הבדלים בין גרסאות בדף "דקדוק"
(יצירת דף עם התוכן "==השיבוש בדקדוק== באחד ממאמריו מבאר אדמו"ר הזקן את הסיבה לכך שרוב האנשים משתבשים בדקדוק,...") |
איש חסיד ישנו (שיחה | תרומות) (←אצל רבותינו נשיאנו: תקלדה) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (15 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | ==השיבוש בדקדוק== | + | [[קובץ:כתר ארם צובא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מ"כתר ארם צובא" - כתב יד ה[[תנ"ך]] עם הערות המסורה בשוליו]] |
| + | חכמת '''דקדוק''' [[לשון הקודש]] עוסקת בכללי לשון הקודש, החל מהמסורת על הכתיב הנכון בפסוקי ה[[תנ"ך]], ה[[ניקוד]] ו[[טעמי המקרא]], וכמו כן כללי הלשון בכלל: משמעויות המילים, שרשיהם, הגייתן המדוייקת ועוד. על אף שחכמה זו לא נזכרת באופן בולט בספרות ההלכה, רבים מגדולי ישראל עסקו בה, בשל חשיבותה עבור הבנת התורה ועבור הדיוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. עם זאת הדגישו שהעיסוק בחכמה זו צריך להיות טפל לעיסוק בלימוד גופי התורה. | ||
| + | |||
| + | בימי הבראשית של [[תנועת החסידות]], החלה להתפשט [[תנועת ההשכלה]] שהעלתה על נס את לימוד הדקדוק שנזנח אז, ובאמצעות הדגשת הדקדוק עשו נפשות להשכלה. בעקבות זאת הרחיקו החסידים את לימוד הדקדוק לחלוטין. עם זאת, [[סידור אדמו"ר הזקן]] תוקן לפי כללי הדקדוק, ובדורות מאוחרים יותר עוררו [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]] על חשיבות לימוד הדקדוק. | ||
| + | |||
| + | ==תולדות חכמת הדקדוק== | ||
| + | ראשיתה של חכמת דקדוק [[לשון הקודש]] היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי ה[[תנ"ך]] שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כ[[הלכה למשה מסיני]]. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי [[טעמי המקרא]] וה[[ניקוד]], וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד [[עזרא הסופר]] וממנו ל[[תנאים]] ול[[אמוראים]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14037&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת מנחת שי]. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/4/1104.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ד, אגרת א'קד].}}. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו [[רב אשי]] ו[[רבינא]] את ה[[תלמוד הבבלי]], חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש{{הערה|שם=עח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22427&st=&pgnum=8&hilite= הקדמת עץ חיים] לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).}}. | ||
| + | |||
| + | בתקופת ה[[סבוראים]], ובמיוחד בתקופת ה[[גאונים]], התפתח ב[[טבריה]] מרכז חשוב של בעלי מסורה, ששיטתם - המכונה "המסורה הטבריינית" - התקבלה בכל תפוצות ישראל עד ימינו. במיוחד ידוע המדקדק אהרן בן אשר (שמשפחתו, בן אשר, היו משפחה ידועה של בעלי מסורה), ששיטתו במסורת כתיבת התורה בדקדוק התקבלה להלכה ב[[רמב"ם]]{{הערה|רמב"ם הלכות ספר תורה פרק ח, הלכה ד.}}. ספר התורה שכתב ידוע בדיוקו, ויש המזהים אותו עם הספר [[כתר ארם צובא]], שרובו נשמר עד ימינו{{הערה|ראה בהרחבה בכתבתו של [[שניאור זלמן ברגר]], [https://chabad.info/magazine/57032/ "זאת התורה לא תהא מוחלפת"], [[שבועון בית משיח]] חג השבועות תשע"ה; שם הובא [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/23/8785.htm מכתבו של הרבי למר שז"ר מימי הפורים תשכ"ד], בו שולל לחלוטין הדפסת תנ"ך שנוסח הפנים שלו יסתמך על כתר ארם צובא.}}. | ||
| + | |||
