושב מה שמדבר וחושב האותיות ממש להוציאן כן בפה, ונקרא למעלה מלכות דתבונה שהוא בחינת לאה, חיצוניות הבינה שהוא בחינת אותיות המחשבה. אבל בחינת מחשבה עילאה הוא שחושב את השכל עצמו ולא האותיות, ומכל מקום אף שאינו מרגיש כלל האותיות, הרי כלולים אותיות שם בשכל שחושב, והם בבחינת אותיות החקיקה.)

להרחבה

ראו גם

  • המשך תער"ב ד"ה ולא יכול יוסף להתאפק תרע"ג
  • המשך תרס"ו עמ' תפה