אורי יהודה כהן

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מועתק מבית משיח וכתוב בצורה של סיפור.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב אורי יהודה כהן

הרב אורי יהודה כהן (י"א שבט תר"ע - כ"ג כסלו תשס"א) שימש כראש הקהילה היהודית ברוטרדם שלאחרי השואה, עסק רבות בפתיחת מוסדות חינוך ישיבה ו"חדר" בהולנד ובהצלת יהודים בשנות המלחמה האיומה ולאחר מכן בשליחות הרבי מלך המשיח.

תולדות חיים

נולד בשנת תר"ע לאביו הרב אברהם אריה הי"ד, בעיר המבורג שבגרמניה. בצעירותו למד בישיבה בפרנקפורט, שם שהה עד עלות הנאצים לשלטון, אז היגר לעיר רוטרדם שבהולנד, בו פתח מפעל לגבינות.

מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נשא את מרת רבקה יעקובסון - בתו של מזכיר הקהילה היהודית ברוטרדם.

במלחמת העולם השנייה

ביום ב' אייר ת"ש פלשו גייסות הגרמנים להולנד. חמשה ימים לאחר מכן הולנד כולה היתה כבר בשלטון נאצי. הרובע היהודי נהרס בהפגזות הכבדות, וכעבור זמן קצר החלו הגזירות. היהודים חויבו להירשם במשרדי הגסטפו, עסקים יהודיים הוחרמו, הנסיעה בתחבורה הציבורית נאסרה על היהודים והקניה בחנויות הותרה רק לשעות ספורות, גזירות אלו ואחרות הציקו ליהודי הולנד. אמנם גטאות לא הוקמו ברוטרדם, אך במשך שנתיים סבלו היהודים מגזירות קשות.

בט"ז אב תש"ב קיבלו אלפיים מיהודי העיר זימון להתייצב בככר העיר, מעטים הסתתרו, אבל רובם הגיעו לכיכר וממנה נשלחו למחנות ההשמדה בגרמניה. לאחר כמה אקציות, נותרו יהודים מעטים בלבד ברוטרדם, ביניהם ר' אורי, רעייתו ובתו התינוקת.

בשנת תש"ג נולד לו בן נוסף שנפטר כעבור כמה שבועות. ר' אורי שכנע אזרח הולנדי שהעביר את הגופה לשומר בית החיים, וכך הובא התינוק לקבורת ישראל. תקופה קצרה עברה מאז נפטר התינוק, ובאחד הימים התדפקו אנשי הגסטאפו על דלת ביתו של ר' אורי, וביקשו את הילד של משפחת כהן. ר' אורי ענה שהילד נפטר. אחד השוטרים ההולנדיים הציע לקחת את הבת, אולם הגרמנים ראו כי ברשימה שלהם נכתב ילד ולא ילדה, וכך הסתלקו לדרכם. ר' אורי ואשתו הבינו שמסוכן מדי להמשיך להחזיק את הבת הפעוטה בבית, והם מסרו אותה מיד לידידים גויים שאימצו אותה עד סיום המלחמה.

בפעם הראשונה שבאו אנשי הגסטאפו לביתו, אמר להם – כשהוא מעמיד פנים עצובות: "חבל על היינות הטובים שיש לי בבית". הגרמנים נרמזו, וכעבור שעה קלה שכבו בביתו בגילופין, ור' אורי ואשתו נמלטו על נפשם.

בפעם אחרת הגיעו הגרמנים לביתם. עוד הם דופקים בדלת, ארזו ר' אורי ורעייתו במהירות את מיטלטליהם, נכנסו לחדר פנימי, משם למרפסת וממנה עברו לדירה סמוכה, ונעלמו מהאזור.

גוי הולנדי בעל לב-טוב שהיה בקשרים טובים עם קצינים נאצים, היה מגלה ליהודים את מי הגרמנים רוצים ללכוד בזמן הקרוב. לילה אחד נודע לר' אורי שבעוד שעה קלה יגיעו הגרמנים לביתו. הוא ואשתו יצאו מיד מדירתם במנוסה. הם לא הספיקו לרדת במדרגות הבנין, כשמולם התייצבו אנשי הגסטאפו שתבעו לדעת היכן גרים משפחת כהן. ר' אורי לא היסס והראה להם על אחת הדירות בבנין. כשהגרמנים עלו במדרגות, נסו ר' אורי ורעייתו על נפשם. בשעת לילה הגיעו לבית ידיד גוי מקומי, ובשעת בוקר מוקדמת כבר עזבו בני הזוג את הבית ונדדו ממקום מסתור למשנהו, עד שהצליחו למצוא גוי שהסכים להסתירם לזמן ארוך תמורת כסף. בדירה זו חיו עד לסיום המלחמה.

