מנחם מענדל פוטרפס
| הרב מנחם מענדל פוטרפס | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]משפיע | |
| ר' מענדל | |
| לידה | כ' בתשרי תרס"ח |
| פטירה | ד' בתמוז תשנ"ד |
| השתייכות | חסיד חב"ד |
| רבותיו | אדמו"ר הריי"צ הרבי |
הרב מנחם מענדל פוטרפס (ידוע גם בכינויו: ר' מענדל) נולד בכ' תשרי תרס"ח בעיירה ברוסיה הלבנה. היה חסיד ומקושר, איש מסירות נפש, הקים מוסדות רבים מאחורי מסך הברזל, משנת תשל"א היה למשפיע ולמחנך בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד.
ר' מענדל שהפך למושג ולסמל עוד בחייו, היה דוגמא ומופת של חייל המבצע כל פקודה שניתנה לו, אם זה בניהול מחתרתי של ישיבות תומכי תמימים תחת עיניהם הפקוחות של אנשי הנ.ק. וו. ד, תוך גיוס כספים באמצעים שונים ומשונים ואם זה בפיקוד וניהול בריחת מאות ממשפחות אנ"ש מברית המועצות בתום מלחמת העולם השנייה, אם זה בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלונדון ואם זה בתפקידו כמשפיע של ישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. כל מקום ותחנה בחייו של ר' מענדל, הייתה גדושה באירועים דרמטיים שהותירו את חותמם על חסידי וחסידות חב"ד, בכל מקום שכזה, היה לר' מענדל תפקיד מרכזי ומשמעותי אותו מילא בנאמנות ובמסירות תוך חוסר התחשבות בסכנות הכרוכות בכך ובאותה מסירות פעל משנת תשל"א מעת שהרבי מינהו להיות המשפיע המרכזי של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש כפר חב"ד - הוא העמיד דורות של תמימים - מקושרים ומסורים בלב ונפש להרבי. בשיעורי החסידות, בהנהגותיו בהליכותיו, בשיחותיו האישיות עם התלמידים תוך דאגה לשלומם, ובעיקר בהתוועדיותיו העשירות והמרתקות, החדיר והשריש במושפעיו את הצורך ואת העומק בהתקשרות אמיתית לרבי. הוא אף זכה להיות 'חסיד משולש' חסיד של כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לאחרי זה של בנו וממלא מקומו כ"ק אדמו"ר הריי"צ ושל כ"ק הרבי. כמו כן, היה ידוע במשליו הרבים בעבודת ה', נודע בתביעתו מהתמימים לדעת בעל פה את הקדמת התניא ואת שנים עשר הפרקים הראשונים.
ילדות ונעורים
ר' מענדל נולד בכ' תשרי תרס"ח בעיירה פלעשניץ שנמצאת ברוסיה הלבנה. אביו מנחם מענדל נפטר תקופה לפני לידתו במגיפת הטיפוס ובנו מנחם מענדל נקרא על שמו. את ילדותו בילה ר' מענדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל, היא הייתה אחייניתו של החסיד המפורסם ר' חנוך הענדל קוגל. סיפורים רבים מהלכים אודות אשה זו, הנהגתה החסידית והידורה במצוות. (בשנת תר"פ, כשלא היה אפשר ליצור קשר עם הרבי, היו מהחסידים בחרקוב שהיו פונים למרת רחל-לאה לייעוץ.[דרוש מקור: לדעתי חידוש כזה דורש מקור.])
ביחידויות אצל אדמו"ר הרש"ב
הסבתא רחל לאה הייתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא שרה, כשהייתה מגיעה לליובאוויטש היתה מבקרת בבית הרבנית, שם היו משחחות בסיפורי חב"ד ובמנהגי החסידים. בשנת ה'תרע"ה כשמלאו לר' מענדל שמונה שנים הביאה אותו סבתו יחד עמה בנסיעתה לרבי. ובנסיעה זו זכה להיכנס ליחידות לראשונה בחייו, לאור בקשתה של הסבתא מהרבנית כי תועיל לבקש מבעלה כ"ק אדמו"ר הרש"ב שיקבל את ר' מענדל ליחידות. לאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען נאך זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום מיידיש: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.
מעתה, הפך הדבר למנהג נדיר יותר. כמעט מידי שנה, לקחה הסבתא מרת רחל-לאה את מנחם מענדל יחד עמה בנסיעותיה לרבי.חודש תשרי ה'תר"פ כשהיה בן 13 שנים היה הפעם האחרונה בה זכה לשהות בצל קורתו של הרבי הרש"ב.
לימודיו בישיבה
בסוף שנת ה'תר"פ, חזר מנחם מענדל לאמו, אך לא שהה שם הרבה זמן. עד שנת ה'תרפ"ד למד במחתרת בעיר קרמנצ'וג, וכשהבולשת הסובייטית חשפה את הישיבות המחתרתיות הוא נאלץ לברוח, ושנה לאחר מכן החל ללמוד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוויל עד שנת ה'תרפ"ט - שאז נסגרה הישיבה על-ידי השלטונות - והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.
