הבריחה הגדולה מקראון הייטס

צומת רחובות "קינגסטון" ו"איסטרן פארקווי" בקראון הייטס ממבט אווירי (770 נראה בשדירה הראשית מעבר לצומת, בצד שמאל)

הבריחה הגדולה מקראון הייטס היא כינויו של תהליך שנמשך מספר שנים החל משנת תש"כ ואילך, במהלכו עזבו יהודים רבים את מגוריהם בשכונה היהודית במרכז ברוקלין, ועברו לשכונות סמוכות, במקביל התבצע תהליך הפוך של הגירת תושבים אפרו-אמריקאים אל השכונה, אוכלוסייה זו השתייכה למעמד סוציו-אקונומי נמוך. ככל שהתגבר התהליך, הפכה את השכונה לאזור מוכה פשע שנחשב כמסוכן למגורים. בשיאה של הבריחה, נמכרו בנינים שלמים במחירי הפסד, ויהודים מכרו את כל מה שהיה ביכולתם, כולל בתי כנסת ומוסדות תורה וחסד.

הרבי זעק בכאב כנגד התופעה, ודרש מהחסידים לשמור על הצביון היהודי בשכונה ולהימנע ממכירת בתים לגויים, כשלצורך כך הקים מערכת של תעמולה וועד פועל, ונשא שיחות רבות בפני החסידים בהם ציטט מהמקורות התורניים בדבר האיסור שבמעשים אלו, והחובה החלה על כל אחד מהתושבים לשמור על הצביון היהודי.

כתוצאה מפעילותו של הרבי, נשארה בשכונת קראון הייטס קהילה יהודית תוססת, בשונה מהשכונות הסמוכות לה בראנזוויל ואיסט פלטבוש שהיו בעבר מאוכלסות בקהילות יהודיות פעילות וכיום אין בהם אוכלוסייה יהודית.

הרקע

קבוצות ההגירה הקטנות בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה וגל העלייה הגדול שאחריה, הביאו מאות אלפי יהודים לארצות הברית. מרביתם הגיעו אל נמל העיר ניו יורק וקבעו את מגוריהם בשכונות השונות בברוקלין, שהפכה להיות אחד מהמרכזים היהודיים החשובים ביותר בעולם.

השכונה המרכזית בה התיישבו היהודים, הייתה קראון הייטס, כשבגבולותיה ובשכונות הסמוכות לה התגוררו קרוב ל-100,000 יהודים, ובשטחה היו פזורים מאות בתי כנסת, מקוואות, ומוסדות יהודיים נוספים.

לצד הריכוז היהודי הגדול, התגוררו באזור אמריקאים לבנים רבים, והשכונה נחשבה לאזור מגורים יוקרתי, ורופאים, עורכי דין ואנשים רבים משכבות האליטה העליונה קבעו את מגוריהם בשכונה.

מכיון שבקראון הייטס כמעט ולא היה ניתן למצוא תושבים יהודיים שומרי תורה ומצוות, חסידי חב"ד רבים קבעו את מגוריהם בשכונת בראנזוויל הסמוכה, שנחשבה לפחות יוקרתית, ותושביה היהודיים הקפידו יותר על שמירת תורה ומצוות והיו סוגרים את חנויותיהם בשבת.

עם הגעתו של אדמו"ר הריי"צ להתגורר בארצות הברית וקביעת חצר ליובאוויטש במרכז שכונת קראון הייטס, הפכה השכונה בהדרגה למרכז יהודי-חרדי, וחצרות חסידיות נוספות קבעו בה את מושבם, ביניהם חצר חסידות באבוב, ספינקא, ליז'נסק, סקולען, לאנהוצט, נובימינסק, קרעסטיק וטענקע. ולצידם, המשיכו להתקיים קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, להבדיל.

מספר היהודים הלך וגדל ובנקודת השיא ההתיישבות היהודית כללה מאתיים חמישים אלף יהודים, והוקמו בה מספר מוסדות חשובים, ביניהם תלמוד תורה שהקימו חסידי צאנז בו למדו כ-אלף תלמידים, וישיבת חיים ברלין, והשכונה קיבלה את התואר "ירושלים דאמריקה".