בימי המלחמה, דאגו הנאצים להרוס את בתי הכנסת ברוטרדם, אולם המרתף של בית הכנסת המרכזי, נשאר עומד על תילו כיוון שהיה מבנה חזק במיוחד. במרתף שכן ארכיון הקהילה היהודית בו תעודות רישום הנישואין של הקהילה, וכן כתרים של ספרי תורה, עם חפצי ערך רבים נוספים. הנאצים נעלו את המרתף במנעול פשוט משום שלא חלמו שמאן-דהו יעז להכנס למרתף ללא רשותם. אולם ר' אורי היה נועז מאוד. הוא ניצל את עובדת היותו יליד גרמניה, דובר גרמנית רהוטה ולבוש באופנה הגרמנית, והקפיד תמיד להסתובב ברחובות רוטרדם כשתחת בית שחיו עיתון בשפה הגרמנית. משום כך היה יכול להסתובב ברחובות העיר ללא פחד ולהגיע עם חבר אל המרתף ולרוקן את תכולתו. הוא הבין את החשיבות בתעודות הנישואין של הקהילה, ומסר אותו למשמרת בארכיון העירייה. אף על פי שראש העיר היה ממונה מטעם הנאצים, הסכים מנהל הארכיון להשאיר את הארכיון למשמרת ברשותו. את כתרי הספר תורה וחפצי ערך אחרים מכר בשוק השחור, ובתמורתם שילם שכר לגויים שהסתירו יהודים ובמקביל החל בחלוקת מזון ליהודי העיר.

מידי בוקר יצא ר' אורי לרחובות העיר רכוב על אופניים של חלבן, "כדי החלב" שלו היו מלאים בחבילות מזון אותם חילק, וכך הציל בכל יום כשלוש מאות משפחות יהודיות מחרפת רעב.

אוכל כשר במלחמה

בזמן המלחמה השחיטה נאסרה והיה צריך לדאוג ליהודים לאוכל כשר, בצעד נועז שכר ר' אורי בית ברובע בו שכנו משרדי הנאצים. הבית היה ממוקם בין משרדי הצי הגרמני, לבין משרדי ארגון הנשים הנאציות.

פעמיים בשבוע הביא ר' אורי שוחט למקום ששחט כמות מספקת של עופות עבור יהודי רוטרדם.

עוזר למחתרת

בזמן המלחמה הנוראה, נותרו מספר יהודים שהסתתרו ברוטרדם, והם היו זקוקים לעזרה מיידית, כמו תשלום לגויים שהסתירו אותם, וכן אוכל, לשם כך שיתף ר' אורי פעולה עם המחתרת הקומוניסטית שלחמה בנאצים. חברי המחתרת סיפקו לו תלושי מזון כדי שיחלקם ליהודים הרעבים, והוא מצידו העביר למחתרת מנגנונים להפעלת מטעני נפץ. הוא אף הגה רעיון נועז להשגת נשק מדים ומסמכים של חיילים נאציים. ר' אורי ביקש מבעל קונדיטוריה מידידיו, להכין שני סוגי בונבוניירות שוקולד; באחד מהם הכניס רעל חזק במיוחד, וכן סוג נוסף, 'רגיל', שנעטף בצבע אחר. בונבוניירות אלו מסר ר' אורי לאנשי המחתרת ההולנדית. נערות הולנדיות צוידו בבונבוניירות הללו משני הסוגים, והן יצאו לטייל עם חיילים גרמנים.

במהלך הטיול עם החייל הגרמני, הוליכה הנערה את החייל למקום מוסכם על אנשי המחתרת, שם הציעה לו בונבוניירה, היא אכלה את הבונבוניירה הרגילה, ואילו לחייל הגרמני נתנה בונבוניירה מורעלת. תוך דקות ספורות, נפל הגרמני ללא רוח חיים ואנשי המחתרת שהמתינו לא הרחק, פשטו את מדיו, לקחו ממנו את המסמכים והנשק, זרקו את הגופה לתעלת מים והסתלקו מהמקום.

כך נהרגו עשרות חיילים גרמניים, ור' אורי רכש את אמונם של אנשי המחתרת שמצידם סייעו לו להגיש עזרה בהסתרת יהודים.

לאחר המלחמה

תשעים אחוזים מקהילת יהודי הולנד נספו בשואה האיומה, בהם הוריו של ר' אורי, הורי אשתו ובני משפחה רבים נוספים שנשלחו אל מחנות ההשמדה. עם תום המלחמה הכירו יהודי רוטרדם וראשי השלטונות בר' אורי כראש הקהילה היהודית. זה היה המשך טבעי להצלת חיי היהודים בזמן המלחמה. ר' אורי לקח את התפקיד ברצינות, ומסר את עצמו למטרה הנעלית - שיקום ההריסות והפחת רוח חיים ביהדות רוטרדם ובהולנד בכלל.

