איראן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארמון בטהרן ששימש בעבר את השאה של איראן

איראן היא מדינה איסלאמית הנמצאת במערב אסיה, על שטחה של פרס העתיקה. באיראן נכחה קהילה יהודית גדולה במשך אלפי שנים, ששרידיה קיימים עד היום.

לפני המהפכה פקדו שלוחי הרבי את איראן כמה פעמים, ולאחריה פתחו השלוחים במבצע מסועף להציל נערים ונערות מהמדינה.

היסטוריה[עריכה]

עדויות על הקהילה היהודית באיראן קיימות כבר מתקופת גלות בבל, ומאז ועד היום התקיימה שם קהילה יהודית מפוארת שמרכזה בעיר הבירה טהרן ובערים נוספות כמו משהד, איספהן, שיראז ועוד. במהלך הדורות סבלו יהודי איראן מרדיפות שונות.

לאחר הקמת מדינת ישראל ובמקביל להתגברות הרדיפות עלו רובם של יהודי איראן לארץ. מצבה של הקהילה שנשארה הדרדר ורמתם הרוחנית ירדה.

בשנת תשל"ט התרחשה באיראן מהפכה שהדיחה את השליט - השאה מוחמד רזה-פהלווי והעלתה במקומו את האייתולה רוחאללה חומייני. שלטונו של השאה היה חופשי ופתוח יותר, בעל נטיות מערביות ואוהד ישראל, ובהתאם לכך הקהילה היהודית נהנתה מרווחה יחסית תחת שלטונו. חומייני לעומתו היה מוסלמי קיצוני, ובהנהגתו הפכה איראן לאוייבת של ישראל וארצות הברית, וכן משטר פנימי קפדני שהקשה על החיים היהודיים. רבים מהם גם הוצאו להורג בעקבות המהפכה.

מאז המהפכה עזבו רובם המוחלט של היהודים שנכחו בה לפניה וכיום מונה הקהילה כ-10,000 יהודים.

פעילות חב"דית[עריכה]

פעילות ליוצאי פרס[עריכה]

כבר בשנת תשי"א הורה הרבי לארגון צעירי אגודת חב"ד לארגן על תכנית פעולה ליוצאי פרס[1].

בשנת תשכ"ג כתב הרבי למר אריה אליאב, שביקר אז באיראן, על הוצאה לאור שעל ידי המרכז לעניני חינוך בשפה הפרסית[2].

כיום ישנה הוצאה לאור חב"דית בשפה הפרסית בניו יורק. כמו כן מכהן הרב משה אנטיזדה, חסיד חב"ד, כרב הקהילה הפרסית בנתניה.

פעילות באיראן[עריכה]

שלוחי הרבי הגיעו לאיראן כמה פעמים במסגרת 'מרכז שליחות' בחודשי הקיץ. בשנת תשל"ו, עברו שם השלוחים יוסף יצחק רייטשיק ויוסף שמואל גרליצקי, כתחנה בדרך למזרח הרחוק.

בשנת תשל"ח, כשנה לפני המהפכה, הגיעו לאיראן הרב הרצל אילוליאן והרב שלום דובער הכט. השלוחים חוללו מהפכה רוחנית גדולה בקהילה היהודית שהיתה אז שוקעת, בנושאי כשרות וטהרת המשפחה. עיקר פעילותם היתה בתחום החינוך היהודי - הם אספו רשימות של נערים שיהיו מוכנים ללמוד בישיבה (רשימות שלמפרע התבררו כרשימות להצלת נערים והוצאתם מאיראן, כדלהלן). דובר אז אפילו על שליח קבוע שיישלח לאיראן.

באותה תקופה ארגנו השלוחים הדפסת התניא בעיר טהרן, שהיתה המהדורה הקי"ט של ספר התניא. לצורך ההדפסה הגיע לשם הרב יוסף יצחק רייטשיק.

מאוחר יותר סיפר הרב ידידיה אזרחיאן, רב הקהילה, שספר התניא הציל את קהילתו: לאחר המהפכה, יצא חוק שיש להשמיד כל פריט או מסמך שיש עליו זכר לבית המלוכה ולשאה. בארכיון הקהילה היו אלפי פריטים היסטוריים שאיש לא העז להשמיד, ואז הגיעו פקחי השלטונות והסכנה היתה חמורה. הפקח נטל את הספר הראשון שנקלע לידיו - התניא, וביקש מהרב לתרגם לו קטע מהספר. לאחר ששמע קטע מהתניא הודיע: "במקום שיש בו ספרים כאלה - לא צריך לבדוק יותר", ויצא בלי לגעת בארכיון המסוכן[3].

