אורי יהודה כהן

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מועתק מבית משיח וכתוב בצורה של סיפור.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב אורי יהודה כהן

הרב אורי יהודה כהן (י"א שבט תר"ע - כ"ג כסלו תשס"א) שימש כראש הקהילה היהודית ברוטרדם-הולנד שלאחרי השואה, עסק רבות בפתיחת מוסדות חינוך ישיבה ו"חדר" בהולנד ובהצלת יהודים בשנות המלחמה האיומה ולאחר מכן זכה לבצע שליחויות על פי הוראות הרבי מלך המשיח.

תולדות חיים

נולד ביום י"א שבט שנת תר"ע לאביו הרב אברהם אריה הי"ד, בעיר המבורג שבגרמניה. בצעירותו למד בישיבה בפרנקפורט, שם שהה עד עלות הנאצים לשלטון, אז היגר לעיר רוטרדם שבהולנד, בו פתח מפעל לגבינות.

מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה נשא את מרת רבקה יעקובסון - בתו של מזכיר הקהילה היהודית ברוטרדם.

במלחמת העולם השנייה

בב' אייר ת"ש פלשו גייסות הגרמנים להולנד. במשך שנתיים סבלו היהודים מגזירות קשות.

בט"ז אב תש"ב זומנו אלפיים מיהודי הולנד להתייצב בככר העיר. רוב יהודי העיר הגיעו לכיכר ממנה נשלחו למחנות ההשמדה בגרמניה. לאחר כמה אקציות, נותרו יהודים מעטים בלבד ברוטרדם, ביניהם ר' אורי, רעייתו ובתו התינוקת - מרים.

בשנת תש"ג נולד לו בן שנפטר כעבור כמה שבועות. ר' אורי שכנע אזרח הולנדי להטמין את הגופה בבית החיים, וכך הובא התינוק לקבורת ישראל. את בתם החביא אצל גוי עד לסיום המלחמה. במהלך המלחמה נולד לו בן נוסף, ונקרא שמו בישראל: עוזיאל, גם בן זה נמסר למשפחה של גויים כדי להצילו מן המלחמה.

במשך מספר פעמים הגיעו אנשי הגסטפאו לביתו, אך תמיד הצליח לנוס על נפשו ולהסתתר מפניהם. לבסוף, מצא גוי שהסכים להסתיר אותו תמורת סכום כספי עד לסיום המלחמה.

כאשר נעלו הנאצים את בית הכנסת המרכזי שבהולנד כשבתוכו תשמישי קדושה וחפצים נוספים יקרי ערך, ניצל את עובדת היותו יליד גרמניה, דובר גרמנית רהוטה ולבוש באופנה הגרמנית ורוקן את מרתף בית הכנסת מהחפצים שהיו בו. תמורתם קיבל הון רב מהשוק השחור, איתו שילם לגויים שהסתירו יהודים ובמקביל החל בחלוקת מזון ליהודי העיר.

מידי בוקר יצא לרחובות העיר רכוב על אופניים של חלבן, "כדי החלב" שלו היו מלאים בחבילות מזון אותם חילק, וכך הציל בכל יום כשלוש מאות משפחות יהודיות מחרפת רעב.

בזמן המלחמה השחיטה נאסרה והיה צריך לדאוג ליהודים לאוכל כשר, בצעד נועז שכר בית ברובע בו שכנו משרדי הנאצים. פעמיים בשבוע הביא שוחט למקום ששחט כמות מספקת של עופות עבור יהודי רוטרדם.

בזמן המלחמה נותרו מספר יהודים שהסתתרו ברוטרדם והיו זקוקים למקום מחבוא ואוכל. לצורך עזרה ליהודים אלו, ר' אורי שיתף פעולה עם המחתרת הקומוניסטית שסיפקו לו תלושי מזון. בתחכום רב הצליח לפעול חיסול חיילים גרמנים רבים, כך רכש את אמונם של אנשי המחתרת שסייעו לו בהסתרת יהודים.

לאחר המלחמה

הוריו, הורי אשתו ובני משפחה רבים נוספים שנשלחו אל מחנות ההשמדה נספו בשואה. שני ילדיו - שהוחבאו אצל גויים, בחסדי ה' ניצלו מן ההשמדה, והתאחדו עם הוריהם. עם תום המלחמה הכירו בו יהודי רוטרדם וראשי השלטונות כראש הקהילה היהודית, כהמשך להצלת חיי היהודים בזמן המלחמה. ר' אורי לקח את התפקיד ברצינות, והתמסר לשיקום ההריסות והפחת רוח חיים ביהדות רוטרדם.

