יציאת רוסיה תש"ו

המונח "הבריחה הגדולה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבריחה הגדולה משכונת קראון הייטס, ראו הבריחה הגדולה מקראון הייטס.

תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים'

ביציאת רוסיה תש"ו (נקראת גם 'יציאת פולין', ומכונה ה'עשאלונים') יצאו רובם של חסידי חב"ד את גבולות רוסיה הקומוניסטית, באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים. פרשה זו היוותה את סיום התקופה של רוסיה כמרכזה של חסידות חב"ד, ותחתיה הוקמו ביוזמת אדמו"ר הריי"צ מרכזים חב"דיים חלופיים בפריז, כפר חב"ד, ירושלים וקראון הייטס.

מבצע הבריחה נוהל במסירות נפש על ידי קבוצה של עסקנים חב"דיים שרובם נותרו בגבולות ברית המועצות ונעצרו על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד. ונשלחו לגלות בסיביר למשך שנים ארוכות.

רקע

בזמן מלחמת העולם השניה שהתרחשה בין השנים תרח"צ-תש"ה ברחו אזרחים פולניים רבים משטח ארצם שנכבש בידי הצבא הגרמני, והתפזרו ברחבי רוסיה.

עם סיום המלחמה, החליטה הממשלה הרוסית לאשר את יציאתם של אזרחי פולין מגבולותיה, והעמידה לרשות אזרחי פולין רכבות משא ('עשאלונים') על מנת שיוכלו לחזור לגבולות ארצם. אזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר לבוב.

במסגרת אישורי היציאה שניתנו, ניתנה גם הרשות ל'איחוד משפחות' של אזרחים פולניים שהתחתנו עם אזרחים רוסיים, ולאשר את יציאתם יחדיו מגבולות רוסיה.

בתחילה, הממשלה הרוסית העלימה עין ממבריחי הגבול, מפני שרצתה להעלים על כך שאזרחים פולניים רבים מתו בשטחה כתוצאה מהרעב הנוראי ששרר ברוסיה באותם שנים, והעדיפה למלא פנקסי רישום רבים של אזרחים פולניים ש'יצאו' כביכול משטחה.

התארגנות דרכי היציאה

עם הגעת השמועה על אפשרויות ההברחה, רצו החסידים לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"צ, אך מכיון שהפחד מהצנזורה הרוסית היה גדול והזמן דחק, הגיעו החסידים למסקנה שלא ניתן לחכות והושיבו בית דין שהורכב מעשרים ושלושה רבנים חסידיים ששהו באזור, על מנת שיפסקו האם החסידים צריכים לברוח או לא.

בית הדין התאסף מספר פעמים במשך שלושה ימים, ושמע את חוות דעתם של אנשים שונים שהתעסקו עם הברחות הגבול, אך הגיעו למסקנה שהסכנה גדולה מידי והודיעו שאין להסתכן ולהבריח את הגבול.

למרות פסק הדין, היו חסידים שקיבלו ידיעות שהק.ג.ב בעקבותיהם, והגיעו למסקנה שאין להם מה להפסיד בשיקול של הברחת הגבול מול הגלייה לסיביר, והסתכנו בהברחת הגבול. השמועות על הצלחת בריחתם של החסידים עוררה תקוות מחודשות אצל אלו שנשארו בגבולות רוסיה, אך אז הגיעה שמועה שהרוסים מתחילים להגביר את המעקב והפיקוח על היוצאים.

על מנת לברר את נכונות השמועות ואת אפשרויות הברחת הגבול, נסע הרב יהודה לייב מוצקין ללבוב, וכשהגיע לשם, התברר לו ששוב ירד המחסום, והממשלה הרוסית הפסיקה את היתרי היציאה באמצעות דרכונים פולניים. באמצעות שוחד לפקידי השלטון ופעילות פוליטית רחבה במשרדי השלטון השונים - דבר שהיה כרוך בסכנת נפשות ממשית ובמסירות נפש עצומה - הצליח להביא שוב לידי כך שהגבולות ייפתחו למעבר 'אזרחי פולין', שלא היו אלא חסידי חב"ד שיצאו את גבולות רוסיה תחת זהות בדויה.