השליחות לקונסוליה האמריקאית[עריכה]

בתחילת תשל"ט, במהלך המהפכה, שרפו מפגינים אירנים את הקונסוליה האמריקאית ורבים מעובדי הקונסוליה נמלטו. כמה עשרות מהעובדים הוחזקו בקונסוליה כבני ערובה. בלחץ האו"ם, הסכימו האירנים לאפשר הגעתם של שני כמרים עבור בני הערובה, ולאחר לחץ הוסכם להכניס גם רב עבור היהודים שביניהם. הרב הנבחר היה הרב אברהם מרדכי הרשברג ממקסיקו.

לפני שליחותו, הרב הרשברג נכנס לרבי, והרבי הורה לו להדליק נרות חנוכה עם היהודים. הרב הרשברג התפלא כיון שהיה זה חודשיים לפני חנוכה, אך לבסוף נדחתה הנסיעה עד יומיים לפני חג החנוכה. ואכן, הרב הרשברג הדליק נרות חנוכה עם היהודים הנצורים וחיזק את רוחם[4].

הצלת ילדי איראן[עריכה]

ההברחה מאיראן[עריכה]

בקיץ תשל"ח בו פעלו שלוחי הרבי באיראן החלו הפגנות שהיו ההקדמה למהפכה. היהודים הרגישו שהקרקע בוערת, ורבים רצו להוציא את ילדיהם במהירות מאיראן כל עוד הגבולות פתוחים - לפני שייסגרו. היהודים פנו לשלוחי הרבי ששהו במקום וביקשו מהם להתגייס למבצע. ואכן, שלושת השלוחים: הרב אילוליאן, הרב הכט והרב רייטשיק לקחו על עצמם את המשימה להוציא מאיראן כמה שיותר נערים. טווח הגילאים היה 8-30.

הנערים הראשונים שנרשמו קיבלו ויזות אמריקאיות באמצעות הקונסוליה באיראן. בהמשך - כשהתחממו המהומות, והקונסוליה האריקאית נשרפה - החלו לבקש עבור הנערים ויזה איטלקית. קבוצות הנערים היו יוצאות לרומא, איטליה, ושם היו ממתינים לויזה אמריקאית ולהמשך טיסתם לארצות הברית.

הקבוצה הראשונה יצאה מטהרן לרומא בשלהי שנת תשל"ח ומנתה 250 נערים ונערות. בא כוחו של הרבי באירופה, הרב בנימין גורודצקי, הגיע בהוראת הרבי לרומא על מנת לסייע לנערים בצרכיהם בימי שהותם ברומא. הקונסול האמריקאי ברומא הבין את מצבם הקשה של הנערים והגמיש את הנהלים עבורם: הוא כינס קבוצות גדולות מהם, חילק להם את הטפסים הנדרשים וחתם להם על הויזות תוך שעתיים.

לאחר יציאתה של הקבוצה הראשונה המצב באיראן החמיר והרב אילוליאן חשש לחזור לשם על מנת להביא קבוצות נוספות, אבל הרבי הורה לו לחזור ולהציל כמה שיותר. בחול המועד סוכות תשל"ט חזר לאיראן, והבקשות שקיבל אז היו רבות יותר ובהולות יותר.

הקליטה בניו יורק[עריכה]

בניו יורק, התגייס הרב יעקב יהודה הכט, אביו של הרב שלום דובער לקליטת הכמות הגדולה של הנערים. בברכת הרבי, הכין עבורם כיתות לימוד נוספות במוסדות החינוך של קראון הייטס: הדר התורה לבנים, ומכון חנה לבנות.

עם הזמן גדל זרם הנערים ועבר את האלף, והרב הכט קנה עוד ועוד בניינים עבור קליטתם. חלק מהילדים נאלצו לשהות באופן זמני אצל משפחות חסידי חב"ד בשכונה שהכניסו אותם לביתם. לכל אורך הדרך, הרב הכט עמד בקשר צמוד עם הרבי שנתן לו הוראות מפורטות בכל הקשור לטיפול בנערים. בין השאר הורה הרבי לא להתערב במנהגיהם, ולתת להם לאכול קטניות בפסח כפי שנהגו - למרות שבחב"ד אין זה נהוג.

