לדלג לתוכן

חתן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

חתן הוא גבר ביום נישואיו, או בפרק הזמן הסמוך לכך. החתן מוזכר בקשר לשמחת הנישואין והקשר הזוגי בינו לבין הכלה.

המשמעות ההלכתית[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – חתונה

על פי ההלכה, החתן הוא האיש שמקדש את האישה בטבעת בפני עדים, ובכך נוצרת ביניהם מערכת זוגית מחייבת. החתן נחשב לאחד מגיבורי האירוע המרכזי – חופה וקידושין – ונוהגים לשמחו ולכבדו ביום חתונתו. במסכת ברכות נאמר כי מצווה לשמח חתן וכלה, וכי מי שמשתתף בשמחתם כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

המשמעות הפנימית והקבלית[עריכה | עריכת קוד מקור]

החתן כמשל לקב"ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי הזוהר והכתבים הקבליים, הקב"ה מכונה גם חתן, והכנסת ישראלכלה. ביום מתן תורה – שיא החיבור בין הקב"ה לעמו – נדרש הפסוק "ביום חתונתו זה מתן תורה". החתן הרוחני – הבורא – מתגלה לכלה – עם ישראל – בקשר פנימי שמבוסס על תורה ומצוות.

שני בחינות ב"חתן"[עריכה | עריכת קוד מקור]

בפנימיות התורה מוסבר שקיימות שתי מדרגות ב"חתן", כנגד שתי מדרגות ב"כלה". מושג זה מתפרש על פי לשון הפסוק: "קול מצהלות חתנים מחופתם" – ריבוי חתנים, תרי משמע, מרמז על שתי בחינות:

חתן עילאה – בחינת "חות דרגא" – זהו שלב ההשפעה העליונה, שבו אור אין-סוף ברוך-הוא משתלשל ומצטמצם כדי להתלבש בתורה העליונה, המכונה חכמה עילאה. זהו המצב שבו הקב"ה, הנקרא בקבלה קדוש ומובדל, בוחר "לשבת ולעסוק בתורה" – כלומר, להתגלות באופן מצומצם בתוך התורה. הבחינה הזו נקראת חתן עליון משום שהיא התנועה מלמעלה למטה – מהאלוקות אל הבריאה.

חתן תתאה – כאשר האור הא-לוהי שכבר התלבש בתורה ממשיך ויורד גם לעולמות התחתונים – בריאה, יצירה ועשיה – כך שגם בעשייה הפשוטה של מצוות ותורה בגשמיות, ישנו גילוי של אור אין-סוף. זהו השלב שבו השפעת העונג העליון חודרת למציאות המעשית.

עניין השיר, הנשיקה והייחוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

התקשרות החתן עם הכלה ברובד הרוחני מתוארת כפעולה של שיר ונשיקה. הפסוק "ישקני מנשיקות פיהו" נדרש בקבלה כגילוי של אהבה פנימית מאוד, שאין לה אפשרות להתבטא באותיות הדיבור, אלא דווקא דרך *הבל הפה* – כמשל לנשיקה, שהיא הביטוי העמוק ביותר של חיבור פנימי.

גם התורה עצמה – לפי פנימיות הקבלה – נתפסת כביטוי של נשיקין: גילוי רזי פנימיות אור אינסוף, בדרך של דילוג על ההשתלשלות הרגילה, מתוך אהבה עצומה שאינה יכולה להתבטא אלא דרך צמצום עצום – כמו טיפה מן האוקיינוס[1].

מקורות לעיון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים