הבדלים בין גרסאות בדף "יצחק רסקין"
מ (החלפת טקסט – "׳" ב־"'") |
(עריכה קלה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:יצחק רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' יצחק רסקין הי"ד]] | [[קובץ:יצחק רסקין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' יצחק רסקין הי"ד]] | ||
| − | ר' '''יצחק רסקין''' | + | ר' '''יצחק רסקין''' ([[תרנ"ב]] (לערך) - נרצח ב[[ניסן]] [[תרצ"ח]]) (מוכר בשם '''איצ'ע רסקין''') היה מחסידיו של אדמו"ר הריי"צ שהתעסק בהפצת היהדות [[בברית המועצות]] ו[[מסירות נפש|מסר את נפשו]] על כך. |
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
| − | בגיל שמונה נשלח ללמוד ב[[ליובאוויטש]] כדי לספוג שם מהאווירה החסידית | + | נולד בערך בשנת תרנ"ב לאביו ר' [[חיים בן ציון רסקין]]. בגיל שמונה נשלח ללמוד ב[[ליובאוויטש]] כדי לספוג שם מהאווירה החסידית של הישיבה. במשך ארבע-עשרה שנה למד [[תומכי תמימים ליובאוויטש|בישיבה]], ומילא את כריסו ב[[נגלה]] וב[[חסידות]]. |
| − | לאחר חתונתו עבר לגור ב[[לנינגרד]]. | + | לאחר חתונתו עבר לגור ב[[לנינגרד]]. במרצו הרב נטל על עצמו לנהל את עניני ה[[יהדות]] בעיר תוך סיכון חיים מוחשי. בביתו היו אורחים באופן קבוע, מידי לילה ישנו אצלו קרוב לעשרים אורחים; כמו תמימים שלמדו במקום סתר בעיר, או אורחים שהזדמנו לעיר ולא היה להם מקום להתארח, ובעיקר אירח פליטים 'מסוכנים' שנמלטו מהנ.ק.וו.ד. למרות הסיכון שבדבר. את החסיד ר' [[אלחנן דב מרוזוב|חונייע מרוזוב]] אירח בביתו במשך שבע שנים! |
| − | ר' איציה רסקין היה פעיל נמרץ באחזקת עניני היהדות בלנינגרד. הוא היה אחראי על ה'[[חיידר]]' ודאג למלמדים ואף גייס כספים עבור משכורותיהם. הוא דאג שה[[מקווה]] | + | ר' איציה רסקין היה פעיל נמרץ באחזקת עניני היהדות בלנינגרד. הוא היה אחראי על ה'[[חיידר]]' ודאג למלמדים ואף גייס כספים עבור משכורותיהם. הוא דאג שה[[מקווה]] שהיה ממוקם במקום מסתור בתוך דירה פרטית, ימשיך לתפקד למרות המעקבים של הצוררים. בזמנו הפנוי עסק גם ב[[שחיטה]] כשרה עבור אלו שחפצו בכך. |
| − | פעילות נוספת שעסק בה | + | פעילות נוספת שעסק בה, היתה עם משפחות החסידים שנאסרו. במקרים של מאסר, היה מסוכן ליצור קשר עם בני משפחת האסיר מחשש למעקב, אולם ר' איצ'ה היה מגיע לאותן משפחות ומביא עמו כסף לפרנסת הבית ואוכל עבור הילדים. עם כל הפעילות הזאת, את רוב זמנו הקדיש לעבודת הקודש בעריכת [[ברית מילה|בריתות מילה]]. מידי בוקר יצא מביתו ועבר מבית לבית, לפי כתובות שניתנו לו קודם לכן, והיה מבצע את הבריתות בלוקחו עמו אחד מאנ"ש או התמימים כדי שישמש כסנדק. |
| + | |||
| + | לעיתים קרובות היו שומעים אותו מדבר על [[אדמו"ר הריי"צ|הרבי]] באהבה ובגעגועים רבים, באומרו שרק הרבי נותן לו את הכוחות להמשיך הלאה בעבודת הקודש בימים טרופים שכאלו. תפילותיו היו לשם דבר. תפילת [[קבלת שבת]] שלו הייתה נמשכת כשעתיים, בדרך כלל היה מתפלל בבית ותפילתו היתה משתפכת ב[[ניגון]] חב"די ערב. | ||
==מאסרו== | ==מאסרו== | ||
| − | בליל [[ב' אדר תרח"צ]] נאסר יחד עם החסיד ר' חונייע מרוזוב, ועם עוד חבורה תמימים וחסידים | + | בליל [[ב' אדר תרח"צ]] נאסר יחד עם החסיד ר' חונייע מרוזוב, ועם עוד חבורה של תמימים וחסידים. לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך בסיביר, מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בחודש ניסן תרצ"ח נורה למוות במרתפי הנ.ק.וו.ד. האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד. בן ארבעים-ושש בלבד היה כשנהרג. |
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־22:57, 1 באפריל 2014
ר' יצחק רסקין (תרנ"ב (לערך) - נרצח בניסן תרצ"ח) (מוכר בשם איצ'ע רסקין) היה מחסידיו של אדמו"ר הריי"צ שהתעסק בהפצת היהדות בברית המועצות ומסר את נפשו על כך.
