ההתנגדות לתורת החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:חרם חמור.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חרם שהוציאו ה[[מתנגדים]] נגד עדת ה[[חסידים]]]]
-'''ההתנגדות לתנועת החסידות''' היא מחלוקת שהתעוררה ביהדות במחצית השנייה של המאה ה-18, עם עלייתה של תנועת החסידות, ועיקרה בדור השני של החסידות. מחלוקת זו היא הבסיס לחלוקה כיום בין הזרמים  חסידים והחרדים ליטאים. '''כיום רוב הגדול של חסידים התקרבו להשקפה ליטאית ויושבים אתם יחד כולל חסידי ליובאוויטש וברסלב תחת כותרת "האחדות" בסופו של דבר מגיעים לליטאים, כי מודים בנפשם , אע"פ שלפעמים קשה לומר בפומבי שדרך המקורית ולמדנות ליטאית שמגיעה מישיבות ליטא ובראשם ישיבת וואלוז'ין "אם הישיבות" שהקים רבי חיים מוולוז'ין ז"ל בהסכמתו של הגר"א ז"ל נגד החסידים היא דרך הישיבות היום.  כולם מקבלים בעיקר תורה מישיבות ליטא בימינו ולומדים מפורשים מספיריהם כולל תימנים וספרדים לומדים כמו בישיבות ליטאיות.'''
+'''ההתנגדות לתורת החסידות''' היא תנועה עממית שהתנגדה לדרך החסידות. חלקם מתוך אי ידיעת פרטים, מלשינות ושקרים שהופצו על תנועת החסידות, חלקם מתוך אי הבנה מהותית מה היא דרכה של החסידות, וכן גובתה ההתנגדות בתמיכה רחבה של ה[[משכילים]], שאף עמדו בראש ההלשנות והמסירות וכן נלחמו פיזית בחסידות, אשר נלחמה קשות בדרך ההשכלה.
-המאבק של המתנגדים לחסידות כלל חרמות ורדיפות, ולעיתים אף מסירה ל שלטונות. שיאו של המאבק היה בין השנים 1770–1805.
+ההתנגדות שהתעוררה בקהילה היהודית במזרח אירופה החלה עם התייסדות תנועת החסידות במדינת ווהלין על ידי [[הבעל שם טוב]] בשנת ה'ת"ק, המשיכה אצל תלמידו [[המגיד ממזריטש]], והחריפה בזמנו של ה[[אדמו"ר הזקן]] - מייסד [[חסידות חב"ד]]. ההתנגדות יצרה מחלוקת בקנה מידה גדול בתוככי הציבור היהודי, וכללה רדיפות וחרמות, עד כדי מסירה לשלטונות. לאחר שלושה דורות של מחלוקת - שככה המחלוקת לתקופה ארוכה. בשנות המ"מים התעוררה שוב המחלוקת מצד מי שכיהן כראש ישיבת פוניבז' כשבשנים שלאחר מותו היא שוב הולכת ופוחתת.
-ההתנגדות החריפה לחסידות הושפעה במידה רבה מעמדתו של הגר"א, אשר ראה בה סכנה חמורה, ופסק כי החסידים הם מינים שיש לרודפם ולנדותם. לדברי עמנואל אטקס לאחר פטירתו פחתה המחלוקת במידה רבה והתרכזה במישור התעמולתי, החוקר הרב יהושע מונדשיין חולק ולדבריו בשלוש השנים שלאחר פטירת הגר"א רדיפת החסידים גברה ואף עברה לפסים אלימים, עד לשנת תקס"ב (1802) שבה נפטר משה בן אשר, מראשי הקהל, שהיה לדבריו ראש הלוחמים בחסידים בווילנא.
+==ההתנגדות בתחילתה==
+להתנגדות זו היו מספר גורמים, כשהעיקרי מביניהם; עובדת התגלותה של החסידות לאחר משיח השקר שבתאי צבי ימ"ש שתוצאות מעשיו היו הרות אסון, לכך נולד החשש כי תנועה זו תגרור תוצאה דומה. גורם נוסף לכך היה הויכוח על איסור לימוד הקבלה. בתחילת תקופת החסידות, ריכז "וועד ארבע הארצות" את החרם{{הערה|החרמות רוכזו בקונטרס בשם '''זמיר עריצים וחרבות צורים''', יצאה לאור בתקל"ב בברודי.}} נגד החסידים.
-בהתנגדות לחסידות באופן פומבי, בלטו  מאוד תלמידו של הגר"א רבי חיים מוולוז'ין, בהתנגדותו לחסידות כתב ספר העיקרי  "נפש החיים " שבו לחם נגד החסידים כל ימיו עד יומו האחרון , הנודע ביהודה (רבי יחזקאל לנדא), מחותנו של הגר"א רבי אברהם דנציג ורבי שלמה חלמא מחבר הספר 'מרכבת המשנה' ואחרים.
