פנחס מנחם אלתר
רבי פנחס מנחם אלתר (כ"א בתמוז ה'תרפ"ו - ט"ז באדר ה'תשנ"ו) ידוע בשם הפני מנחם על שם ספר ליקוט מתורתו, היה האדמו"ר השישי לבית גור. שימש כראש ישיבת שפת אמת בירושלים. לאחר פטירת אחיו רבי שמחה בונם אלתר מגור בתשנ"ב מילא את מקומו כאדמו"ר עד הסתלקותו בתשנ"ו.
תולדות חיים
נולד לאביו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בעל ה"אמרי אמת" (האדמו"ר השלישי לבית גור) לעת זקנותו מזיווג שני. והוא אחיהם מאבא של רבי ישראל אלתר בעל ה"בית ישראל" ושל רבי שמחה בונים אלתר בעל ה"לב שמחה". כבר בעודו צעיר נחשב כעילוי והיו מקרים בהם אחיו הגדולים התיעצו בו. נודע בכח זכרונו, ולדבריו היה קולט מילים, ועל אף שלא הבין את משמעותן, היה מקטלג אותן במוחו, וכשגדל חזר עליהם, הבינן ועשה בהן שימוש. נמלט יחד עם אביו מאירופה בימי השואה, ויחד עלו לארץ ישראל והתגוררו בירושלים. גם לאחר נישואיו התגורר סמוך לאביו.
עם פטירת אביו ירש את דירתו שהייתה מעל לבית מדרשו באותם הימים ושם גר עד סוף ימיו, בתחילה יחד עם אמו, בבית בו ממוקמת עד היום ישיבת שפת אמת. מונה לראשות הישיבה בשנת תשי"ז בידי אחיו, רבי ישראל אלתר שכיהן אז כאדמו"ר מגור. אחיו זה אף נכח בשיעור הראשון אותו מסר. עקב ענוותו וביטולו לאחיו הגדול לא התפרסם עד אז כתלמיד חכם, אך הצלחתו כראש ישיבה ורמתם הגבוהה של שיעוריו העלו את ההערכה כלפיו.
אחר הסתלקות אחיו הלב שמחה בז' תמוז תשנ"ב, הפך לממלא מקומו כאדמו"ר מגור[1].
הסתלק באור לט"ז באדר תשנ"ו לאחר ה"טיש" של חג הפורים, על פי עדות המשב"ק התבטא לפני פטירתו: "מיתת צדיקים מכפרת. כלל ישראל שרוי במצב קשה. צריך מסירות נפש בשביל כלל ישראל. אני רואה שכאן קשה לפעול מלמעלה אפשר הרבה יותר לפעול".
ביקוריו אצל הרבי
האדמו"ר ה'פני מנחם' ביקר עשר פעמים אצל הרבי.
הפעם הראשונה בה ביקר אצל הרבי, היה ביום חמישי ד' אדר תשכ"ו, אז נכנס ליחידות יחד עם הרב נחמן אלבוים, וזכה ליחידות ארוכה של כחצי שעה שהחלה בשעה 10:15.
בשנת תשל"ט בא לרבי יחד עם מחותנו רבי מנשה קליין אב"ד אונגוואר. בשנת תשמ"ב בא לרבי לביקור. בתוך הדברים שידל הרבי את רבי פנחס מנחם לאסוף בעצמו כספים עבור מוסדותיו[2]. בנוסף דיברו על הצורך בהקמת מוסד "בית יעקב" ברוח החסידית, במצוות כתיבת ספר תורה בזמנינו ובחשיבות לקנות אות בספר תורה.
באחד הביקורים בא עם בנו הרב שאול אלתר.
בשנת תשמ"ג בא ליחידות לרבי, ודיבר עמו בשיחה עמוקה על נצחיות התורה[3]. בהגיע זמן תפילת ערבית הרבי סיים את היחידות ויצא אל הזאל הקטן כשראה ה'פני מנחם' שהרבי נכנס לתפילת ערבית החליט אף הוא להיכנס פנימה ולהתפלל יחד עם הרבי. שליח הציבור החל את תפילתו ב'והוא רחום', אמירת קדיש וברכו וכו'. ולאחר אמירת ברכו הרבי פנה לשבת על הספסל הקבוע עליו היה יושב אלא שאז הבחין שה'פני מנחם' עומד. הרבי סימן לו שיתכבד לשבת, אך הוא סירב ענוותנותו וסימן לרבי בשתי ידיו שיואיל ליישב ולא יפציר בו לשבת כי נוח לו לעמוד. הרבי לא נענה לבקשתו והמשיך לעמוד בין הספסל והשולחן כאילו אומר לו שלא יתיישב עד אשר ישב גם הוא. כשהבין הפני מנחם שהרבי עומד וממתין לו, נכנע והסכים לשבת בספסל שגררו מחדר שני לעברו. רק לאחר שהתיישב הואיל גם הרבי לשבת והיה זה בסמיכות לסוף ברכת אהבת עולם[4].
בי"ג באדר א' תשד"מ, ביקר הרב אלתר אצל הרבי, והרבי עוררו ללמוד גם את המסכתות שאין עליהם גמרא במסגרת לימוד הדף היומי בירושלמי; לאחר שהמניחים הכניסו את הדברים להגהה, כתב הרבי בראש השיחה: "נזהרתי לדבר בתור הצעה – ושונה והפכה לפקודה וכו' וכו'!!"[5].
בבחירות תשמ"ט פילג יחד עם אחיו רבי שמחה בונם אלתר את מפלגת אגודת ישראל למען כבודו של הרבי, לאחר שגורמים מסוימים איימו כי אם יתמוך בחב"ד יעזבו את המפלגה. לפני הבחירות הורה הרבי באופן חד פעמי לתמוך במפלגה, והמפלגה זכתה בניצחון סוחף (כמעט 6 מנדטים).
מאזין לקול הרבי
היה זה בשנות הלמ"דים[6]. הרבי התוועד התוועדות קצרה, בה אמר מאמר חסידות ושתי שיחות קודש. אחת מהן הייתה חריפה, בעניין 'מיהו יהודי', ונאמרה בכאב לב והיה מובן שהרבי מתכוון לחברי הכנסת של אגודת ישראל. שנים מאנ"ש[7] החליטו לגשת לביתו של רבי פנחס מנחם ולהשמיע לו קלטת מהשיחה.
הם הגיעו לביתו וסיפרו לו על השיחה, בהציעם לשמוע בעצמו את השיחה מטייפ. הוא השיב בחיוב, והאזין בקשב רב לשיחה מתוך הקלטת. באמצע קם מכסאו והסתובב בחדרו לכאן ולכאן. כשקיבל שיחת טלפון ביקש לעצור את ה'טייפ' וכשסיים לשוחח, ביקש להפעיל שוב את המכשיר.
לאחר שסיים לשמוע את השיחה אמר שישוחח בעניין עוד באותו לילה עם הרב חודוקוב. אחר-כך ניגש לארון הספרים ואמר: יש לי חסידישע ספרים והצביע על תניא, ליקוטי תורה, תורת שמואל, ועוד. וכך נפרדו בלבביות. עם צאת השבת בניו יורק טלפנו החסידים למזכירות ומסרו דו"ח על כל הנ"ל. הרבי ביקש למסור לחסידים הנ"ל: "מדוע לא נתנו לו לשמוע את המאמר?".
למחרת טילפנו החסידים אליו ושאלו את רבי פנחס מנחם: מכיוון שהרבי אמר בהתוועדות גם מאמר חסידות, האם הוא מעוניין לשמוע את המאמר? הוא השיב בחיוב וקבע שיבואו למחרת בשעה 2 בצהריים. וכך היה, הוא האזין בכובד ראש למאמר החסידות. בסיום ביקש שכשהמאמר יופיע בדפוס להביא לו העתק אחד.
שבועיים לאחר מכן התקיימה התוועדות נוספת במתכונת דומה של מאמר ושתי שיחות, כששיחה אחת עסקה ב'מיהו יהודי'. שוב הגיעו אליו החסידים בתיאום טלפוני מראש והוא האזין לכל ההתוועדות.
משפחתו
- בנו, הרב יעקב מאיר - בני ברק.
- בתו, אסתר אשת הרב דוב (בערל) ליפל, בני ברק.
- בנו, משה בצלאל. נפטר בילדותו, בגיל 6.
- בנו, הרב שאול אלתר - מנהיגם של חלק מחסידי גור, מילא את מקומו כראש ישיבת שפת אמת עד לסגירתה בשנת תשע"ו. מתגורר בירושלים.
- בנו, יהודה אריה לייב אלתר - חתנו של בעל ה'משנה הלכות' הרב מנשה קליין, שימש כרבה של שכונת רוממה בירושלים וכראש הכולל של חסידי גור בעיר.
- בנו, הרב יצחק דוד אלתר - ראש כולל להוראה דחסידי גור בבני ברק.
- בנו, הרב דניאל חיים אלתר - ראש ישיבת פני מנחם בירושלים, מרצה ומקורב לחסידות חב"ד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ההלכה ברמב"ם והסיפור בנביא, שבועון בית משיח כ"ה תמוז תש"פ עמוד 18
- אני אוהב את הרבי אהבה עצמית, שבועון כפר חב"ד 1898 עמוד 43
קישורים חיצונים
- בביקור עם מחותנו רבי מנשה קליין, בשנת תשל"ט. שיחות קודש תשל"ט עמ' 781
- בביקור אצל הרבי 00:26
- תוכן הביקור בהתוועדויות תשמ"ב 670-681
- ביחידות עם האדמו"ר מגור: משיח צריך לבוא היום
- מדבר על משיח בכל יום, ה'פני מנחם' בביקור אצל הרבי, ד' אייר תשמ"ג - jem
- תיעוד אודיו מהיחידות שלו אצל הרבי י"ג אדר ראשון תשד"מ
- מכתב הפני מנחם לרבי בתשרי תשמ"ה
- הפני מנחם בנאום בסיום הרמב"ם תשמ"ט
- החלום של אהרן-דב, ההוראה מהרבי והתגובה של ה"פני מנחם"
- השיחה האחרונה עם אבא, ראיון עם בנו הרב שאול אלתר
, בתוך שבועון כפר חב"ד 1645 עמוד 18
| הקודם: האדמו"ר רבי שמחה בונם אלתר מגור |
אדמו"רי גור כ"א תמוז תרפ"ו - ט"ז אדר תשנ"ו |
הבא: האדמו"ר רבי יעקב אריה אלתר מגור |
הערות שוליים
- ↑ ירחון המאור תמוז תשנ"ב
- ↑ התוועדויות תשמ"ב עמ' 676.
- ↑ וידאו מהפגישה, קובץ אהלי תורה.
- ↑ מפי הרב שמעון אייזנבך שנכח במקום.
- ↑ צילום ההגהה, בתקיית גוגל דרייב של אפליקציית מפתח.
- ↑ סיפור זה מאת מפי הרב ישראל צבי גליצנשטיין.
- ↑ הנ"ל עם ידידו הרב אליעזר ליכטנשטיין.