בתחילה, שיקם את בית הכנסת היחיד שנותר ברוטרדם. יחד עם הרבנית שרה פורסט (אמו של הרב יצחק פורסט מרבני הולנד) – שיקם את בית הכנסת וארגן בו מנייני תפילות.

ר' אורי החל לעסוק בשיקום בניני מוסדות הקהילה. באותה תקופה פתח ישיבה בעיר חאודה שבהולנד לבחורים שהבריח ממחנות הפליטים שקמו באירופה. אולם, גורמים ממשלתיים התנכלו למוסד שפתח ודאגו לסגור אותו. באותם ימים, פתח את ביתו בפני פליטים וחסרי קורת גג.

עם השנים הלכה הקהילה ברוטרדם והצטמקה. בעקבות זאת העתיק ר' אורי את מקום מגוריו לאמסטרדם בירת הולנד.

פתיחת ה'חדר' בהולנד

עוסק בבניית הקמפוס החינוכי המפואר

הקמפוס החינוכי המפואר שהקים

בחודש תשרי תשל"ה ביקר המשפיע ר' מענדל פוטרפס אצל קרובי משפחתו באמסטרדם. לכבודו של ר' מענדל, ערך ר' אורי בביתו סעודת מלוה מלכא. בזמן הסעודה סיפר ר' מענדל בהשתוממות רבה כי בהולכו ברחוב באמסטרדם ראה את אחד מילדי המשפחות החרדיות נוסע על אופניו, ותוך כדי נסיעה נפלה ממנו הכיפה. "הילד לא הרים את כיפתו מידי - נענה ר' מענדל – "אלא המשיך מעט בנסיעה, ואז חזר והרים את הכיפה".

מעיני ר' מענדל נשקף הכאב: "זה קורה מכיוון שאין חיידר על טהרת הקודש בהולנד". הוא תבע במילים פשוטות וברורות כי אחד הנוכחים חייב לקחת על עצמו לפתוח "חיידר" על טהרת הקודש... איש לא הרהיב עוז בנפשו, לקחת מטלה שכזו על עצמו, עד שר' אורי נענה והגיב להצעה בחיוב. ר' מענדל לא וויתר: "מאין יהיו לך כוחות לכך?" שאל את ר' אורי והוא השיב בפשטות: "אני הייתי פרטיזן במחתרת ההולנדית". ר' מענדל נתן בו מבט ארוך ואמר: "אם כן צריך לבדוק את כוחותיך". בו במקום מזג ר' מענדל כוס 'משקה' והורה לו לשתותה עד תומה. כשסיים כוס אחת, נתן לו כוס שנייה ושלישית; כשסיים שלוש כוסות ועל ר' אורי לא נראה שהמשקה השפיע עליו, נענה ר' מענדל בקורת רוח "רואים שהיית פרטיזן".

כעבור כמה ימים, ה'חדר' קם. הוקצהו לשם כך שני חדרים מתוך ארבעה שהיו בביתו של ר' אורי. ב'חדר' החדש היו ארבעה תלמידים; שני בניו של הרב יצחק פורסט עם שני ילדים נוספים. ה'מלמד' הראשון היתה גב' רבקה כהן - רעייתו של ר' אורי, שלמדה עם התלמידים את האותיות א-ב העבריות.

בחודש תשרי תשל"ה הוקם התלמוד תורה, וכיום הוא מתנוסס לתפארה באמסטרדם ומונה כמה מאות תלמידים.

עם הקמתו של ה'חדר' התחוללה מלחמה של ממש נגד ר' אורי. כמה מראשי קהילת אמסטרדם טענו שכיון שקיים בעיר זה שנים רבות בית ספר יהודי, הרי שפתיחת ה'חדר' לא נועדה אלא לעורר מדנים ומחלוקות . בעקבות זאת החלו לחצים ואיומים נגדו. בהגיעו לבית הכנסת מדי יום ביומו, ספג גערות ונאצות. אחד הלוחמים הגדיל לעשות וסטר על לחיו בפני כל המתפללים. כשהמתנגדים ראו שאין הוא נבהל מהם, איימו עליו ועל משפחתו שירצחו אותם.