ההגירה מהשכונה

בסביבות שנת תש"כ, נרשמה עליה ניכרת בכלכלת ארצות הברית, ויהודים רבים נהנו מהתחזקות כלכלית זו, צברו הון, וחיפשו מקום מגורים עם רמת חיים גבוהה יותר. המגמה ניכרה גם בשכונת קראון הייטס, כאשר יהודים אמידים רבים החליטו לעקור מהשכונה ולהתיישב בפרברים השקטים המרוחקים יותר מהעיר הסואנת.

מגמת ההגירה, גררה ירידת מחירים, ואנשים בעלי חוש עיסקי מפותח, קלטו שהערך הכספי של נכסי הנדל"ן שלהם עלול לרדת בקרוב בעקבות מגמת ההגירה, והם הזדרזו למכור את הנכסים שלהם כשהם מתפשרים על מחירים ומוותרים על ההתמקחות. דבר זה גרם לירידת מחירים נוספת, שגרמה לאנשים נוספים לקבל החלטה למכור את הנכסים שלהם, וכך החלו מחירי הדירות בשכונה לצנוח.

במקביל, נחתמו באותן שנים תקנות הגירה שאיפשרו לאזרחים אפריקאים מהאיים הקריבים להגר לתחומי ארצות הברית. חלקים גדולים מאוכלוסייה זו שהייתה ענייה ברובה ומחוסרת מקורות הכנסה, הגיעה להתיישב ברובע ברוקלין שבניו-יורק, וחלקים רחבים ממנה התדרדרו לפשע על מנת לממן את הוצאות המחיה שלהם.

מידי יום נרשמה עליה בתקריות הפשע באזור שכונת קראון הייטס, ותושבים יהודיים נוספים החלו לחשוש לכספם ולחייהם, והחליטו להגר לשכונות אחרות. בשלב זה הפכה ההגירה לבהלה של ממש, ומחירי הדירות צנחו לשפל חסר תקדים.

בנוסף להכל, יהודים רבים שהתפרנסו מאספקת מצרכים ומתן שירות לתושבים היהודיים של השכונה, איבדו את מקור פרנסתם בעקבות ההגירה הגדלה והולכת, דבר שהיווה סיבה נוספת להגר לשכונות אחרות בהם ימצאו פרנסה.

מה שהיווה את המכה בפטיש, היו אדמו"רים ורבנים שנטשו את המקום יחד עם קהילותיהם, וכך בבת אחת היגרו מהמקום עשרות אנשים עם משפחותיהם.

מלבד שכונת קראון הייטס, המיעוט היהודי שעדיין התגורר בשכונות הסמוכות כבראנזוויל עקר משם כבר בתחילה ההגירה, וההתיישבות היהודית בהם נמחקה כליל.

פתיחת המערכה לחיזוק השכונה

כבר בשנת תשכ"ד החלו פעולות שונות לחיזוק וביסוס ההאיחזות היהודית בשכונה, דוגמת ארגון 'המכבים' שנוסד על ידי החסיד ר' שמואל שרגא ומתנדביו סיירו בשעות הערב ברחובות הראשיים בשכונה עם פנסים ומכשירי קשר, להוספה בתחושת הבטחון, וכן הציעו שירותי הסעים לאלו הזקוקים לכך.

בהתוועדות באחרון של פסח תשכ"ט פתח הרבי במערכה לשמירת הצביון היהודי של השכונה, ודיבר בכאב רב על הנושא. הרבי אמר שהדבר היה צריך להיפעל על ידי עסקנים ורבנים, אך כיוון שהוא יודע שאם הוא לא יתערב אף אחד לא ינקוף אצבע, מוטל עליו על פי דין לעמוד בשער ולהתריע שעזיבת השכונה נוגדת את הדין שנפסק בשולחן ערוך.

בשיחה בה התבטא הרבי בביטויים כואבים, הסביר הרבי על פי דין שאסור למכור את הבית לגוי, כיון שבכך גורמים היזק מוחשי לשכנים, דבר המתבטא הן בנזק כספי של ירידת ערך הנכס שברשותו, והן בנזק בטחוני, שעלול להגיע לסכנת נפשות.