| + | בסוף תקופת הגאונים התפתחה במיוחד חכמת הדקדוק בארצות ערב. בין המדקדקים המפורסמים היו [[רב סעדיה גאון]] ו[[רב האי גאון]], ברי-הפלוגתא רבי [[מנחם בן סרוק]] ורבי [[דונש בן לברט]], רבי [[יהודה חיוג']], רבי [[שמואל הנגיד]], רבי [[שלמה בן גבירול]], רבי [[יונה אבן ג'נאח]], רבי [[אברהם אבן עזרא]], רבי יוסף, רבי משה ורבי דוד קמחי (הרד"ק), ועוד רבים{{הערה|1=המדקדקים וחיבוריהם נמנים ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30634&st=&pgnum=4 הקדמת מאזני לשון הקודש לראב"ע], ובהקדמת מנחת שי.}}. מדקדקים אלו פיתחו מאוד את חכמת הדקדוק. הם גילו את השרשים, חידשו את המשקל בשירה וגילו עוד כללי דקדוק רבים נוספים. ר' משה בן עזרא טען שבני ספרד היו בקיאים בלשון העברית יותר משאר תפוצות ישראל, מפני שמוצאם מגולי [[ירושלים]] שהיו בקיאים בלשון, וגם מפני שהכירו את השפה הערבית, שהיא השפה המשובחת ביותר וקרובה ללשון הקודש, ומכללי הערבית היה נקל בידם להבין את כללי לשון הקודש{{הערה|שירת ישראל, התשובה לשאלה החמישית (ע' סב).}}. | ||
| + | |||
| + | בארצות אשכנז, הן בתקופת הראשונים והן בתקופת האחרונים, לימוד הדקדוק לא היה רווח כל כך, גם בגלל שהשקיעו את כל כוחותיהם בלימוד התלמוד{{הערה|ראה הקדמת רבי יוסף קמחי לספר הגלוי: "ורבנן אשר היו בארץ צרפת ותחומיה שמו רוב עסקם בתלמוד, ולפרקים במקרא . . אך לא בשימוש הלשון, על כן לא נתישבו בו". וראה הקדמת עץ חיים לרבי חיים אחי המהר"ל.}}. עם זאת, גם בארצות אשכנז קמו מספר מדקדקים בולטים. בזמן הראשונים עסקו בכך [[רש"י]] ו[[רבינו תם]], ובזמן האחרונים רבי אליהו בחור, רבי שבתי סופר, רבי שלמה זלמן כץ (הענא), [[הגר"א]] ועוד. גם [[אדמו"ר הזקן]] היה בקי בדקדוק ותיקן את [[סידור אדמו"ר הזקן|סידורו]] לפי כללי הדקדוק. | ||
| + | |||
| + | ==לימוד דקדוק== | ||
| + | רבים מגדולי ישראל כתבו אודות חשיבות לימוד הדקדוק. כמה מהם הביאו בהקשר זה את דברי הגמרא{{הערה|עירובין נג, א.}}: {{ציטוטון|אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם}}; ופירשו שהכוונה לשמירה על דקדוק הלשון{{הערה|הקדמת ספר הרקמה לרבי יונה אבן ג'נאח; הקדמת מנחת שי.}}. | ||
| + | |||
| + | עם זאת, הדגישו שאין לשקוע בלימוד זה יתר על המידה, אלא במידה הנצרכת להבנת התורה והדקדוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. | ||
| + | |||
| + | ה[[רד"ק]] כתב בהקדמת ספרו המכלול: {{ציטוטון|ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו ממחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינים בדברי רז"ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן}}. [[הרמב"ם]] הביא את לימוד הדקדוק כדוגמא ל"מצוה קלה": {{ציטוטון|אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה, כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש}}{{הערה|פירוש המשניות אבות פרק ב, משנה א.}}. בדומה לזה כתבו גדולי ישראל נוספים{{הערה|רבי חיים אחי המהר"ל בהקדמת עץ חיים. [https://www.sefaria.org.il/Havot_Yair.124?lang=he שו"ת חוות יאיר, סימן קכד].}}. | ||
| + | |||
| + | [[הרבי הריי"צ]] הגדיר זאת כך: | ||
| + | {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31603&st=&pgnum=177&hilite= אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קמד] | ||
| + | |תוכן=בענין חכמת הדקדוק יש שני ענינים, א) תורה ב) עבודה. התורה שבחכמת הדקדוק אינה אלא ידיעה וחכמה ואינה תלויה ביראת שמים ולא מביאה ליראת שמים, אבל העבודה שבחכמת הדקדוק, לבטא אותיות התפלה בביטוי ברור ומדויק, היא תלוי' ביראת שמים וגם מביאה יראת שמים . . | ||
| + | כל המדקדקים והפדגוגים יראי אלקים בדורות שעברו הפליאו במעלת חכמת הדקדוק מצד העבודה, ותורת חכמת הדקדוק - תורת הלשון - היתה טפלה אל ענין העבודה.}} | ||
| + | |||
| + | ===אצל רבותינו נשיאנו=== | ||
