חסידות חב"ד
חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת) הוקמה לפני למעלה ממאתיים שנה על ידי רבי שניאור זלמן מליאדי, הנקרא בפי חסידי חב"ד אדמו"ר הזקן, וידוע בעולם היהדות כבעל התניא והשולחן ערוך, או סתם הרב. החסידות מכונה גם ליובאוויטש (בכתיב עברי מודרני: לובביץ'), על שם העיירה בה פעלה במשך כמאה ועשר שנים.
כיום מונה חסידות חב"ד עשרות אלפי חסידים בעשרות קהילות בחמשת היבשות, וארבעת אלפים וחמש מאות שלוחים ברחבי העולם. חסידות חב"ד משמשת ככוח דינמי ברחבי קהילות יהודיות רבות בעולם, גם כאלה שאינם חב"דיות.
את החסידות מנהיג כיום רבי מנחם מענדל שניאורסון (מכונה הרבי מליובאוויטש).
ייסוד חסידות חב"ד
מיסד שיטת חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, נולד בח"י אלול קה"ת (1745) בעיירה ליאוזנא שברוסיה הלבנה לאביו רבי ברוך, שהשתייך ל"מחנה הנסתרים" והיה מחסידיו של הבעל שם טוב.
אל עולם החסידות הגיע בהיותו בן 20-18. הוא נסע אז לעיירה מזריטש בה הנהיג את החסידות תלמידו של הבעש"ט וממלא מקומו – רבי דוב בער, המכונה "המגיד ממזריטש", והפך במהרה לאחד מתלמידיו.
לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ג (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שההתנגדות לחסידות שם היתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.
שנה זו - תקל"ו (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והתפרסם כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש – הזרם החב"די.
חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים, ובהמשך - של המשכילים. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת תקנ"ט (1799) אף נאסר על-ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של המתנגדים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.
ספר היסוד התניא
| ערך מורחב – ספר התניא |
במשך עשרים שנה משנת תקל"ה (1775) כתב אדמו"ר הזקן את הספר בו הוא פורש את משנתו, משנת חסידות חב"ד. כמו כן כתב בו עצות ותשובות רבות על שאלות בענייני עבודת ה' ששאלוהו חסידיו ביחידות. בשנת תקנ"ה (1795) סיים את כתיבתו, ואישר להעתיקו. הספר הופץ בקרב החסידים שקיבלוהו בשמחה.
מתנגדי החסידות חששו מהשפעת הספר, ועל כן הטילו בו זיופים מכוונים על מנת להציגו כספר "כפרני". עם זיופים כאלה הציגוהו בפני הגאון מוילנה, ומשום כך הורה לשרפו. כשנודע לאדמו"ר הזקן על כך, הורה להדפיסו ובכך למנוע את המשך זיופו.
בשנת תקנ"ז (1797) שלח אדמו"ר הזקן את הספר לבית הדפוס בסלאוויטא, כשהוא מבקש מחבריו, תלמידי המגיד ממזריטש, ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן לצרף את הסכמתם. הללו התפעלו מאד מהספר וצרפו את הסכמותיהם החמות. העותקים הראשונים הגיעו לידי אדמו"ר הזקן ב-כ' כסלו תקנ"ז.
בתחילה היו מראשי החסידות שלא קיבלו את הספר, עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חסידות חב"ד, אך לבסוף הוא אומץ בחום גם על ידם. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.
בספר זה מצויים יסודותיה של תורת חב"ד ופנימיות התורה. הספר מבאר בהרחבה את מבנה נפש האדם ואת מערך הכוחות הפועל בקרבו; הוא חודר לעומקן של בעיות פילוסופיות מקיפות, כמו היחס בין הבורא לעולם, בריאת יש מאין, אחדות ה', מטרת התורה והמצוות וכדומה, והוא סולל לפני האדם דרך בטוחה וקלה להגיע לדרגות נעלות ולעבוד את ה' כראוי.
ספר התניא השפיע השפעה מכרעת על האמונה היהודית. עד הבעש"ט היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על עולמו. הבעש"ט חידש שההשגחה של הקב"ה הינה השגחה פרטית על כל פרט ופרט ביקום. אדמו"ר הזקן, בביאורו את שיטת הבעש"ט בספרו, הפך את אמונה זו לרווחת בכל קהילות ישראל.
