בלארוס

בֵּלָארוּס^[1] או רוסיה הלבנה, היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בליטא ובלטביה מצפון, ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, ובפולין ממערב.

שטחה של המדינה הוא כ-200,000 קמ"ר. נכון לשנת תשפ"ה מונה המדינה כ-9 מיליון תושבים, מתוכם כ-13,500 יהודים.

בלארוס הייתה שייכת בעבר לברית המועצות ועם התפרקותה קיבלה את עצמאותה.

בעבר היו קיימות בבלארוס קהילות יהודיות מפוארות, אך נכחדו עם הדורות, במלחמת העולם השנייה ובתקופת שלטון הקומוניסטים. עם פתיחת שערי ברית המעוצות החלה היהדות להתרומם בעזרת שלוחי הרבי, ופעילים במדינה מוסדות חינוך וארגונים יהודיים פעילים.

יהודי בלארוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

היהודים הראשונים התיישבו במערב בלארוס בערים הרודנה וברסט, בשטח שהיה באותה תקופה חלק מממלכת פולין. יהודי בלארוס סבלו באותם תקופות מהפליות ורדיפות מצד הפולנים והליטאים, וכן מפוגרומי של הקוזקים הפולניים.

בשואה נרצחו מרבית היהודים, והניצולים שנותרו שיקמו מהר יחסית את חייהם היהודים, למרות השלטון הקומוניסטי. בקהילות רבות שימשו רבנים ופעלו בתי כנסת. לאחר משפט הרופאים בתשי"ג חוסלה הפעילות לחלוטין.

האוכלוסייה היהודית מונה נכון לשנת תשפ"ה כ-13,500 יהודים וקיימים במקום בתי ספר יהודיים, מקוואות ומוסדות יהודיים אחרים.

החסידות בבלארוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר עליית ר' מנחם מענדל מוויטבסק ור' אברהם מקאליסק לארץ הקודש הם מינו את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברייסין וליטא. התפשטות חסידות חב"ד ברייסין הייתה יותר מכל מקום אחר ובהרבה מקומות (גם בכתבי רבותינו נשיאנו) מכונים חסידי חב"ד "חסידי רייסין".