יושבים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יושבים
אפיון ישיבה וכולל לאברכים
מיקום ליובאוויטש
ראש הישיבה המהרי"ן מניעז'ין ועוד

יושבים ("זיעצער'ס" באידיש) היה כינויים של חסידים שישבו בחצר רבותינו נשיאנו בליובאוויטש ועסקו בלימוד נגלה ובחזרה ולימוד מאמרי רבותינו נשיאנו.

בתקופות מסויימות, נאספו הלומדים ללא כל מסגרת ישיבתית רשמית, אך בהכוונה רוחנית של האדמו"רים. היו תקופות שבהן התקיימה ישיבה בחצר בליובאוויטש, ואף היתה יסוד להרחבת סניפי הישיבה בערים נוספות רבות ברחבי רוסיה[1]; אך גם אז, שהו במקביל לתלמידי הישיבה לומדים מבוגרים יותר - חתנים או אברכים - בתור "יושבים". במקומות מסויימים היה המנהג שאברכים אחרי נישואיהם נסעו לרבי להיות "יושבים" כחצי שנה או שנה[2].

מסגרות לימוד אלו, שלא תמיד היו מבוססות דיין, היו הרקע לייסודה של ישיבת תומכי תמימים על ידי הרבי הרש"ב, בשנת תרנ"ז.

ה'חדרים' בזמן אדמו"ר הזקן[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – החדרים

בשנת תקל"ח[3] ייסד אדמו"ר הזקן כיתת לימוד בשם "חדר א'" בו למדו חמשה עשר לומדים שתנאי קבלתם היו שייצטרכו להיות בקאים בש"ס ובמדרשים, בספר העיקרים, הכוזרי ובזוהר, כשמחזור הלימוד ב"חדר" זה ערך כחמש שנים. בשנת תק"מ ייסד אדמו"ר הזקן את החדר השני, ובשנת תקמ"ב את החדר השלישי - בהם מחזור הלימוד היה רק שלוש שנים, כשהחל משנת תק"נ[דרוש מקור] המשגיח ב"חדרים" הוא אדמו"ר האמצעי[4]. כשהיו תלמידי החדרים מסיימים את לימודיהם, היה אדמו"ר הזקן שולחם להתגורר במקומות שונים בכדי להפיץ את תורת החסידות, מה שריבה ביותר את כמות החסידים.

בזמן אדמו"ר הצמח צדק[עריכה]

בתקופת הצמח צדק התקיימו בליובאוויטש שתי מחלקות - תלמידי ישיבה, ו"יושבים":

הישיבה התחלקה לכיתה אחת לגילאי 14 עד 17, וכיתה שניה לגילאי 17 עד 20. לימודם של תלמידי הישיבה היה בנגלה, ורק לעיתים רחוקות למדו חסידות, ולשמיעת מאמרי הרבי לא היו מורשים להיכנס[5].
בשנים תר"ד-תר"ה, במקביל להתפשטותה של תנועת ההשכלה ברוסיה, חיזק אדמו"ר הצמח צדק את מוסדות הישיבה והרחיבה לערים נוספות ברוסיה, ביניהם: ליאוזנה, קאליסק, רססנה, דוברובנה, רודניא, ינוביץ' ודוברומיסל, ופירסם מכתב המורה לרבני הערים החסדיים לייסד ישיבה בעיירתם, ובאם אין בעיירתם מספיק תלמדים לייסוד ישיבה - לשולחם לישיבה קיימת[1].
  • ה"יושבים": חתנים קודם חתונתם או אברכים לאחר החתונה, שחיו על חשבון חותניהם, וישבו בחצר הרבי בליובאוויטש. עיקר עיסוקם של ה"יושבים" היה לימוד חסידות ושימוש של זקני החסידים על מנת לקבל הדרכות בעבודת ה'[5].

בנוסף לכך התקיימו בכמה מערי החסידים כוללים לאברכים[1].

בזמן הרבי הרש"ב[עריכה]

לאחר הסתלקות הרבי המהר"ש בי"ג תשרי תרמ"ג - במשך השנים המכונות "חורבן ליובאוויטש" כאשר לא היה רבי רשמי בעקבות התנגדות אדמו"ר הרש"ב לקבל על עצמו את הנשיאות - חלה חלישות בקבוצה, כשבמקביל הפכו הישיבות להיות בהנהלה עצמית של הקהילה בה פעלו, בעקבות הימנעותו של אדמו"ר המהר"ש לנהל ולהדריך אותן.

בשנת תרנ"ד, כאשר המשכילים והציונים הגבירו את פעולותיהם, קיבץ אדמו"ר הרש"ב בחורים לקבוצת היושבים, השפיע עליהם דא"ח וראה בהם כמגן נגד התנועת ההשכלה והציונות שפשטו בימים ההם. הקבוצה מנתה כ-15-17 בחורים, בני בעלי בתים חסידיים, שהיו בעלי ידיעה בגמרא ובפוסקים. בשבתם בליובאוויטש המשיכו בלימודיהם, ובד בבד שמעו בקביעות מאמרים מאדמו"ר הרש"ב. משפיע הקבוצה היה ר' חנוך הענדל קוגל (שהיה בעצמו "יושב" אצל אדמו"ר המהר"ש), שלימד אותם תניא מידי יום[9].

בשנים תרנ"ד ותרנ"ה, לא היו התוצאות משביעות רצון, ובני הקבוצה לא התאימו למטרתו של הרבי הרש"ב מסיבות שונות. אך בשנת תרנ"ו הצליחה הישיבה, ותלמידיה היו גרעין ראשוני שממנו נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, בשנת תרנ"ז[8].

ישיבה נוספת התקיימה בליובאוויטש קודם להקמת ישיבת תומכי תמימים, בראשות הרב יעקב אליעזר סקבלו (מתלמידי הישיבה בליובאוויטש בזמן הצמח צדק). ישיבה זו מנתה כארבעים-חמישים בחורים, מתוכם כמה מהעיירות הסמוכות, שאת ארוחותיהם היו סועדים אצל משפחות קבועות מהעיירה - אכילת "ימים", כפי שכונתה אז. הרבי הריי"צ מתאר את הרושם הגדול שקיבל בילדותו מהכבוד הגדול שנהגו במשפחתו בתלמידי הישיבה שאכלו "ימים"[6].

היושבים (רשימה חלקית)[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

יושבי ה"חדרים" בתקופת אדמו"ר הזקן

בתקופת אדמו"ר הצמח צדק

בתקופת אדמו"ר המהר"ש

בתקופת אדמו"ר הרש"ב

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • ישראל בער בערג, הישיבה הגדולה של אדמו"ר הצמח צדק, בתוך גליון התמים (בית משיח); חלק ראשון: גליון מ"ו, ע' 111  •  חלק שני: גליון מ"ז, ע' 56

הערות שוליים