בהזדמנויות אחרות, האשים הרבי את אלו שמסרו לאנשים בשמו כביכול דברים שלא אמר, וטענו שהרבי בעד ההגירה. הרבי הוסיף שזה לא משנה מה יגידו גדולי הרבנים והאדמו"רים, היות ואת הדין בשולחן ערוך לא ניתן לשנות, ולאף אחד אסור על פי דין למכור את נכסיו לגוי.

את המנוסה והבהלה להגר מהשכונה, כינה הרבי באחד מהמכתבים באותה תקופה: "ההנהגה המוזרה ומצערת ומבהילה דמכירת הבתים בשכונות אלו כדי לעבור לשכונות אחרות".

פרסום שיחת הרבי

לאחר החג, הורה הרבי לצוות החוזרים להכין להגהה את השיחה שאמר בעת ההתוועדות, ולאחר שנשלמה מלאכת העריכה וההגהה, שלח הרבי את הדברים לפרסום בבטאון אגודת הרבנים בארצות הברית 'הפרדס', והדבר גרם לסערה גדולה ביהדות ארצות הברית.

עם פרסום השיחה, נבלמה הבהלה, ותושבים רבים שכבר עזבו את המקום הביעו חרטה על מעשיהם ואמרו שאם היו שמים את ליבם לטענות שהרבי העלה בשיחה לא היו מבצעים את ההגירה, אך הדבר כבר היה לאחר מעשה.

הפוסק הנודע הרב משה פיינשטיין פירסם חודשיים לאחר מכן בבטאון מכתב תמיכה, בו כתב שהרבי צודק בכל דבריו, ואין מה לגרוע או להוסיף עליהם כיון שכך הוא הדין על פי שולחן ערוך.

בנוסף, הרבי דאג לשלוח את הדברים לרבנים בעלי השפעה ברחבי ארצות הברית והעולם, על מנת שיתמכו בשמירת הצביון היהודי של קראון הייטס, ויסייעו בחיזוק התושבים שנשארו להתגורר בה כפי המתאים לדין בשולחן ערוך.

התייחסויות נוספות

חלק מהמהגרים קבעו את מגוריהם בשכונת קנארסי. אך לא עבר זמן רב, וגם היא נפלה בידיהם של ה"שחורים", מחירי הדירות נפלו שוב, והם איבדו כסף רב שהשקיעו ברכישת הבית החדש, והצורכו לעקור שוב. הרבי דיבר על כך ברבים בשעת ההתוועדות ואמר שזה מה שקורה כשמתנהגים היפך השולחן ערוך ומחלישים את שכונת קראון הייטס ממנה עזבו, שאחרי זה מה שהם עשו לאחרים נעשה גם להם, והם מהגרים שוב ושוב היות והם נוהגים היפך הוראות התורה.

הרבי ציין, שלמרות השתלטות התושבים האפריקאים על חלקים רחבים בברוקלין, במשך שנים ארוכות יחסית הם לא התיישבו בקנארסי, ורק לאחרי שהגיעו לשם התושבים שניסו 'לברוח' מהם בקראון הייטס, הם החלו להשתלט גם על השכונה הזו.

הרבי דרש מהחסידים והעסקנים ללמוד מתושבי ווילאמסבורג, שם הם הודיעו בתוקף שאסור למכור לגויים, ושמרו בחירוף נפש על הצביון היהודי של השכונה.

בנוסף, פעל הרבי בחזיתות נוספות, והדריך אנשים במתן הוראות פרטיות כיצד לנהוג על מנת לחזק את השכונה. כך למשל הורה הרבי לרב בן ציון שמטוב להימנע מלרכוש חנות בבעלות יהודית עבור משרדי הועד להפצת שיחות, בשביל שלא לעודד נטישה יהודית מקראון הייטס.

