סמל חבדפדיה.png

הידעת? אנשי חינוך, עיתונאים וסופרים נעזרים במידע שבחב"דפדיה ומעבירים אותו לרבבות
לחצו כאן לתרומה ועזרו לנו להפיץ את מעיינות החסידות בצורה הטובה ביותר

גאורגיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנדיב מר מיכאל מיראלשוילי מקבל אות הוקרה מראשי מרכז תורה וחסד בדינר חגיגי שנערך על ידי הארגון, הפועל עם יוצאי גרוזיה המתגוררים בארץ הקודש

גֵּאוֹרְגִיָה[1] או גְּרוּזְיָה[2], היא חבל ארץ המצוי על גבול יבשת אירופה-אסיה השכונת בצד המזרחי של הים השחור, באזור הגיאוגרפי של הרי הקווקז, שטחה הררי ומשופע במשאבים טבעיים, ומושכת תיירים רבים. המדינה אף נמצאת בצומת דרכים על נתיב 'דרך המשי' ההיסטורי דרכו עברו סחורות מהמזרח למערב, דבר שתרם רבות לשגשוגה ופיתוחה. המדינה גובלת ברוסיה מצפון, באזרבייג'ן במזרח, ובארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה שוכן הים השחור.

למדינה היסטוריה עתיקה, וההתיישבות בה החלה לפני כ-3,000 שנה. במשך שנים ארוכות השתייכה המדינה לברית המועצות ועם ההכרזה על התפרקותה בשנת תשנ"א, הפכה למדינה עצמאית. בעיר הבירה טבילסי מתגוררים מעל למליון תושבים המהווים כרבע מכלל תושבי המדינה.

רבותינו נשיאינו שלחו את תלמידיהם לפעול בקרב יהדות גרוזיה לחיזוק הזהות היהודית מתוך מסירות נפש, החל מתקופת אדמו"ר הרש"ב ועד לימינו אלה, כאשר רבים מבני העדה הגיאורגית הפכו בעצמם לחסידי חב"ד, בהם מנהיגי וראשי העדה, גדולי החכמים והרבנים שבה.

היסטוריה[עריכה]

בעת העתיקה, שלט בגיאורגיה השלטון של ממלכת איבריה הקווקזית, ובהמשך השתלטו הנוצרים על המדינה, והיא הפכה למוקד מאבק בין הנוצרים למוסלמים בשל מיקומה הגיאגרפי בין המדינות שנשלטו בידי המוסלמים למדינות שנשלטו בידי הנוצרים.

עם תחילת ימי הביניים השתלטה האימפריה הערבית על שטחה של גיאורגיה והשלטון שהוקם בה נקרא בשם 'אמירות טביליסי', ובהמשך התפרקה האמירות ותושביה שועבדו ונמכרו בארצות אחרות כחיילים לוחמים, ממלוכים.

בתקופתו של המלך דוד[3], שוקם השלטון וגיאורגיה חוותה קרוב למאה שנה של שגשוג ופריחה, כשהיא הופכת לסמל של סובלנות וגיוון דתי ותרבותי, אך בהמשך, פלשה מונגולה לגיאורגיה וכתוצאה מכך התפרקה המדינה למספר נסיכויות שהסתכסכו ביניהן, ובעקבות כך האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית סיפחו חלקים ממנה לשטחן.

בשנת תקמ"ג נחתם הסכם בין גיאורגיה ורוסיה, על פיו הפכה למדינת חסות של רוסיה, ובשנת תקס"א סופחה על ידי הצאר פאבל הראשון לאימפריה הרוסית, ויורש העצר של גיאורגיה הודח ותחתיו הוקמה ממשלה בראשות הגנרל הרוסי איוון פטרוביץ' לסרייב.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעיצומה של מלחמת האזרחים ברוסיה, הכריזה גאורגיה על עצמאות מדינית ובבחירות שהתקיימו ניצחה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך כעבור שלוש שנים בלבד תקף הצבא האדום את גאורגיה וכבש אותה, וכונן במדינה משטר בובות פרו-קומוניסטי. הגיאורגים עצמם המשיכו להתקומם ולהתמרד כנגד השלטון החדש, אך אלו דוכאו ביד אלימה, ותחת משטרו של סטלין, שהיה גאורגי בעצמו, נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים הגדולים אותם ערך.

