משה אשכנזי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כרגע מופיע ככתבה. נדרש תמצות ועריכה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב משה אשכנזי

הרב משה אשכנזי (כ"א מנחם אב תר"פ - כ"ג טבת תשס"ז), היה רב קהילת חב"ד בתל אביב, חבר וסגן יו"ר אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש.

תולדות חיים

נולד בכ"א מנחם אב תר"פ בולדיווסטוק שברוסיה לאביו הגאון הרב מאיר אשכנזי כבן יחיד לשתי אחיות. אביו היה בנו של הרב שניאור זלמן אשכנזי מגזע חסידי חב"ד עוד מימי אדמו"ר הצמח צדק. כשלש שנים לאחר מכן בשנת תרפ"ג קיבל אביו הצעת רבנות בעיר שנחאי שבסין, והמשפחה כולל הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו, העתיקה את מגוריה לשם. בעיר זו התגורר ר' משה עד הגיעו לגיל 12.

בשנת תרצ"ד עלו הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו לארץ הקודש, בעלייתם הצטרף אליהם משה שם נמנה על תלמידי ישיבת תורת אמת בירושלים. שם הגה בתורה הרחק מהוריו. בתקופת לימודיו הראשונה היה המשפיע הרב משה יהודה רייכמן למורו הפרטי זאת על מנת להדביק את הפער שנוצר מרמת ידיעותיו בינו שלאר התלמידים - מצב שנוצר בעקבות הרמה נמוכה של בית הספר היהודי בשנחאי.

בחודש אייר תש"ב, השתדך ר' משה עם מרת דבורה, בתו של הרב אליעזר קרסיק, בעקבות המצב המלחמתי שקלו משפחת הכלה לדחות את החתונה משקולים כלליים ומשפחתיים. אולם על פי הוראת האדמו"ר הריי"צ היא התקיימה באותה שנה, בה' אלול.

תקופה קצרה לאחר החתונה התגוררו בירושלים בבית הסבא הרב שניאור זלמן, ולאחר כחודשיים עברו להתגורר בתל אביב בסמיכות לחמיו, בתקופה זו שקד על לימודיו בכולל אברכים. לאחר זמן החל להתעסק במסחר יהלומים, כאשר הוא תומך רבות בישיבת חב"ד בתל אביב אותה ניהל חמיו הרב קרסיק.

ביקורו הראשון אצל הרבי הייתה בשנת תשי"א בה נסע לראשונה לארה"ב לרגל חתונת גיסתו מרת רבקה עם הרב צבי הירש חיטריק. בשהותו שם הורה לו הרבי לנסות להסתדר בעבודה בניו יורק, ומפאת כך, שהה כשמונה חודשים בניו יורק ולאחר תשרי תשי"ב כשלא מצא את מבוקשו שב ארצה.

בעקבות פרשה משפטית שהיה מעורב בה, בשנת תשי"ח עזב עם משפחתו בהוראת הרבי את ארץ ישראל, והיגר לברזיל.

רבנות

בעקבות פטירת חמיו הרב אליעזר קרסיק בשנת תש"כ והחלל שנוצר בעקבות כך שאחד מבכירי העסקנים החב"דיים בארץ נפקד מבלי שהיה מי שימלא את מקומו, נכנסה בתו מרת טעמא גוראריה ל'יחידות' במהלכה הורה הרבי להודיע לגיסה הנמצא בברזיל, לשוב ארצה ולמלא את תפקידי חמיו. המסר הועבר לברזיל, ומשפחת אשכנזי שבה ארצה, כאשר הרב אשכנזי מונה לרב קהילת חב"ד בתל אביב.

הרב אשכנזי היה מוסר שיעורים בנגלה ובחסידות, היה אוזן קשבת לבני הקהילה, וגם בשנים האחרונות, כאשר ההליכה קשתה עליו, התעקש ללכת תמיד לבית הכנסת באומרו: "הרבי אמר לי יאריך ימים על ממלכתו, עלי לקיים זאת".

כסגן יושב ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וכחבר הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית, השתתף בקביעות באסיפות, והיה אקטיבי מאוד; הביע דעות והגה רעיונות כיצד למלא את רצונו של הרבי. כל זאת עשה במשך קרוב לחמישים שנה.

התקשרותו לרבי

התקשרותו לרבי הייתה ידועה. מילה של הרבי אליו הייתה בבחינת 'קודש קודשים', וכך גם חינך את ילדיו.

מידי שנה, לקראת סוף חודש טבת היה נוסע לאירופה, שם עסק במשך מספר ימים בעסקיו ומשם המשיך לרבי לקראת השבת שלפני י' שבט ואז היה נשאר כחודש ימים עד לאחר שבת שקלים. ומדוע להיות חודש שלם אצל הרבי פתאום באמצע השנה? הסיבה לכך נעוצה באחת השנים הראשונות כאשר שהה אצל הרבי בחודש שבט. כשנכנס ל'יחידות' שאלו הרבי אם הוא נשאר גם לשבת פרשת 'שקלים'. מכיוון שמילה של הרבי הייתה אצלו קודש, מאז נשאר כל שנה עד שבת שקלים ועד בכלל. רק אז היה שב לאירופה לצורך עסקיו ומשם לארץ הקודש.