לאחר מכן המשפיע ר' מענדל סיפר על ימים אלו:
הוא סיפר שכל ליל שישי הם היו ערים כולם. בעלי הנגלה היו לומדים נגלה, הבחורים החסידיים למדו חסידות, וכל אחד למד תורה כאוות נפשו. היו גם כאלה שאהבו את ה"חסידישע דברים בטלים"; הוא בעצמו נמנה אז על "בעלי הנגלה", אך מידי פעם נמשך גם לחבורת השובבים והיה "מאזין" לדיבוריהם.
הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו ר' זלמן משה היצחקי הרה"ת ר' יצחק הורביץ (איצ'ה דער מתמיד), ר' יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.
נישואיו
התקופה שלפני
לפני כן, סופר על סגירת הישיבה בשנת ה'תרפ"ט. ר' מענדל הגיע אז לוויטבסק שם המשיך בלימודיו; ושנה לאחר מכן בהיותו בן 23 שנים, הוא נקרא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. הוא זוכר היטב את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה לרב העיר הרב הגאון החסיד רבי לוי יצחק - אביו של הרבי - לבד מאי אילו בחורים ש"באיצטלא של חסידות", היו מצרים את רגליו, מצקים לו ול"ע גרמו לו למורת רוח גדולה.
מטפל בשידוכי אחיותיו
ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב. למרות היותו בן הזקונים - הצעיר שבמשפחה, החל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן ל"בני-עליה", שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרב בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי מאוסטרליה.
השידוך
באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מעולים ומכובדים. כשהצטברו אצלו מספר הצעות, הוא העביר אותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וכעבור זמן מה הגיע המענה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - היה זה ר' בן ציון רובינסון, אשר כמובן התגורר בקאראלעוויץ והוא גם הציע לר' מענדל את בתו".
ר' מענדל קם ונסע לקאראלעוויץ והתאכסן בשבת קודש בביתו של חמיו לעתיד, ובאותה שבת קודש ערכו קידוש כדת וכדין. ר' מענדל "לקח" הרבה משקה והתוועד עם הציבור, ובסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר החצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שמע את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".
ואכן, השידוך יצא לפועל בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג .
אחרי החתונה
אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם זוגתו הטריה לעיר בשם יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הבחינו האחראים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו, מסירותו והנהגתו של ר' מענדל וראו בו כוח שיחולל מפנה במצב, ויסייע להצלת הישיבות.
במקרה זה לא היה מדובר בצד הרוחני, אלא בבעיית המימון. החזקת משפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד, ור' מענדל נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.
הוא קיבל את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעסקים. כיוון שניחן בחוש מסחרי מפותח ראה בעסקיו רווחים נאים, אך אף פרוטה מאלה לא עשתה את דרכה אל כיסו. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, וכל הכספים שהרוויח נמסרו על ידו לתומכי תמימים. ואכן, כל העסקים שעשה היו "שחורים" - כלומר, לא חוקיים בעליל, אך ר' מענדל נקט תמיד אמצעי זהירות מתאימים והצליח להשלים עיסקה אחר עיסקה מבלי לעורר את חשדות המטרה והבולשת. תעוזתו, חכמת החיים שרכש וכושר ההתמצאות שלו בענייני כספים, הצילה לא אחת נפשות רבות - פשוטו כמשמעו. כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, ובמקום שסכום הכסף לא נמצא במזומן על ידיו, היה ממהר ללוות את סכום הכסף ולמסרו למי שצריך.
תקופת השואה
ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, כמו רבים אחרים מחבריו ורעיו. אך כשכוחות הנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, בלית ברירה, ברח עם בני משפחתו ממוסקבה, ולאחר נדודים רבים הגיע ר' מענדל לעיר סמרקנד, שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען הישיבה המקומית. שם פגש ר' מענדל ברבים מאנ"ש ופליטי פולין שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. כאמור, התגנבו סיפורים מפה לאוזן אודות פעולותיו של ר' מענדל - ושמעו יצא למרחוק. אם כן, לא פלא שרבים מאנ"ש התחננו לפניו כי יעזור להם למחייתם - ואכן, כמנהגו מימים ימימה, עשה ר' מענדל את מירב המאמצים כדי שיוכלו בני אנ"ש להכניס לפיהם דבר מה.
חוץ מזה, התמסר ר' מענדל לעבודת החינוך, וכדרכו בקודש, נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצמה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "תומכי תמימים", שהכילה עם הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרב יונה כהן מפולטבה.
תקופת לבוב וגלות סיביר
בתום השואה היה מראשי העוסקים ביציאה החב"דית דרך לבוב, על כך נאסר והוגלה למשך כ-10 שנים לסיביר.