בתקופת הביניים, כאשר ממשלת גיאורגיה כבר הבחינה באסון הפלישה המתקרב, אחד מהעובדים בשירות המדינה סיפר לאנ"ש שממשלת גרוזיה עומדת להפליג באוניה לטורקיה, כיון שהבולשיביקים מתקרבים לאזור. מספר חסידי חב"ד עשירים, חשבו אף הם להצטרף למסע והציעו לרבי הרש"ב שאף הוא יהגר איתם. הרעיון הוצע לרבנית שטערנא שרה שניאורסון שנתנה את הסכמתה וכן גם אדמו"ר הרש"ב. לצורך הנפקת הויזה צילמו את הרבי הרש"ב. הצילום בוצע בתשעה באב של אותה שנה[4]. לקראת ההפלגה, כשהאוניה הייתה מוכנה וחלק גדול של חפצי הבית כבר נמכר, יצא הרבי הרש"ב מחדרו ואמר לבני ביתו שהוא התחרט והחליט שלא לנסוע. הוא הוסיף וביקש שלא יוסיפו לשאול מדוע ולמה, והוא נשאר ברוסטוב[5][6].

לאחר התפרקות ברית המועצות ונפילת מסך הברזל, הפכה גיאורגיה למדינה עצמאית, אך בתוך המדינה עצמה המשיכו להתקיים קבוצות שונות שהמשיכו לתמוך ולהשתייך לממשל הרוסי.

בשנת תשס"ח פלשה רוסיה לגיאורגיה במטרה לספח לעצמה את החבלים הבדלניים במדינה הנחשבים לפרו-רוסיים, והמשיכה בהתקפה של שטחה של גיאורגיה אף לאחר שהסכימה להיפרד ממחוזות אלו, ובעקבות כך מעל ל-115 אלף פליטים גיאורגיים נמלטו מהחזית[7].

יהדות גאורגיה[עריכה]

לפי חלק מההערכות ההיסטוריונים, ראשית של הקהילה היהודית בגאורגיה החלה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, בגלות מסופוטמיה, ובימי נבוכדנאצר. באופן מסורתי, לאורך כל ההיסטוריה, התגוררו תושביה היהודים של גיאורגיה בשכונות נפרדות.

תושביה היהודים של גיאורגיה, היו הנתינים הראשונים בברית המועצות שניהלו תעמולה פומבית ליציאה מגבולות המדינה ועלייה לארץ ישראל, הן באמצעות פניה ישירה למזכיר הכללי של האו"ם במכתב שהתפרסם כ'מכתב 18 המשפחות', והן בשביתת רעב של קבוצה גדולה בסמיכות למרכזי השלטון במוסקבה, כשבסופו של דבר פעולתם הביאה לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, שהחלו לאפשר באופן חופשי יותר עליה לארץ הקודש.

לאורך השנים כ-30,000 מיהודי גיאורגיה עלו לארץ הקודש, כשאחוזים קטנים יותר היגרו למדינות אחרות. כיום מוערך מספר התושבים היהודיים במדינה בכ-15,000 איש.

בקרב יהודי גיאורגיה מדובר ניב פנימי של השפה הגיאורגית, המכונה 'גאורגית יהודית'.

פעולות רבותינו נשיאינו[עריכה]

בתקופת אדמו"ר הרש"ב[עריכה]

חזית ישיבת תומכי תמימים בכותאיס, גרוזיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)

הפעילות הראשונה של חסידי חב"ד בגיאורגיה היתה בסביבות שנת תרנ"ג כאשר הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב יצא במסעו כשד"ר לטובת איסוף כספים לטובת הקהילה היהודית בארץ ישראל, וכאשר ביקר בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, ביקש ממנו הרבי שבמהלך שהותו במדינה "יזרע רוחניות ויקבץ גשמיות". בשנת תרס"ה ביקר הרב אליעזרוב שוב במדינה ופעל בה רבות עד לחזרתו לחברון[8].

כ-15 שנה לאחר הקמת רשת ישיבות תומכי תמימים על ידי אדמו"ר הרש"ב, עלה ברצונו להרחיב את רשת הישיבות ולהקים סניפים ברחבי גיאורגיה, במטרה לחזק את הזהות היהודית של התושבים היהודיים במדינה. באותה תקופה קרא לחסיד הרב אליעזר דבוסקין ובירר אצלו אפשרות שיקח על עצמו את המשימה, כשבתוך הדברים התבטא בפניו "זה שלוש שנים שהננו חושבים בדבר יהודי גרוזיה, ורצוני לשלוח אותך לשם".