הוראות הרבי

על מנת להוסיף בשמירת הצביון היהודי ובחיזוק התושבים שעמדו בנסיון ונשארו להתגורר בשכונה, נקט הרבי בסדרת הוראות כלליות, על פיהם השיב לכל השואלים:

• עריכת חתונות בתחומי השכונה (גם חתונות של תושבים שאינם מתגוררים בשכונה, וגם כאשר מקום מגורי הורי הכלה היה בשכונות אחרות.
• קיום כנסים וקרנבלים חב"דיים המיועדים לציבור הרחב בתחומי השכונה, על מנת למשוך יהודים משכונות אחרות לבקר בשכונה ולחזק אותה.
• שימת דגש על רכישת מוצרים וקבלת שירותים מבעלי העסקים בשכונה, מתוך מטרה לחזק את כלכלת השכונה ולסייע לאחיזה יהודית בבתי העסק.
• הקמת ארגון "השמירה" שיקיים פטרולים ברחבי השכונה ויחזק את בטחונם של התושבים.
• ייסוד ארגון "הצלה" שיעניק סיוע רפואי לתושבים.
• חיזוק מנייני תפילה בבתי כנסת מרוחקים, על מנת למנוע את מכירתם לגויים בטענה שהם לא פעילים.

הקמת ועד פעולה

למרות שבהלת ההגירה נבלמה, נותרו תושבים שהמשיכו באיטיות לעזוב את האזורים שהפכו להיות שחורים, ועברו להתגורר בסמוך למרכז השכונה, בסמוך לריכוז יהודי גבוה יותר, ויהודים אחרים שלא עמדו בניסיון ועזבו את השכונה שהפכה לזירת פשע.

בשלב זה, הוקם על ידי ר' חייקל חאנין ור' צבי מאיר שטיינמיץ ועד פעולה, בו היו חברים סך הכל חמישה עשר עסקנים שפעלו לחיזוק התושבים היהודיים על פי הקו שהתווה הרבי, וסייעו לאנשים לרכוש בתים ולפתוח חנויות. הרב שניאור זלמן גוראריה שנמנה על צוות העסקנים שפעל בנושא, העניק הלוואה ארוכת טווח של שליש ממחיר הדירה לכל תושב יהודי, ומקופת הוועד הוענקו הלוואות ענק לתושבים שפתחו חנויות על רחוב קינגסטון.

כאשר נקלעה החברה למחסור כספי, הכריז הרבי בהתוועדות שהיות והוא רואה שאנשים לא מתעוררים כשמסבירים להם על פי שכל אלא רק כשנוהגים בדרכי חסידי פולין, הוא מודיע שבדעתו לרכוש מניות מהחברה ולשלם את הסכום למנהלים בדולרים בודדים, וכל מי שיקנה מניה של החברה, יקבל את אחד מהדולרים האלו לברכה והצלחה. מכיון ובאותם זמנים דולר של הרבי היה יקר המציאות, החלה נהירה גדולה של חסידי חב"ד שרכשו מניות של החברה, ולמנהלים היה כסף נוסף בו השתמשו לרכוש כל בית בקראון הייטס שעמד למכירה, כשתפקידם של העסקנים והפעילים הוא לבלוש אחר בעלי דירות המעוניינים למכור את דירותיהם, ולהספיק לקנות אותם לפני שיספיקו למכור לגויים.

מכיון וגם גויים רבים העדיפו לגור באזור יהודי והיו מוכנים לשלם סכום כפול על הדירה מאשר המחיר הריאלי שלה בשוק, הפכה המשימה של הוועד לקשה ומסובכת, ואנשים שרצו למכור את דירותיהם ניסו לעשות זאת בחשאי, אך כשנודע על דירה העומדת למכירה, הופעל מכבש לחצים על הבעלים שגם אם אין הם עומדים בנסיון שלא לעזוב את השכונה כפי ההלכה בשולחן ערוך, שלפחות יסכימו למכור את הדירה במחיר הריאלי שלה לטובת היהודים שנשארים בשכונה, ופעמים רבות נשאו המאמצים פרי.

מלבד שאר הפעולות והעידוד של ארגונים ואנשים פרטיים לרכוש דירות, תוך חודשיים בלבד מאז הקמת החברה נרכשו על ידה עשרה בתים, וכן בתי כנסת רבים שנרכשו מידי הקהילות שנטשו את השכונה, והתושבים שנותרו במקום החלו להרגיש שיש מי שדואג להם ואין סיבה ממשית לעזוב את השכונה. התושבים שרכשו דירות, עשו עסקת נדל"ן מוצלחת, כשבתוך כמה שנים הוכפל מחיר ההשקעה פי כמה וכמה, ושווי הנכס עלה פלאים.