המטרה הראשונה היתה שיקום בית הכנסת היחיד שנותר ברוטרדם. ר' אורי השיג את מפתחות בית הכנסת, ויחד עם הרבנית שרה פורסט (אמו של הרב יצחק פורסט מרבני הולנד) – שיקמו את בית הכנסת וארגנו בו מחדש תפילות מסודרות.

ר' אורי החל לעסוק בשיקום בניני מוסדות הקהילה. באותה תקופה פתח ישיבה בעיר חאודה שבהולנד לבחורים שהבריח להולנד ממחנות הפליטים שקמו באירופה לאחר המלחמה. אולם עד מהרה החלו גורמים ממשלתיים להתנכל למוסדות היהודיים ואף הרסו את המוסדות שר' אורי פתח עבור הפליטים. באותם ימים, כאשר רבבות פליטים סבבו ברחובות, רעבים וחסרי קורת גג, פתח ר' אורי את ביתו בפניהם ללא חשבון.

עם השנים הלכה הקהילה ברוטרדם והצטמקה. בעקבות זאת העתיק ר' אורי את מקום מגוריו לאמסטרדם בירת הולנד.

פתיחת ה'חדר' בהולנד

בחודש תשרי תשל"ה ביקר המשפיע ר' מענדל פוטרפס אצל קרובי משפחתו באמסטרדם. לכבודו של ר' מענדל, ערך ר' אורי בביתו סעודת מלוה מלכא. בזמן הסעודה סיפר ר' מענדל בהשתוממות רבה כי בהולכו ברחוב באמסטרדם ראה את אחד מילדי המשפחות החרדיות נוסע על אופניו, ותוך כדי נסיעה נפלה ממנו הכיפה. "הילד לא הרים את כיפתו מידי - נענה ר' מענדל – "אלא המשיך מעט בנסיעה, ואז חזר והרים את הכיפה".

מעיני ר' מענדל נשקף הכאב: "זה קורה מכיוון שאין חיידר על טהרת הקודש בהולנד". הוא תבע במילים פשוטות וברורות כי אחד הנוכחים חייב לקחת על עצמו לפתוח "חיידר" על טהרת הקודש... איש לא הרהיב עוז בנפשו, לקחת מטלה שכזו על עצמו, עד שר' אורי נענה והגיב להצעה בחיוב. ר' מענדל לא וויתר: "מאין יהיו לך כוחות לכך?" שאל את ר' אורי והוא השיב בפשטות: "אני הייתי פרטיזן במחתרת ההולנדית". ר' מענדל נתן בו מבט ארוך ואמר: "אם כן צריך לבדוק את כוחותיך". בו במקום מזג ר' מענדל כוס 'משקה' והורה לו לשתותה עד תומה. כשסיים כוס אחת, נתן לו כוס שניה ושלישית; כשסיים שלוש כוסות ועל ר' אורי לא נראה שהמשקה השפיע עליו, נענה ר' מענדל בקורת רוח "רואים שהיית פרטיזן".

רק כמה ימים חלפו מאז, וה'חדר' קם והיה לעובדה. ר' אורי הקצה לשם כך שני חדרים מתוך ארבעה שהיו בביתו. ב'חדר' החדש היו ארבעה תלמידים; שני בניו של הרב יצחק פורסט עם שני ילדים נוספים. ה'מלמד' הראשון היתה רעייתו של ר' אורי - גב' רבקה, שלמדה עם התלמידים את האותיות א-ב העבריות.

בחודש תשרי תשל"ה הוקם התלמוד תורה, וכיום הוא מתנוסס לתפארה באמסטרדם ומונה כמה מאות תלמידים.

עם הקמתו של ה'חדר' התחוללה מלחמה של ממש נגד ר' אורי. כמה מראשי קהילת אמסטרדם טענו שכיון שקיים בעיר זה שנים רבות בית ספר יהודי, הרי שפתיחת ה'חדר' לא נועדה אלא לעורר מדנים ומחלוקות . בעקבות זאת החלו לחצים ואיומים נגדו. בהגיעו לבית הכנסת מדי יום ביומו, ספג גערות ונאצות. אחד הלוחמים הגדיל לעשות וסטר על לחיו בפני כל המתפללים. כשהמתנגדים ראו שאין הוא נבהל מהם, איימו עליו ועל משפחתו שירצחו אותם! כל אותה תקופה חיו ר' אורי ובני משפחתו בפחד גדול, מחשש לחייהם.

מי שהחזיק את ידיו כל אותה תקופה והעניק לו עידוד רב עוצמה, היה הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, מזכירו של הרבי, ומנהל המרכז לעניני חינוך. הם שוחחו ביניהם כמעט מידי לילה, כאשר הרב חודקוב מחזק את ידיו לשמור על ה'חדר' היחיד בהולנד. פעמים רבות עלה הרבי על הקו והאזין לשיחות ביניהם.

בנו, ר' עוזיאל כהן, סיפר על המאורעות שעברו עליהם באותם ימים בראיון לעיתון בית משיח: "היו אלו שנים קשות מאוד. היתה מלחמה יום-יומית, והקושי היה כפול, כיוון שגם ידידים הפנו עורף ונלחמו בנו ללא הרף. כל זאת במקביל לכך שאבא נדרש לגייס משאבים כספיים להחזקת החדר, שמספר תלמידיו הלך וגדל תוך תקופה קצרה. יש לציין שהרבי שלח סכומי כסף ניכרים לאחזקת ה'חדר'. 'כמה חודשים התקיים ה'חדר' בביתנו, בזמן הזה ניסה אבא לקבל מהשלטונות מבנה מתאים, אבל הניסיונות לא עלו יפה. כך נמשכו הדברים ביגיעה רבה עד שאבא עשה מעשה פרטיזני': בוקר אחד לקח את התלמידים ונכנס עמם למבנה של בית ספר סמוך שלא פעל זמן רב. לא הועילו פניות ותביעות השלטונות לפנות את המבנה. אבא עמד על כך שממשלת הולנד חייבת לדאוג לבניין מתאים ל'חדר'. רק לאחר שמספר התלמידים גדל באופן משמעותי, קיבל ה'חדר' הכרה רשמית מצד משרד החינוך ההולנדי. ההכרה הרשמית גררה בעקבותיה עזרה רבה מצד גורמים רשמיים."אך כאן נוצרה בעיה חדשה: החוק בהולנד אסר לימודי קודש בבתי ספר הנתמכים בידי השלטונות, וזאת על יסוד חוק שוויון זכויות שבאחד מסעיפיו נכתב שבתי הספר לא ייחדו שעות ללימודי דת. אבא ביקש מפקידים בכירים במשרד החינוך ההולנדי להתיר ללמוד לימודי קודש ב'חדר', אך הם טענו שאין בסמכותם לשנות את החוק. בלית ברירה פנה לשר החינוך ולאחר שיחות ארוכות ולחצים, הסכים שר החינוך לשנות את החוק - והתיר את לימודי הקודש בבתי הספר בהולנד, כך אבא שינה את החוק בהולנד עבור בית-ספר יהודי אחד... המלחמות שנמשכו בשנים הראשונות, פסקו לאחר שהמוסד התבסס, והגורמים העוינים הבינו שהמקום מבוסס דיו, ולא יוכלו לגרום לסגירתו. רק אז הופסקו הלחצים והאיומים. "את ה'חדר' ניהל אבא במשך כעשרים שנה. הוא דאג לתקציבים ומבנים, כאשר הטיפול החנוכי הופקד בידי צוות מקצועי ומיומן. אבא פיקח על התנהלות ה'חדר' מלמעלה, והתערב רק כשהיה בכך צורך. "אסיים באנקדוטה על המצב הרגיש ששרר באותם שנים. באותן שנים הרבה אבא לנסוע לרבי לצורך ענינים שונים, שגם אני לא יודע את טיבם. פעם אחת הגיע לניו יורק כדי לשהות אצל הרבי, אך בטרם הספיק להגיע ל-770 שוחח בטלפון עם הולנד ונודע לו כי הגורמים המתנגדים מתכוננים לערוך צעדים מסוימים שיזיקו מאוד ל'חדר'. אבא לא המתין, ובו במקום חזר לשדה התעופה, ועלה על המטוס הראשון להולנד כדי לסכל את המזימה. כשהדבר נודע לרב חודקוב שאבא נסע מיד מבלי להכנס אפילו ל-770, שיבח את אבא ואמר לו "יישר כח שכך עשית".".