| + | רבותינו נשיאנו היו לומדים ובקיאים בספרי דקדוק{{הערה|שם=צו}}. בילדותו, למד אדמו"ר הריי"צ אצל [[מלמד]] מיוחד את חכמת הדקדוק - החסיד ר' [[יצחק גרשון איטסון]]. הלימוד היה שעה ביום, שלוש פעמים בשבוע. לימים סיפר הרבי כי קליטת כללי הדקדוק היתה קשה עליו{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך י, ע' תה ואילך. ושם באריכות הסברי הרבי הרש"ב על הדקדוק ע"פ חסידות.}}. | ||
| + | |||
| + | ===אצל חסידי חב"ד=== | ||
| + | בעקבות התפשטות [[תנועת ההשכלה]], ששמה את הדגש על ידיעת הדקדוק כערך בפני עצמו - בשונה מגדולי ישראל שידעו שהעיקר בחכמת הדקדוק הוא ביטוי נכון של התפילה, והבנת פסוקי התורה - אסרו צדיקי [[תנועת החסידות]] לפי שעה לחלוטין את לימוד חכמת הדקדוק. גם בעת [[ועידת הרבנים (תר"ג)|ועידת הרבנים בפטרבורג]] בשנת [[תר"ג]], בה נאבק [[אדמו"ר הצמח צדק]] נגד מזימות המשכילים לערוך שינויים בחינוך היהודי המסורתי, התנגד בין השאר להצעותיהם בענין לימוד הדקדוק. בקרב חוגי [[התנגדות לתורת החסידות|המתנגדים לחסידות]] לא נשמרה הקפדה כזו, ורבים אימצו בחום את לימוד הדקדוק שהפיצו המשכילים, וכך היה למשכילים קל יותר לבסס את אחיזתם בין חוגי המתנגדים ולעשות נפשות להשכלה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31603&st=&pgnum=177&hilite= אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קמד] ואילך. ראה גם ספר השיחות תש"ד [המתורגם ללה"ק] ע' כג. [https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן)].}}. עם זאת, היו גם מגדולי ישראל בני הזמן שלא היו חסידים שהזהירו מהימשכות יתר אחרי לימוד תנ"ך ודקדוק, שעלולה להוביל להשכלה{{הערה|צל"ח ברכות כח, ב ברש"י ד"ה מההגיון.}}. | ||
| + | |||
| + | בתקופה מאוחרת יותר, פנה [[אדמו"ר הריי"צ]] להנהלת [[ישיבת תומכי תמימים המרכזית]] בתביעה על חוסר הידע של התלמידים בלשון הקודש ובדקדוק, והורה לכלול לימוד זה בתכנית הלימודים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ו, ע' קנב. וראה גם כרך ז, ע' קיב. כרך יב, ע' קעו.}}. כמו כן המליץ על ספרי דקדוק מסויימים ללימוד עם ילדים{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קכב.}}. | ||
| + | |||
| + | [[הרבי]] כותב שדקדוק אינו בכלל [[לימודי חול]] ונלמד בתומכי תמימים{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3638.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יא, אגרת ג'תרלח].}}. לרב [[מרדכי שוסטרמן]] הורה הרבי ללמד דקדוק עבור קריאת התורה לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/arum/lemaan/6/33.htm למען ידעו בנים יוולדו].}}. | ||
| + | |||
| + | ===השיבוש בדקדוק=== | ||
באחד ממאמריו מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את הסיבה לכך שרוב האנשים משתבשים בדקדוק, ובשום מבטא אין דקדוק מושלם בכל האותיות, ואפילו [[האריז"ל]] ו[[הבעל שם טוב]] לא דיברו בדקדוק{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' נג.}}. | באחד ממאמריו מבאר [[אדמו"ר הזקן]] את הסיבה לכך שרוב האנשים משתבשים בדקדוק, ובשום מבטא אין דקדוק מושלם בכל האותיות, ואפילו [[האריז"ל]] ו[[הבעל שם טוב]] לא דיברו בדקדוק{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' נג.}}. | ||
| − | במענה לשאלה בלשון [[מאמר חסידות]] שאינה מתאימה לפי כללי הדקדוק, הסביר הרבי שאין מקפידים במאמרי חסידות על הלשון שתהיה לפי הדקדוק, וכן העלה אפשרות שטעויות דקדוק הם טעות המעתיקים; | + | במענה לשאלה בלשון [[מאמר חסידות]] שאינה מתאימה לפי כללי הדקדוק, הסביר הרבי שאין מקפידים במאמרי חסידות על הלשון שתהיה לפי הדקדוק, וכן העלה אפשרות שטעויות דקדוק הם טעות המעתיקים; עם זאת, הסביר הרבי כיצד לשון זו במאמר מדוייקת{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/6/1561.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ו, אגרת א'תקסא].}}. |
