משתמש:שמואל חיים/זקני החסידים בארה"ק
זקני החסידים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – זקני החסידים |
זקני החסידים היו חסידים וותיקים אשר היו חוזרים על דברים והנהגות של רבותינו נשיאנו. הם מכונים כ'עמוד התווך' של החסידות.
רוב הסיפורים המוכרים לנו על רבותינו נשיאינו , מקורם מזקני החסידים אשר הם שמעו או ראו את המקרה והעבירו אותו אל צאציהם.
אחד מזקני החסידים התבטא פעם אחת על שני אחים: הם אוהבים איש את אחיו כמו שחסידים אוהבים זה את זה.
זקני החסידים בארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב זלמן משה היצחקי
- הרב מיכאל דבורקין
- הרב אליעזר קרסיק
- הרב משה גוראריה
- הרב נחום גולדשמיד
- הרב פנחס אלטהויז
- הרב שאול דובער זיסלין
- הרב אלכסנדר סנדר יודאסין
- הרב חיים אול ברוק
- הרב אברהם פריז
- הרב שלמה חיים קסלמן
- הרב שניאור זלמן גרליק
- הרב אברהם דרייזין
- הרב רפאל נחמן הכהן כהן
- הרב דובער חן
- הרב שמחה גורודצקי
- הרב מנחם מענדל פוטרפאס
- הרב נחום טרבניק
- הרב עזריאל זליג סלונים
- הרב אברהם חיים נאה
- הרב חיים משה אלפרוביץ'
- הרב ניסן הורביץ
- הרב נחום שמריהו ששונקין
- הרב גרשון חן
- הרב אשר סאסאנקא
- הרב יעקב לנדא
- הרב זלמן לייב אסטולין
- הרב מאיר בליז'ינסקי
- הרב שרגא מלך קפלן
- הרב מרדכי קוזלינר
קהילות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
כפר חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
תל אביב[עריכה | עריכת קוד מקור]
לוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
קריית מלאכי[עריכה | עריכת קוד מקור]
צפת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הדרכותיהם והשקפותיהם[עריכה | עריכת קוד מקור]
נסיעה לרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנים הראשונות לנשיאות הרבי טענו חלק נרחב מהמשפיעים שעל התמימים יש להשקיע בעבודת התפילה ובלימוד חסידות, ולנוסע לרבי רק לעיתים רחוקות בלבד, לעומתם היו כאילו שטענו שהחיים תלויים בלראות את הרבי, ר' אברהם פריז אמר:"לאחר שיבה מחצרות קודשנו, יש לברך "הגומל" על היוותרות בחיים, למרות ההתנתקות הפיזית מנשיא הדור".
המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ייקר מאוד את הנסיעה לרבי אולם תבע להתכונן אליה כראוי, בעיקר ע"י עבודת התפילה ולימוד החסידות, כאשר היה תמים היה מוכן לנסיעה לרבי, הוא היה תובע ממנו לנסוע מייד:"ראיית פני הרב נעלית מגילוי אליהו", גם ר' מענדל התנה את התמימים בייסעה לרבי בהכנה ראויה, הוא אמר שהרבי אמר לו שזה שהוא ממריץ בחורים לנסוע לרבי זה גם מחייב לוודא שהם הכינו את עצמם כראוי.
הרב נחום שמריהו ששונקין אמר שאלו שהיו בהתוועדויות ברוסיה, החזיקו מעמד מבחינת רוחנית למרות כל הניסיונות.
הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
התקשרות לרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחד מיסודותיהם של זקני החסידים היה התקשרות, הרבי בעת ביקורו בפריז בתש"ז אמר:"בבית הרב היו חוזרים על פתגמו של ר' זלמן משה, כי למי שאין את הרבי הנוכחי - לא היה אף את הרבי הקודם". עוד קום קבלת הנשיאות של הרבי היו קני החסידים מקושרים לרבי, לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ הפצירו החסידים ברבי שיתמנה, ר' אברהם פריז באסיפת חרום אמר:
יהודים דעו! יש לנו רבי! זיתי להכירו - למרות ניסינותיו להסתתר מאחורי חליפה קצרה, עבדתי בצמידות אליו במשך כעשר שנים ולא חדלתי לעקוב אחריו, יש לנו רבי ושיהיה בריא!
— אוצר החסידים (ספר) עמ' 203
רבי חיים שאול ברוק אמר שבחב"ד הנאמנות לרבי היא אמיתית בשונה משאר החסידיות שבהם החסידים מקושרים לרבי בגלל אינטרסים שונים[1].
הרב שניאור זלמן גרליק בעת שנכנס ליחידות ביקש ממנו הרבי לשבת בגלל שהוא "זקני רבני אנ"ש בדורנו", הרב גרליק סירב לבשבת ואמר "אצל הרבי אינני יושב", הרבי גם סירב לשבת והרב גרליק התחנן בפני הרבי שישב ואמר:"באתי אל רבי ולא אל גאון גדול.אצל רבי מעולם לא ישבתי"[2].
הרבי כמלך המשיח[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' שלמה חיים קסלמן היה מתבטא גם[3] שמקובל אצל חסידים מדורי דורות ש"טרם ביאת משיח יחלוף זמן בו לא יראו את הרבי", לאחר ג' תמוז תשנ"ד סיפר ר' מרדכי קוזלינר ששמע גם הוא שמקובל אצל חסידים החל מדורו של אדמו"ר הזקן שטרם ביאת משיח לא יראו את הרבי, והוסיף כשכאר שאל את ר' יעקב נוטיק על כך אמר שמקובל שזה יהיה ממש סמוך לביאתו ולא טרם ביאתו.
משיח[עריכה | עריכת קוד מקור]
תניא[עריכה | עריכת קוד מקור]
התוועדות חסידית[עריכה | עריכת קוד מקור]
התוועדות היא אחת מן הדרכים להתקשרות אל הרבי[4], אחד מהיסודות בדרכי החסידים, ומבוא למצוות אהבת ישראל[5].אצל זקני החסידים היו סוגים שונים של התוועדות.
סגנונו של רבי זלמן משה היצחקי בהתוועדויות היה חריף ביותר, הוא התבטא לפני ר' מענדל:"מה אעשה, שהנפש הבהמית מבינה דווקא שפה זו",אנ"ש בתל אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף של ר' שלמן משה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: ""המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס.. לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש.. למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל..."."
הרבי אמר לר' פרץ מוצקין[6] כיצד צריכה להיראות התוועדות חסידית:
התוועדות נפתחת בסיפור אודות חסיד, ולאחר מכן שחים בעניין מפרשת שבוע וכדומה. ההוראה לפתוח בסיפור אודות חסיד, ולא אודות רבי, אינה בכדי: תכליתה של התוועדות היא ליישם את התביעות בפועל. הנפש הבהמית מנסה ךשכנע את האדם, כי ביצוע הינו נעלה מכוחותיו, אך הסיפור אודות חסיד ממחיש, שהתביעות ניתנות בהחלט ליישום.
אודות מעלת התוועדות חסידית, סיפר ר' בערקע חן:
בנו של ר' מענדל, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' שלום דובער, נפל למשכב ונשקפה סכנה לחייו. מחלתו הדירה שינה עיניהם של הוריו, למוכח עברם הטרגי של כמה מילדיהם. באותם ימים ביקרתי בביתו של ר' מענדל, ונוכחתי כי הרופא מודיעו "בנך חולה אנושות ולחייו נותרו שעות ספורות" הרופא אף הורה לי לצאת מן הבית.
עשיתי במצוותו, והאזנתי למתרחש בפנים, בעמדי תחת אחד החלונות. שמעתי את ר' מענדל מתחנן:"ריבונו של עולם, רחם על בני. לא בזכות התורה בה נמנע להתייגע, ולא בזכות התפילה בה לא מוצתה נפשי, אלא הודות להתוועדויות, אותן לא נטשתי מעולם טרם סיומן