ראשי הוועד ההצלה ופעולותיהם

לצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים:

• ר' מענדל פוטרפס.
• ר' לייבל מוצ'קין.
• ר' דוד קוק.
• ר' יששכר דב גורביץ'.
• ר' יהושע שניאור זלמן סרבריאנסקי.
• ר' משה חיים דובראווסקי.
• ר' דוד כצמן.
• ר' יונה כהן (פולטאווער).
• גברת שרה קצנלבויגן ('מומע שרה').
• ועוד חסידים.

פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

מספר חסידים מארץ ישראל הגיעו לצורך הענין אל הצד השני של הגבול, בשטח שהיה שייך לפולין, והשתדלו לסייע משם ככל יכולתם.

רכבת המשא הראשונה שאורגנה על ידי הועד יצאה בחודש סיון תש"ו, ורוב החסידים הבריחו את הגבול בחודשי הקיץ של אותה שנה. בחודשים אלול ותשרי נסעו קבוצות מעטות וקטנות, והמשטרה החשאית אסרה חלק מהפעילים בהברחת הגבול, ופעילות הועד הלכה ונתדלדלה, אך בחודש חשון תש"ז חזר הועד לפעולה, ובט' כסלו יצאה רכבת משא נוספת, ובאמצעותה הבריחו את הגבול מאות חסידים, ובהמשך לבריחה מוצלחת זו, יצאו עוד שלוש רכבות נוספות.

דעת הרבי הריי"צ על הבריחה

בראשית ההתארגנות, שלח הרב בנימין גורודצקי מברק לחותנו הרב שמואל לויטין, בו ביקש לדעת את דעתו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע לבריחתם של חסידי חב"ד מגבולות רוסיה.

מלבד הסכנה הרבה שהיתה כרוכה בבריחה המונית שכזו, היו גם חסידים שטענו כי אסור להפקיר את המערכה על שמירת הגחלת היהודית ברוסיה, ובאם החסידים ייברחו - הממשלה הקומוניסטית תכחיד לחלוטין את הפעילות היהודית בכל רחבי ברית המועצות.

בתחילה ענה אדמו"ר הריי"צ, שבהיות וזוהי שאלה כללית, צריך להמתין עד לבירור המצב.

לאחר שמספר חסידים הצליחו לעבור את הגבול ללא תקלות והגיעו למקום מבטחים, הם דיווחו על כך לאדמו"ר הריי"צ, ואז אישר אדמו"ר הריי"צ לחסידים להתעסק עם יציאה כללית מגבולות רוסיה, אך הציב תנאים שונים.

מימון הפעולות

בכדי לממן את הפעולות, היה צורך בסכומי כסף גדולים מאוד, ועם התארגנות היציאה בפועל, הוקם בעיר לבוב פעם נוספת בית דין של עשרים ושלושה רבנים מחשובי החסידים, והם פסקו שכל אחד שעובר את הגבול מוכרח להשאיר את כל רכושו לטובת פעולת ועד ההצלה.

בנוסף, הגביר החב"די הרב חייקל חנין הפקיד לפני יציאתו מרוסיה שני מליון רובל אצל ר' ניסן נמנוב לטובת תלמידי התמימים וצוות הישיבה, ועוד מספר מזוודות עמוסות בכסף פרטי שלו אצל ר' מענדל פוטרפס. כל הכסף שימש לצורכי ההצלה, השוחד ותעשיית הזיופים.

גם הרב ישראל נח בלניצקי ששימש כרואה חשבון במוסד ממשלתי, סייע במימון פעולות הבריחה על ידי שסיכן את נפשו, והעלים בגניבה סכומי כסף גדולים מהחשבון הממשלתי והעביר אותם לידי החסידים.

אופני הזיוף

בכדי לצייד את הבורחים בתעודות מזוייפות, התמקדו הפעולות בשלושה מישורים:

א) השגת תעודות זהות מקוריות של אזרחים פולניים שמתו בשטח רוסיה, התאמת התעודות לאנ"ש, ושינון פרטי התעודה לצורך ביקורת במעבר הגבולות.

ב) יצירת תעודות מזוייפות עם שמות ופרטים בדויים.

ג) נישואין פיקטביים בין אזרחים פולניים לאזרחים רוסיים, ורישום אנשים כבני משפחה.

ה'עשאלונים'

תש"ו

• ד' סיון - הרכבת המשיכה עד לתחנת היעד סמוך לעיר וורוצלאוו, לשם הגיעה בכ"א סיון. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: הרב מיכאל טייטלבוים, והרב דב בעריש רוזנברג.
• ט"ו אב - הרכבת הגיעה עד לתחנת היעד 'פשעמישל', שם המתינו הבורחים לחסידים נוספים שיתאספו, ויחדיו המשיכו בדרכם עם רכבת למרכז הפליטים בלודז. בין החסידים שנסעו ברכבת זו: ישראל שמעון קלמנסון, גדליה קארף, יעקב יוסף רסקין, ומרדכי שוסטרמן.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

תש"ז

• י"ד חשוון- נוסעי רכבת זו נוסעו קודם כל לעיר זלטשוב ומשם נסעו בחזרה ללבוב, הרכבת יצאה בי"ד חשוון והגיע לעיר קרקא ומשם נסעו בהוראת אדמו"ר הריי"צ למחנה הפליטים שבאוסטריה
• ט' כסלו - הבריחה הגדולה כך כונתה אותה יציאה מרוסיה, על רכבת זו נכחו רוב אלו שלימים הקימו את היישוב כפר חב"ד וביניהם משפחות החסידים: משפחת הרב אפרים זלמן סודקביץ, משפחת הרב דוד קוק, משפחת הרב זעליג אלטהויז, משפחת רסקין משפחת גופין, ר' שלמה מיידנצ'יק ועוד רבות של משפחות של חסידים שיצאו מרוסיה הסובייטית לעבר פולין ואח"כ המשיכו לצ'כיה ומשם לאוסטריה ומשם בקיץ אח"כ לצרפת עד תש"ט שהקימו את היישוב החסידי הראשון בארץ הקודש - כפר חב"ד.
• י"ט כסלו - על הרכבת נכחו קבוצה של מאתיים חמישים חסידים, בתוכם היה המשפיע הרב ישראל נח בלניצקי והרב משה לברטוב.
• ט' טבת - העשאלון יצא בשלוש אחרי חצות הלילה, ובו חמש מאות חסידים. החסידים שיחדו את נהג הרכבת, וירדו בתחנת קראקא ולא המשיכו בנסיעה עד התחנה הסופית. בין הנוסעים: ר' יחזקאל ברוד, ר' לייבל מוצ'קין, ור' ישראל נעוולער.
• כ"ד טבת. - רכבת זו היתה הרכבת האחרונה, ועליה 200 משפחות.

המשך דרכם של הבורחים

תלמידי סניף ישיבת תומכי תמימים במחנה המעבר בפוקינג

לאחר שהצליחו להבריח את הגבול באמצעים בלתי ליגאליים, המשיכו חסידים רבים לעשות את דרכם לארצות הברית, על מנת להתאחד שוב עם הרבי, ולהסתופף במחיצתו. אך בינתיים התעכב הענין מכיון שלא היו ברשות אנ"ש אשרות כניסה.

תחנות המעבר העיקריות בהם התרכזו החסידים בשעת המאמצים להשיג אישורי כניסה לארצות החופש, היו בערים לודז' (שבפולין) ופראג (שבצ'כיה).

בעקבות הוראתו של אדמו"ר הריי"צ להתמקם באזורים שהינם תחת שליטת ממשלת ארצות הברית, עשו חסידים רבים את דרכם לעבר מחנה הפליטים בפאקינג, שהיה באותה שעה בשליטת הצבא האמריקאי, והמתינו שם עד לקבלת האישורים. בזמן ההמתנה לאישורים, נשלח אליהם באופן מיוחד חתנו של אדמו"ר הריי"צ הרב שמריהו גוראריה, שעודד את רוחם, והביא להם דרישת שלום מהרבי, וכן הרב בנימין אליהו גורודצקי שהיה איש הקשר של אדמו"ר הריי"צ במקום והעביר את הוראותיו לכל אחד מהחסידים להיכן להמשיך את דרכו.