כאשר הרבי היה בבית הכנסת, ר' משה לא ישב. הוא תמיד עמד, אם זה בהתוועדות או בזמן תפילה או שיחת קודש. ר' משה גם לא חשב לשבת מאחורי הרבי כמו שאר הזקנים בני גילו, אלא היה נדחף בין הצעירים ומסדר בכוחות עצמו מקום בכדי שיוכל לראות היטב את הרבי בתפילות בהפטרה או בהתוועדות.

מסירותו לרבי הייתה גדולה ביותר. כאשר נודע לו כי ספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודש, ביקש לקנות מהם את הספר, אלא שהיורשים ביקשו עבורו סכום עתק ר' משה הלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות - סכום אגדי בימים ההם - בכדי לקנות את הספר ושלחו אל הרבי במתנה. את הפרוכת של הספר תרם לעילוי נשמת אביו.

את החוב הכבד שלקח על עצמו, שילם בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. אלא שכעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש סכום גדול, וכל החוב כבר נפרע, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי מכיוון שהוא אינו רוצה שעל ספר תורה של הרבי יהיה פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו שוב את כל החוב בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמ"ח חמש מאות לירות ללא אומר ודברים...

השידורים של התוועדויות הרבי בתל אביב, התקיימו בביתו.

הפצת בשורת הגאולה

הפצת בשורת הגאולה היה מבצע שבער בעצמותיו של ר' משה. הוא נטל חלק באירועים רבים לקבלת פני משיח צדקנו ולעידוד הפעילות להפצת בשורת הגאולה. למרות חולשתו וקשייו, הרבה להגיע לאירועים אלו בכדי לחזק את הציבור.

"בלי 'יחי' יאבדו את הדרך" היה זה משפט ששגור בפיו בשנים האחרונות. כאשר בהתוועדות חסידית דיבר אחד המשפיעים כי הדבר החשוב ביותר בימינו אלה הוא לימוד חסידות, ואילו עניין המשיח הוא עניין חשוב אך לא חייבים להתמקד בו, אמר לו ר' משה: "הכרתי הרבה חסידים של אדמו"ר הרש"ב והרבי הריי"צ שלמדו חסידות, הם למדו 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור', תניא ומאמרים, אבל הם לא היו מקושרים לרבי, אז הם נותרו חסידים אבל בניהם ונכדיהם? היה חסר להם 'רבי' ולכן הם לא המשיכו בדרך אבות. הוא הדין עם משיח".

בשנותיו האחרונות, בשיחה עם אחד מנכדיו על האמונה ברבי מלך המשיח, הסביר מדוע אמונתו העמוקה מתבטאת בעיקר בעניינים פנימיים: "חינכו אותי בישיבה לאמת, ומאחר וברור לי שהדבר אמת אני מהווה חלק ממנו ותומך בו. אך אינני מרגיש שהגעתי למידת הרגש המתאימה שאטול חלק בראש בפרסומים השונים".

את בתו מרת אסתר השיא ר' משה לרב נחמן יוסף טברסקי, מחשובי חסידי חב"ד בקראון הייטס, בנו של האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מרחמסטריקבא.

כאשר סיפרו לאדמו"ר רבי ישראל מרדכי בשנת תשנ"ג כי יצא כרוז נגד אמונת חב"ד, ונאמר בו כי "אנשים בני בליעל אומרים שהאדמו"ר מליובאוויטש הוא מלך המשיח", הגיב על כך בחריפות והוסיף: "מחותני, הגאון החסיד הרב משה אשכנזי כמובן שאינו 'בן בליעל' וכפי שידוע לי הוא מאמין ואומר שהרבי הוא מלך המשיח".

ענווה

ר' משה היה ירא שמים מרבים, איש אמיתי, ועל כך סיפורים רבים.

קפידות מיוחדות היו לו לגבי נטילת ידיים לאחר השינה ולגבי תפילה וברכה עם שני כיסויים על הראש.

כן הקפיד מאוד ללבוש כובע וחליפה בברכות השחר, ברכת המזון, קריאת שמע שעל המיטה ועוד. קפידה זו הייתה עד הסוף; הוא לא הקל על עצמו גם כשהדבר היה כרוך בקשיים ובמאמצים רבים.

