פרעות תרפ"ט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית כנסת יהודי שחולל על ידי הפורעים בחברון בעת המאורעות
קבוצת יהודים מתבוננים בהריסות שנגרמו לשוק היהודי בעיר העתיקה בצפת על ידי הפורעים הערבים
מסע הלוייה להרוגים בטבח בצפת

פרעות תרפ"ט היו סדרת התרחשויות טרוריסטיות שבוצעו על ידי התושבים הערבים בארץ ישראל ופגעו פגיעה קשה ביישוב היהודי. המאורעות החלו ביום שישי י"ז אב ונמשכו ונמשכו כשבוע. במהלך הפרעות נרצחו מעל 120 יהודים ונפצעו מאות נוספים, נגרם נזק רב לרכוש היהודי, ומספר קהילות ברחבי הארץ נחרבו ונאלצו לנטוש את מקומם.

הרקע[עריכה]

בליל יום כיפור של שנת תרפ"ט התכנסו יהודים רבים מתושבי ירושלים להתפלל ברחבת הכותל המערבי, ובשעת התפילה הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ההלכה, מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של ירושלים שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל ירושלים מטעם המנדט הבריטי.

המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על הר הבית והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.

לאחר חצי שנה מתוחה, החליטו חברי תנועת הנוער הציונית בית"ר להפגין בעלות יהודית על הכותל המערבי, והם הגיעו לשטח הכותל עם דגל ישראל בקריאות "הכותל - כותלנו", וליוו את דבריהם בקריאות בוז לממשלה. כתגובת נגד, ערכו הערבים הפגנה, שהובילה לפריצת המאורעות כשבוע לאחר מכן.

לתוצאות הקשות של המאורעות תרמה העובדה שהנציב הבריטי בארץ נסע ללונדון באותה תקופה, ומנהיגי היישוב היהודי נסעו להשתתף בקונגרס הציוני בציריך שבשווייץ, דבר שגרם למחסור בהנהגה שתשקיט את הפרעות, ותעודד את היהודים להתמודד עם הפורעים ולהציל את נפשם.

השתלשלות האירועים[עריכה]

יום למחרת ההפגנה בכותל המערבי נערכה בתשעה באב על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר[1], ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת בשבת קודש פרשת ואתחנן ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת הבוכרים בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה. ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.

בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו היתה מלאת שטנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ובתי כנסת.

כאשר הגיעה התהלוכה לשכונת מאה שערים, הרב אהרון פישר נעמד מול הצעדה וירה באקדח לעבר ראש הצועדים, והניס את ההמון הערבי לאחור, ובכך עצר את תהלוכת המוות.

למחרת, בשבת פרשת עקב י"ח אב נמשכו הפרעות בחברון, כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.

כאשר הערבים בתל אביב ביפו ובחיפה ניסו לבצע פרעות, הצליחו היהודים המקומיים (בעזרת פעילי ההגנה שהיו חמושים) להדוף את המתקפות, כשמספר ההרוגים היה מועט ביחס לחברון ולירושלים. בימים שלאחרי זה ניסו הערבים לבצע פרעות ביישובים נוספים רבים, אך לא נחלו הצלחה, בעקבות עזרתם של הבריטים.

בכ"ב אב נמשכו הפרעות בצפת שהחלו בשעה 5:30 אחר הצהריים עם פריצתם של פורעים ערבים לרובע היהודי, ונמשכו עשרים דקות בלבד, עד להגעת השוטרים הבריטיים שעצרו את הפורעים, אך במהלך זמן קצר זה הספיקו הפורעים להרוג רבים מהתושבים, ולהעלות את בתיהם באש.

בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות מעל מאה ועשרים יהודים: בחברון 67 יהודים, בירושלים 19 יהודים, בצפת 18, בחיפה 7, בתל אביב 6, ובמקומות נוספים בארץ נרצחו עוד כעשרים יהודים. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.

לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לא"י לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.

התייחסות רבותינו נשיאינו[עריכה]

כשבוע וחצי קודם פרוץ המאורעות ביקר אדמו"ר הריי"צ במקומות הקדושים בארץ ישראל, ובמהלכם ביקר גם במערת המכפלה ובכותל המערבי. אדמו"ר הריי"צ חווה את התלהטות הרוחות, ובשל כך נמנע מלבקר בתשעה באב עצמו בכותל המערבי, כדי לא לגרום להתקהלות גדולה של חסידים ותושבי הארץ שיבואו להתפלל יחד איתו ברחבת הכותל, ויעוררו את חמתם של המוסלמים המקומיים.

בראייתו הנבואית מרחיקת הלכת של הרבי, חזה את ההתרחשויות, וכפי שתיאר זאת במכתבו:

י.png מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה לא עלינו את אשר קרה, וירחם השם יתברך את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן י.png
מכתב מתאריך כ"ח סיון תר"ץ

הרבי הריי"צ שמע על הפרעות כששהה באוניה בדרכו חזרה לריגה, ונפל למשכב.

ניצול כספי הפיצויים[עריכה]

לאחר מאורעות תרפ"ט פנה אדמו"ר הריי"צ בכאב רב לשופט גד פרומקין, ותינה בפניו את צערו על כך שכספי הפיצויים והתרומות שנאספו על ידי מנהיגי היישוב הציוני על רקע המאורעות הקשים שהתרחשו, לא הועברו אל יעדם האמיתי - בני משפחותיהם של הנפגעים מהטבח, אלא הוקדשו למימון הפעולות שנעשו באותה שעה לקידום הרעיון הציוני. הרבי התבטא במילים קשות, והגדיר את האנשים המייעדים את הכסף למטרות אחרות בשם "חוטא נשכר"[2].

השופט הסכים לדברי הרבי, וכתב ש"אלה שהדבר בידם, חסרה להם ההבנה, ואינם חדורים אותו הרוח הרצוי' לנו. ביחוד יש לחשוש כי תקופח זכותה של חברון עיר האבות. לקחתי דברים עם הטובים שבמנהיגים, עם הגרועים שבהם לא כדאי לנסות, וישנם בהם בעלי שאר רוח ואנשי מדות היודעים להוקיר את ערך חברון, אך גם הם מהצועקים ואינם נענים. הממונים או יותר נכון, הממונה כאן אשר אולי הנהו איש מעשה, רחוק הוא מעניני היהדות ורק מחדש בא לנו, והרי הוא מתחמק בטענה שעושה הוא לפי ההוראות של הממונים בלונדון ואמריקה"[3].

חסידי חב"ד שנרצחו בפרעות[עריכה]

פסקה זו לוקה בחסר. הינכם מוזמנים להרחיב אותה

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. באותה שנה תשעה באב חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.
  2. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ג עמוד רב. (אגרת מתאריך ו' אדר תר"ץ).
  3. נעתק בפרדס חב"ד גליון 19 עמוד 311 ואילך.