בהיות שהפעולות להשגת אישורי כניסה המוניים לגבולות ארצות הברית נכשלו, הורה הרבי הריי"צ לרכז את המאמצים בהעברת כל הפליטים מאנ"ש לפריז.

קבוצות קטנות יותר התרכזו במחנות הפליטים 'עבענזע' 'זלאצבורג' 'וגשייד' 'שטייער' ו'האליין' שבאוסטריה, בפריז שבצרפת, ובאנטווערפן שבבלגיה.

לאחר שהות של מספר חודשים בפריז, המשיכו רבים את נסיעתם לארץ הקודש (שקיבלה באותה שעה הכרה רשמית מאומות העולם), ובשנת תש"ט הורה אדמו"ר הריי"צ להקים עבורם את כפר חב"ד.

הרבי מבקר את אנ"ש בפריז

ערך מורחב – ביקור הרבי בפריז

תצלום מההתוועדות הראשונה של הרבי בעת ביקורו בפריז בשנת תש"ז

אמו של הרבי, הרבנית חנה, היתה אף היא בין החסידים שהבריחו את גבולות רוסיה בשנת תש"ו ונדדה יחד עם חסידים נוספים עד שהגיעה לפריז.

בכ"ה אד"ר תש"ז, נסע הרבי לפריז לשהות יחד עם אמו, ולקחת אותה יחד עמו לארצות הברית. במשך החודשיים בהם שהה הרבי בפאריז, עודד הרבי את רוחם של החסידים שהגיעו לשם מרוסיה, התוועד איתם, ודרש מהם להשתדל ככל יכולתם לקשר יהודים נוספים לרבי.

סגירת הגבולות ומאסר האחראים ברוסיה

עם סיום חודשי החורף של שנת תש"ז נסגרו כל הגבולות, וגם בערי גבול נוספות, כגון בראנוביץ ווילנא סגרה הבולשת את כל אפשרויות הבריחה.

במקביל, נפתחה חקירה מעמיקה על המארגנים הראשיים של הבריחה, וכל אנשי הועד שנותרו בגבולות רוסיה נאסרו תוך מספר שבועות, מלבד ר' מענדל פוטרפס, שנאסר רק בשעה שניסה להבריח בעצמו את הגבול באמצעות דרכון פולני, בתחנת הרכבת בפרימישלאן.

החסידים שנאסרו, הודו במעשים המיוחסים להם, אך לא הפלילו חסידים נוספים, אלא רק כאלו שעזבו כבר את גבולות רוסיה, או שכבר נתפסו קודם לכן והוגלו לסיביר.

היציאה מצ'רנוביץ'

ערך מורחב – היציאה מצ'רנוביץ'

"היציאה מצ'רנוביץ" הייתה בשנת תש"ט, בה ניסו לצאת חסידי חב"ד שלא הצליחו לצאת ב"יציאה הגדולה" דרך העיר צ'רנוביץ', יציאה זאת כשלה ובסוף והובילה למעצרים לשאר חסידי חב"ד שנשארו ברוסיה.

ראו גם

• קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה
• היציאה מרוסיה (ספר)

לקריאה נוספת

• שלום בער לוין תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, קה"ת, תשמ"ט.
• הרב יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - מרחבי תבל, פרק י'

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף יצחק קמינצקי, מסע מצולם - הבריחה שהיוותה את ערש הולדתו של כפר חב"ד, 'הכפר של הרבי'
• הרב אליהו וולף, ר' מענדל - הוצאת אש"ל
• הרב מרדכי שוסטרמן, למען ידעו בנים יולדו, פרק ג'. אתר אוצר החכמה.
• שבועון בית משיח, זכרונות חסידיים מר' חייקל חאנין בקשר עם הבריחה הגדולה: חלק א' (עמוד 87)  •  חלק ב' (עמוד 84)  •  חלק ג' (עמוד 42)