הכנה לדבר מצווה הייתה אצלו חוק בל יעבור, על כך מספרת בתו מרת מלכה וילשנסקי: "לכל דבר מצווה היה מתכונן באופן מיוחד, ועושה זאת במתינות ולפי כל דקדוקי והידורי ההלכה. אם זה בהכנה מיוחדת להדלקת נר חנוכה, בדיקת נקיות הידיים והציפורניים לפני נטילת ידיים, או בשעות הארוכות שהקדיש לבדיקת חמץ ועוד כהנה רבות".

הכנותיו היו לשם דבר גם מחוץ לחב"ד, אם זה בתל אביב ואם זה באירופה במקומות בהם ביקר תדיר לרגל מסחרו. כל זאת למרות רצונו להצניע את מעשיו. לדוגמה, בבית כנסת נחלת בנימין, עד שהתמנה לרב, היה מקומו הקבוע במערב בית הכנסת, אך כשהתמנה לרב על פי הוראה של הרבי, החל לשבת במזרח אך לא במקום הרב, וזאת מצניעות וענווה.

האמת הייתה נר לרגליו וכך חינך גם את בניו ובנותיו. הוא פשוט לא היה מסוגל לומר דבר שאינו אמת במאת האחוזים. זה התבטא אצלו בכל פרט.

התוועדות חסידית לדידו הייתה קודש, ומשום כך הקפיד שלא לעזוב התוועדות טרם סיומה. בדרך כלל לא היה מדבר בהתוועדות אלא אם כן נשאל משהו. הוא היה יושב בביטול מוחלט כלפי זקני החסידים. כך היה לו ביטול מול חמיו וחמותו. כל מה שאמרו היה בשבילו המילה האחרונה מבלי להתווכח איתם כלל.

הוי זהיר טפי

ר' משה היה 'זהיר טפי' במידת הצדקה. "אבא היה מחלק הרבה מאוד צדקה בסתר, ודאג שגם אנחנו ילדיו נדע שצריכים לתת צדקה והרבה" - סיפר בנו ר' חיים - "ואילו לעצמו הסתפק במינימום. הוא שנא שמבזבזים על דברים של מה בכך. חבילות חבילות של צ'קים שקיבל תמורת הלוואות, שכבו בבית כאבן שאין לה הופכין, ואבא לא הלך לפדותם. היו אלו הלוואות שלקחו חשובי אנ"ש ואבא ידע שיהיה להם קשה אם יפדה את הצ'ק.

משך שנים רבות, נהג מידי י"א ניסן בתור מתנה ליום הולדתו של הרבי להעביר עשרת אלפים דולר לידיד נעוריו הרב משה ובר ובשנים מאוחרות יותר גם לבנו הרב חיים, והוא היה מחלק את הסכום לעשרה תלמידי חכמים נצרכים בכדי שיהיה להם לצרכי חג הפסח. הוא היה מבקש מהרב ובר שהוא יכתוב לרבי דו"ח למי חילק. כמה פעמים שיגר הרבי אליו מכתבים בהם הודה ובירך אותו על המעשה המיוחד.

במשך שנים ארוכות היה נחשב סוחר רשמי בבורסת היהלומים, אך בשנים האחרונות הפסיק לעבוד, אך המשיך לשלם דמי חברות בבורסה בכדי שפעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, יוכל להיכנס לבורסה ולאסוף כסף אצל ידידיו משכבר הימים עבור משפחות נצרכות.

גיוס הכספים לקראת ראש השנה החל כבר בתחילת חודש אלול, ולאחר פורים החל לגייס כספים לקראת פסח. הוא כיתת רגליו ממשרד למשרד, כאשר ההיכרות רבת השנים פתחה בפניו דלתות רבות. את כל הסכומים הגדולים שקיבץ, חילק לגופים חב"דיים ואחרים המסייעים לנזקקים לקראת החגים.

בשנים האחרונות, כאשר קשתה עליו ההליכה, הצטרפו אליו הנכדים למסע החשוב הזה. בחודש אלול האחרון, כאשר הנכדים שהו ב-‏770 ולא נמצא מי שיסייע בעדו, החליט כי למרות מצבו הרפואי המורכב, עליו להמשיך את מנהגו המבורך.

פטירתו

בחודש סיון תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית דבורה בפתאומיות. כשדבר פטירתה הגיע לאוזני בנו הרב נתן אשכנזי, נפטר אף הוא מכאב ועגמת נפש.

הצער והכאב הנורא נגעו לליבו מאוד. הוא לא מצא לעצמו מנוחה, אולם לא התבטא בשום מילה של טרוניה כלפי שמיא.

בשבועות האחרונים לחייו ביקש להתארח אצל בתו מרת מלכה וילשנסקי בצפת. כשבוע וחצי לפני פטירתו לקה בדלקת ריאות, וכתוצאה מסיבוכים נגרם התקף לב קשה. ביום שבת כ"ג בטבת תשס"ז נפטר ונטמן למחרת, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן.

משפחתו

עם בנו חיים אשכנזי ובניו

קישורים חיצוניים