ארון קודש

ארון הקודש בזאל הגדול שב-770

ארון קודש או היכל הוא המקום בו מונחים ספרי התורה בבית הכנסת. הארון ממוקם ב"כותל המזרח" המכוון כנגד ארץ ישראל וירושלים.

רקע

שמו

במשכן ובבית המקדש היה מונח בקודש הקדשים ארון הברית שנקרא גם ארון הקודש. בארון, היו מונחים לוחות הברית, שברי הלוחות וספר התורה שכתב משה רבינו. הארון היה עשוי כעין ארגז מעץ מצופה זהב עליו היו הכפורת והכרובים.

משחרב בית המקדש, בבתי הכנסת בהם ה' משרה את שכינתו ונקראים "מקדש מעט", קראו ל"תיבה" המיוחדת בה הניחו את ספרי התורה בקדמת בית הכנסת, "ארון הקודש", בדומה לארון הברית. בפתיחת הארון נוהגים לומר את הפסוק "ויהי בנסוע הארון", המדבר כמובן על ארון הברית משום ההקבלה שביניהם.

השתלשלות ארון הקודש

בתחילה, מימי משה רבינו ואילך, היו מניחים את ספרי התורה ב"תיבה". התיבה, הייתה ארגז עץ שהיה נייד יחסית לארון של ימינו, אותה בתעניות היו מוציאים לרשות הרבים וכדומה לקריאת התורה. התיבה לא הייתה מוצבת באופן קבוע בתוך אולם התפילה שבבית הכנסת אלא הייתה מונחת בחדר צדדי ורק לקריאת התורה היו מכניסים אותה פנימה. אופן נוסף לאכסון הספר תורה היה ב"תיק" שהיה כעין גליל גדול עם מכסה. התיק היה נייד יותר מן התיבה ובחלק מהקהילות השימוש בו היה נפוץ יותר.

בתקופות מאוחרות יותר, בנו ארון עץ קבוע ב"כותל המזרח" של בית הכנסת ל"ארון קודש". בתקופות אחרות, ארון הקודש היה ב"היכל" שהוא כעין חדר קדמי או גומחא בקיר המזרח, בה היו מניחים את ספרי התורה.

בארון קודש מניחים בדרך כלל גם את ספרי ההפטרות, המגילות, ואת כתרי ספרי התורה.

במשך ההסטוריה נהגו בבתי הכנסת של קהילות עדות המזרח והספרדים שארון הקודש הוא כ"היכל" שהוא כעין חדר קדמי או גומחא בקיר בה היו מניחים את ספרי התורה. סדר הישיבה בבית הכנסת אינו לכיוון ההיכל אלא לכיוון בימת הקריאה העומדת במרכז בית הכנסת בה ממקום גם החזן.

בקהילות האשכנזים נהגו במשך ההיסטוריה בארון קודש מעץ המסמל כאמור את ארון הברית שהיה עשוי מעץ. בסמוך לארון ממוקם החזן, וסדר הישיבה בבית הכנסת הוא לכיוון זה.

הפרוכת

הרבי נוגע בפרוכת בכניסתו לבית הכנסת

בארון הקודש נהגו לשים פרוכת המזכירה את הפרוכת שהבדילה בין הקודש לקודש הקדשים. מנהג ישראל הוא לשים את הפרוכת מחוץ לארון, אך יש מקור ברש"י ובתוספות במסכת מגילה על פרוכת פנימית. הרבי מדגיש, שאף שיש מקור לפרוכת פנימית, אין לשנות את המנהג בפרוכת מבחוץ ואף לא להוסיף עוד פרוכת פנימית.

על הפרוכת נהגו לרקום ציורים שונים כגון כתרים, לוחות הברית, מנורה, אריות, פרחים וכן פסוקים שונים הקשורים לתפילה ולבית הכנסת.

באגרות קודש של הרבי ישנו מענה ליהודי ששאל את הרבי באופן העמדת הארון קודש, שיהיה בולט מחוץ לכותל. וממנו למדים עד כמה מדוייקת ההנהגה בבית הכנסת בעניינים אלו. וכך כתב לו הרבי: "יש לברר אם יש בזה משום שינוי מנהג, ובאם לא נעשה באופן דבליטות כאלו מבחוץ עד עתה, הרי אין לחדש ענין זה, וכידוע עד כמה נזהרו בדקדוק ביותר וביותר מבלי לעשות שום התחדשות בעניני בית הכנסת אפילו בדברים קלים, ואפילו אם לכאורה אין בזה חשש על אתר, כי הרי הרואה האומר מה נשתנה שינוי זה משינוי אחר, וד"ל".

