ארבעת הצומות הם הצומות שנקבעו על ידי חז"ל לזכר מאורעות חורבן בית המקדש הראשון והשני. על צומות אלו התנבא הנביא[1] "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

הצומות

  • שבעה עשר בתמוז - ביום זה אירעו חמישה דברים: נשברו הלוחות, הובקעה העיר ירושלים, בוטל התמיד, שרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל.
  • תשעה באב - ביום זה אירעו חמישה דברים: נגזרה הגזירה על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, נחרב בית המקדש הראשון והשני, נחרש בית המקדש ונחרבה ביתר.
  • צום גדליה - נהרג גדליה בן אחיקם והתפזרה שארית הפליטה.

כמו כן, תענית אסתר בי"ג באדר - שאינה כלולה בארבעת הצומות, כיון שאינה שייכת למאורעות החורבן - לזכר התענית של יהודי שושן בזמן גזירת המן.

ביטולם בזמן הזה

הגמרא מספרת שכאשר תשעה באב חל בשבת רצה רבי יהודה הנשיא לדחותו לגמרי. ובהקשר לכך אומרת הגמרא שכשיש שלום רצו אין מתענים. ולכן בזמן בית שני לא התענו על חורבן בית ראשון.

ביטולם לעתיד לבוא

הנביא אומר ש .. ועל פי זה פסקו ... שיתבטלו הצומות לעת"ל

יהיו קרבנות ...

הרבי מבאר[2] שישנם שני שלבים בביטול הצומות לעתיד לבוא:

(א) ביטול הצומות והפיתם לשמחה - מכיון שבזמן הגאולה יהיה שלום, לא יהיה צורך להתענות על החורבן ולכן הצומות יתבטלו. וכיון שהשלום וביטול התענית הוא דבר המשמח, לכן יהיו ימים אלו ימים טובים וימי שמחה.

(ג) בנוסף לכך, הפיכת האבל עצמו לששון - לא רק שישמחו בגלל ביטול המצב הגלותי, אלא אדרבה: השמחה תהיה בגלל הצום עצמו, כיון שתתגלה מטרתו האמיתית והחיובית [בדומה ליעוד בגאולה בכלל - "אודך ה' כי אנפת בי", ההודאה לה' על צרות ויסורי הגלות עצמם].

על שלבים אלו מבאר הרבי, כי השלב הראשון יתקיים בתקופה הראשונה של ימות המשיח - אז הצומות יתבטלו ויהיו ימי שמחה; והשלב השני יתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח - אז יתגלו גם דברים שלמעלה מהטבע וסדרי בראשית - ואז יהפך גם הצום והאבל עצמו לשמחה.

כמו כן ימי בין המצרים יהפכו... ולהעיר מדברי החת"ס הידועים (צוטט מבימים האחרונים באינפו)

בנוגע לתענית אסתר - שאמנם אינה שייכת לארבעת הצומות, כיון שאינה חלק מאירועי החורבן, ולכן גם בנין בית המקדש אינו קשור לביטולה[3] - מופיע בשיחות הרבי שגם היא תיהפך לשמחה[4].

בתורת החסידות

תורת החסידות מגלה את הפנימיות שבכל דבר, ועל כן גם בצומות אלו היא מגלה את פנימיותם שהם בעצם ימים טובים, אלא שבזמן הגלות הם לא יכולים להתגלות בצורה זו, ועל כן הם מתגלים בצורה של צום, אבל בגאולה תתגלה המהות האמיתית של כל דבר, ולכן ...


ראו גם

לקריאה נוספת

לקו"ש חט"ו ש"פ בלק תנש"א

הערות שוליים

  1. זכריה ח, יט.
  2. לקוטי שיחות חלק ט"ו, שיחת עשרה בטבת.
  3. שענין זה מורה, בפנימיות, על כך שמעלת יום זה כיום רצון לה' היא נעלית אפילו מענין הגאולה (שיחת תענית אסתר תשמ"ו - התוועדויות חלק ב' ע' ???)
  4. ראה לדוגמא שם ע' ???. וכמו כן בכותרת שיחת תענית אסתר תשמ"ח - מוגה (התוועדויות חלק ב' ע' 401), נאמר "תענית אסתר - יהפך לשמחה".