השפעתו היתה רבה כל כך עד שאפילו תלמידו של הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין, חזר בו מתפיסת רבו, בעקבות הלימוד בתניא, והודה בספרו 'נפש החיים' שהאמת כשיטת החסידות בענין "צמצום לא כפשוטו".
כיום משתתפים ברחבי העולם כולו, יהודים רבים, חסידים וליטאים, חרדים ואף כאלה שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, בשיעורים הנלמדים בספר זה ואשר להם השפעה מכרעת על חייהם של אנשים רבים. חסידים רבים הצטרפו לחסידות חב"ד בעקבות לימוד התניא. אכן, נכרת בהשפעתו של ספר זה שהוא היסודי בחסידות, הבטחתו של המשיח לבעש"ט "יפוצו מעינותיך חוצה".
אדמו"רי חב"ד
|
| ערך מורחב – פורטל נשיאי חב"ד |
אדמו"ר הזקן
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הזקן |
רבי שניאור זלמן בורוכוביץ[1] מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש: דער אלטער רבי). מכונה גם הרב[2] או בעל התניא והשולחן ערוך[3]) הוא מייסד שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון משבעת אדמו"רי חב"ד. מחבר הספרים; תניא ושולחן ערוך. נולד ביום ח"י אלול קה"ת בעיירה ליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, לר' ברוך (מצאצאי המהר"ל מפראג) ולמרת רבקה. הסתלק במוצאי שבת פרשת שמות כ"ד טבת תקע"ג ומנוחתו כבוד בעיר האדיטש.
אדמו"ר האמצעי
|
| ערך מורחב – אדמו"ר האמצעי |
רבי דובער שניאורי - האדמו"ר האמצעי[4] הוא האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד וממשיך דרכו של אביו, אדמו"ר הזקן. נולד בט' כסלו תקל"ד לרבי שניאור זלמן וסטערנא. הסתלק ביום ט' כסלו תקפ"ח ומנוחתו כבוד בעיר ניעז'ין.
אדמו"ר הצמח צדק
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הצמח צדק |
רבי מנחם מענדל שניאורסון - האדמו"ר הצמח צדק הוא נשיאה השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט [5] בעיר ליאזני, לשלום שכנא ודבורה לאה אלטשולער. הסתלק ביום י"ג בניסן תרכ"ו ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.
אדמו"ר המהר"ש
|
| ערך מורחב – אדמו"ר המהר"ש |
רבי שמואל שניאורסון (שניאורסאהן) - האדמו"ר המהר"ש הוא האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ב' אייר תקצ"ד בעיירה ליובאוויטש לרבי מנחם מענדל (אדמו"ר הצמח צדק) וחיה מושקא שניאורסון. מייסד השיטה לכתחילה אריבער (= מראש לדלג על בעיות). נפטר ביום י"ג תשרי תרמ"ג, לאחר שסבל ממחלה קשה. מנוחתו כבוד בליובאוויטש, ליד ציון אביו אדמו"ר הצמח צדק.
אדמו"ר הרש"ב
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הרש"ב |
רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב הוא האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום כ' חשוון תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לרבי שמואל (האדמו"ר המהר"ש) ורבקה שניאורסון. ייסד את ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אם ישיבות חב"ד בעולם. הסתלק ביום ב' ניסן תר"פ ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב.
אדמו"ר הריי"צ
|
| ערך מורחב – אדמו"ר הריי"ץ |
רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"צ (בעגת חסידי חב"ד אדמו"ר הקודם ובמקור באידיש דער פריערדיקער רבי) הוא האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד וחמיו של הרבי שליט"א מליובאוויטש. נולד בי"ב תמוז תר"מ לרבי שלום דובער (האדמו"ר הרש"ב) ושטערנא שרה שניאורסון. הסתלק ביום השבת, י' שבט תש"י ומנוחתו כבוד באוהל בבית העלמין "מונטיפיורי" ברובע קווינס שבניו יורק.
