תנא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציונו של התנא רבי יהודה הנשיא
ציונו של רבי יוסי בן זמרא במושב כרם בן זמרה
ציונו של התנא רבי טרפון
ציונו של התנא רבי יהודה בר אילעאי

התַּנָאִים היו חכמי התורה, ששנו את המשנה. המילה "תנא" משמעותה בארמית "שונה", שהרי הם שנו את המשנה, הם היו בזמן המקדש הראשון והשני.

רבי יוסי

ענינו המיוחד של רבי יוסי ביחס לכל שאר התנאים הוא — ״רבי יוסי נימוקו עמו [1] " - ״פירושו עמו, לתת טעם לכל דבריו, שהי׳ מיישב את דבריו״[2] היינו, שדרך לימודו בכל התורה כולה [שהרי הוסמך איש מפי איש עד משה רבינו, היינו, שקיבל כל התורה כולה] היא באופן של טעם והסברה (בינה), ״נימוקו עמו״ (משא"כ שאר התנאים, אף שבודאי השתדלו ללמוד באופן של טעם והסברה, מ״מ, בריבוי ענינים היתה אצלם הגישה באופן ד"אם הלכה היא נקבל"[3] ). וכפי שמצינו בירושלמי[4] משמת ר׳ יוסי פסקה הבינה.

רבי יהודה הנשיא ורבי חייא

התנא האחרון היה רבי יהודה הנשיא, שהיה נצר למשפחת הנשיאים מצאצאיו של בנות דוד המלך, ונחשב לפי דברי הגמרא[5] כמלך המשיח שבדורו. הוא סידר את כל המשניות המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה. תלמידו רבי חייא, סידר את הברייתות. לפעמים הוא נחשב גם כן לתנא, היכול לחלוק על תנאים אחרים.[6] לפי שיטת רש"י[7] הוא מוגדר כתנא ואמורא.

רב

אחיינו של רבי חייא, היה רב, שהיה גם תלמידו של רבי יהודה הנשיא. למרות שרב נחשב לאמורא, ולרוב אינו חולק על התנאים, ישנם מקרים בודדים בהם הגמרא אומרת כי כוחו גדול כשל תנא ויכול הוא לחלוק עליהם.[8]המהר"ל[9] מסביר כי למרות שלתנא נחשב רק מי ששמו מוזכר במשנה, הכוונה היא שכוחו וחשיבותו היא כשל תנא. לפי שיטת הערוך[10] רב אכן היה תנא, בדורם של תנאים רבים אחרים: לוי, בר קפרא, רבי שמעון בר רבי ורבי גמליאל בן רבי, וגם היה בכלל אמורא, שהרי היה חבירו של שמואל ובני דורו, ולכן נחשב הוא משניהם.

משרות הלכה שונות

בתקופת התנאים היתה מקובלת חלוקה של שלושה דרגות של כבוד התורה בין החכמים לפי משרתם בהוראת התורה. נשיא, אב בית דין, וחכם. כאשר הנשיא נכנס, כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו. כשאב ב"ד נכנס עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו.

בזמן רבן שמעון בן גמליאל למשל, היתה החלוקה כך: רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד.[11]

הרבי מסביר כי נשיא הינו ראש החכמים כדוגמת משה רבינו[12] ואב"ד היה מנהיג של ישראל, ואין זו סתירה כלל לכלל הידוע ש"דבר אחד לדור", מכיון שתורה ושררה הינם שני מיני סוגי שררה נפרדים ואינם סותרים כלל זה לזה[13].

התנאים במשנת החסידות

רוב[14] שורש נשמתם של התנאים הוא בעולם הבריאה[15], כי שורשה של המשנה עצמה, הוא ביצירה[16] והתנא שהוא "בעל המשנה" הוא מדרגה גבוהה יותר, בבריאה.

בדרך כלל המיקל שבתנאים שרשו מעולם העליון, ששם אין הפסד והיזק מיניקת החיצונים כל כך כמו למטה שמצטרכים לגדור ביותר, מסיבה זו אנו מוצאים שדווקא חשובי התנאים מקילים ביותר.

אך למרות שורש נשמתם הגבוה, אין הלכה כמותם, שהרי לפי פסק התורה - אחרי רבים להטות[17] ורוב הדור הינו מהעולם הנמוך יותר, ושם הלכה דבירורים באופן אחר.

מסיבה זו, על פי רוב הנשמות הגבוהות והנעלים ביותר של התנאים אין הלכה כמותם, כמו רבי מאיר ורבי אליעזר ורשב"י,[18]

מחלוקת תנאים

פעמים רבות מוצאים אנו מחלוקת בין תנאים ואמוראים, במשנה או בגמרא. בכל מחלוקת, מוכרעת ההלכה על ידי התנאים או האמוראים שאחריהם.

למרות זאת, אין הדיעה השניה מתבטלת על ידי ההכרעה, מכיון שההכרעה היא רק בעולם המעשה, אך בעולם המידות נשארת עדיין הדיעה. כדוגמא, גם כשתפארת מכריעה בין חסד לגבורה, אין זה אומר שהמידות התבטלו בעצם, אלא שזו היא הכרעה מעשית וזמנית.

ואכן, לעתיד לבוא, תהיה ההלכה כבית שמאי, על אף שבעולם הזה הוכרעה ההלכה לרוב כבית הלל. [19]

ראה עוד

הערות שוליים

  1. גיטין סז, א.
  2. רש"י שם.
  3. ע״ד המשנה יבמות עו, ב. כריתות טו, ב.
  4. סוף מסכת סוטה.
  5. סנהדרין צח, ב.
  6. בבא מציעא ה, א.
  7. נדה כו א.
  8. כתובות ח, א.
  9. הליכות עולם.
  10. ערך רב.
  11. הוריות יג, ב.
  12. רמב"ם בהלכות סנהדרין.
  13. לקוטי שיחות חלק כ"ג, עמ' 208 (193).
  14. מאה שערים ע' 78. מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' תקלא ואילך.
  15. ראה הנסמן במגדל עוז ע' שסז-שסח.
  16. תקוני זוהר בהקדמה (יד, א). ע"ח שער ק"נ פ"ה. שער המצוות וטעמי המצוות פ' ואתחנן. פרי עץ חיים שער הנהגת הלימוד.
  17. משפטים כג, ב.
  18. חוץ ממוקצה דהלכה כמותו.
  19. שיחות קודש תשל"ד ח"ב עמ' 13, (168).