הרב יעקב אליעזר פרידריך מאנטוורפן שבבלגיה, היה יד ימינו של ר' אורי בכל עניני הקמת וניהול ה'חדר', כאשר עד היום הוא משמש כחבר ההנהלה. הרב פרידריך אכן גר באנטוורפן, אבל לצורך עבודתו ב'חדר' הוא נוסע לפעמים אפילו שלוש פעמים בשבוע לאמסטרדם שבהולנד. לא רבים יודעים כי השם 'חדר' ניתן על יד הרבי בעצמו, שדאג ל'חדר' כל השנים. הרבי ליווה את הקמת ה'חדר' בצורה אישית וקרובה מאד. בימי הבראשית, החדר עמד בפני קשיים עצומים. מפני שהחוק בהולנד קבע שבבית ספר רשמי חייבים להיות מינימום 164 תלמידים, ואילו ב'חדר' למדו 24 תלמידים. באחד הימים קיבל ר' אורי הוראה מהרבי להתחיל ליצור קשרים עם אנשי ממשל על מנת לקבל הכרה ל'חדר'. זה היה מעבר לכל היגיון, אך ר' אורי עשה כפי שצווה, רקם קשרים במקומות הנכונים, ואכן הקשרים האלו סייעו לקבל הכרה ממשלתי מלאה. עם השנים התרחב ה'חדר' והתפתח.

לצד ה'חדר' לבנים הוקם בית ספר לבנות על טהרת הקודש. ר' אורי לא נח ולא שקט עד שסיים לבנות קומפלקס מפואר שהכיל בנינים עבור התלמידים והתלמידות. גם הבניה הזאת לא נעשתה בקלות. תלאות רבות עבר עד שנמסר לו שטח מתאים, ואז החל לגייס חמש- עשרה מליון דולר לבניית הקומפלקס המפואר, למרות גילו המבוגר (שמונים וארבע) דאג בעצמו לכל פרט בבניית הבניינים בני השלוש קומות. הוא חשב על כל דבר, אפילו על מעליות מיוחדות שיתאימו לתלמידים מוגבלים פיזית. תוכניות הבנייה נמסרו קודם לכן לידי הרבי, שעבר עליהן ונתן את ברכתו להצלחת הבנייה. בחודש שבט תשנ"ד חגגה הקהילה היהודית באמסטרדם את חנוכת הקומפלקס המפואר של ה'חדר'. לקראת יום חגה של הקהילה בכלל, ושל ר' אורי בפרט, הגיעו למעמד רבנים ואישי ציבור רבים, ובראשם שרי ממשלה ואחות המלכה (הממלאת את מקומה בהיעדרה). בחגיגה צוינה שנת העשרים לייסודו של ה'חדר'. הנואמים כולם שיבחו את ר' אורי כהן על שבמשך עשרים שנה פעל במרץ לפיתוחו של ה'חדר' מבלי להתחשב בגילו המופלג. ר' אורי מעולם לא חשב על עצמו, המחשבות שלו היו נתונות לכל יהודי באשר הוא. לא פלא אפוא שמוחו הגה רעיונות מגוונים - ולעיתים אף נועזים – כדי לסייע ליהודים הנמצאים במיצר.

הצלת יהודים ממדינות ערביות

באותה תקופה הגה ר' אורי תוכנית להוצאת יהודים משלוש מדינות ערביות טולטאריות: סוריה, אלג'יר ומרוקו. גם על כך כתב לרבי, ופירט את תוכניותיו. על כך השיב לו הרבי באגרת מיום ו' שבט תשי"ג: ""בנוגע לרעיון להוציא יהודים ממרוקו וסוריה, הרי בקשר ליהודים הספרדים, זו אחריות גדולה כיון שהם במדינה בה חיו במשך מאות שנים חיים של יראת שמיים, אולם מצד שני הבעיות האחרות מציקות, לכן מוכרח להוציאם משם"". בסיום המכתב הודה לו הרבי על שעוסק בכך. למעשה התוכניות הללו לא יצאו לפועל, אולם הן לא נגוזו, בשנות הממי"ם (80) הבריח ר' אורי יהודים רבים מאיראן. כידוע, לאחר עלות חומייני לשלטון בעקבות הדחת השאח, נקטו השלטונות ביד קשה כלפי היהודים, ובמקביל לא אפשרו להם לצאת מהמדינה. הסבל היה רב, ויהודים רבים ניסו בדרכים-לא-דרכים להבריח את הגבול. באחד הימים הצליח יהודי מסוים לברוח מאיראן ולהגיע למדינה ערבית אחרת. הלה יצר קשר עם ר' אורי וביקש את עזרתו. ר' אורי הבין שהלה נפל מהפח אל הפחת, כי גם במדינה אליה הגיע, לא מאפשרים את היציאה. לאחר בירורים נוספים הגיע ר' אורי למסקנה שאפשרויות ההברחה מהמדינה הזאת בכל זאת קלות יותר מאשר מאיראן. ר' אורי שינס מותניו ונסע לאותה מדינה, והצליח לחלץ את היהודי אל אחת ממדינות הרווחה. בעקבות זאת נוצר קשר עם אנשי קשר באותה מדינה, והם עזרו בהברחת יהודים מאיראן אליהם, ומשם דאג ר' אורי להבריח אותם למדינות חופש כמו ארצות הברית וארץ הקודש. לאחר הגעתם של אלו למדינות מבטחים, דאג שילדי המשפחות ילמדו במוסדות על טהרת-הקודש - וזאת על יסוד מכתבו של הרבי שצריך לשמר את חיי היהדות בהם הם חיו כל השנים. למבצע זה גייס ר' אורי סכומי עתק כדי לכסות את הוצאות הנסיעה כמו דרכונים, ויזות ומסמכים אחרים, אישורי מגורים במדינות המעבר ועוד. כל זאת מלבד הסכנה הגדולה בה היה נתון בכל רגע. הסיפור הבא ימחיש זאת: פעם, בשהותו באחת ממדינות ערב הקיצוניות, נעצר לפתע בידי אנשי המשטרה החשאית המקומית. התברר כי הוא שוחח בטלפון עם רב חשוב ממדינה מערבית, והלה הזכיר בטעות את ארץ ישראל, כנראה שהיו ציטוטים כי שעה קלה לאחר מכן נעצר. רק לאחר חקירה ארוכה ומתישה שוחרר לדרכו. המעצר לא הפחידו, והוא המשיך במעשיו למען הצלת יהודים. מיותר לציין כי כל הפעולות הללו נעשו ללא פרסום ובחשאיות גמורה. מאות יהודים חבים לו את חייהם בגשמיות וברוחניות. פרשיה זו נכתבה כאן בקיצור נמרץ, כאשר רוב הפרטים רבים עדיין לוטים בערפילי הסוד, לבקשת המשפחה, כדי לא לחשוף אנשי קשר או מדינות שסייעו לר' אורי, ועדיין עושים זאת.