| − | |||
| − | |||
| − | + | ==בתפילה== | |
| − | + | [[קובץ:סידור רבי שבתי סופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער סידורו של רבי שבתי סופר מפרעמישלא, עליו העיד [[המהרי"ל מיאנוביטש]] שאדמו"ר הזקן "נטה אחריו ברוב המקומות"]] | |
[[סידור אדמו"ר הזקן]] הוא מוגה לפי כללי הדקדוק. כך כתב אחיו, רבי [[יהודה לייב מינוביץ']]: {{ציטוטון|מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כונה הרצויה ל[[האר"י ז"ל]], עוד זאת דרש במשפט להעמיד עפ"י דקדוק אמת. כי אף שאינו שוה לכל נפש, ולמי שלא הורגל מנעוריו מבלבל כוונתו ב[[תפלה]], ובדיעבד יצא אפילו לא דקדק באותיות [[קריאת שמע]] כידוע, מכל מקום לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפלה. כי מצוה גדולה היא גם בנגלה ומכל שכן בנסתר כידוע, שה[[אותיות]] וה[[נקודות]] שאדם מוציא מפיו עושין פרי למעלה}}{{הערה|1=הסכמתו לסידור בהוצאת תקפ"ב, נדפסה בסידור תורה אור. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4502.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יג, אגרת ד'תקב].}}. וכן כתב [[אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסר נפשו הק' לסדר את הנוסח המדויק, להיות כי התפלה בנוסח ומבטא מכוון הוא דבר הנוגע מאד}}{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרעיי"צ כרך ו, ע' מה.}}. | [[סידור אדמו"ר הזקן]] הוא מוגה לפי כללי הדקדוק. כך כתב אחיו, רבי [[יהודה לייב מינוביץ']]: {{ציטוטון|מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כונה הרצויה ל[[האר"י ז"ל]], עוד זאת דרש במשפט להעמיד עפ"י דקדוק אמת. כי אף שאינו שוה לכל נפש, ולמי שלא הורגל מנעוריו מבלבל כוונתו ב[[תפלה]], ובדיעבד יצא אפילו לא דקדק באותיות [[קריאת שמע]] כידוע, מכל מקום לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפלה. כי מצוה גדולה היא גם בנגלה ומכל שכן בנסתר כידוע, שה[[אותיות]] וה[[נקודות]] שאדם מוציא מפיו עושין פרי למעלה}}{{הערה|1=הסכמתו לסידור בהוצאת תקפ"ב, נדפסה בסידור תורה אור. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4502.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יג, אגרת ד'תקב].}}. וכן כתב [[אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסר נפשו הק' לסדר את הנוסח המדויק, להיות כי התפלה בנוסח ומבטא מכוון הוא דבר הנוגע מאד}}{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרעיי"צ כרך ו, ע' מה.}}. | ||
| שורה 15: | שורה 49: | ||
[[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]], כאשר שאל על כך שהחסידים אינם מתפללים וקוראים בתורה בדקדוק: {{ציטוטון|תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפלה עיקרה כוונה, ועקימת שפתיו הוי מעשה ואינו נוגע כל כך הדקדוק, מלבד ב[[קריאת שמע]]. אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק}}{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]] בעריכת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (תש"ז), ע' 8.}}. כך גם אמר [[אדמו"ר הרש"ב]] בשם אביו אדמו"ר המהר"ש{{הערה|ספר השיחות תורת שלום ע' 2.}}. | [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]], כאשר שאל על כך שהחסידים אינם מתפללים וקוראים בתורה בדקדוק: {{ציטוטון|תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפלה עיקרה כוונה, ועקימת שפתיו הוי מעשה ואינו נוגע כל כך הדקדוק, מלבד ב[[קריאת שמע]]. אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק}}{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש]] בעריכת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (תש"ז), ע' 8.}}. כך גם אמר [[אדמו"ר הרש"ב]] בשם אביו אדמו"ר המהר"ש{{הערה|ספר השיחות תורת שלום ע' 2.}}. | ||