+גם [[הגר"א]] יצא נגד החסידות והחסידים, וזאת בשל טעויות שהוטעה על ידי המתנגדים. מסופר שכמה מן המתנגדים נשבעו בפני הגר"א שהחסידים אכלו ושתו בתשעה באב ורקדו עם ילדה. האמת שעמדה מאחורי שבועתם הייתה, כי תשעה באב חל באותה השנה ב[[שבת]] (וממילא האכילה והשתיה מותרים), ואחד החסידים רקד כשילדתו התינוקת הייתה על ידיו.
-== ראשית התנגדות ==
+מניעים נוספים להתנגדות, היו שמועות השווא הרבות שהופצו על כי החסידים אינם יראי שמים, ומזלזלים בקיום מצוות מסוימות{{הערה|1= יהושע מונדשיין במאמרו [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=23647&hilite=75cfec11-d488-4aa6-a239-827d7e3f50e1&st=דרכי+התורה+דרכי+נועם&pgnum=110 '''סילוף דברי חסידות'''] בכרם חב"ד כרך ד' גליון א.}}. וכן הרמת קרנם של היהודים פשוטי העם, על ידי החסידים, שטענת ההתנגדות לזה הייתה, כי קירוב היהודים הפשוטים גורר בעקבותיו זלזול בכבוד התורה.
-=== כבר בשחר תנועת החסידות, הושמעה ביקורת ספורדית על התנועה, בין השאר על ידי רבי שלמה מחלמא ה"מרכבת המשנה", היעב"ץ בספר מטפחת ספרים. ===
+==ההתנגדות בתקופת הרב המגיד==
-אולם ההתנגדות קיבלה ביטוי פומבי רק בשנת תקל"ב (1771–1772). עם התפשטות החסידות הוקם מניין חסידי גם בווילנה, שכונה "המניין של קארלינער", על שם רבי אהרן הגדול מקרלין שהיה רבם של חסידים אלו. בראש קבוצה זו עמדו שני אנשים, רבי איסר והמגיד רבי חיים. לפי הקונטרס '''"זמיר עריצים וחרבות צורים"''' (אלעקסניץ תקל"ב) פסקו ראשי הקהילה היהודית בווילנה ודייניה בפסח תקל"ב (1772) לפזר מניין זה. עוד החליטו לחייב את המגיד רבי חיים לבקש מחילה על הדברים המיוחסים לו, שהגר"א "שקר ותורתו שקר ואמונתו שקר". כאשר הלך רבי חיים אל הגאון מווילנה ובקש את מחילתו, ענה לו הגר"א בלשון קשה: "כבודי מחול לך, וכבוד המקום וכבוד התורה חלילה אם יכופר לכם עד תמותון". אמר רבי חיים – "תן לנו תשובה", השיב הגאון "כל באיה לא ישובון – זו מינות". אז נסתלק רבי חיים מן המגידות וקיבל דין נזיפה ונידוי מהעיר. עוד החליט בית הדין לשרוף את הכתבים החסידיים בשער בית הכנסת, להשפיל ולהחרים את רבי איסר ולשלוח מכתבים אל כל הקהילות החשובות ביחס לאירועים האחרונים. במכתבים נאמר:
+לפי מחבר הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]], תחילת המחלוקת הייתה בשנת [[תק"ל]], כאשר כמה מתלמידי [[הגר"א]] הביאו לפניו אנשים המוחזקים ככשרים, שהעידו שה[[חסידים]] לא מקפידים על [[הלכה]] ומזלזלים בקיום [[תורה]] ו[[מצוות]]{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=23647&hilite=75cfec11-d488-4aa6-a239-827d7e3f50e1&st=דרכי+התורה+דרכי+נועם&pgnum=110 '''סילוף דברי חסידות'''] בכרם חב"ד כרך ד' גליון א.}}. חלק מעדותם היה על שראו חסידים שאכלו ושתו ב[[צום]] [[תשעה באב]] ורקדו בצורה {{מונחון|מעורבת|לא צנועה}}, אך לא סיפרו שאותו תשעה באב חל ב[[שבת]], שאז הצום נדחה ליום ראשון ושהמדובר שרקדו היה עם ילדה בת כמה ימים, שהייתה מונחת על טס{{הערה|אגרות קודש חלק י"ג עמוד רצ"א}}.
-'''אחינו בית ישראל, הלא ידעתם חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו, שתחברו כת <abbr>חשודים</abbr> [...] ועושים אגודות לעצמם ודתיהם שונות מכל עם בני ישראל בנוסחי התפילות [...] וגם שואגים בתפילת שמונה-עשרה תיבות לע"ז מגונות ובשיגעון יתנהגו, ואומרים שמחשבותם משוטטות בכל עולמות [...] ומבטלים תלמוד תורה כל עיקר, ושגור בפיהם תמיד למעט בלימודים ושלא להצטער מאד על עברות שבאו לידם [ ...] כל ראשי עם ישראל יעטו מעיל קנאה, קנאת ה' צבקות [...] וכבר עקרנו מחשבת הרעה ממקומנו, וכשם שעקרנו מן המקום הזה כן יעקרו מכל המקומות...'''
