הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:קודש לנשיא הדור/תפילה בציבור"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הוצאת קטגוריות ממרחב אישי)
מ (שיע.ק העביר את הדף משתמש:קודש לנשיא הדור!/תפילה בציבור לשם משתמש:קודש לנשיא הדור/תפילה בציבור בלי להשאיר הפניה: העברה אוטומטית בעקבות שינוי שם המשתמש "קודש לנשיא הדור!" ל־"קודש לנשיא הדור")
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־21:09, 8 בפברואר 2024

יחלך.jpg ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

[[:קובץ:Satmar_BM_Vayoel_Moshe_1.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מניין בבית מדרש של חסידות סאטמר]] [[:קובץ:JaffaMaariv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מניין תפילת מעריב בחנות בשוק הפשפשים ביפו]] בהלכה, מִנְיָן הוא קבוצה של לפחות עשרה יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים – החל מגיל שלוש עשרה.

מקור הצורך במניין[עריכה]

הצורך במניין הוא נלמד מדרשת הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[1], והמקור לכך שמניין הוא דווקא עשרה הוא הדרשה המופיעה במסכת ברכות: "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא "תוך" "תוך". כתיב הכא (תנ"ך ויקרא כב לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל", וכתיב התם (תנ"ך במדבר טז כא) "הבדלו מתוך העדה הזאת", מה להלן עשרה, אף כאן עשרה"[2], המילים "העדה הזאת" מתייחסות לעשרת המרגלים (שנים עשר מרגלים פחות יהושע בן נון וכלב בן יפונה), והגמרא דורשת שכשם ששם "תוך העדה" הוא עשרה, כאן "תוך בני ישראל" הוא עשרה[3].

מצוות המצריכות מניין[עריכה]

ביהדות, כל תפילה בציבור חייבת להתקיים עם מניין. תפילות ספציפיות המצריכות מניין הן:

אם קיים מניין בארוחה, מוסיפים את שם ה' לנוסח הזימון.

ישנן מצוות בהן המניין נדרש רק לכתחילה, אולם בדיעבד המצווה תתקיים גם אם אין מניין. למשל : ברית מילה, קידושין, קריאת המגילה בפורים ולווית המת. התרת נדרים.

עיקר תפילה במניין[עריכה]

מלבד תפילות המצריכות מניין, את תפילת שמונה עשרה אמנם אפשר להתפלל ביחידות, אולם היא עיקר תפילה בציבור ויש מעלה להתפלל אותה במניין.

המשנה ברורה[4] מביא בשם ה"חיי אדם" שלמרות ששמונה עשרה לא מחייב מניין, בכל זאת הוא עיקר התפילה בציבור, כאשר המתפלל מגיע לתפילת העמידה עם הציבור ופותח את תפילתו עמהם יחד.

רבי שמעון בר יוחאי במסכת ברכות[5] מביא מקור למעלת המניין: כתוב[6] "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין.

תפילת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהן חוטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור. ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת

רמב"ם אהבה תפילה וברכת כהנים ח א

.

דרישות המניין[עריכה]

על פי ההלכה לא יכולה אשה להיות מצורפת למניין גברים ממספר טעמים:

אין מצרפים למניין מנודים או מומרים.[8]

בתקופת מגפת הקורונה שבה נאסר על קיום תפילות במניין, פורסמה פסיקה על ידי חלק מהרבנים – בעיקר אשכנזים – כי מותר לקיים תפילות במניין במספר מרפסות אף שהמתפללים לא נמצאים באותה רשות, וכן יוכלו לברך בקריאת התורה אף מתפללים שלא נמצאים ליד הספר תורה, או שהבעל קורא יברך את כל ברכות התורה. הרבנים הורו כי מי שהתפלל ביחיד ולא שמע קריאת התורה - שישלים מתוך חומש.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • תפילה בציבור וחזרת הש"ץ; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ד, עמ' מ-נד.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. תנ"ך ויקרא כב לב
  2. בבלי ברכות כא ב
  3. על צורת הלימוד הזו ראו גזרה שווה
  4. סימן צ, ס"ק כח.
  5. דך ז, עמוד ב
  6. תהלים סט, יד
  7. מור וקציעה (או"ח סימן נה)
  8. סנהדרין כ"ו