בתקופה זו, גם כאשר היו זוגות שתכננו לגור זמן קצר בלבד בשכונה הורה להם הרבי לרכוש דירה ולא לשכור, דבר שנעשה על מנת לצבור כמה שיותר נכסים בבעלות יהודית-חב"דית.

עם זאת, הרבי שלל את התעסקותם של בחורים צעירים בנושא, וכן שלל יוזמות פרטיות של רכישת בתים לצורכי השכרה והעדיף שכל אחד ירכוש בתים בעצמו כשאת אפשרויות ההשכרה הרבי מעניק לחברי וועד הפעולה בלבד.

הקמת חברת בת

במקביל לפעילות של וועד הפעולה לרכישת דירות פרטיות, נוצר צורך להשתלט על בניני מגורים שלמים, על מנת להעניק אפשרות לזוגות צעירים לרכוש דירות זולות וקטנות המתאימות לצרכיהם, ויחד עם זה לטהר את השכונה מתושבי הבנינים שהיו על פי רוב אנשים שנתמכו על ידי הממשלה עקב מצב נפשי מעורער וכדומה, והטילו את אימתם על תושבי השכונה.

חברת הבת שהתמקדה ברכישת בנינים העומדים בפינות הרחובות, היו ר' זלמן דייטש, ר' שמשון סטאק, ר' דוד פישר ור' יצחק גורביץ. בפעילות החברה, הושג הסכם עם הממשל האמריקאי שסבסד את ההפרשים של מחירי ההשכרה של הדירות. פרטי ההסכם היו, שכל זוג מתחייב להפריש רבע ממשכורתו החודשית עבור השכירות, כשאת ייתרת החוב משלמת הממשלה ישירות לבעלי הבניין.

בעקבות סבסוד זה, התיישבו משפחות צעירות רבות בבניינים החדשים, ובצעדים מתוכננים מראש הפכו עוד ועוד בנינים לשליטה של רוב יהודי, כשבסך הכולל הצליחה החברה ליישב מעל לארבעים בניני מגורים במשפחות יהודיות, ולסייע למאות משפחות להתיישב בקראון הייטס.

המצב בשכונות מקבילות

בלימה מוחלטת של הגירה שלילית:

• וויליאמסבורג
• וואשינגטון הייטס

בלימה חלקית:

• קראון הייטס
• איסט פלטבוש
• קנארסי

שכונות שנחלו כשלון מוחץ:

• בראונזוויל
• הארלם
• איסט ניו יורק
• בדפורד סטיוזנט
• ברונקס

עסקנים שפעלו לביסוס השכונה

• ר' חייקל חאנין
• ר' צבי מאיר שטיינמיץ
• ר' ישראל רוזנפלד
• ר' מענדל שם טוב
• ר' זלמן דייטש
• ר' יצחק גורביץ
• ר' שמשון סטאק
• ר' נחום פינסון
• ר' דוד פישר

לקריאה נוספת

• שיחת הרבי מאחרון של פסח תשכ"ט בה דיבר לראשונה על הנושא בצורה פומבית בהוצאת ועד הנחות בלה"ק
• הגהות הרבי על השיחה
• סדרת כתבות של אברהם בער בתוך שבועון בית משיח: הרבי נלחם על השכונה - פרק א', גליון 690 עמוד 64  •  השנים השחורות של קראון הייטס - פרק ב', גליון 701 עמוד 46  •  ירושלים דאמריקה - פרק ג', גליון 713 עמוד 84.
• מנחם ברונפמן, המאבק על קראון הייטס, שבועון כפר חב"ד גליון 1911 עמוד 46
• ויילחם מלחמות השם, מוסף כפר חב"ד חג הסוכות תשפ"ב

קישורים חיצוניים

• התושבים ברחו מקראון הייטס והותירו אימה, שזר נחלץ לעזרה