| − | [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב: {{ציטוטון|דזהו עניין קריאת התורה שצריכה להיות בדיוק רב . . דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדייק באותיותיה להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא האותיות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתיקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה על זה, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה, אשר בנפשם הוא ממש . . דכשם שגדול ורב מאוד שכר הקורא בתורה כדין שהוא עניין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מייגע עצמו ביגיעה גדולה תחילה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח"ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו | + | [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב: {{ציטוטון|דזהו עניין קריאת התורה שצריכה להיות בדיוק רב . . דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדייק באותיותיה להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא האותיות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתיקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה על זה, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה, אשר בנפשם הוא ממש . . דכשם שגדול ורב מאוד שכר הקורא בתורה כדין שהוא עניין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מייגע עצמו ביגיעה גדולה תחילה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח"ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת}}{{הערה|ספר המאמרים קונטרסים חלק ב ע' 790.}}. |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | ==ראו גם== | |
| + | *[[קמץ אלף אָ]] | ||
| + | *[[אותיות האל"ף בי"ת#לימוד קריאת האותיות|לימוד קריאת האותיות]] | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*הרב [[ברוך אוברלנדר]], '''הנוסח והניקוד בסידור אדמו"ר הזקן''', "הסידור", היכל מנחם תשס"ג, ע' קעה | *הרב [[ברוך אוברלנדר]], '''הנוסח והניקוד בסידור אדמו"ר הזקן''', "הסידור", היכל מנחם תשס"ג, ע' קעה | ||
| + | |||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | |||
| + | [[קטגוריה:חכמות]] | ||
| + | [[קטגוריה:לשון הקודש]] | ||
| + | [[קטגוריה:דקדוק|*]] | ||
גרסה אחרונה מ־08:05, 8 בדצמבר 2023
חכמת דקדוק לשון הקודש עוסקת בכללי לשון הקודש, החל מהמסורת על הכתיב הנכון בפסוקי התנ"ך, הניקוד וטעמי המקרא, וכמו כן כללי הלשון בכלל: משמעויות המילים, שרשיהם, הגייתן המדוייקת ועוד. על אף שחכמה זו לא נזכרת באופן בולט בספרות ההלכה, רבים מגדולי ישראל עסקו בה, בשל חשיבותה עבור הבנת התורה ועבור הדיוק בקריאת שמע ובתפילה. עם זאת הדגישו שהעיסוק בחכמה זו צריך להיות טפל לעיסוק בלימוד גופי התורה.
בימי הבראשית של תנועת החסידות, החלה להתפשט תנועת ההשכלה שהעלתה על נס את לימוד הדקדוק שנזנח אז, ובאמצעות הדגשת הדקדוק עשו נפשות להשכלה. בעקבות זאת הרחיקו החסידים את לימוד הדקדוק לחלוטין. עם זאת, סידור אדמו"ר הזקן תוקן לפי כללי הדקדוק, ובדורות מאוחרים יותר עוררו הרבי הריי"צ והרבי על חשיבות לימוד הדקדוק.
תוכן עניינים
תולדות חכמת הדקדוק[עריכה]
ראשיתה של חכמת דקדוק לשון הקודש היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי התנ"ך שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כהלכה למשה מסיני. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי טעמי המקרא והניקוד, וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד עזרא הסופר וממנו לתנאים ולאמוראים[1]. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו רב אשי ורבינא את התלמוד הבבלי, חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש[2].