הצלת ילדי צ'רנוביל

בשנת תשמ"ד (1986) דלפו חומרים רדיואקטיביים מהכור האטומי הממוקם בסמיכות לעיירה צ'רנוביל שבאוקראינה. אלפים מתו, ומאות אלפים חלו במחלות קשות. מדינות מערב אירופה יזמו פרוייקטים מיוחדים לקליטת קבוצות ילדים מהאזורים הפגועים. המטרה היתה להציל את הילדים שהם הנפגעים העיקריים, וזאת כיון שבתהליך הגדילה של הילד, הקרינה הרדיואקטיבית מזיקה במיוחד. ר' אורי מצדו החל אף הוא לפעול להעלאתם לישראל של ילדים יהודיים מאזור צ'רנוביל, בקיץ תש"נ נסע לברית המועצות, שם בדק את האפשרויות השונות. במשך כמה חודשים "בילה" בנסיעות בין משרדי הממשלה השונים ברוסיה, ובביקורים בבתי משפחות יהודיות באוקראינה ובילורוסיה. ליוזמתו הברוכה הצטרף הרב יצחק קוגן, "הצדיק מלנינגרד". שניהם עברו מבית לבית, ובעבודה מאומצת בדקו את יהדותם של הילדים. במקביל פעלו בקרב משרדי הממשלה, כדי שיאפשרו את עליית הילדים לישראל. במהלך פעולות אלו הגיע ר' אורי למשרד שר הפנים שהיה אחראי על משרדי ההגירה, המשטרה והק.ג.ב. כבר בתחילת פגישתם חיבק ר' אורי את השר חיבוק עז של ידידים וותיקים, תוך כדי שהוא דוחף לחליפתו מעטפה ובה אלף דולר... (הון עתק באותם ימים). בפגישה אחרת עם אחד מראשי הערים שר' אורי היה צריך ממנו סיוע – העניק לו את מכשיר הפקס האישי שלו... בפעם הבאה שהגיע לאותה עיר, המתין לו ראש העיר סמוך לכבש המטוס!... לאחר חודשים של עבודה מאומצת הצליח לארגן קבוצה גדולה של ילדים אותם קיווה להציל מנזקי הקרינה. במקביל פנה למוסדות חב"ד בישראל, וביקש מהם לקלוט את הילדים. הנהלת המוסדות לא ידעה כיצד "לעכל" את הענין, ולאחר שהגיע מענה חיובי מהרבי, החלו אנשי אגודת חסידי חב"ד לטפל בהעלאתם של הילדים. ר' אורי ליווה את הילדים עד לתחנת ביניים באירופה. מאז החל הנושא לצבור תאוצה, ואנשי צא"ח המשיכו בפרוייקט הזה. עד כה הועלו כאלפיים ילדים. יש מהם שהתקרבו לחב"ד והקימו משפחות חסידיות לתפארת. כבר בשנת תש"י נתוודע ר' אורי לחב"ד ולרבי מלך המשיח שעלה אז על כס הנשיאות, ומאז כל חייו צעד לאור הוראותיו של הרבי, הן בענייניו הפרטיים והן בענייניו הכלליים. במשך למעלה מארבעים שנה עמד בקשר רצוף עם הרבי, במכתבים, טלפונים וכן זכה להכנס ליחידויות רבות. לא מעט יהודים פנו אליו וביקשו ממנו שיכתוב עבורם לרבי. בידי בנו ר' עוזיאל, קלסר עב-כרס המכיל מענות לאותם יהודים. למרות זאת, לא ידוע הרבה על מעשיו ופועלו. ר' אורי היה צנוע ונחבא אל הכלים, ועל פעולותיו הכבירות מעולם לא סיפר. על קשריו הענפים עם הרבי ומזכירין כמעט ולא שמעו אותו מדבר. בעקבות נסיון (כמעט נואש!) לאתר אודותיו חומר נוסף, התברר כי רבים עמדו עמו בקשר, אך כולם היו ממודרים זה מזה במגוון הפעולות המרתקות שביצע בחייו. הצלחנו רק לקבל אי אלו ניצוצות' אודותיו: בכל פעם שר' אורי היה נוסע לרבי, הוא היה מתארח אצל הרב יצחק (איצ'ה) גורביץ. מספר הרב גורביץ ל"בית משיח" כי ר' אורי עמד בקשר מתמיד עם הרב חודקוב, שאת היקפו איש לא ידע. הוא היה נכנס ליחידות פעמים רבות שם שהה זמן ארוך יחסית, ואף זכה לקבל הרבה מכתבים. "לאחר שהיה יוצא מהיחידות, היה מדרך הטבע חוזר לביתנו, ואך דבר טבעי שהיה מספר חלק מהדברים, אך הוא תמיד חתם את פיו. שתיקה מוחלטת. רק פעם אחת, באחד מביקוריו, לאחר שיצא מיחידות, סיפר לי משימה כבידה שלשמה הגיעה. הוא סיפר שהרבי ביקש ממנו להגיע בדחיפות מאירופה לניו-יורק לצורך היחידות. באותם ימים עמדה צרפת למכור כמות גדולה של נשק לסוריה, והרבי רצה שישוחח עם שגריר הולנד באו"ם כדי שישכנע את ידידו