אדמו"ר שליט"א
|
| ערך מורחב – אדמו"ר שליט"א |
רבי מנחם מענדל שניאורסאהן (שניאורסון) - אדמו"ר שליט"א (מכונה הרבי מליובאוויטש (מלובביץ'), מלך המשיח או בקיצור "הרבי") הוא הנשיא השביעי בתנועת חב"ד ומנהיג רוחני לעולם כולו וליהודים בפרט. נולד בניקולייב ביום י"א ניסן תרס"ב (18 באפריל 1902) לאביו המקובל ר' לוי יצחק שניאורסון ולאמו, מרת חנה. ביום ג' תמוז תשנ"ד, התכסה מעינינו ובקרב חסידי חב"ד רבו הדיעות על הגדרת יום זה, אך כולם מאמינים שהמצב שנוצר הוא שלב נוסף בתהליך התגלותו השלימה של מלך המשיח. זאת גם על פי דברי רש"י בסוף ספר דניאל על הפסוק המדבר על מלך המשיח[6], "אשרי המחכה ויגיע" וגו': "..שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, שמלך המשיח נכסה וחוזר ונגלה.
עיקרי תורת חב"ד
תורת חב"ד היא התפתחות נוספת בגילוי תורת החסידות, אותה החל לגלות הבעש"ט. החסידות בכללותה הינה גילוי של פנימיות התורה, פנימיות של כל ארבעת חלקי התורה פרד"ס - פשט, רמז, דרש וסוד.
התורה, כמו הגוף מחולקת ל"גוף" ול"נשמה" החלק שנקרא "נגלה" הוא בעצם החלק הגלוי, בחלק זה כלולים כל התנ"ך, המשנה, התלמוד ושאר הספרים שנוספו עליהם. החלק השני "הפנימיות" - הנשמה, זוהי החסידות.
המילה חב"ד מהווה ראשי תיבות של שלושת היכולות האינטלקטואליות: חכמה, בינה, דעת. הפילוסופיה של התנועה מבוססת על המימד העמוק ביותר של תורת השם. היא מלמדת להבין ולהכיר את הבורא, את תפקידה ומטרתה של הבריאה, ואת החשיבות והשליחות הייחודית של כל יצור נברא. תורת חב"ד מדריכה את האדם לעדן ולשלוט בכל פעולה או רגש שלו באמצעות החכמה, הבינה והדעת.
תורת חב"ד עוסקת למעשה בכל עולם ההגות והמחשבה של היהדות. היא דנה ביחסים שבין הבורא לבריאה, בדרכים שבהן שולט הבורא על עולמו, כיצד הוא מקיים ומחייה את העולם והמטרה שלשמה הוא ברא בכלל את העולם כולו. אנו מוצאים בתורת חב"ד הסברים מאלפים על מהותן של התורה ומצוותיה, על יחודו של עם ישראל ועל כוחותיה של הנשמה היהודית. בתורת חב"ד גם מצויים ניתוחים מעמיקים ונפלאים של נפש האדם וקיימת בה חדירה לרבדים העמוקים ביותר של הנשמה היהודית.
ישנו מכלול רחב של שאלות-יסוד המהווה נושא מתמיד לדיון במשנתה של חסידות חב"ד. כמה מהן הן השאלות: לשם מה ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם? האם היה חסר לו דבר-מה שלשם כך ברא את העולם? וכיצד נוצר עולם כה מורכב ובעל כל כך הרבה ניגודים מהאלוקים האחד והיחיד אשר "מהותו" היא אחדות פשוטה?
מקום נרחב מוקדש לעיסוק בשאלות המטרה והתכלית: מהי התכלית שבלימוד התורה ובקיום מצוותיה? לשם מה הייתה הנשמה האלוקית שלנו צריכה לרדת מן העולם הרוחני העליון שבו שרתה אל עולמנו הגשמי והתחתון? מהי התועלת שבירידה עצומה זו? מהו סופו של העולם, האם הוא יישאר כפי שהוא לנצח או שיחול שינוי בכל מהותו בשלב זה או אחר?
המאפיין את צורת הדיון בחסידות הוא – ההגיון המוצק של ההסברים, הבהירות, העומק ועם זאת – הפשטות הניתנת להשגה לכל אדם.
מפליאה במיוחד היא העובדה, שכמעט לא נמצא אדם שניסה לחדור למעיינותיה של חסידות חב"ד והדבר לא חולל אצלו שינויים. עצם העיסוק בתורת חב"ד משנה זוויות-ראיה, מגביר מודעות לתחומים עדינים שלא היו קרובים קודם-לכן והופך את האדם לאדם אחר: רציני יותר, שלם יותר עם השקפת עולמו, מיושב יותר – וגם בעל חיוניות ושמחת-חיים גדולה יותר.
מהותה של חסידות חב"ד באופן מעמיק נתבארה על ידי הרבי שליט"א בקונטרס ענינה של תורת החסידות.
עבודת ה'
תורת חסידות חב"ד מטרתה הוא לגרום אשר האדם יחיה במצב בו המוח שליט על הלב, דבר הבא מתוך יגיעה רבה. לשם מטרה זו חסידי חב"ד מתפללים באריכות, מתוועדים לעיתים מזומנות ועוסקים באתכפיא. אין די בלימוד החסידות בלבד, כהשכלה בלבד, אלא נחוצה העבודה בלב.
בחסידות חב"ד מודגש הצורך בעבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב, ושלילת העצבות. כמו כן מדובר רבות אודות עבודת המדות. אולם בשונה מתורת המוסר והקבלה אין היא מבטלת את הגוף, או מנתקת את הנשמה מן המציאות הגשמית אלא מלמדת את האדם להגביר את הצורה על החומר.
מאפייני חסידות חב"ד
מרכז התנועה
בעיירה ליובאוויטש התקיימה מרכז תנועת חב"ד מתקופת אדמו"ר האמצעי שקבע בו את מושבו, בהמשך התגוררו בעיירה: אדמו"ר הצמח צדק; אדמו"ר המהר"ש; ואדמו"ר הרש"ב.
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש. סך השנים בהם הייתה ליובאוייטש בירת התנועה הוא 102 שנים.
כיום מרכזה של חסידות חב"ד הוא סעוון סעוונטי - מרכז חב"ד העולמי (המוכר יותר כ-"770") בית מדרשו של הרבי. המרכז נמצא ברחוב איסטרן פארקווי 770 בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, ניו יורק.
את 770 לא ניתן להגדיר רק כמקום מסויים. בדור האחרון, הפך מקום זה ל"סמל" לרבבות אלפי חסידים השואבים מהבית הגדול הזה את כל חיותם; להמוני יהודים שהבית הזה משמש להם מקור לשמחה וביטחון, לאמונה ועוז-רוח; לנבוכים ומחפשי-דרך ש'סעוון סעוונטי', "שבע מאות שבעים", יצק בהם השקפת-עולם ברורה, איתנה ותקיפה. לאלפי-אלפים של לומדי תורה ועובדי ה', שהבית הגדול הזה, והשפע שנובע ממנו, היה להם למגדלור של תורה אמונה והדרכה בעבודת ה'.
הרבי אף ביטא את חשיבות הבניין בהזכירו מספר פעמים ש"770" בגימטריא "פרצת", ושבהשגחה פרטית הבניין נקרא בפי כל בשם "770" בלשון-הקודש באידית ובאנגלית, הרי בוודאי שלגבינו ישנה חשיבות וקדושה מיוחדת לבית רבינו. בקונטרס בית רבינו שבבבל גילה הרבי כי המספר 770 בגימטריא "בית משיח" והודיע כי כשירד בית המקדש השלישי משמים בדרכו לארץ ישראל, יעבור ב "770" ומשם, יחד עם בנין 770, יסע לארץ הקודש לירושלים.
לדאוג לכל העם
ייחודה של תנועת חב"ד ודרכה הרעיונית, לא להסתגר בד' אמותיה, אלא לדאוג לכל מחסורו של יהודי, באשר הוא, ולהפיץ את משנת החסידות ומעיינותיה - חוצה, לכל מקום.
מי שהביא את הפעלתם של החסידים למען כל עם ישראל בכל מדינות פזורותיו לממדים מדהימים, הינו אדמו"ר שליט"א. הרבי פיתח את מושג השליחות והקים את ה"בתי חב"ד". במשך עשרות שנות מנהיגותו, שלח הרבי את אלפי תלמידיו לחמש יבשות תבל. הוא "כבש" מדינה אחר מדינה פתח סניפים, בתי כנסת ומוסדות חינוך, בכל עיר ויישוב. במדינות חופשיות מתקיימת הפעילות בחוצות ובפרסום רב, ובמדינות בהם שלט משטר עוין קמו ופעלו מחתרות של שליחיו האמיצים והמסורים של הרבי.
