רבי נהוראי

באיזור זה טמון רבי נהוראי

רבי נהוראי היה מגדולי התנאים, בר פלוגתא של רבי יוסי. יש הסוברים שרבי נהוראי הוא רבי נחמיה, מתלמידיו של רבי עקיבא, - "תנא: לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו".

שיטתו התלמודית של רבי נהוראי

אחת המחלוקות הידועות ביניהם היא האם שמואל הנביא היה נזיר. בעוד שרבי נהוראי מקיש בגזירה שווה את שמואל לשמשון ששניהם היו נזירים, רבי יוסי חלוק עליו, כמובא במשנה האחרונה במסכת נזיר:

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי, שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון ומורה, ונאמר בשמואל ומורה, מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר, אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו רבי נהוראי, והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם.

הרבי מסביר את הדברים, על פי הסבר אחר בנזירותו של שמשון הגיבור, שלפני לידת אמו בא המלאך לאמו ובישר לה על לידת בנה שיהיה נזיר ולא יחות מפני איש. הרבי מסתפק מהיכן חלה נזירות על שמשון, אם תאמר על ידי נבואת המלאך וכי יש בכח המלאך להחיל נזירות על שמשון, ואם תאמר מפני הבטחת אמו, וכי יש בכח לאדם להקנות ולהחיל נזירות על דבר שלא בא לעולם. ועוד שאין בכל אם להחיל ולחייב את בנה בנזירות. ואם תאמר שחלה עליו נזירות על ידי הבטחת אביו מפני שמסתמא ניחא ליה במאי דעביד ליה אביו למה לא נזכר זה בפסוק שזה עיקר מה שהחל עליו נזירות, ולא נזכר בפסוק רק נבואת המלאך והבטחת אמו.

הרבי מבאר כי היה כאן שילוב של נבואת המלאך והבטחת אמו. שעל ידי נבואת המלאך חלה על שמשון חיוב לקיים את דברי הנביא. והנה על ידי הבטחת אמו שחינכה אותו להיות נזיר, בכך שהסכים לאחר מכן לדברי המלאך ונהג בנזירות, חלה עליו למפרע הנזירות שהחלה עליו אמו, וזאת על פי הדין הכתוב במסכת כתובות שגר שהביאה אותו אמו להתגייר ואחר כך גדל ולא מחה והתנהג ביהדות, חלה עליו למפרע הגירות מכיון שהוכיח שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו, כך גם כאן, מכיון שאמו קיבלה עבור נזירות מדין זכיה, ומכיון שכאשר גדל התנהג בנזירות (על פי דברי הנביא) חלה עליו למפרע החלות שהחילה עליו אמו

לפי דברים אלו, מבאר הרבי את מחלוקת רבי נהוראי ורבי יוסי; הם נחלקים האם בכוח ההסכמה שבגדלות למעשה הגירות הראשונה, להחיל חלות חדשה שלא נעשתה על ידי המעשה הראשון, או לא. רבי נהוראי סבור שבכח ההסכמה להחיל חלות חדשה שלא חלה מקודם, ולכן סבור שלמרות שלא חלה על שמואל שום חיוב נזירות מקודם, בכח ההסכמה שלו למעשה הנזירות - להחיל חלות נזירות על עצמו. לעומת זאת רבי יוסי סבור שאין ההסכמה יכולה להחיל חלות חדשה, כי אם להחיל את החלות הקודמת שהיתה על ידי מי שהחיל אותה עליו; ומכיון שבשמואל - בניגוד לשמשוןף לא היתה נבואה של מלאך שהחילה עליו את חלות הנזירות, לא חלה עליו נזירות חדשה.

על פי זאת מסביר הרבי גם את הגמרא שם:

א"ל רב לחייא בריה חטוף ובריך, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך. למימרא דמברך עדיף והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ואמר ליה רבי נהוראי השמים כך הוא, תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחילה.

לכאורה, אינו מובן מה השייכות של מחלוק זו בענין הברכות למחלוקת הקודמת בעניין הנזירות. הגישה הפשטנית היא, שמכיון שדובר אודות מחלוקת בין רבי נהורראי ורבי יוסי, ומכיון שמאמריו של רבי נהוראי הם נדירים יחסית בתלמוד, ברצון הגמרא להביא מאמר נוסף של רבי נהוראי. אולם על פי הסבר הרבי, הדברים עולים ככפתור ופרח. הגמרא רוצה להביא דוגמא נוספת למהלכו של רבי נהוראי, כי ההסכמה לדבר פועלת יותר מהמעשה עצמו, וזאת בדבריו של רבי נהוראי עמו, המביא דוגמא מגוליירין המנצחים במלחמה, וזאת ניצחון שלא היה בכח הראשונים ה"חלשים" שרק היה בכולם להתגרות במלחמה, ומסיבה זו עניית אמן היא חשובה יותר מהמברך עצמו. מאמר זה של רבי נהוראי, משקפת את גישתו התורנית, כי ההסכמה למעשה גדולה יותר מהמעשה עצמו.