הרב הכט צבר חובות גדולים במהירות על מנת לממן את אחזקת הנערים, והרבי בירך אותו שיצא מהם.

הילדים שהו במוסדות החינוך החב"דיים משך שנה אחת, ולאחר מכן המשיכו ללמוד במקום שליבם חפץ.

התייחסויות הרבי[עריכה]

הרבי ליווה את המבצע לכל אורך הדרך וגם עודד מאוד את הנערים ואת הפעילים.

בהתוועדות פורים תשל"ט, אמר הרבי: "כיון שנוכחים כאן כאלה שלא מכבר הגיעו מפרס – יאמרו אפוא כולם ביחד 'לחיים', והקהל מסתמא יסייע להם, ובניגון של שמחה". הרבי ביקש לתרגם זאת לפרסית עבור הנערים שאינם דוברי אידיש. הנערים אמרו לחיים לרבי, והרבי הורה שישירו ניגון שלהם. הפרסיים שרו את הניגון "יגדל אלקים חי וישתבח", ולאחר מכן הורה להם הרבי לומר שוב לחיים והחל לנגן את הניגון 'ממצרים גאלתנו'.

באותו פורים שלח הרבי לכל אחד מהנערים משלוח מנות בשמו.

בערב פסח, כאשר ניגש הרב יעקב יהודה הכט לקבל מהרבי מצות בחלוקת המצות עבור ליל הסדר של הנערים, ביקש ממנו הרבי שיתנו לו שמונה 'כזיתים' מהמרור של הנערים הפרסיים דווקא![5]. הרבי הודיע לו גם שיבקר באולמות שבהם ערכו יוצאי פרס את הסדר שלהם (בנוסף למוסדות בהם נהג אז לבקר מידי שנה, ישיבת תומכי תמימים המרכזית ומכון חנה). הרבי השמיע להם ברכה וביקש שיתרגמו אותה לפרסית. הנערים ענו "כן יהי רצון", והרבי ענה אחריהם "אמן כן יהי רצון" בהברה ספרדית[6].

בהתוועדות אחרון של פסח התייחס הרבי בשיחה לקליטת הנערים, ואמר שהצלתם מאיראן בודאי היתה על מנת שיוסיפו בעניני תורה ומצוות. הרבי ביקש שיתרגמו את דבריו אלה לפרסית. הרבי הורה אז לרב הכט לומר לחיים, ובירכו.

גם בפסח תשמ"א ביקר הרבי בסדרים של יוצאי פרס ובירך אותם.

קליטת ילדי איראן בארץ[עריכה]

בחודש טבת תשל"ט קיבל הרב אפרים וולף הוראה ממזכירות הרבי לקלוט כמה שיותר מילדי איראן המגיעים לארץ ישראל במוסדות חב"ד. במהלך אותה השנה עמד בקשר מכתבים עם המזכירות וקיבל הוראות מהרבי לפעול בנושא[7]. ביחד עם זאת, ניהל הרב שלום דובער ליפשיץ, יו"ר יד לאחים, מאבק עז מול הרשויות הלא-דתיות ובהן הסוכנות היהודית ועליית הנוער - אשר גזלו מאות ילדים דתיים והעבירו אותם לחינוך לא דתי.

בשיחותיו באותה שנה תקף הרבי את אוזלת ידם של עסקנים מסויימים, שמוכנים 'למכור' את הילדים ולוותר על חינוכם הדתי עבור תקציבים. הרבי ראה בכך חזרה על פרשת ילדי טהרן שנלקחו לחינוך לא דתי 36 שנה קודם לכן[8].

האיום הביטחוני מאיראן[עריכה]

הפגנה בחצר מוזיאון צבאות ה' בקראון הייטס נגד הסכמים בין איראן לארצות הברית

בכ"ח תשרי תשנ"ב, אמר הרבי בחלוקת הדולרים למר רון נחמן להסביר לאמריקאים שעליהם לחזק את ארץ ישראל, כמשקל נגדי לערבים שלהם יש אינטרסים מנוגדים מארצות הברית - והם רוצים בהתחזקותה של איראן[9].

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים