משה ראובן אסמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב משה ראובן אסמן

הרב משה ראובן אסמן (יליד שנת תשכ"ו) הוא רבה הראשי של אוקראינה[דרוש מקור], רב בית הכנסת ברודצקי ושליח הרבי בקייב. מוכר כבעל קשרים מסועפים עם הממשל[1] ומהאנשים המשפיעים במדינה[2].

תולדות חיים

נולד בכ"ב באדר תשכ"ו בלנינגרד שבברית המועצות. בצעירותו התקרב לחב"ד על ידי הרב יצחק קוגן.

כבחור צעיר פעל בהברחה ממקומות שונים ברחבי ברית המועצות ספרי קודש וזוגות תפילין, אותם היו מביאים אנשי הרבי לרוסיה בדרכים לא דרכים, ולעזור להם להגיע ליעד. לא אחת נתפס על ידי הבולשת, נחקר ושוחרר באזהרה.

בגיל 20 ביקשו הוריו של משה להשיאו עם מרת חנה בתו של רבה של חרקוב, ר' שמואל הבר, אלא שזקני העיר חששו. הם ידעו כי עונשם על החופה המחתרתית יהיה גדול מנשוא. מכתב נשלח לברוקלין אל הרבי, שהשיב: "לשאול את רשותו של רב העיר לנינגרד הרב רפאל נימוטין". על החתום: הדוד מנדל. הרבי לא חתם "שניאורסון" ביודעו כי כל המכתבים עוברים צנזורה. רב העיר נעתר ומועד החתונה נקבע לכסלו תשמ"ו.

לאחר נישואיו הגיש כמה פעמים בקשת עליה לארץ ולבסוף בשנת תשמ"ז בדרך ניסית קיבל אישור, עבורו ועבור אשתו ואמו מרת יוכבד שרה. לאחר עלייתו ארצה נכנס ללמוד בישיבה של ארגון שמי"ר בשכונת גאולה, ישיבה לעולי רוסיה צעירים.

כחודש לאחר מכן נסע לרבי. הרבי הורה לו להתיישב בפרוייקט דיור שהקימה אז חב"ד בשכונת רמות בירושלים.

עסקנותו הציבורית

בשנת תנש"א החל את עסקנותו הציבורית כשצורף לניהול פרוייקט ילדי צ'רנוביל בחבר העמים.

מאוחר יותר, בשנת תשנ"ה, נשלח לקייב בירת אוקראינה על ידי מרכז צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש[3] בכדי לעזור לרב העיר, הרב דובער קרסיק. הרב אסמן החל לארגן מנין מידי שבת בשבתו תוך שהוא אוסף אליו את כל הזקנים. חודש ימים אחרי בואו כבר נמנו כשישים איש בחדר מאולתר שהפך לבית הכנסת. בד בבד ניהל מאבק משפטי בלתי מתפשר על מבנה בית הכנסת ברודצקי עד שבשנת תשנ"ח הוחזר לידי הקהילה שכבר מנתה מאות מתפללים. לאחר מכן עבר בית הכנסת שבראשותו שיפוץ משמעותי שהפך אותו לבית הכנסת מהמפוארים במדינה.

בשנת תשס"ה הוכתר לרבה הראשי של אוקראינה, על ידי הקונגרס היהודי באוקראינה המאגד בתוכו קהילות רבות ועל ידי ממשלת אוקראינה[דרוש מקור]. כמו כן התמנה לשמש כאיש קשר של הממשל האוקראיני לכל ענייני היהודים במדינה[4]. רבני ושלוחי חב"ד יצאו במכתב מחאה[5] נגד מינויו כרב ראשי, עקב כך שאז החזיק בתואר הרב עזריאל חייקין[6].

מכהן כנשיא זק"א באוקראינה ובמסגרת תפקידו היה מעורב בחילוצים רבים ובהבאת יהודים שנהרגו במדינה בנסיבות טראגיות לקבר ישראל[7].

בשבט תשס"ז הקים בית יתומים יהודי בקייב, המנוהל על ידי רעייתו מרת חנה אסמן[8].

בשנת תשס"ט קיבל משר הכלא באוקראינה אות מיוחד על פעילותו הרבה בשיקום וסיוע רוחני וגשמי לאסירים יהודיים הכלואים בבתי הסוהר השונים ברחבי אוקראינה ואף מחוצה לה[9].

מדליה נשיאותית אותה קיבל הרב אסמן מנשיא אוקראינה

בחודש שבט תש"ע קיבל מדליה נשיאותית מנשיא אוקראינה[10]. לאחר שבועיים הודיע הרב אסמן, על כוונתו להחזיר את המדליה הנשיאותית אותה קיבל, מכיון שהנשיא החליט להעניק מדליית גבורה דומה לפושע מלחמה ושונא ישראל סטפן בנדרה[11].

בחודש כסלו תש"ע הקים מכון להוראה. תלמידי המכון קיבלו תעודות מאת הרבנים: הרב מאיר אהרן ראש כולל אור זרוע ואור יעקב ברחובות, ומאת הרב מרדכי שמואל אשכנזי רבה של כפר חב"ד. המכון הוא היחיד בין מכוני הסמיכה בעולם העומד תחת פיקוח וועדה הרוחנית בה חברים: הרב יוסף יצחק וילשנסקי ראש ישיבת חח"ל צפת וחבר אגו"ח, הרב מנחם מענדל נחשון - ראש ישיבות חב"ד נצרת עלית והרב יהודה שגב פרידמן - ראש מכון ר"ן מוסקבה[12].

מראשי התורמים[13] ומחברי ההנהלה של ניידות חב"ד בארץ הקודש. במסגרת זו מבקר לעיתים תכופות בארץ ונפגש עם חיילי צה"ל לעודדם ולחזקם.

הרב אסמן נואם במעמד הגדול שאורגן על ידי מטה משיח בארץ הקודש לרגל י"א ניסן 120 שנה (תשפ"ב) שנערך באצטדיון בלומפילד במהלך ימי המלחמה באוקראינה

לאחר פרוץ העימות הצבאי באוקראינה, בשנת תשע"ד, הקים יישוב עבור פליטים היהודים במחוז קייב בשם אנטווקה. ביישוב פועלים מוסדות חינוך ותעסוקה וחיים קהילה מלאים.

בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה תשפ"ב, ניהל את מבצע החילוץ של יהודים וישראלים מקייב. דרך כפר הפליטים היהודי אנטבקה שבפאתי העיר, הוציאו שיירות מאובטחות אל מחוץ למדינה ודאג להטיסם בסופו של דבר לארץ הקודש.

משפחתו

לקריאה נוספת

  • אני נשאר!, מנדי דיקשטיין, שבועון בית משיח מס' 1302 עמוד 22-26.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים