צבא
צבא או חיל הוא גוף המארגן ומאמן חיילים, לצורך מלחמה, כבוד, או הטלת פחד.
צבאות שונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
צבאות השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – צבאות השם |
צבאות השם הוא תנועת ילדים ונוער יהודיים, שמטרתו להחדיר בקרב הילדים את המודעות להגברת הצד הטוב ולמלחמה בצד הרע. נוסד בשנת תשמ"א על ידי הרבי. סיסמת הארגון היא: אנו רוצים משיח עכשיו!
צבא הגנה לישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – צבא הגנה לישראל |
צבא הגנה לישראל (הידוע בעיקר בראשי תיבות: צה"ל או באנגלית: IDF[1]), הוא הזרוע הצבאית המרכזית של מדינת ישראל, המופקד על שמירת ביטחונה וריבונותה.
הרבי העניק יחס מיוחד לחיילי צה"ל באמצעות מכתבים שכתב להם ושליחים ששלח לעודד את רוחם, ואף התעניין בנוגע להתנהלות הצבא באופן פרטני אצל אישי הדרג הצבאי שהגיעו להתייעץ עמו ולהתברך מפיו.
גיוס לצבא גויים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בכל הדורות יהודים נשמרו מללכת לשירות בצבא של גויים. ולשם כך, השתמשו באמתלאות והשתדלויות שונים.
ברוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנות שלטונות ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין צארים, היו הדרישות לגיוס לצבא חמורות ונוקשות. בנוסף לכך, המצב הרוחני במחנות הצבא היה אף הוא גרוע, לדוגמה, אם מפקד היה רואה חייל אשר אוכל רק מאכלים כשרים, היה מענישו על כי מחליש את עצמו, בשביל להשתמט מהלחימה. וכן בשאר עניני תורה ומצוות.
בשל כך, תלמידי התמימים, התאמצו הרבה להשיג פטור מהצבא, ולפעמים, זה גרם לסיבוכים, מאסרים, ומשפטים.
מספר האדמו"ר הריי"צ[2]: "בשנת תרנ"ט היו הרבה תלמידים שהיו צריכים להתייצב לצבא מיד אחר חג הסוכות. באותה הזדמנות (התוועדות שהתקיימה), אמר אבי לבחורים התמימים: אתם עשו "במשמנינו" ואני מבטיח לכם ש"אל יהי רזון". אמנם חבילה כבדה היא זו, אבל יודע הנני מה שאני מקבל על עצמי. אם ה"משמנים" שלכם יהיו בתורה ומצוות ע"פ דרכי החסידות – מבטיח אני לכם ש"אל יהי רזון". היו אז תלמידים שדברים אלה פעלו בהם שינוי המהות".
גזירת הקנטוניסטים[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – גזירת הקנטוניסטים |
גזירת הקנטוניסטים (תקפ"ז - כ"ה באב תרט"ז, 1856 - 1827) הוא כינוי למוסד שהתקיים ברוסיה הצארית, שכלל גיוס כפוי של ילדים וצעירים בני הקהילות היהודיות ברוסיה. מוסד זה התקיים כחלק ממדיניות שמטרתה השפעה על אוכלוסיית היהודים, באמצעות 'חינוכו מחדש' של הדור הצעיר והמרת דתם של הילדים המגוייסים בכפייה. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו חיילי ניקולאי[3].
גיוס רבותינו נשיאנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
האדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשנקרא[4] הרבי הרש"ב לצבא, הלך אביו האדמו"ר המהר"ש למושל המחוז, ודרש שיפטרו את בנו מהצבא, כשסירב מושל המחוז, הודיע לו הרבי חד משמעית, שהתוצאה תהיה שווה (היינו שבכל מקרה ישיג לבנו פטור), אלא מה שמבקש מהמושל הוא, רק שיחסוך את נסיעתו למוסקבה לביטול הגזירה שם. ובאם המושל לא יעשה לו טובה זו, זה יעלה לו ביוקר!
כשהמושל לא נענה לבקשתו, ושוב קרא לרבי הרש"ב שיתייצב בלשכת הצבא, נסע הרבי המהר"ש למוסקבה ופעל שיפטרוהו מהצבא.
תוך כדי נסיעת הרבי, חלה המושל, וכעבור זמן קצר, מת בייסורים.
האדמו"ר הריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
מיד לאחר[4] חתונתו של הרבי הריי"צ, ביום הראשון של השבע ברכות, הוא נקרא להתייצב בלשכת הצבא.
הוא צבע את פניו בשחור כדי שיראה מבוגר ויפטרו אותו מהצבא, ואז הוא חזר להתוועדות השבע ברכות כשפניו צבועות בשחור...
הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזמן שהייתו בפריז, הייתה לרבי תעודה שהעידה שהוא חייל, ופטרה אותו מחיובים רבים[דרוש מקור].