השגריר הצרפתי באו"ם לבטל את עסקת הנשק. ר' אורי עשה את המוטל עליו וכמה ימים לאחר מכן חזר להולנד... לא ידוע מה עלה בגורלה של עיסקת הנשק". נכדו ר' לייבל כהן מוסיף וכותב: "אילו סבא היה רואה את הכתבה, הוא לא היה שמח כלל וכלל. בכל אופן, סבא כתב מכתבים רבים מאד לרבי, ולעתים אפילו יום אחרי יום. הוא כתב בכל ענין, הן בנוגע לעסקנות והן בנוגע לחיים הפרטיים. פעם הוא אמר לאבי שי' (בנו) שפעמים רבות, לאחר ששלח את המכתב לרבי, עוד לפני שקיבל את התשובה - הדברים הסתדרו... "מלבד זאת, הרבי היה משיב לו מכתבים רבים. ברבים מהמכתבים לא מפורטים הענינים עליהם נכתבו, וכנראה שחלקם לפחות עוסקים בענינים סודיים, רק כעת נודע לי על עיסקה כלשהי של חילופי שבויים או אוכלוסין שסבא היה מעורב בזה בשליחות של הרבי, אך הוא שמר על כך בסוד, ואיני יודע מי יודע על כך"... ר' יוחנן ספרנאי מספר, כי שמע שבאחת היחידויות, עם היכנסו של ר' אורי לגן עדן העליון - קם הרבי לכבודו. בנו ר' עוזיאל כהן מוסיף "פעם אבא נכנס לבית מדרשו של הרבי בעיצומה של ההתוועדות של הרבי. כרגיל היו במקום אלפי חסידים ובית המדרש מלא עד אפס מקום. אולם כשאבא נכנס פנימה, הרבי הבחין בו מיד ופנה אליו: "ר' אורי זאָגט לחיים"! במכתביו של הרבי, ניתן ללמוד רבות מהמילים הספורות שהוסיף הרבי בכתב ידו. כמו למשל במכתב הברכה שקיבל מהרבי להולדת נכדו, הוסיף הרבי בגוכי"ק בשורת התארים את המילים: "רב פעלים" וכן את תיבת "הכהן". התייחסות נוספת היתה במכתב כללי-פרטי מיום יועש"ק פ' כי תשא תשכ"ה" הוסיף הרבי בסיום המכתב בגוכי"ק: בשאלת הישיבה שכותבה - כדאי שיתיעץ עם העסקנים יר"ש שמכירם - האם ימצאו מלמדים, מנהל וכו', בברכה לבשו"ט בכלל ובפרט - כולל הרחבת הפרנסה בגו"ר. נכדו ר' אריה לייב, מוסיף ומספר על ביקורו של המזכיר הרב בנימין קליין אצל סבו: "היה זה לפני כמה שנים, כשלפתע יום אחד הגיע המזכיר הרב קליין לביתו של סבא. שניהם הסתגרו בחדר ושוחחו בארבע עיניים. את תוכן שיחתם כמובן שלא סיפר. רק זאת אמר כי "הרב קליין היה בביקור בזק באירופה אז הוא קפץ' אלינו להולנד"... למרות גילו המופלג. המשיך ר' אורי לעבור ללא לאות בתחומים שונים. בחודשים האחרונים לחייו טלפן אליו אחד מידידיו בחו"ל שעסק בהצלת יהודים. בין השאר אמר לו ר' אורי: "אם אתה זקוק לעזרתי אגיע מיד לאיזו מדינה שאדרש". ידידו מעבר לים לא האמין: "אבל רק לפני כמה חודשים חגגת יום הולדת התשעים, איך אתה ממשיך לעבוד במלוא המרץ?"... בחודשים האחרונים לחייו עמל על הקמת פרויקט יחודי, כולל מודרני, בו ילמדו אברכים גמרא ופוסקים בעזרת מחשבים ואמצעים טכנולוגיים מגוונים. בזמן שהותו בבית בנו בירושלים בחודש תשרי השנה, אמר לבני המשפחה יחסר לי רק מליון דולר להקמת הכולל, ואם הייתי צעיר הייתי עושה את המיליון בתוך שבועיים"... אולם הקמת הכולל התעכבה עקב מחלתה של אשתו, בה טיפל במסירות רבה. שעות ארוכות שהה ליד מיטתה בבית הרפואה, עד שביום י"ב חשון תשס"א, הסתלקה לבית עולמה. לאחר פטירתה המשיך בתנופה מחודשת לעסוק למען הקמת הכולל, אבל הוא לא הספיק. באמצע חודש כסלו השנה לקה בלבו ואושפז בבית רפואה. בעת אשפוזו אמר לבני משפחתו וידידיו: "כבר לא אזכה להגיע ליום הולדתי התשעים ואחת"... ואכן, בכ' כסלו תשס"א, הסתלק לבית עולמו, שבע ימים, מאות ליוו אותו למנוחת עולמים. הספדים לא נישאו, כפי שציוה ביום הכיפורים האחרון לחייו – "אל תספידו אותי בשעת ההלויה. רק ביום השלושים תספידו הספד קצר במשך חמש דקות בלבד". אפוף מסתורין היה בחייו, וכך גם בהסתלקותו...

