הלוויה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרבי בהלווית הרבנית

הלוויה הינה המצווה האחרונה הנעשית בגופו של האדם ולאחר מותו ולמעשה היא הכבוד האחרון אותו חולקים לנפטר.

מצוות לוויה[עריכה]

חשיבותה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

פרטי הדינים[עריכה]

בשעת ההלוויה הולכים ראשונים אחר המיטה ילדי הנפטר ומזמן לזמן אומרים קדיש בני הנפטר (או במקום שאין לו בנים, קרובי משפחה ואף אחרים).

בעת ההגעה לבית הקברות, מעמידים את מטת הנפטר באולם ההספדים שם סופדים עליו בני משפחתו ורבנים. בחב"ד נהוג שרק על אדם חשוב מספידים.

לאחר ההספד מוליכים את הנפטר לעבר קברו, ובדרך אומרים את פרק צ"א בתהלים הפותח במילים "יושב בסתר עליון" עד שמגיעים לחלקת הנפטר, שם מורידים את הנפטר אל קברו ולוקחים את הטלית המכסה אותו כל זמן הלוויה, אומרים את תפילת "א-ל מלא רחמים", ובאם ישנו רצון מוסיפים כמה מילים, בהספדת הנפטר ובבקשת מחילה, לאחר מכן מכסים את הנפטר בעפר, וזוהי עיקר מצוות הלווית המת, בשונה מסחיבת המטה שזה בעיקר נעשה ע"י בני המשפחה, לאחר הכיסוי נעמדים בני המשפחה בשורה וקהל המלווים מנחמם בנוסח הידוע ונפטרים להם האנשים לבתיהם.

מנהגי חב"ד[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אצל רבותינו נשיאינו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

לוויות בהן השתתף אדמו"ר הרש"ב:

אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

כאשר נפטר המשפיע ר' מיכאל בלינער, היה אדמו"ר הריי"צ מנושאי המיטה.

הרבי[עריכה]

עד שנת תשל"א, בכל הלוויה שנערכה בקראון הייטס ועברה דרך 770, נהג הרבי לצאת לפתח הראשי וללוות במבטו את מסע הלוויה[1], בנוסף לכך, בלוויות מיוחדות הצטרף בעצמו למסע הלוויה ונסע לבית החיים. משנת תשל"א ואילך מיעט לצאת להלוויות, ויחד עם כך יצא להלוויות מיוחדות כגון בלווית הבחור שנהרג בפרעות קיץ תנש"א, בלווית מרת לאפיין שנהרגה על קידוש ה' בשנת תשנ"ב, רעייתו הראשונה של ר' אהרון דב הלפרין, ועוד.

בהלוויות משפחת בית הרב, ליווה באופן קבוע עד לבית החיים.

להלן רשימה חלקית של אישים שאינם ממשפחת בית הרב שזכו שהרבי ישתתף בעצמו במסע הלוויה ונסע עד לבית החיים:

מנהגי הרבי
  • לאחר ההלוויה נוהג ליטול ידיו 4 פעמים על כל יד לסירוגין[2].
  • מקפיד שלא לנגב ידיו[3].

הערות שוליים

  1. מפי השמועה.
  2. מעשה מלך.
  3. מלבד לאחר לוויתו של הרש"ג שניגב את ידיו בשונה מהרגיל.