שלום דובער גוראריה – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
שולם ס. (שיחה | תרומות)
קישור ותיקון קישור
שורה 2: שורה 2:
[[קובץ:חנה גוראריה.jpg|ממוזער|בארי עומד ליד [[חנה גוראריה|אמו]] בביקור אצל האדמו"ר מ[[סאטמר]]]]
[[קובץ:חנה גוראריה.jpg|ממוזער|בארי עומד ליד [[חנה גוראריה|אמו]] בביקור אצל האדמו"ר מ[[סאטמר]]]]
[[קובץ:מצבת בארי.jpeg|ממוזער|מצבתו]]
[[קובץ:מצבת בארי.jpeg|ממוזער|מצבתו]]
'''שלום דובער (בארי) גוראריה''' ([[כ"ה בשבט]] [[תרפ"ג]] - [[ד' באדר]] [[תשס"ה]]) היה בנו של הרב [[שמריהו גוראריה]] חתנו של [[אדמו"ר הריי"צ]], והיה נכדו היחיד. בצעירותו היה חביב מאוד בעיני אדמו"ר הריי"צ והרבי, אך בשנים מאוחרות יותר מעל בספרים שהיו בבעלות [[ספריית ליובאוויטש]].
'''שלום דובער (בארי) גוראריה''' ([[כ"ה בשבט]] [[תרפ"ג]] - [[ד' באדר]] [[תשס"ה]]) היה בנו של הרב [[שמריהו גוראריה]] חתנו של [[אדמו"ר הריי"צ]], והיה נכדו היחיד. בצעירותו היה חביב מאוד בעיני אדמו"ר הריי"צ ו[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]], אך בשנים מאוחרות יותר מעל בספרים שהיו בבעלות [[ספריית ליובאוויטש]].


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
שורה 33: שורה 33:
בשנת [[תשמ"ה]] התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מ[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]]{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=34223 "כך חשפנו את גנב הספרים"]. {{אינפו}}}} ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חיה מושקא]], ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.
בשנת [[תשמ"ה]] התגלה על ידי חסידי חב"ד, שבארי נוטל ספרים רבים מ[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]]{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=34223 "כך חשפנו את גנב הספרים"]. {{אינפו}}}} ומכר מהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של אדמו"ר הריי"צ, ולאמו (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, [[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חיה מושקא]], ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.


לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי ב[[ניו יורק]]. במשפט, שכונה [[משפט הספרים]], טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של ה[[אדמו"ר]] אלא של [[אגודת חסידי חב"ד]]. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-[[תשמ"ז]] לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה ([[ה' בטבת]], "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.
לאחר שסירב בארי להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדראלי ב[[ניו יורק]]. במשפט, שכונה [[משפט הספרים]], טענו האגודה והרבי שהספרייה איננה רכושו הפרטי של ה[[אדמו"ר]] אלא של [[אגודת חסידי חב"ד העולמית|אגודת חסידי חב"ד]]. השופט צ´ארלס סימפטון פסק ב-[[תשמ"ז]] לטובת האגודה והספרים הוחזרו לספרייה. מאז מצוין יום הזכייה ([[ה' בטבת]], "דידן נצח" - ארמית: "שלנו ניצח") בין חסידי חב"ד כיום של שמחה, וכהוראת הרבי קונים בו החסידים ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.


לאחר ניצחונו של הרבי, עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.
לאחר ניצחונו של הרבי, עירער בארי על פסק הדין אך הערעור נדחה, והספרים הוחזרו לידי אגודת חסידי חב"ד.