ביוגרפיה
נולד בערך בשנת תרנ"ב לאביו ר' חיים בן ציון רסקין. בגיל שמונה נשלח ללמוד בליובאוויטש כדי לספוג שם מהאווירה החסידית של הישיבה. במשך ארבע-עשרה שנה למד בישיבה, ומילא את כריסו בנגלה ובחסידות.
לאחר חתונתו עבר לגור בלנינגרד. במרצו הרב נטל על עצמו לנהל את עניני היהדות בעיר תוך סיכון חיים מוחשי. בביתו היו אורחים באופן קבוע, מידי לילה ישנו אצלו קרוב לעשרים אורחים; כמו תמימים שלמדו במקום סתר בעיר, או אורחים שהזדמנו לעיר ולא היה להם מקום להתארח, ובעיקר אירח פליטים 'מסוכנים' שנמלטו מהנ.ק.וו.ד. למרות הסיכון שבדבר. את החסיד ר' חונייע מרוזוב אירח בביתו במשך שבע שנים!
ר' איציה רסקין היה פעיל נמרץ באחזקת עניני היהדות בלנינגרד. הוא היה אחראי על ה'חיידר' ודאג למלמדים ואף גייס כספים עבור משכורותיהם. הוא דאג שהמקווה שהיה ממוקם במקום מסתור בתוך דירה פרטית, ימשיך לתפקד למרות המעקבים של הצוררים. בזמנו הפנוי עסק גם בשחיטה כשרה עבור אלו שחפצו בכך.
פעילות נוספת שעסק בה, היתה עם משפחות החסידים שנאסרו. במקרים של מאסר, היה מסוכן ליצור קשר עם בני משפחת האסיר מחשש למעקב, אולם ר' איצ'ה היה מגיע לאותן משפחות ומביא עמו כסף לפרנסת הבית ואוכל עבור הילדים. עם כל הפעילות הזאת, את רוב זמנו הקדיש לעבודת הקודש בעריכת בריתות מילה. מידי בוקר יצא מביתו ועבר מבית לבית, לפי כתובות שניתנו לו קודם לכן, והיה מבצע את הבריתות בלוקחו עמו אחד מאנ"ש או התמימים כדי שישמש כסנדק.
לעיתים קרובות היו שומעים אותו מדבר על הרבי באהבה ובגעגועים רבים, באומרו שרק הרבי נותן לו את הכוחות להמשיך הלאה בעבודת הקודש בימים טרופים שכאלו. תפילותיו היו לשם דבר. תפילת קבלת שבת שלו הייתה נמשכת כשעתיים, בדרך כלל היה מתפלל בבית ותפילתו היתה משתפכת בניגון חב"די ערב.
מאסרו
בליל ב' אדר תרח"צ נאסר יחד עם החסיד ר' חונייע מרוזוב, ועם עוד חבורה של תמימים וחסידים. לאחר מאסרו ניסו בני משפחתו לברר את אשר עלה בגורלו. רק לאחר שלושה חודשים סיפרו להם כי נגזר עליו 10 שנים עבודת פרך בסיביר, מבלי רשות לכתוב לבני משפחתו, מאז לא נראה ולא נודע מאום אודות מקומו. אולם כעבור שנים ארוכות, ביררה בתו, גב' שרה רסקין את אשר עלה בגורלו, ואז נודע כי כלל לא נשלח למאסר, וכי הוא נשפט במשפט מהיר ונידון לגזר דין מוות. בחודש ניסן תרצ"ח נורה למוות במרתפי הנ.ק.וו.ד. האפלים, ונקבר בבית-קברות סמוך ללנינגרד. בן ארבעים-ושש בלבד היה כשנהרג.
