לדלג לתוכן

עיר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית

עיר היא קיבוץ בתי מגורים. היא נקראת כך גם כאשר היא אינה מיושבת.[1] אחת הערים המפורסמות ביותר היא העיר ירושלים, שנקראת בפסוק גם בשם 'עיר אלוקינו'[2].

בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי חסידות, 'עיר' מורה על עולם הדיבור. האותיות הן האבנים, והן בונות בתים - אלו המילים,[3] שמהם מורכבת העיר - הדיבור.[4] ברוחניות, בספירות, 'עיר' מורה על ספירת המלכות,[5] שעניינה דיבור, אך לפעמים היא מורה גם על ספירת הבינה,[6] כיוון שבדיבור ישנו שתי בחינות - בחינת 'אתווין רברבין' השייכת לבינה, ובחינת 'אתווין זעירין' השייכת למלכות.[7]

ישנה 'עיר דקדושה' - שהיא אותיות קדושות של תפילה ותורה, וכנגדה יש 'עיר דקליפה', שהיא דיבורי לשון הרע, רכילות ודברים בטלים.[8] עיר דקדושה נקראת 'עיר קטנה', גם מפני שהיא בבחינת ביטול, וגם כיוון שדווקא 'בתים מועטים' - כלים מועטים - ראויים לקבל אור מרובה. לעומת זאת עיר דקליפה נקראת 'עיר גדולה', על שם שהיא בבחינת ישות, וגם מפני שיש בה כלים מרובים ולכן האור בה מועט.[9]

העיר - אור הממלא כל עלמין, הגילוי המוגדר והמוגבל של הקב"ה - היא כלי לגילוי פנימי יותר, של הרצון העליון המלובש בתורה ובמצוות, אור הסובב כל עלמין[10].

הערות שוליים

  1. ערכי הכינויים (לבעל סה"ד) מערכת עיר.
  2. תהלים מח ב.
  3. ראה ספר יצירה פ"ד משנה י"ב.
  4. ספר המאמרים קונטרסים א' עמוד ק"מ. ספר המאמרים ת"ש עמוד 39, ובכ"מ.
  5. ספר הליקוטים שם.
  6. ערכי הכינויים שם.
  7. ספר הליקוטים שם עמ' רמ"ד.
  8. לקוטי תורה במדבר סז ב. ספר הליקוטים דא"ח צ"צ ע' עיר עמ' רמ"ג.
  9. ספר הליקוטים שם עמ' רמ"ב.
  10. שם עמ' רמ"ג.