מלחמה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמה הוא קרב בין שני מדינות או גופים שונים. המלחמה יכולה להיות פיזית או גם במרחוק.

מקורות בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפרשת שופטים ישנם שלושה פרשיות העוסקות בענייני מלחמה ומקורות לכך.

"כי תצא למלחמה על אויבך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם וגו'"

דברים כ, א

"כי תקרב אל עיר להלחם עלי', וקראת אלי' לשלום"

דברים כ, י

"" כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עלי' לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן וגו'"

דברים כ, יט

מלחמות ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מלחמת המלכים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

מלחמה זו, היא המלחמה הראשונה המוזכרת תנ"ך[1].

המלחמה נגרמה, בשל מרידה (של אי תשלום מסים) של חמשה מלכים, בארבעה מלכים אחרים, כשבראשם כדלעומר.

משתתפים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארבעת המלכים: אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גויים. חמשת המלכים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבויים, מלך בלע - צער.

תוצאה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המנצחים במלחמה היו, ארבעת המלכים. במהלך המלחמה, לוט - בן אחיו אברהם אבינו, נפל בשבי. עוג מלך הבשן (או כפי שכונה בתורה "הפליט"), הודיע על כך לאברהם, אברהם לקח את 318 נעריו (ולפירוש המדרש, את אליעזר שהגמטריא של שמו הוא - 318), ונלחם במלכים אלו.

השם עשה נס לאברהם, וצרורות עפר, שאברהם השליך על האויב נהפכו לחצים. ואילו החצים שהאויב השליך, נהפכו לעפר[2], וכך ניצח אברהם את המלחמה, ושחרר את לוט בן אחיו.

מלחמת עמלק[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – עמלק

עמלק היה העם הראשון שנלחם עם עם ישראל, לאחר צאתם ממצרים. חז"ל המשילו[3] זאת, לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה [=בני ישראל]. בא בן בליעל אחד [=עמלק] קפץ וירד לתוכה [=נלחם עם ישראל], אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים [=ששאר העמים פחדו פחות מלהלחם עמהם].

ההכנות למלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

"וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃"[4].

מהלך המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יהושע נלחם יחד עם ישראל בעמלק. ומשה היה בראש הגבעה. כשמשה הרים ידיו כלפי השמים, בני ישראל היו מסתכלים לשמים ולבם נכנע לה', ואז היו מנצחים. וכשהיה מוריד ידיו, היו מפסידים. ולכן אהרון וחור עלו לגבעה, ותמכו בידיו של משה עד בא השמש, וכך נצחו בני ישראל.

מלחמת מדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – קליפת מדין

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת הארבעים ליציאת מצרים - השנה האחרונה במדבר, לאחר שניסה בלעם לקלל את ישראל וה' לא נתן בידו, יעץ למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה[5]. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם שהחטיאו את ישראל בגילוי עריות, ובעבודה זרה.

לאור זאת צווה ה' למשה להלחם במדין, ואחר כך יפטר. כמו שכתוב[6]:"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". למרות שידע שאחר שילחם עם מדין יפטר, לא נמנע משה מלהלחם, ואף "סחב" את ישראל, שלא רצו להלחם ולהוביל למות משה, למלחמה.

המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פנחס ללכת בראשם. החיילים נלחמו במדין, והרגו את כל הזכרים, ואת חמשת מלכי מדין: אוי, רקם, צור, חור, רבע. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, שלפי המפרשים[7], הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.

כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה ראויה למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה'.

לאחר מכן הרימו תרומת מכס של השלל לה' על פי ציווי מפורט.

מלחמות שבעה עממים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הם המלחמות שנלחמו ישראל, להוריש את יושבי הארץ, ולרשת את ארצם. מלחמות אלו ארכו שבע שנים.

מלחמות אלו היו מלחמות מצווה, ואליהם יוצא אפילו חתן מחופתו.

