שיחה
שיחה היא אמירת עניינים ביהדות על ידי רב או אדמו"ר בפני תלמידיו או חסידיו. רמת ה"שיחה", משתנית מאדמו"ר לאדמו"ר ומרב לרב, לפי כישוריו וגדלותו בתורה. לרוב כוללים השיחות גם ענייני התעוררות בעבודת ה' בהתבסס על פרשת השבוע, מאמרי ומדרשי חז"ל ושיחות גדולי ישראל הקודמים. "שיחה" קלה משיעור-תורה ומכאן שמו "שיחה" - כמין התדברות על הנידונים העומדים על הפרק, באספקלריית היהדות.
שיחות בחסידות
בעולם החסידות קיבל המושג "שיחה" גם משמעות של דברי התעוררות והתחזקות לעבודת ה' ומתוך שמחה. זו הייתה דרכו של הבעל שם טוב, שהיה מסתובב בעיירות בהם גרו יהודים ומעורר את לבבות העם השבור והמיוסר, לשמחה בעבודת ה' ולאהבת ישראל. נוסף לכך היה גם מדבר שיחות בפני חסידיו ומעריציו. בשיחות אלה היה הבעש"ט מניח את יסודות שיטתו החדשה בעבודת ה' ונטיעתם בראש ולב תלמידיו וחסידיו.
חלק משיחותיו של הבעל שם טוב נדפסו בספרים; כתר שם טוב וצוואת הריב"ש.
בחסידות חב"ד
בחסידות חב"ד התרחב המושג עוד יותר ובא להבדיל ממעמד אמירת מאמר בו ה"שכינה מדברת מתוך גרונו" של הרבי ואין אומר המאמר, אלא כצינור להעברת הדברים. ללא קשר, כביכול, לכישורי אומר המאמר. כמו כן אין קוטעים את אומר המאמר, אלא עומדים דוממים ומאזינים. בשיחה, לעומת זאת, יש מקום לשיקול דעת השומע וניתן לפנות בשאלה ישירה לרבי שבדרך-כלל גם היה מתייחס לשאלה, עונה עליה ופעמים אף מכוון את המשך השיחה בכיוון נטיית השאלה. היה זה ממש מעין "שיחה" של החסידים עם רבם.
בממלך שנים רבות לא נרשמו תוכן השיחות ואף אלה שנרשמו, לא הודפסו. בשנת ה'תש"ז הודפס לראשונה ספר השיחות - תורת שלום של אדמו"ר הרש"ב. היה זה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. לאחר מכן הודפסו שיחותיו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בסדרת ליקוטי דיבורים.
מאפייני השיחות
בדורות הראשונים לא נאמרו שיחות קבועות; מידי פעם היה האדמו"ר אומר 'ווארט' או דברי התעוררות: שיחותיהם של אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש נלקטו בספרי שיחות שלהם, שלוקטו מתורת הריי"צ ונדפסו בשנת תשנ"ג.
ספר השיחות תורת שלום כולל סיפורים ועניינים, לצד ביאורים עמוקים בחסידות ובקבלה; רוב השיחות שהגיעו לידינו מאופיינים באווירה 'סוערת'; הם נרשמו על-ידי החסידים.
שיחותיו של אדמו"ר הריי"צ קלות לקריאה ולהבנה; הם כוללות סיפורים ופתגמים רבים מרבותינו נשיאנו ומחסידים, לצד ביאורים קלים ובסיסיים בחסידות, בהשכלה ובעיקר בעבודה.
בדור השביעי
שיחותיו של הרבי שליט"א (שהינו דור השביעי לאדמו"ר הזקן) נאמרו בתכיפות רבה מקודמיו ובפורומים נרחבים יותר. דבר זה מנע את הגישה הישירה אל הרבי במהלך אמירת השיחות ולא איפשר יחס דיאלוגי לכל משתתף. שיחותיו של הרבי שנאמרו לרוב במהלך ההתוועדויות, היו מרכז הקשר של הרבי עם חסידיו. בהתוועדויות אלו הנחה הרבי את גישתו הייחודית בכל נושא, התייחס לנושאים העומדים על הפרק, הכריז על ה"מבצעים" ועוד ועוד. חלק נכבד מהשיחות נאמרו על ידי הרבי בזדמנויות שונות; לאחרי תפילות, כינוסי ילדים (ראלי), אסיפות למסיימות בית רבקה, מדריכות קעמפ אמונה ועוד.
בדרך כלל, פותחת השיחה במובאה התורנית, כאשר לאחריה מוצגות השאלות והתמיהות העולות מן הדברים. השאלות כוללות קשיים הגיוניים ודיוקי לשונות במובאה. לעיתים, בשלב זה, יוסיף הרבי ציטוטים נוספים ויקשה אף עליהם (ולבסוף יבאר כיצד עולים הדברים בקנה אחד או במה מתבטא ההבדל ביניהם).
כמבוא לביאור, יקדים את הבעיה המהותית אותה באה המובאה לפתור, ולפי זה יבאר כיצד הדברים אכן מדוייקים ומיישבים את הענין במלואו. לעיתים, בהמשך לכך יבואר תוכן הענין בפנימיות הענינים (לפי תורת החסידות) וכן הסקת מסקנות מהדברים בנוגע לעבודת הבורא.
על השיחות היו חוזרים מיד לאחר ההתוועדות על ידי צוות "החוזרים" בראשות ר' יואל כהן - החוזר הראשי. בהמשך נכתבו על ידי "מניחים", שתפקידם לרשום הנחה מהשיחה לאחר אמירתה ונדפסו בסדרות ספר השיחות - אדמו"ר שליט"א (בשפת האידיש) ותורת מנחם - התוועדויות (בתרגום ועיבוד לעברית). חלק מהנושאים המדוברים במהלך ההתוועדויות היו עוברים ליקוט ועיבוד ולאחר מכן הגהה על ידי הרבי ונדפסו בסדרת הלקוטי שיחות.