בזמן שהותו מאחורי מסך הברזל בתשכ"א השתדך בנו ר שלום בער שיחי עם ב"ג בלונדון ללא אביו לצידו במכתב שהגיע, הרבי מברך,"... הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ורב מרץ מטובי מקושרי רבותינו נשיאינו והולכי בדרכיהם דרך הקדש יקרא לה, דרך החיים, בזה העולם המעשה היום לעשותם, הרמ"מ שליט"א וזוגתו מרת לאה שתליט"א..."
משפיע בכפר חב"ד
לאחר שנות תלאה וסבל, יצא את ברית המועצות, ללונדון שם שהו בני משפחתו, היה זה בשנת תשכ"ד, אז נסע לראשונה גם ל770 להרבי.
ר' מענדל התערב בקהילת אנ"ש בלונדון והפך לאחד מהאנשים הבולטים, לאחר פטירת הרב שלמה חיים קסלמן שהיה משפיע בתומכי תמימים כפר חב"ד, בשנת תשל"א ביקש הרבי מר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד על מנת להיות משפיע בישיבה ר' מענדל אכן עבר לכפר חב"ד והשתקע שם כמשפיע בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. ר' מענדל נחשב למשפיע הנערץ על התמימים והחסידים.
מחשובי העסקנים
בשנים הבאות, הפך ר' מענדל שהיה בד בבד עם תפקידו בישיבה גם המשפיע הראשי בארץ הקודש לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה כפר חב"ד בה היה חבר הנהלה. כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש. ר' מענדל היה מנושאי הדגל של פרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל.
אחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך ר' מענדל לעודד את הנסיעה לרבי, ואת ההתקשרות אליו.
פטירתו
לקראת חודש תשרי תשנ"ה רצה ר' מענדל לנסוע לרבי, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לאסוף כספים לתומכי תמימים ולשהות עם בני משפחתו, חש שלא בטוב, ונשאר שם עד לפטירתו, בד' תמוז תשנ"ה, נקבר בלונדון סמוך למגורי משפחתו.
לאחר פטירתו, פורסמו בשבועון בית משיח, מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית. הרב חיים לוי יצחק גינזבורג כתב ריבוי זכרונות מהתוועדיותיו, כתבות הרב גינזבורג לוקטו על ידי ר' אלי וולף לספר בשם ר' מענדל. הרב גינזבורג הוציא ספר לילדים ובו סיפורים לדמותו וסיפורים מפיו.
משפחתו
אחיו הצייר המפורסם ר' הענדל פוטרפס. שנפטר ללא ילדים, אחרי פטירת אחיו קרא הרבי לר' מענדל וביקש "טובה אישית" שידפיס את ציורי אחיו, שעל ידם רואים איך היה נראה העולם היהודי של פעם.
רעייתו הרבנית לאה פוטרפס נולדה בשנת תרע"ב בעיר קארליעוויץ. בת ר' בן ציון רובינסון, ביום שלישי י' בתמוז תרצ"ג התקיימה חתונתה עם ר' מנחם מנדל פוטרפס. הייתה ידועה כבעל אהבת ישראל ומסירות נפש. לר' מענדל ורעייתו נולדו כ 6 ילדים, אך רובם נפטרו בילדותם בימים הקשים ברוסיא. ונשאר מהם רק תמונה. שרדו את תקופת האימה.
רעייתו מרת לאה כשבעלה היה בגלות סיביר היא נשארה לבד עם הילדים. נפטרה בה' בכסלו תשס"ג מנ"כ בלונדון.
ילדיו
כאמור לעיל לר' מענדל ורעייתו נולדו 6 ילדים אך רק שנים מהם שרדו, ארבעה נוספים נפטרו עוד בהיותם ברוסיה הסובייטית.
- בנו: הרב בערעל פוטערפאס חי בלונדון 48 שנה בשליחות הרבי ועבר לקראון הייטס בתשס"ח.
- בתו: מרת דאברושא אשת הרה"ח ר' חיים שמואל מנחם מענדל ליברוב. נהרגה בתאונה דרכים כ-6 שנים אחרי צאת אביה מרוסיה בשנת תשל"א, בהשאירה 11 יתומים. ר' מענדל ורעייתו לקחו על עצמם לגדל את ילדי'ה כילדיהם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ר' מענדל - תולדות אמרות וסיפורים. מאת אליהו וולף (א. ד. פייגלסון). בהוצאת אש"ל - כפר חב"ד (תשנ"ט).
- המשפיע - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הוצאת ופרצת.
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
קישורים חיצוניים
- ר' מענדל מתוועד ב-770
- ר' מענדל מכריז "יחי" כנס חיזוק, ניסן תשנ"ד
- מ. פריד, "ר' מענדל מטרפד את האסיפה...", אתר הגאולה