הרב דב בעריש רוזנברג, (ידוע בשם ר' בעריש, י"ז בסיוון תרע"טי' בשבט תשמ"ה) היה סופר סת"ם ומשפיע בשיכון חב"ד לוד.

הרב דב בעריש רוזנברג

תולדות חיים

נעוריו

נולד לאביו הרב שמעון ולאמו מרת רבקה בעיר טעשין שבצ'כיסלובקיה, ביום י"ז בסיון תרע"ט. אביו ר' בעריש היה צאצא למשפחה מכובדת. סבו של אביו, הרב שמעון, היה תלמיד-חבר של ה'בני יששכר' מדינוב. אמו מרת רבקה הייתה מצאצאי בעל ה'תוספות יום טוב'.

החל מגיל בר מצווה, החל ללמוד עם הרב מאיר טייטלבוים, רב העיירה טעשין ונכדו של בעל ה'ישמח משה' מאוהל. לאחר בר המצוה שלו, נסע ללמוד בישיבות 'כתר התורה' בעיירה קשאנוב ובישיבה נוספת בעיר קראקא. בישיבות אלו כונה "בעריש טעשינער". בגיל 18 החל ללמוד בבית המדרש שומרי שבת בעירו. באותם שנים נמנה על חסידי ראדומסק, והיה מגיע מידי פעם להתסופף בצילו של האדמו"ר מראדמוסק.

בעקבות ברכתו של האדמו"ר מראדמוסק, התחמק ר' בעריש מגיוס לצבא בפרוץ מלחמת עולם השנייה, והצליח לברוח יחד עם אחיו לעיר לבוב שברוסיה. בעיר זו פגש ר' בעריש את החסיד הרב חיים מאיר ליס שקירבו לראשונה לחסידות חב"ד.

בלבוב הוצע לו להישאר ברוסיה או לעבור לגרמניה ר' בעריש ואחיו העדיפו לעבור לגרמניה. הרוסיה לא ראו זאת בעין טובה ושלחו אותו בשל כך לסיביר. בז' באלול תש"ב השתחרר מסיביר, ולאחר שלושה שבועות, בערב ראש השנה תש"ג, הגיע לסמרקנד, שם היה ריכוז גדול של פליטים יהודיים ובהם חסידי חב"ד רבים. בעיר זו פגש שוב בר' חיים מאיר ליס שהמשיך ללמדו חסידות.

בי' בכסלו תש"ד נישא עם מרת איטה בת אלטע פערל ור' שלום לישנר[1]. בחתונתם של בני הזוג השתתפו חשובי וגדולי החסידים שהיו בסמרקנד. לאחר החתונה התגוררו ר' בעריש וזוגתו בבית החמות, על פי בקשתה, וזאת כיון שחמיו נפטר חודשים ספורים קודם כן. ר' בעריש נאלץ למלא את מקום חמיו ולדאוג לפרנסתה של המשפחה.

באותה תקופה התקרב ר' בעריש לחסידות חב"ד בצעדים שמעותיים, וזאת בעיקר בשל בחור אנלומי שהציג את עצמו בשם "אבמר'מל" ולמד עם ר' בעריש. קשר מיוחד שרר בין ר' בעריש לבין הרב חיים זלמן קוזלינר שהיה מגלה לו את מיקם ההתוועדויות שהיה אז סוד חשאי.

בחודש ניסן תש"ה נולדה לר' בעריש בתו הראשונה. מכיון שאך לפני שנתיים וחצי נפטר חמיו הרב שלום לישנר, התייעץ אפוא עם החסיד הנודע המשפיע ר' ניסן נמנוב כיצד לקרוא לבת. ר' ניסן הציע שכדאי לקרוא לה שולמית. ר' בעריש שמע לעצת המשפיע, ונקרא לה שולמית (כיום רעייתו של הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מזכיר בית דין רבני חב"ד באה"ק).

בתום המלחמה (בשלהי חודש אייר תש"ה), נודע לו כי הוריו וכמה מבני משפחתו נהרגו.

ר' בעריש יצא מרוסיה בערב חג השבועות תש"ו במסגרת "יציאת רוסיה תש"ו". כל הדרך הוא החביא בקרון שלהם את אברמ'ל, שלימדו חסידות. בתחילת חודש תמוז הגיעה הרכבת סמוך לעיר וורוצ'לב שבפולין, שם ירדו ר' בעריש ומשפחתו. בני המשפחה קיבלו חדר קטן במרתף בבניין הקהילתי, שם התגוררו פליטים יהודים רבים. באותו מרתף נולדה בתם השנייה - אסתר ביילה (כיום רעייתו של הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).

בשל האנטישמיות שהייתה אז בפולין, נדד ר' בעריש עם משפחתו למינכן ומשם למחנה הפליטים בפוקינג שבגרמניה שלשם הגיע בסוף חודש אלול תש"ו. שם נודע להם ששמו של הבחור "אברמ'ל" הוא ר' אלחנן רייצס.

לאתר תקופה בה שהה ר' בעריש במחנה, הוא תיכנו להגר לצרפת, אולם בשל הוראתו של אדמו"ר הריי"צ שינה ר' בעריש את תוכניתו ועבר עם משפחתו לארץ ישראל, אליה הגיעה בטבת תש"ט.

בארץ ישראל

בארץ ישראל הם שוכנו בפרס חנה, ומשם עבר בעזרת חסידי חב"ד שלקחו אותו משם לשיכון חב"ד בלוד.

בלוד סבלה המשפחה מחוסר מחיה, ר' בעריש נאלץ בהתחלה לעבוד כמנקה רחובות, ולאחר בפריקת טעינת בלוקים, ולאחר מכן פרש מעבודה זו. לאחר זמן החל לעבוד במכלותו של חמותו, שם דאג לחלק את החלב מידי בוקר. לאחר מספר שנים התקבל לעבודה בדואר המרכזי בלוד כעובד קבוע. במשך השנים התקדם בעבודתו, ומפקיד זוטר התקדם עד שהגיע לתפקיד מנהל סניף הדואר בלוד. במהלך עבודתו בדואר דאג לקרב את חבריו לעבודה ליהדות, ועודדם לשמור תורה ומצוות. זכה במסגרת עבודתו בדואר בפרס העובד המצטיין.

לאחר שקיבל אישור מהרבי, החל ר' בעריש לעבוד כסופר סת"ם. לאחר זמן נודע לו על יהודי בן שמונים שהצטער על כך שהתפילין אותם הניח מגיל בר מצווה היו פסולות, ר' בעריש ראה מכך סימן משמים שעליו להפסיק את עבודתו כסופר סת"ם, אולם מכיוון שקיבל הוראה מהרבי לעבוד כסופר הוא היה עושה מידי פעם תיקונים בספרי תורה של בית כנסת חב"ד בלוד.

הנהגותיו ואישיותו המיוחדת גרמו לתושבי שיכון חב"ד בלוד לקבלו כמשפיע. רבים התייעצו עמו בעניינים גשמיים ורוחניים, ובהתוועדויות היה הוא מדבר ומתוועד. בנוסף שימש כגבאי בבית הכנסת חב"ד בלוד.

משלהי מנחם אב תשל"ד החל למסור כל ערב שיעור חסידות בישיבת תומכי תמימים לוד, לעילוי נשמת חתנו ר' יחיאל גולדברג ובתו נחמה שנפטרו בתאונה מחרידה בח' סיוון תשל"ד, אך לאחר שנה הפסיק, וזאת למרות הפצרותיהם של הבחורים שימשיך ללמדם.

בשמחת תורה תשמ"ה, האחרון בחייו, הוא היה אצל הרבי. כאשר הרבי עבר לידו עם ספר התורה בדרך להקפות, איחל לרבי: 'דערלעבט איבער א יאר' [= שתזכה לשנה הבאה]. בדרך כלל הרבי ענה באותה מטבע לשון, אולם הרבי שתק ולא ענה. ר' בעריש נענה מיד ואמר: "אוי! דאס איז דאס!" (אוי, זהו זה). נפטר בי' שבט תשמ"ה.

משפחתו

קישורים חיצוניים

  1. אחותה מרת חנה רחל, היתה נשואה לר' פנחס הורביץ.