בתקופת הסבוראים, ובמיוחד בתקופת הגאונים, התפתח בטבריה מרכז חשוב של בעלי מסורה, ששיטתם - המכונה "המסורה הטבריינית" - התקבלה בכל תפוצות ישראל עד ימינו. במיוחד ידוע המדקדק אהרן בן אשר (שמשפחתו, בן אשר, היו משפחה ידועה של בעלי מסורה), ששיטתו במסורת כתיבת התורה בדקדוק התקבלה להלכה ברמב"ם[3]. ספר התורה שכתב ידוע בדיוקו, ויש המזהים אותו עם הספר כתר ארם צובא, שרובו נשמר עד ימינו[4].
בסוף תקופת הגאונים התפתחה במיוחד חכמת הדקדוק בארצות ערב. בין המדקדקים המפורסמים היו רב סעדיה גאון ורב האי גאון, ברי-הפלוגתא רבי מנחם בן סרוק ורבי דונש בן לברט, רבי יהודה חיוג', רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה בן גבירול, רבי יונה אבן ג'נאח, רבי אברהם אבן עזרא, רבי יוסף, רבי משה ורבי דוד קמחי (הרד"ק), ועוד רבים[5]. מדקדקים אלו פיתחו מאוד את חכמת הדקדוק. הם גילו את השרשים, חידשו את המשקל בשירה וגילו עוד כללי דקדוק רבים נוספים. ר' משה בן עזרא טען שבני ספרד היו בקיאים בלשון העברית יותר משאר תפוצות ישראל, מפני שמוצאם מגולי ירושלים שהיו בקיאים בלשון, וגם מפני שהכירו את השפה הערבית, שהיא השפה המשובחת ביותר וקרובה ללשון הקודש, ומכללי הערבית היה נקל בידם להבין את כללי לשון הקודש[6].
בארצות אשכנז, הן בתקופת הראשונים והן בתקופת האחרונים, לימוד הדקדוק לא היה רווח כל כך, גם בגלל שהשקיעו את כל כוחותיהם בלימוד התלמוד[7]. עם זאת, גם בארצות אשכנז קמו מספר מדקדקים בולטים. בזמן הראשונים עסקו בכך רש"י ורבינו תם, ובזמן האחרונים רבי אליהו בחור, רבי שבתי סופר, רבי שלמה זלמן כץ (הענא), הגר"א ועוד. גם אדמו"ר הזקן היה בקי בדקדוק ותיקן את סידורו לפי כללי הדקדוק.
לימוד דקדוק[עריכה]
רבים מגדולי ישראל כתבו אודות חשיבות לימוד הדקדוק. כמה מהם הביאו בהקשר זה את דברי הגמרא[8]: "אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם"; ופירשו שהכוונה לשמירה על דקדוק הלשון[9].
עם זאת, הדגישו שאין לשקוע בלימוד זה יתר על המידה, אלא במידה הנצרכת להבנת התורה והדקדוק בקריאת שמע ובתפילה.
הרד"ק כתב בהקדמת ספרו המכלול: "ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו ממחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינים בדברי רז"ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן". הרמב"ם הביא את לימוד הדקדוק כדוגמא ל"מצוה קלה": "אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה, כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש"[10]. בדומה לזה כתבו גדולי ישראל נוספים[11].
הרבי הריי"צ הגדיר זאת כך:
בענין חכמת הדקדוק יש שני ענינים, א) תורה ב) עבודה. התורה שבחכמת הדקדוק אינה אלא ידיעה וחכמה ואינה תלויה ביראת שמים ולא מביאה ליראת שמים, אבל העבודה שבחכמת הדקדוק, לבטא אותיות התפלה בביטוי ברור ומדויק, היא תלוי' ביראת שמים וגם מביאה יראת שמים . . כל המדקדקים והפדגוגים יראי אלקים בדורות שעברו הפליאו במעלת חכמת הדקדוק מצד העבודה, ותורת חכמת הדקדוק - תורת הלשון - היתה טפלה אל ענין העבודה.
אצל רבותינו נשיאנו[עריכה]
רבותינו נשיאנו היו לומדים ובקיאים בספרי דקדוק[12]. בילדותו, למד אדמו"ר הריי"צ אצל מלמד מיוחד את חכמת הדקדוק - החסיד ר' יצחק גרשון איטסון. הלימוד היה שעה ביום, שלוש פעמים בשבוע. לימים סיפר הרבי כי קליטת כללי הדקדוק היתה קשה עליו[13].