כמעט בכל נקודה נידחת בעולם אפשר למצוא "בית חב"ד". נכון לשנת תש"ע פזורים כ-5000 שלוחים ברחבי העולם. חסידי חב"ד מנהלים בתי ספר יהודיים במדינות רבות בעולם, בראש ובראשונה במדינות ברית המועצות לשעבר.
עבור ילדי ישראל הקים הרבי את תנועת הנוער "צבאות השם" מטרת הארגון להחדיר בקרב הילדים את המודעות להגברת הצד הטוב שלהם ולמלחמה ברע הקיים בתוכם, וזאת דווקא ע"י החינוך הבלתי פורמלי, בהפיכתם לחיילים המודרכים ע"י מפקדים הקרובים להלך רוחם לפעמים יותר מהמורה וההורה.
הארגון פועל במדינות רבות בעולם כארגון בת של מוסדות שלוחי הרבי, בעולם גדל הארגון מ-5000 ילדים בשנתו הראשונה לכחצי מליון ילדים היום, על חבריו נמנים ילדים מכל גווני הקשת מהחרדים ביותר ועד לכאלו שהקשר שלהם עם היהדות שואף לאפס.
מנהגים אופייניים
לחסידות חב"ד מספר מנהגים ייחודיים להלן מספר דוגמאות:
- חסידות חב"ד שמה דגש על תפילה באריכות, תוך התבוננות מעמיקה בגדלותו האינסופית של הבורא, ואפסות האדם. התפילה מלווה לעתים בנגינה חרישית של ניגון חב"די, כדי לעורר את הלב. עם זאת, בשונה מפלגים אחרים בחסידות, הם מקפידים שלא להבליט זאת בתנועות חיצוניות, ומרחיקים זאת מאוד. תפילה באריכות נקראת בעגה החב"דית "תפילה בעבודה", וחסיד הידוע בכך מכונה "עובד", מאחר וזהו הפן המעשי יותר בתורת חב"ד. עיסוק בהשכלת חב"ד לבד ללא שימת דגש על "עבודה" נחשב לעוון.
- חסידי חב"ד אינם נוהגים לישון בסוכה במהלך חג הסוכות.
- חסידי חב"ד בדרך כלל סועדים סעודה שלישית בשבת ללא לחם. זמן זה, לקראת סוף השבת, מכונה "רעוא דרעוין" (רצון הרצונות - זמן אידאלי לבקש ולהתחנן). בזמן זה נהוג לשורר ניגונים חסידיים, ואף להשמיע "מאמר חסידות" ברבים (מקובל לחזור בעל-פה דווקא).
- אדמו"רי חב"ד חדשו מספר לימודים יומיים:
אדמו"ר הריי"צ הנהיג את לימוד החת"ת (חומש תהילים תניא) היומי, חומש - קטע יומי מפרשת השבוע עם רש"י, תהילים - כפי שנחלק לימי החודש, "תניא" - יומי כפי שחילקו אדמו"ר הריי"צ.
על פי הוראתו של אדמו"ר הריי"צ, כתב אדמו"ר שליט"א את "היום יום" - דבר תורה יומי קצר בהלכה או בחסידות.
אדמו"ר שליט"א הנהיג את לימוד "הרמב"ם היומי" (פרק או שלושה פרקים ליום).
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'
- ↑ בעקבות אמירתו של המגיד ממזריטש לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי"
- ↑ כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים התניא והשולחן ערוך. הרבי מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק בפנימיות התורה, ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק בנגלה דתורה. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי שולחן ערוך הרב.
- ↑ הכינוי "אדמו"ר האמצעי" דבק בו לאחר הסתלקותו ועלותו של אדמו"ר הצמח צדק לממשיך דרכו. כהונתו הקצרה יחסית של רבי דובער יצרה מצב שחסידים רבים הכירו את שלושת האדמו"רים (אדמו"ר הזקן, רבי דובער ואדמו"ר הצמח צדק) ורבי דובער שהיה האמצעי, כונה בשם "אדמו"ר האמצעי"
- ↑ גרסאות נוספות: בשנת תקמ"ח או תק"נ.
- ↑ פרק י"ב פסוק י"ב.