אף שלפועל הרב דבוסקין לא נשלח לבסוף, שלח אדמו"ר הרש"ב במקומו כמה מחשובי החסידים, שפעלו בגיאורגיה בשליחותו. השליח הראשון היה הרב שמואל לויטין שנשלח בשנת תרע"ו לעיר כותאיס שבגרוזיה, לכהן כרב ראשי של מספר עיירות מרכזיות בהם העמיד תלמידים רבים. הרב לויטין הביא תחתיו כעשרים משפחות נוספות של חסידי חב"ד, שהתמנו בקהילות השונות כרבנים, מלמדים ושוחטים. אדמו"ר הרש"ב שיגר לאורך כל התקופה סכומי כסף נכבדים לרב לויטין במטרה לסייע לו בעבודתו, והפעולה הגדולה ביותר שלו היתה הקמת ישיבת תומכי תמימים כותאיס, שבשנות השיא שלה למדו בה בלבד כ-600 תלמידים. אדמו"ר הריי"צ התבטא אודות הרב לויטין[9] שהוא נחשב ל'ראש המדינה', ויחס את ההצלחה האדירה לפעולותיו[10].

רבי יצחק זאב מבריסק העריך ביותר את העבודה שנעשתה במקום בשליחותו של אדמו"ר הרש"ב, ובעקבותיו הצלחתו הכבירה של הרב לויטין אף שלח לשם את שני תלמידיו הקרובים ביותר בכדי להוסיף עוד בקודש[11].

בנוסף להקמת רשת הישיבות בגרוזיה עצמה, פעלו החסידים לשלוח את התלמידים המוכשרים לכך לישיבות ברוסיה, שרמת הלימוד בהן היתה גבוהה יותר וכך גם האווירה החסידית ששרתה בהן, וכך הפכו רבים מהם לחסידי חב"ד, דוגמת הרב סימון יעקבשווילי, ראש משפחת ג'ייקובסון החב"דית.

בין החסידים שאדמו"ר הרש"ב בעצמו שלח לסייע לרב לויטין, היה הרב אברהם לוי סלווין, שנשלח בשנת תרע"ז לעיר קולאשי, שם התגוררו באותה עת כ-3,000 משפחות יהודיות, כשמלבד פעולותיו בקולאשי עצמה, הסתובב במסירות נפש בערים ועיירות הסמוכות, בהן ייסד מקוואות טהרה, מוסדות חינוך, חדרים לילדים וישיבות לבחורים. בקולאשי עצמה ייסד ישיבה, ותלמוד תורה גדול עם מאות תלמידים[12].

כן פעלו במדינה הרב נחום שמריהו ששונקין, הרב יעקב ישראל זובער ועוד.

בתקופת אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

כארבע שנים לאחר שהחלו שלוחי אדמו"ר הרש"ב לפעול בגרוזיה, הסתלק אדמו"ר הרש"ב, כשבנו אדמו"ר הריי"צ המשיך את פעולותיו, ובהם - ההשפעה הכבירה לחיזוק היהדות בכל רחבי גרוזיה.

שלוחי של אדמו"ר הריי"צ התארחו אצל חכם יוסף אליגואשוילי ואכלו משחיטתו.

בין החסידים שנשלחו על ידי אדמו"ר הריי"צ, היה הרב חיים מרדכי פרלוב שהגיע לעיר קולאשי בשנת תרפ"ב ושימש בה ברבנות לצד גיסו הרב סלוין, ובהמשך עבר לעיר סטשילי והקים שם ישיבה ומקווה, ועם ההתבססות של הקהילה היהודית במקום, עבר בשנת תרפ"ח לסטשחרי שם הפיץ יהדות ונאבק עם הק.ג.ב. במסירות נפש[13].

במקביל אליו, נשלח הרב אליהו שמואל כהנוב לאחאלציחי, והתמנה בה כרב וכשוחט מקומי, ואילו הרב בצלאל וילשאנסקי, נשלח לבאטום שם שימש כרב שוחט ובודק ומוהל במשך רבות בשנים.

גם בשנים מאוחרות יותר המשיך אדמו"ר הריי"צ לנהל את המערכה העניפה של הפצת וחיזוק היהדות בגרוזיה, ובשנת תרצ"ב של את הרב אריה זאב ליפסקר, את חכם יעקב דברשוילי (שבעצמו היה מיוצאי גרוזיה שהתקרבו לחסידות חב"ד על ידי שלוחיו של אדמו"ר הרש"ב), וחסידים נוספים.

עם סיומה של מלחמת העולם השניה, בשנת תש"ו עזבו השלוחים את גיאורגיה, ורובם ככולם יצאו את רוסיה.

תחת נשיאות הרבי[עריכה]

בית הכנסת לעדת עולי גרוזיה בנחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, שנקרא על שמו של הרב שמואל לויטין, חלוץ הפעילות החב"דית בגרוזיה

לאחר מלחמת העולם השניה, כאשר מרכז חסידות חב"ד עבר לארצות הברית, הקשר עם החסידים שפעלו בגרוזיה הפך למאתגר, בשל הצורך להתגבר על הצנזורה הרוסית, ובשל העובדה שרוב החסידים שהצליחו - יצאו את גבולות ברית המועצות בבריחה הידועה.

עם זאת, הפעילות עצמה המשיכה על ידי תלמידיהם של שלוחי אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ שנותרו מעבר למסך הברזל, בראשם ה'חכמים' וראשי העדה בהם הרב יהודה בוטרשווילי, חכם משה מיכאלשוילי, חכם יעקב מיכאלשוילי, חכם בן ציון מיכאלשוילי הרב רפאל אלאשווילי, וכן בניהם ותלמידיהם, הרב שלום דובער אליגולשוילי[14] וחסידים נוספים שהמשיכו להחזיק את רשת מוסדות החינוך והטהרה שהוקמו לאורך עשרות שנים על ידי שלוחי רבותינו נשיאינו[15].

בשנת תשכ"ז הזכיר הרבי את פעולות שלוחי אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ במדינה, והתבטא בקשר לכך בפני הרב לויטין[16] כי בשנה הבאה כבר יזכו יוצאי גרוזיה להשתתף בשמחת תורה יחד עמנו[17]. בין הדברים התבטא הרבי: "ביתר שאת וביתר עוז החלה הפצת החסידות בין הספרדים בימי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - על-ידי שיגור שלוחים לעדות אלו... ולאחר-מכן בתנופה ובעוצמה גדולה יותר בימי כ"ק מו"ח אדמו"ר... בהתרחבות ובהתפשטות".

בשנת תשל"א, בעקבות שינוי מדיניות השלטון הסובייטי שהחל לאפשר בצורה מדורגת ליהודי ברית המועצות לצאת אל מעבר למסך הברזל, יזם הרבי הקמתם של שיכונים מיוחדים לקליטת העולים, בהם הרחבת שיכון חב"ד לוד והקמתה של נחלת הר חב"ד, ודאג לקליטה הרוחנית של העולים, שיכנסו למוסדות חינוך תורניים, ירשמו לישיבות ולמוסדות חב"ד, ויתאגדו בבתי כנסת וישמרו על הצביון הרוחני לו זכו לפני עלייתם ואף לחזק אותו, ופתח במערכה נרחבת לטובת עולי גרוזיה מתוך דאגה שלא יקרה כפי שקרה בעליות אחרות, שרבים מהעולים חוו ירידה רוחנית, ובפרט בדורות ההמשך שלהם.

בין הפעילים המרכזיים בתחום זה, היה הרב שלום דובער ליפשיץ שניהל וארגן את קליטתם הרוחנית של יהודי גרוזיה, סידר להם מקומות יישוב בקרב קהילות חב"ד; פתח להם בתי כנסת; דאג להם לרבנים חסידי חב"ד; קלט את בניהם בישיבות תומכי תמימים ועוד; כל זאת בעידודו של הרבי, ובשיתוף עם הנהלת מוסדות חב"ד בראשות הרב אפרים וולף. בחלק ממוסדות חב"ד המרכזיים אף שונה הבלאנק הרישמי ונוסף בהם שהם מיועדים לעולי בוכרה, גיאורגיה ותימן. לזכרו של הרב לויטין שהיה חלוץ הפעילות בגרוזיה שהיהודים במדינה כולה חייבים לו את זהותם הרוחנית, נקרא בית הכנסת המרכזי של העדה הגיאורגיה בקרית מלאכי בשם 'בית שמואל', על שמו.

כאשר עולי גרוזיה הגיעו לבקר בחצרות קודשנו, העניק להם הרבי יחס מיוחד הן באופן אישי כשהעולים זכו ליחידויות פרטיות ארוכות בהם התעניין הרבי באופן אישי במצב היהדות שם והעניק הדרכות שונות אודות שמירת הקשר עם אלו שנותרו בגרוזיה והפעולות בקרב העולים, והן באופן פומבי במהלך ההתוועדויות כשביקש מהם לנגן מהניגונים שנהגו לנגן במדינת מוצאם, העניק להם לחיים באופן אישי[18], והתייחסויות נוספות.

מלבד פעולותיו, זעק הרבי בפומבי את זעקתם של יוצאי גרוזיה, ותבע במספר התוועדויות ומכתבים שלא ימנעו מהם לחנך את בניהם בדרך המסורה להם מאבותיהם, והתחנן בפני החסידים שיפעלו בכל האפשרויות העומדות בפניהם למען עולי גרוזיה[19].

כמענה לקריאת הרבי, פעלה גם הנהלת רשת אהלי יוסף יצחק ארץ הקודש והקימה והרחיבה מספר מוסדות כמענה לגל העלייה הגדול, בהם בית ספר חב"ד נוף הגליל שנוסד באותן שנים[20].

כמו כן, חיזק הרבי את הרבנים יוצאי העדה גיאורגית שנמנו על חסידי חב"ד, שיפעלו וידאגו ליהדותם ולמצבת הרוחני של כל בני העדה, בהם הרב יהודה בוטרשווילי, חכם משה מיכאלשוילי, חכם יעקב מיכאלשוילי, חכם בן ציון מיכאלשוילי הרב רפאל אלאשווילי, ועוד, שנמנו כולם על מנהיגי יהדות גרוזיה.

במשך שנים ארוכות שימשו חסידי חב"ד כנשיאי איגוד רבני גיאורגיה, ובתפקידים ראשיים נוספים בארגונים הכלליים של בני העדה, דבר המבטא את המעורבות העמוקה של רבותינו נשיאינו בחיזוק יהדות גרוזיה.

עד היום, מפעילים חסידי חב"ד בני העדה ארגונים שונים הפועלים עם יוצאי גרוזיה, דוגמת מרכז תורה וחסד שמרכזו באשדוד, וארגונים נוספים.

לאחר נפילת מסך הברזל[עריכה]

עם פתיחת שערי ברית המועצות ונפילת מסך הברזל, חזרו חסידי חב"ד לפעול ברחבי גיאורגיה, ושלוחי הרבי יצאו למרכזים היהודיים במדינה, ופעלו להפרחת השממה ולחיזוק הזהות היהודית[21].

בשנת תשנ"ב, נשלח הרב רפאל אלאשוילי, רבה הראשי של יהדות גאורגיה בישראל, לחזק את היהדות במדינה.

בשנת תשס"ה הגיעו לעיר הבירה טבילסי הרב מאיר וציפי קוזלובסקי וייסדו בה בית חב"ד, ובמהלך השנים הצטרפו לעיר גם השלוחים הרב בן ציון ורחל ישראלי, הרב זלמן וברכה זקס, והרב מנחם מענדל ומוסיא מרוזוב, ויחד הקימו בעיר את גן הילדים "ילדי מנחם", בית הספר "אור אבנר", פעילות הנוער ENERJEW ופעילות הסטודנטים EUROSTARS, מחנות קיץ "גן ישראל", מערך שיעורי תורה, ופעילות עם מטיילים וישראלים בגיאורגיה.

בשנת תשע"ח נוסד בית חב"ד בבטומי על ידי שלוחי הרבי הרב אריה זאב ומושי מנדלזון.

ניגונים[עריכה]

בקרב חסידי חב"ד התקבלו מספר ניגונים שמוצאם בקהילות היהודיות בגרוזיה, בהם ניגונים שנוגנו לפני הרבי והרבי עצמו עודד אותם וביקש שינגנו אותם לפניו.

בין ניגונים אלו נמנים:

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אדמו"רי חב"ד ויהדות גרוזיה, תפארת רפאל
  • הרב שמעון בן יצחק, האות והמופת שני חלקים[24]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בשפת המקור: საქართველო, נהגה בעברית: סַכָּרְתְבֵלוֹ. משמעות השם 'גיאורגיה' הוא 'אדמה חקלאית'. הגיאורגים עצמם מכנים את עצמם בשם "כּארתבֶלֶבּי" ואת שפת הדיבור הגרוזינית-גיאורגית בשם "כּארתוּלי", ועל פי המסורת שבידם נמנים הם על צאצאי כרתלוס, שהיה מצאצאי יפת בן נוח.
  2. ההיגוי הנפוץ יותר, על פי שמה של המדינה ברוסית.
  3. על אף השם, לא היה יהודי כלל.
  4. הרב אלישיב קפלון, שבועון כפר חב"ד, גיליון 1851, עמוד 67.
  5. הרבי סיפר זאת בקיצור ונדפס ב'התוועדויות' תש"נ כרך ב עמ' 50 הערה 67 ובספר השיחות תש"נ חלק א' עמוד 193 הערה 79:"...ולאידך - כשבסוף ימיו ברוסטוב הוצרך לנסוע משם, היו זקוקים לתעודה מטעם הממשלה ('פאספארט') שתאפשר הנסיעה, ואז עשו תמונה - ברצונו"
  6. אוצר החסידים ארץ הקודש [דרוש מקור: עמוד]
  7. ראו כתבה אודות הפעילות החב"דית עם הפליטים בתקופת המלחמה.
  8. תולדות חב"ד בארץה קודש פרק כג.
  9. אגרות-קודש, כרך יא, עמוד ל.
  10. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א' עמוד קצז: "אשר החיה את אחינו בית ישראל ה' עליהם יחיו במדינת גרוזיע אשר עשה מארץ מלחמה כרם חמד יברכהו ה'", ראו שם באריכות.
  11. בשנת תרפ"ה חיפשו אותו השלטונות הסובייטים ובעקבות כך ברח לעיר באטום והפסיק את פעולתו, כשחסידים אחרים ממשיכים אותו.
  12. בשנת תרפ"ה, לאחר שהרב לויטין נמלט מאימת השלטונות הסובייטים, החליף אותו כרב הקהילה וראש הישיבה בכותאיס.
  13. בגלל פעילות זו נאסר בשנת תרצ"ג עד חורף תרצ"ז.
  14. שהוריו התקרבו לחסידות על ידי שלוחי אדמו"ר הרש"ב, וכשנולד להם בן לאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב, קראו לו בשמו.
  15. ראו את תיאורו של הרב זלצמן מביקורו בקולאשי בתקופה זו, והתפעמותו מהחיים היהודים התוססים למרות אימת הק.ג.ב., בתוך הספר 'סמרקנד' (הפרק בתרגום לאנגלית).
  16. 'זכרונות יעקב' מהרב יעקב מיכאלשווילי, כפר-חב"ד, תשס"א
  17. ראו גם 'ספר השליחות', קה"ת, תשמ"ז, עמוד 275.
  18. ראו קטע וידאו מהתוועדות י' שבט תשל"ב.
  19. ראו לדוגמא התוועדות שבת-קודש פרשת ויגש, ז' בטבת תשל"ב, שיחות קודש חלק א' עמוד 596 ואילך.
  20. כתבה באתר צעירי חב"ד על מנהל בית הספר הרב דני לוי.
  21. הרבי לשליח שיוצא לגיאורגיה: "במיוחד עבור החברים והקרובים שלנו במדינת ג'ורג'יה. מבחינה גיאוגרפית, הם אולי רחוקים, אבל הם קרובים יותר לארץ הקודש מאיתנו, כאן בארצות הבריתקובץ וידאוקישור לאתר בית חב"ד
  22. לשמיעת הניגון באתר היכל נגינה  •  לשמיעת הניגון מפי ר' דוד הורביץ.
  23. לשמיעת הניגון מתוך ניח"ח  •  לשמיעת הניגון באתר היכל נגינה  •  לשמיעת הניגון מפי ר' דוד הורביץ  •  לשמיעת הניגון מתוך "אלבום המאה" - פילהרמוני  •  הניגון בביצוע ר' שמואל צוקר  •  פרוייקט 'געגועים': ביצוע מיוחד לפיוט אדון הסליחות.
  24. סקירה על הספר.