אצל חסידי חב"ד[עריכה]
בעקבות התפשטות תנועת ההשכלה, ששמה את הדגש על ידיעת הדקדוק כערך בפני עצמו - בשונה מגדולי ישראל שידעו שהעיקר בחכמת הדקדוק הוא ביטוי נכון של התפילה, והבנת פסוקי התורה - אסרו צדיקי תנועת החסידות לפי שעה לחלוטין את לימוד חכמת הדקדוק. גם בעת ועידת הרבנים בפטרבורג בשנת תר"ג, בה נאבק אדמו"ר הצמח צדק נגד מזימות המשכילים לערוך שינויים בחינוך היהודי המסורתי, התנגד בין השאר להצעותיהם בענין לימוד הדקדוק. בקרב חוגי המתנגדים לחסידות לא נשמרה הקפדה כזו, ורבים אימצו בחום את לימוד הדקדוק שהפיצו המשכילים, וכך היה למשכילים קל יותר לבסס את אחיזתם בין חוגי המתנגדים ולעשות נפשות להשכלה[14]. עם זאת, היו גם מגדולי ישראל בני הזמן שלא היו חסידים שהזהירו מהימשכות יתר אחרי לימוד תנ"ך ודקדוק, שעלולה להוביל להשכלה[15].
בתקופה מאוחרת יותר, פנה אדמו"ר הריי"צ להנהלת ישיבת תומכי תמימים המרכזית בתביעה על חוסר הידע של התלמידים בלשון הקודש ובדקדוק, והורה לכלול לימוד זה בתכנית הלימודים[16]. כמו כן המליץ על ספרי דקדוק מסויימים ללימוד עם ילדים[17].
הרבי כותב שדקדוק אינו בכלל לימודי חול ונלמד בתומכי תמימים[18]. לרב מרדכי שוסטרמן הורה הרבי ללמד דקדוק עבור קריאת התורה לתלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770[19].
השיבוש בדקדוק[עריכה]
באחד ממאמריו מבאר אדמו"ר הזקן את הסיבה לכך שרוב האנשים משתבשים בדקדוק, ובשום מבטא אין דקדוק מושלם בכל האותיות, ואפילו האריז"ל והבעל שם טוב לא דיברו בדקדוק[20].
במענה לשאלה בלשון מאמר חסידות שאינה מתאימה לפי כללי הדקדוק, הסביר הרבי שאין מקפידים במאמרי חסידות על הלשון שתהיה לפי הדקדוק, וכן העלה אפשרות שטעויות דקדוק הם טעות המעתיקים; עם זאת, הסביר הרבי כיצד לשון זו במאמר מדוייקת[21].
בתפילה[עריכה]
סידור אדמו"ר הזקן הוא מוגה לפי כללי הדקדוק. כך כתב אחיו, רבי יהודה לייב מינוביץ': "מלבד שבירר וליבן הנוסח עפ"י כונה הרצויה להאר"י ז"ל, עוד זאת דרש במשפט להעמיד עפ"י דקדוק אמת. כי אף שאינו שוה לכל נפש, ולמי שלא הורגל מנעוריו מבלבל כוונתו בתפלה, ובדיעבד יצא אפילו לא דקדק באותיות קריאת שמע כידוע, מכל מקום לכתחלה ודאי טוב להרגיל מנעוריו או שלא בשעת התפלה. כי מצוה גדולה היא גם בנגלה ומכל שכן בנסתר כידוע, שהאותיות והנקודות שאדם מוציא מפיו עושין פרי למעלה"[22]. וכן כתב אדמו"ר הריי"צ: "הוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מסר נפשו הק' לסדר את הנוסח המדויק, להיות כי התפלה בנוסח ומבטא מכוון הוא דבר הנוגע מאד"[23].
בקריאת התורה[עריכה]
בקריאת התורה מקפידים חסידי חב"ד מאוד על הדקדוק. אדמו"ר הזקן היה מדייק מאוד בקריאת התורה, ואף שקרא בהברה אשכנזית, היה מדייק להבדיל בין א' לע' ובין ח' לכ', כמו בהברה הספרדית[24]. גם שאר רבותינו נשיאנו הקפידו מאוד על קריאת התורה בדקדוק ולפי טעמי הנגינה[12].