מי שהחזיק את ידיו כל אותה תקופה והעניק לו עידוד רב עוצמה, היה הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, מזכירו של הרבי, ומנהל המרכז לעניני חינוך. הם שוחחו ביניהם כמעט מידי לילה, כאשר הרב חודקוב מחזק את ידיו לשמור על ה'חדר' היחיד בהולנד. פעמים רבות עלה הרבי על הקו והאזין לשיחות ביניהם.

בנו, ר' עוזיאל כהן, סיפר על המאורעות שעברו עליהם באותם ימים בראיון לעיתון בית משיח: "היו אלו שנים קשות מאוד. היתה מלחמה יום-יומית, והקושי היה כפול, כיוון שגם ידידים הפנו עורף ונלחמו בנו ללא הרף. כל זאת במקביל לכך שאבא נדרש לגייס משאבים כספיים להחזקת החדר, שמספר תלמידיו הלך וגדל תוך תקופה קצרה. יש לציין שהרבי שלח סכומי כסף ניכרים לאחזקת ה'חדר'. 'כמה חודשים התקיים ה'חדר' בביתנו, בזמן הזה ניסה אבא לקבל מהשלטונות מבנה מתאים, אבל הניסיונות לא עלו יפה. כך נמשכו הדברים ביגיעה רבה עד שאבא עשה מעשה פרטיזני': בוקר אחד לקח את התלמידים ונכנס עמם למבנה של בית ספר סמוך שלא פעל זמן רב. לא הועילו פניות ותביעות השלטונות לפנות את המבנה. אבא עמד על כך שממשלת הולנד חייבת לדאוג לבניין מתאים ל'חדר'. רק לאחר שמספר התלמידים גדל באופן משמעותי, קיבל ה'חדר' הכרה רשמית מצד משרד החינוך ההולנדי. ההכרה הרשמית גררה בעקבותיה עזרה רבה מצד גורמים רשמיים."אך כאן נוצרה בעיה חדשה: החוק בהולנד אסר לימודי קודש בבתי ספר הנתמכים בידי השלטונות, וזאת על יסוד חוק שוויון זכויות שבאחד מסעיפיו נכתב שבתי הספר לא ייחדו שעות ללימודי דת. אבא ביקש מפקידים בכירים במשרד החינוך ההולנדי להתיר ללמוד לימודי קודש ב'חדר', אך הם טענו שאין בסמכותם לשנות את החוק. בלית ברירה פנה לשר החינוך ולאחר שיחות ארוכות ולחצים, הסכים שר החינוך לשנות את החוק - והתיר את לימודי הקודש בבתי הספר בהולנד, כך אבא שינה את החוק בהולנד עבור בית-ספר יהודי אחד... המלחמות שנמשכו בשנים הראשונות, פסקו לאחר שהמוסד התבסס, והגורמים העוינים הבינו שהמקום מבוסס דיו, ולא יוכלו לגרום לסגירתו. רק אז הופסקו הלחצים והאיומים. "את ה'חדר' ניהל אבא במשך כעשרים שנה. הוא דאג לתקציבים ומבנים, כאשר הטיפול החנוכי הופקד בידי צוות מקצועי ומיומן. אבא פיקח על התנהלות ה'חדר' מלמעלה, והתערב רק כשהיה בכך צורך. "אסיים באנקדוטה על המצב הרגיש ששרר באותם שנים. באותן שנים הרבה אבא לנסוע לרבי לצורך ענינים שונים, שגם אני לא יודע את טיבם. פעם אחת הגיע לניו יורק כדי לשהות אצל הרבי, אך בטרם הספיק להגיע ל-770 שוחח בטלפון עם הולנד ונודע לו כי הגורמים המתנגדים מתכוננים לערוך צעדים מסוימים שיזיקו מאוד ל'חדר'. אבא לא המתין, ובו במקום חזר לשדה התעופה, ועלה על המטוס הראשון להולנד כדי לסכל את המזימה. כשהדבר נודע לרב חודקוב שאבא נסע מיד מבלי להכנס אפילו ל-770, שיבח את אבא ואמר לו "יישר כח שכך עשית".".