הלכות במלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • במלחמת רשות: מי שקנה בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, או ארש אשה ולא נשא אותה. עליו חוזר מעורכי המלחמה, על פי דברי הכהן.
  • הירא ורך הלב, שב מעורכי המלחמה. יש שתי דעות מהו "הירא": רבי עקיבא אומר כפשוטו, שמפחד מלראות חרב שלופה. ורבי יוסי הגלילי אומר, שזהו הירא מהעבירות שבידו.
  • במלחמת מצווה: יוצאים למלחמה אפילו חתן מחופתו.
  • ארבעה דברים פטרו במחנה צבא[8]: א. מביאין עצים מכל מקום, ולא חוששין מגזל. ב. פטורים מנטילת ידים. ומ
    שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון

    לא נמצא templatedata תקין
    דמאי ומלערב עירוב חצרות.

מצוות עשה[9][עריכה | עריכת קוד מקור]

להתקין "יד" [=מקום מיוחד] במחנה המלחמה, להפנות בו.

  • להיות יתד עם כלי הזין של החיילים, לחפור בו.
  • מצות עשה[9], לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים.
  • למשוח כהן לדבר באזני אנשי הצבא בשעת המלחמה.
  • להיות מארס, ובונה בנין, ונוטע כרם, שמחים בקנינם שנה תמימה, ומחזירין אותן מן המלחמה.

מצוות לא תעשה[9][עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מצות לא תעשה, שלא להשחית עץ מאכל כשצרים על עיר.
  • מצות לא תעשה, שלא לפחד ולחזור לאחור בשעת מלחמה.

מלחמת היצר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע.

על האדם לכבוש את יצרו הרע; ונאמר במשנה: "איזהו גיבור הכובש את יצרו"[10].

בספר התניא מובא שיצר הטוב ויצר הרע מקורם בשתי נפשות. לבני ישראל, לפי מאדמו"ר הזקן, יש שתי נפשות, אחת נפש בהמית והשנייה היא הנפש אלוקית. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שמטבעו נמשך האדם לתאוות גשמיות וגופניות. כהמשך לגישה זו, בחסידות חב"ד ובתניא בפרט מודגשת השיטה של "מוח השליט על הלב", כלומר לשלוט על הלב ועל האישיות ולכוון אותם לפי מסקנת השכל[11].

במסכת שבת נכתב: "כך היא אומנתו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועושה." (מסכת שבת, דף ק"ה) גישה דומה ניתן למצוא במסכת סוכה:"מסכת סוכה, דף נ"ב"

אחת מדרכי התמודדות ולחימה עם היצר הרע היא: "רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש".[12]

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחסידות[13] מובא משל ממלחמה למדת הנצח. כמו שכאשר מלך עושה מלחמה, הרי הוא מבזבז את כל אוצרותיו היקרים ביותר; וכל זה, בשביל לנצח בלחמה. למרות שאם יכנע יפסיד פחות כסף, מאשר אם ילחם. וזאת מפני מדת הנצחון שבתוכו, שלכן לא משנה לו בכלל בזבוז האוצרות.

בימות המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

על ימות המשיח נאמר[14]: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

מלחמות מלך המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ילחם מלחמות ה'

וילחם מלחמות ה' זהו הסימן ההלכתי האחרון על פיו נדע שאכן אותו מלך שיעמוד מבית דוד - "הרי זה בחזקת שהוא משיח".

מלחמות אלו הם באומות העולם, שלא מניחות לבני ישראל, לקיים תורה ומצוות.

מלחמתו של מלך המשיח אינה בכלי נשק אלא בדברי שלום, ובלשונו של הרבי מלך המשיח: "דווקא מתוך מלחמה של שלום", "המלחמה על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיה".

הרבי קבע ש"רואים בפועל שכבר נעשה ה"ילחם מלחמות ה'", ובכמה וכמה עניינים כבר מנצח".

מלחמות שעשה המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בראשית יד א
  2. תענית כ"א א
  3. רש"י דברים כה יח
  4. שמות יז ט
  5. במדבר לא טז "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ב-ה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'"
  6. במדבר לא א
  7. רש"י
  8. משנה עירובין א י
  9. 9.0 9.1 9.2 רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות
  10. משנה, אבות, ד
  11. מוח שליט על הלב, אתר חב"ד בישראל, מושגים בחסידות
  12. מסכת קידושין דף ל
  13. מאמר ב' ניסן תש"י
  14. ישעיה ב ד