אדמו"ר הצמח צדק אמר לבנו אדמו"ר המהר"ש, כאשר שאל על כך שהחסידים אינם מתפללים וקוראים בתורה בדקדוק: "תפלה לחוד וקריאה בתורה לחוד. תפלה עיקרה כוונה, ועקימת שפתיו הוי מעשה ואינו נוגע כל כך הדקדוק, מלבד בקריאת שמע. אבל קריאה בתורה צריכה דקדוק"[25]. כך גם אמר אדמו"ר הרש"ב בשם אביו אדמו"ר המהר"ש[26].
אדמו"ר הריי"צ כותב: "דזהו עניין קריאת התורה שצריכה להיות בדיוק רב . . דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדייק באותיותיה להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא האותיות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתיקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה על זה, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה, אשר בנפשם הוא ממש . . דכשם שגדול ורב מאוד שכר הקורא בתורה כדין שהוא עניין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מייגע עצמו ביגיעה גדולה תחילה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח"ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת"[27].
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב ברוך אוברלנדר, הנוסח והניקוד בסידור אדמו"ר הזקן, "הסידור", היכל מנחם תשס"ג, ע' קעה
הערות שוליים
- ↑ הקדמת מנחת שי. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'. אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ד, אגרת א'קד.
- ↑ הקדמת עץ חיים לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).
- ↑ רמב"ם הלכות ספר תורה פרק ח, הלכה ד.
- ↑ ראה בהרחבה בכתבתו של שניאור זלמן ברגר, "זאת התורה לא תהא מוחלפת", שבועון בית משיח חג השבועות תשע"ה; שם הובא מכתבו של הרבי למר שז"ר מימי הפורים תשכ"ד, בו שולל לחלוטין הדפסת תנ"ך שנוסח הפנים שלו יסתמך על כתר ארם צובא.
- ↑ המדקדקים וחיבוריהם נמנים בהקדמת מאזני לשון הקודש לראב"ע, ובהקדמת מנחת שי.
- ↑ שירת ישראל, התשובה לשאלה החמישית (ע' סב).
- ↑ ראה הקדמת רבי יוסף קמחי לספר הגלוי: "ורבנן אשר היו בארץ צרפת ותחומיה שמו רוב עסקם בתלמוד, ולפרקים במקרא . . אך לא בשימוש הלשון, על כן לא נתישבו בו". וראה הקדמת עץ חיים לרבי חיים אחי המהר"ל.
- ↑ עירובין נג, א.
- ↑ הקדמת ספר הרקמה לרבי יונה אבן ג'נאח; הקדמת מנחת שי.
- ↑ פירוש המשניות אבות פרק ב, משנה א.
- ↑ רבי חיים אחי המהר"ל בהקדמת עץ חיים. שו"ת חוות יאיר, סימן קכד.
- ↑ 12.0 12.1 ספר השיחות תרצ"ו ע' 52, ובהערות שם.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך י, ע' תה ואילך. ושם באריכות הסברי הרבי הרש"ב על הדקדוק ע"פ חסידות.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קמד ואילך. ראה גם ספר השיחות תש"ד [המתורגם ללה"ק] ע' כג. רשימת אדמו"ר הריי"צ (דברי ימי חיי רבינו הזקן).
- ↑ צל"ח ברכות כח, ב ברש"י ד"ה מההגיון.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ו, ע' קנב. וראה גם כרך ז, ע' קיב. כרך יב, ע' קעו.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ז, ע' קכב.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יא, אגרת ג'תרלח.
- ↑ למען ידעו בנים יוולדו.
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע ע' נג.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך ו, אגרת א'תקסא.
- ↑ הסכמתו לסידור בהוצאת תקפ"ב, נדפסה בסידור תורה אור. וראה גם אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך יג, אגרת ד'תקב.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרעיי"צ כרך ו, ע' מה.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ו ע' 91.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש בעריכת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א (תש"ז), ע' 8.
- ↑ ספר השיחות תורת שלום ע' 2.
- ↑ ספר המאמרים קונטרסים חלק ב ע' 790.