הרב יעקב אליעזר פרידריך מאנטוורפן שבבלגיה, היה יד ימינו של ר' אורי בכל עניני הקמת וניהול ה'חדר', כאשר עד היום הוא משמש כחבר ההנהלה. הרב פרידריך אכן גר באנטוורפן, אבל לצורך עבודתו ב'חדר' הוא נוסע לפעמים אפילו שלוש פעמים בשבוע לאמסטרדם שבהולנד. לא רבים יודעים כי השם 'חדר' ניתן על יד הרבי בעצמו, שדאג ל'חדר' כל השנים. הרבי ליווה את הקמת ה'חדר' בצורה אישית וקרובה מאד. בימי הבראשית, החדר עמד בפני קשיים עצומים. מפני שהחוק בהולנד קבע שבבית ספר רשמי חייבים להיות מינימום 164 תלמידים, ואילו ב'חדר' למדו 24 תלמידים. באחד הימים קיבל ר' אורי הוראה מהרבי להתחיל ליצור קשרים עם אנשי ממשל על מנת לקבל הכרה ל'חדר'. ר' אורי עשה כפי שצווה, רקם קשרים במקומות הנכונים, ואכן הקשרים האלו סייעו לקבל הכרה ממשלתי מלאה. עם השנים התרחב ה'חדר' והתפתח.

לצד ה'חדר' לבנים הוקם בית ספר לבנות על טהרת הקודש. ר' אורי בנה קומפלקס מפואר שהכיל בנינים עבור התלמידים והתלמידות. ואז החל לגייס חמש- עשרה מליון דולר לבניית הקומפלקס המפואר, הוא דאג בעצמו לכל פרט בבניית הבניינים בני השלוש קומות. הוא חשב על כל דבר, אפילו על מעליות מיוחדות שיתאימו לתלמידים מוגבלים פיזית. תוכניות הבנייה נמסרו קודם לכן לידי הרבי, שעבר עליהן ונתן את ברכתו להצלחת הבנייה.

בחודש שבט תשנ"ד חגגה הקהילה היהודית באמסטרדם את חנוכת הקומפלקס המפואר של ה'חדר'. לקראת יום חגה של הקהילה בכלל, ושל ר' אורי בפרט, הגיעו למעמד רבנים ואישי ציבור רבים, ובראשם שרי ממשלה ואחות המלכה (הממלאת את מקומה בהיעדרה). בחגיגה צוינה שנת העשרים לייסודו של ה'חדר'. הנואמים כולם שיבחו את ר' אורי כהן על שבמשך עשרים שנה פעל במרץ לפיתוחו של ה'חדר' מבלי להתחשב בגילו המופלג.

הצלת יהודים ממדינות ערביות

באותה תקופה הגה ר' אורי תוכנית להוצאת יהודים משלוש מדינות ערביות טולטאריות: סוריה, אלג'יר ומרוקו. גם על כך כתב לרבי, ופירט את תוכניותיו. על כך השיב לו הרבי באגרת מיום ו' שבט תשי"ג: ""בנוגע לרעיון להוציא יהודים ממרוקו וסוריה, הרי בקשר ליהודים הספרדים, זו אחריות גדולה כיון שהם במדינה בה חיו במשך מאות שנים חיים של יראת שמיים, אולם מצד שני הבעיות האחרות מציקות, לכן מוכרח להוציאם משם"". בסיום המכתב הודה לו הרבי על שעוסק בכך. למעשה התוכניות הללו לא יצאו לפועל, אולם הן לא נגוזו, בשנות הממי"ם (80) הבריח ר' אורי יהודים רבים מאיראן. כידוע, לאחר עלות חומייני לשלטון בעקבות הדחת השאח, נקטו השלטונות ביד קשה כלפי היהודים, ובמקביל לא אפשרו להם לצאת מהמדינה. הסבל היה רב, ויהודים רבים ניסו בדרכים-לא-דרכים להבריח את הגבול.

