שניים מקרא ואחד תרגום

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שניים מקרא ואחד תרגום

שניים מקרא ואחד תרגום (או להעביר הסדרה[דרוש מקור]) הוא החיוב ללמוד פעמיים בכל שבוע את הפרשה הכתובה בתורה ולשוב ולתרגמו.

מקורו[עריכה]

נפסק בשולחן ערוך: מידי שבוע חייב כל אדם "להעביר הסדרה" - לקרוא שתי פעמים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.

מצוה זו תוקנה על-ידי משה רבנו[דרוש מקור]: "משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום". יש מציינים[דרוש מקור] למילים הראשונות בספר שמות - "ואלה שמות" שרומזות בראשי-תיבות על חובה זו: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום". המעביר הסדרה זוכה בשכר גדול, שמאריכים ימיו ושנותיו[1].

פרטי המצווה[עריכה]

  • זמן הקריאה: מיום ראשון בתחילת השבוע עד שבת לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה רבינו הקדוש את בניו "אל תאכלו לחם בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה". ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד שמחת תורה.
  • אופן הקריאה: לכתחילה יש לומר כל פסוק פעמיים ומיד לומר את התרגום, מובא בשם המגיד ממעזריטש שלדעת אליהו הנביא רק בדרך זו יוצאים ידי חובה[דרוש מקור]. אולם מעיקר הדין יכולים לומר גם בצורה אחרת, כמו קריאת כמה פסוקים (או כל הפרשה) ורק אחר-כך לומר את התרגום[2].
טוב לומר את פסוקי התורה עם טעמי המקרא, אבל תרגום אין אומרים עם טעמים. הבקי - טוב שיקרא מספר תורה כשר[3]. ויש נוהגים לקרוא מחומש ולא מספר תורה, וכן המנהג בחב"ד.
יש נוהגים שלא להפסיק כלל מתחילת הקריאה ועד סיומה, אך מעיקר הדין אפשר להפסיק בין הפסוקים. (ואף אפשר לומר כל יום קטע מתוך הפרשה).
יש נוהגים, לשוב ולכפול את פסוק התורה האחרון אחרי קריאת התרגום כדי לסיים בתורה[4]. אולם מנהג חב"ד אינו כן.[דרוש מקור: כמדומה שכתוב ברשימת היומן שאין נוהגים לכפול (וישנם טוענים שרק אין כופלים אבל קוראים פעם אחת כדי לסיים בתורה)]
  • התרגום: הגדרתה היא בעיקרון כל מפרשי התורה. ולכן יוצא בפירוש רש"י או בכל פירוש אחר. אולם הירא שמים יקרא דווקא את תרגום אונקלוס כי יש בו מעלות רבות א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים. ד)דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום.[דרוש מקור: היכן מובא כסיבה לקרוא תרגום דווקא?] ומצד שני היות שגם בגם בפירוש רש"י מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], לכן ירא שמים ילמד גם תרגום וגם רש"י.[5].
פסוק שאין עליו תרגום - יש לומר את הפסוק עצמו שלוש פעמים.
  • ההפטרה: לאחר סיום קריאת הפרשה קוראים את ההפטרה (פעם אחת וללא תרגום). בהלכה מובא שהטעם שצריך לקרות ההפטרה הוא כדי שיהא בקי בה ויודעה כי שמא יקראוהו למפטיר בבית הכנסת[6]. לכן, בשניים מקרא ואחד תרגום, צריך לקרות ההפטרה שקוראין בציבור ולא של פרשת השבוע[7]. אך מנהג חב"ד הוא לקרות כל ההפטרות ששייכים להשבוע[8].

ביום טוב ובשבת שחל בה יום טוב או חול-המועד, שאין קוראים פרשת השבוע - אין צריך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום[9].

מנהג נשיאי חב"ד[עריכה]

מנהג נשיאי חב"ד היה שהעבירו הסדרה בשלושה זמנים: 1) בחמישי בערב - קטע (פרשה) אחד או שנים. 2) למחרת בשישי אחרי חצות היום - כל הסדרה מתחילתה ועד סופה ללא הפסק. אדמו"ר הרש"ב העביר הסדרה אחר המקוה ועם בגדי שבת. 3) בשבת בבוקר חזרו על שביעי.

סיבת מנהגם היה משום שדווקא באופן זה קיימו לפי כל חילוקי המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל"ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג רש"י והגאונים).

אמנם האדמו"ר הצמח צדק: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי, המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת.

עוד נהגו נשיאי חב"ד: נוסף לתרגום לומר בקביעות גם פירוש 'רש"י', ועוד פירוש אחד שהיה מתחלף כל שנה: שנה - אבן עזרא, שנה - רמב"ן, שנה - אור החיים ושנה - פנים יפות אם-כן בסך-הכל הם אמרו שלושה פירושים: תרגום, רש"י ופירוש נוסף.

אדמו"ר הריי"צ מסביר[10] את סיבת מנהג נשיאי חב"ד:

שנים מקרא - נאמר משום החובה ההלכתית וגם כי כל התורה שבעל-פה מיוסדת על התורה שבכתב, וקדושת אותיות התורה פותחת צינור להשגת וידיעת כל התורה ולחדש בה חידושים אמיתיים; "תרגום אונקלוס" - נאמר משום החובה ההלכתית; "פירוש רש"י" - סגולה ליראת שמים; "הפירוש הנוסף" - על-ידי שלומדים אותו מתקשרים ודבקים בנשמתו הקדושה של מחבר הפירוש, וזה פותח צינור נוסף להשגת וידיעת התורה.

הסבר על פי תורת החסידות[עריכה]

אמרו חז"ל "שלא יקדים ושלא יאחר" להעביר את הסדרה, אלא יאמרה בזמנה - מידי שבוע בשבוע, ולכאורה יש להבין: מה רע בזה שמקדימים לימוד תורה?! ניחא זה שאסור לאחר את הזמן - כי אין ליהודי לדחות את לימוד התורה, אבל להקדים את הלימוד איזה פסול יש בדבר?

מסביר הרבי[דרוש מקור]: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ברכות ח:
  2. שו"ע או"ח סימן רפה
  3. מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ד.
  4. מובא בשו"ע אדה"ז סימן רפה סעיף ג.
  5. שולחן ערוך סימן רפ"ה
  6. שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף י.
  7. שם.
  8. ספר המנהגים עמוד 25.
  9. שולחן ערוך סימן רפ"ה סעיף ט.
  10. ספר השיחות תש"ב עמ' 28