קשריו עם הרבי

במשך השנים אירח שד"רים מתומכי תמימים ברינואה שבצרפת. הללו סיפרו לו על חב"ד ועל הרבי שעלה באותה תקופה על כס הנשיאות. בעקבות זאת החל להתקרב לחסידות חב"ד. הוא למד חסידות, כתב מכתבים לרבי ואף נסע ל-770 פעמים רבות וזכה להכנס ליחידויות רבות.

את היכולת הכספית לארח אנשים ולתרום בעין יפה למוסדות, השיג לאחר שהחל לשלוח ידו במסחר. לא תמיד ראה ברכה בעסקיו, ולעיתים ספג נפילות קשות, אך גם במצבים קשים אלה, המשיך כדרכו לארח אורחים ולתרום בעין יפה. במכתב שכתב לו הרבי ביום ו' שבט תשי"ג, מודה לו הרבי על עזרתו לשד"ר מישיבת תומכי תמימים ומברכו בעשירות בגשמיות.

על קברו של הרב כהן נכתב בין השאר: "איש המחתרת בשואה עסקן דגול למעלה מששים שנה בהצלת יהודים בגופם ובנפשם מיסד ה"חדר" באמשטרדם ע"פ צו אדמו"ר מ.מ. מליובביץ".

קרדיט: שבועון בית משיח

משפחתו

• בנו, הרב אברהם כהן - לונדון.
• בנו, הרב יונתן כהן - הולנד.
• בנו, הרב עוזיאל כהן - ירושלים.
• נכדו, הרב אריה לייב כהן - ר"מ בישיבת תומכי תמימים נתניה.

לקריאה נוספת

• שבועון בית משיח גל' 319 - י"א ניסן תשס"א
• ההבטחה - ספר בהוצאת הסופר זלמן רודרמן המספר את תולדותיו של הרב אורי יהודה כהן במלחמת העולם השנייה
• תשורה מחתונת משפחות כהן - תמרין, תשפ"ג