באחד הימים הצליח יהודי מסוים לברוח מאיראן ולהגיע למדינה ערבית אחרת. הלה יצר קשר עם ר' אורי וביקש את עזרתו. ר' אורי הבין שהלה נפל מהפח אל הפחת, כי גם במדינה אליה הגיע, לא מאפשרים את היציאה. לאחר בירורים נוספים הגיע ר' אורי למסקנה שאפשרויות ההברחה מהמדינה הזאת בכל זאת קלות יותר מאשר מאיראן. ר' אורי שינס מותניו ונסע לאותה מדינה, והצליח לחלץ את היהודי אל אחת ממדינות הרווחה. בעקבות זאת נוצר קשר עם אנשי קשר באותה מדינה, והם עזרו בהברחת יהודים מאיראן אליהם, ומשם דאג ר' אורי להבריח אותם למדינות חופש כמו ארצות הברית וארץ הקודש. לאחר הגעתם של אלו למדינות מבטחים, דאג שילדי המשפחות ילמדו במוסדות על טהרת-הקודש - וזאת על יסוד מכתבו של הרבי שצריך לשמר את חיי היהדות בהם הם חיו כל השנים. למבצע זה גייס ר' אורי סכומי עתק כדי לכסות את הוצאות הנסיעה כמו דרכונים, ויזות ומסמכים אחרים, אישורי מגורים במדינות המעבר ועוד. כל זאת מלבד הסכנה הגדולה בה היה נתון בכל רגע. ואף פעם אחת בשהותו באחת ממדינות ערב הקיצוניות, נעצר לפתע בידי אנשי המשטרה החשאית המקומית. התברר כי הוא שוחח בטלפון עם רב חשוב ממדינה מערבית, והלה הזכיר בטעות את ארץ ישראל, כנראה שהיו ציטוטים כי שעה קלה לאחר מכן נעצר. רק לאחר חקירה ארוכה ומתישה שוחרר לדרכו.

הצלת ילדי צ'רנוביל

ערך מורחב – ילדי צ'רנוביל

בשנת תשמ"ו דלפו חומרים רדיואקטיביים מהכור האטומי הממוקם בסמיכות לעיירה צ'רנוביל שבאוקראינה.אלפים מתו, ומאות אלפים חלו במחלות קשות.

מדינות מערב אירופה יזמו פרוייקטים מיוחדים לקליטת קבוצות ילדים מהאזורים הפגועים. המטרה היתה להציל את הילדים שהם הנפגעים העיקריים, וזאת כיון שבתהליך הגדילה של הילד, הקרינה הרדיואקטיבית מזיקה במיוחד. ר' אורי מצדו החל אף הוא לפעול להעלאתם לישראל של ילדים יהודיים מאזור צ'רנוביל, בקיץ תש"נ נסע לברית המועצות, שם בדק את האפשרויות השונות. במשך כמה חודשים "בילה" בנסיעות בין משרדי הממשלה השונים ברוסיה, ובביקורים בבתי משפחות יהודיות באוקראינה ובלורוס. ליוזמתו הברוכה הצטרף הרב יצחק קוגן, שניהם עברו מבית לבית, ובעבודה מאומצת בדקו את יהדותם של הילדים. במקביל פעלו בקרב משרדי הממשלה, כדי שיאפשרו את עליית הילדים לישראל. לאחר חודשים של עבודה מאומצת הצליח לארגן קבוצה גדולה של ילדים אותם קיווה להציל מנזקי הקרינה.

במקביל פנה למוסדות חב"ד בישראל, וביקש מהם לקלוט את הילדים. הנהלת המוסדות לא ידעה כיצד "לעכל" את הענין, שאלו את הרבי ולאחר שהגיע מענה חיובי מהרבי, החלו אנשי אגודת חסידי חב"ד לטפל בהעלאתם של הילדים. ר' אורי ליווה את הילדים עד לתחנת ביניים באירופה.

מאז החל הנושא לצבור תאוצה, ואנשי צא"ח המשיכו בפרוייקט הזה.

קשריו עם הרבי

במשך השנים אירח שד"רים מתומכי תמימים ברינואה שבצרפת. הללו סיפרו לו על חב"ד ועל הרבי שעלה באותה תקופה על כס הנשיאות. בעקבות זאת החל להתקרב לחסידות חב"ד. הוא למד חסידות, כתב מכתבים לרבי ואף נסע ל-770 פעמים רבות וזכה להכנס ליחידויות רבות.