פתיחת הארון

ערך מורחב – פתיחת הארון

מנהג פתיחת הארון הוא חלק ממנהגי בית הכנסת, והוא נהוג בשעת הוצאת והכנסת ספר התורה לקריאה בימי שני וחמישי שבתות ומועדים, וכן לאמירת תחנונים ופיוטים בימים הנוראים ובימי הסליחות.

פתיחת הארון במועדים שונים נחשבת לסגולה, ובקהילות רבות נוהגים למכור את הפתיחה.

מנהגים

בעת פתיחת הארון נוהגים להביט לכיוון ארון הקודש ולעמוד.

המנהג בפתיחת הארון הוא להסיט את הפרוכת מימין לשמאל.

הרבי נוהג הן בכניסתו לבית הכנסת לתפילה או למעמדים אחרים כחלוקת דולרים וכדומה, והן ביציאתו, לגעת בפרוכת הארון קודש. במעמד היחידות כללית המתקיים בחלקו האחורי של הזאל הגדול הרבי נהג להביט לעבר ארון הקודש. בהזדמנות מסויימת, הסתירו מחיצות את הארון והרבי ביקש להסירן.

יש הנוהגים בעת הוצאת ספרי התורה מהארון בשמחת תורה להקפות, להניח בתוך הארון נר דולק.

מנהג ישראל להחליף את הפרוכת בימים הנוראים ובכל חודש תשרי עד ז' חשוון לפרוכת לבנה. כך הוא המנהג גם במפה של בימת קריאת התורה ובעמוד החזן ואף במעיל ספרי התורה עצמם.

בתשעה באב נהוג להסיר את הפרוכת מארון הקודש ומהבימות ולהחזיר המפה של בימת הקריאה רק בעת הקריאה.

ארון הקודש ב-770

ארון הקודש המיוחד המפאר את כותל המזרח בזאל הגדול שב-770 נבנה על ידי גבאי בית הכנסת הרב יעקב ליפסקר, שהיה אמן יד, ויצר רהיטים רבים מעץ עבור בית הכנסת, עשויים בשילוב פסיפס עץ מיוחד. כשביניהם:

• ארון הקודש בזאל הגדול ב-770.
• ארון הקודש בזאל הקטן ב-770.
• סטענדערים רבים הפזורים ברחבי 770.
• שולחן מעוטר שהוצב בקומה השניה בביתו הפרטי של הרבי.

כאשר ביקש לבנות את ארון הקודש בזאל הקטן, הורה לו הרבי שלא להחליף את ארון הקודש הישן, שהיה בשימוש בזמן אדמו"ר הריי"צ, ולכן הוא בנה ציפוי לארון הקודש הישן. כך גם ציפה את עמוד החזן. כשבנה את ארון הקודש בזאל הגדול, חשב בתחילה לבנות את ארון הקודש שקוע בקיר, כפי שמקובל ברוב בתי הכנסת, אולם הרבי הורה לו לבנות ארון קודש בולט, כפי שהיה בזאל הקטן, בזמנו של אדמו"ר הריי"צ.

בשנים הראשונות הפרוכת שעליו הייתה צרה ולאחר מכן הוחלפה ברחבה. החל משנת תשמ"ח רקומה על הפרוכת הקדשה לזכר נשמת הרבנית חיה מושקא, ומשנת תשנ"ו ואילך מתנוססת הכרזת יחי אדוננו על החלק העליון של הפרוכת.

בבתי כנסת ובישיבות חב"ד ברחבי העולם בנו ארונות קודש בדוגמת זה שב-770 ומהם:

• ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת (בישיבה הגדולה ובישיבה הקטנה)
• בית הכנסת תפארת אליעזר בנחלת מנחם
• בית הכנסת חב"ד בביתר עילית
• בית חב"ד רביבים, ראשון לציון
• בית חב"ד מנילה, פיליפינים
• ישיבת תומכי תמימים בית שמש
• ישיבת תומכי תמימים אלעד
• ישיבת תומכי תמימים נתניה

ראו גם

• פתיחת הארון
• קריאת התורה
• הגבהת התורה

קישורים חיצוניים

• האם מותר לנאום בבית הכנסת עם הגב לארון הקודש? הרב יוסף ישעיה ברוין
• כספת מפוארת - ארון הקודש באתר בית חב"ד
• למה לארון הקודש יש 'פרוכת'? באתר בית חב"ד