את היכולת הכספית לארח אנשים ולתרום בעין יפה למוסדות, השיג לאחר לעסוק ידו במסחר. לא תמיד ראה ברכה בעסקיו, ולעיתים ספג נפילות קשות, אך גם במצבים קשים אלה, המשיך כדרכו לארח אורחים ולתרום בעין יפה. במכתב שכתב לו הרבי ביום ו' שבט תשי"ג, מודה לו הרבי על עזרתו לשד"ר מישיבת תומכי תמימים ומברכו בעשירות בגשמיות. כבר בשנת תש"י נתוודע ר' אורי לחב"ד ולרבי מלך המשיח שעלה אז על כס הנשיאות, ומאז כל חייו צעד לאור הוראותיו של הרבי, הן בענייניו הפרטיים והן בענייניו הכלליים. במשך למעלה מארבעים שנה עמד בקשר רצוף עם הרבי, במכתבים, טלפונים וכן זכה להכנס ליחידויות רבות. לא מעט יהודים פנו אליו וביקשו ממנו שיכתוב עבורם לרבי.

ר' יוחנן ספרנאי סיפר, כי שמע שבאחת היחידויות, עם היכנסו של ר' אורי לגן עדן העליון - קם הרבי לכבודו .

במכתביו של הרבי, ניתן ללמוד רבות מהמילים הספורות שהוסיף הרבי בכתב ידו. כמו למשל במכתב הברכה שקיבל מהרבי להולדת נכדו, הוסיף הרבי בגוכי"ק בשורת התארים את המילים: "רב פעלים" וכן את תיבת "הכהן". התייחסות נוספת היתה במכתב כללי-פרטי מיום יועש"ק פ' כי תשא תשכ"ה" הוסיף הרבי בסיום המכתב בגוכי"ק: "בשאלת הישיבה שכותבה - כדאי שיתיעץ עם העסקנים יר"ש שמכירם - האם ימצאו מלמדים, מנהל וכו', בברכה לבשו"ט בכלל ובפרט - כולל הרחבת הפרנסה בגו"ר." .

אחרית ימיו

בחודשים האחרונים לחייו עמל על הקמת פרויקט יחודי, כולל מודרני, בו ילמדו אברכים גמרא ופוסקים בעזרת מחשבים ואמצעים טכנולוגיים מגוונים. בזמן שהותו בבית בנו בירושלים בחודש תשרי השנה, אמר לבני המשפחה יחסר לי רק מליון דולר להקמת הכולל, ואם הייתי צעיר הייתי עושה את המיליון בתוך שבועיים". אולם הקמת הכולל התעכבה עקב מחלתה של אשתו, בה טיפל במסירות רבה. שעות ארוכות שהה ליד מיטתה בבית הרפואה, עד שביום י"ב חשון תשס"א, הסתלקה לבית עולמה. לאחר פטירתה המשיך בתנופה מחודשת לעסוק למען הקמת הכולל, אבל הוא לא הספיק. באמצע חודש כסלו השנה לקה בלבו ואושפז בבית רפואה. בעת אשפוזו אמר לבני משפחתו וידידיו: "כבר לא אזכה להגיע ליום הולדתי התשעים ואחת". ואכן, בכ' כסלו תשס"א, הסתלק לבית עולמו, שבע ימים, מאות ליוו אותו למנוחת עולמים. על קברו של הרב כהן נכתב בין השאר: "איש המחתרת בשואה עסקן דגול למעלה מששים שנה בהצלת יהודים בגופם ובנפשם מיסד ה"חדר" באמשטרדם ע"פ צו אדמו"ר מ.מ. מליובביץ". .

משפחתו

• בתו, מרים דונר ע"ה, אשת הרב אבא דונר ע"ה לונדון.
• בנו, ר' עוזיאל כהן - ירושלים.
• בתו, חיה שרה יעקבס - מנצ'סטר.
• בנו, ר' אברהם אריה כהן ע"ה - לונדון.
• בתו, היצל בוגן ע"ה - לונדון.
• בנו, ר' יונתן כהן - אמסטרדם, הולנד.
• בתו, הדסה כהן - אמסטרדם, הולנד.

לקריאה נוספת

• כתבה על קורותיו - שבועון בית משיח גל' 319 - י"א ניסן תשס"א
• ההבטחה - ספר בהוצאת הסופר זלמן רודרמן המספר בין השאר גם אודות הרב אורי יהודה כהן וקורותיו במלחמת העולם השנייה ולאחריה.
• תשורה מחתונת נינתו למשפחות כהן - תמרין, תשפ"ג