+לאור הסיפורים והעדויות שהגיעו אליו, הוציא הגר"א מכתב בו הוא [[חרם|מחרים]] את החסידים, ואמר שהם מכת [[שבתאי צבי]], מ[[קליפת נוגה]] ו[[גלגול נשמות|גלגול]] מ[[דור הפלגה]].
-הגר"א גיבש עמדה מוצקה כנגד החסידות. בית הדין של וילנא הוציא בצירוף הגר"א חרם על החסידים שלפיו מותר להכותם. היו ניסיונות שונים מגדולי החסידות בעיקר מתלמידי המגיד ממזריטש, למנוע את החרם, רבי שניאור זלמן מלאדי מספר באיגרת כי הוא ורבו, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ניסו במהלך החורף של אותה שנה להיפגש עם הגר"א, והוא סירב לכך בתוקף, "וסגר הדלת בעדנו פעמיים". כאשר נכבדי וילנה ניסו לשכנעו לקיים את הפגישה, מתוך תקווה שכך ינוצחו החסידים ותימנע מחלוקת, נסע הגר"א מן העיר עד שעזבו שני המנהיגים החסידיים את וילנא.
+ב[[ח' בניסן]] [[תקל"ב]], לאחר אסיפה שהתקיימה ב[[שקלוב]], הוציא הגר"א ו[[בית דין|בית דינו]] מכתב בו הוא מתיר את דמם של החסידים, את רכושם, ודנם בדין "מורידין ואין מעלין"{{הערה|דין שבו דנים בעיקר אפיקורסים או יהודים שעברו על הדת בצורה חריגה במיוחד אך לבית דין אין רשות להרוג אותם מכיון שלא עברו על כך בעדים והתראה וכו' או שאלו עברות שעל פי דין התורה אין עליהם עונש מוות, ועל כן הדין הוא שאם רואים אותם נופלים לבור - מורידים את הסולם וכיוצא בזה וכך גורמים בעקיפין שימותו.}}. כתוצאה מהמכתב החלו רדיפות נועזות של המתנגדים לחסידים ומשפחותיהם, כשהרדיפות כוללות נזק ברכוש{{הערה|כדוגמת הסיפור ב[[ווילנא]], במרתף [[יין]] של חסיד, שהמתנגדים פרצו לתוכו ופירקו את הברזים מהחביות כך שכל היין נשפך.}}{{הערה|מספר פעמים [[בית כנסת|בתי כנסת]] של חסידים עלו באש}} ובנפש{{הערה|במעוזים מתנגדים חסידים חששו ללכת ברחוב, כיוון שהייתה סכנה ממשית. בן משפחה מתנגדית שנהפך לחסיד היה מנודה ומוכה. מספר פעמים בחורים שהתקרבו לחסידות כמעט נפחו את נשמתם ממכות מבני המשפחה (כמסופר ב[[רשימת שמעון הכופר]]).}}. המכתבים והחרמות השפיעו לדורות רבים, וגם המלשינות שהביאה ל[[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן|מאסר אדמו"ר הזקן]], כעשרים ושבע שנים לאחר הטלת החרם, נגרם כתוצאה מכך. המכתבים מהגר"א הופצו בקהילות ישראל, ואף הודפס קונטרס מיוחד בשם "זמיר עריצים".
-=== החרם השני ===
+ההתנגדות החריפה עד כדי כך שיצא כרוז נגד החסידים שיינם הוא [[יין]] נסך ופיתם פת עכו"ם ואסור להתחתן איתם.
-חרם נוסף הוצא בווילנה בשנת תקמ"א (1781) אחר הדפסת הספר "תולדות יעקב יוסף". בין היתר נטען שהמדפיסים לא פנו לראשי הקהילה לקבל "הסכמה" כמקובל. חרם זה אסר להשכיר לחסידים דירות, אסר לדבר איתם והורה לגרשם ממקומות מגוריהם ויישוביהם. ככל הנראה נוסח כתב החרם בידי פרנסי וילנה, ולאחר מכן חתם עליו הגר"א.
-=== הפולמוס השני ===
+ההתנגדות לחסידות התירה את דמם של החסידים. אחת מהדוגמאות לכך היא סיפורו של ה[[שמואל בצלאל שפטיל|רשב"צ]] מהעיר [[שווינציאן]], ש"נענש" על היותו חסיד.
-פולמוס נוסף התקיים בשנים תקנ"ו-תקנ"ז (1796). בשלב זה כבר היה הגר"א בן כ-75 ואף היה חולה. במזרח אירופה נפוצו שמועות על כך שהוא חזר בו או ביטל את החרמות ביחס לחסידים. נודע לגר"א שהחסידים לקחו אדם שהסתובב בגרמניה והודיע שהוא בנו של הגר"א ואביו חזר בו ביחס לחסידות.
-בסיוון תקנ"ו כתב הגר"א בעצמו איגרת חריפה נוספת כנגד החסידות. כשהגיעה איגרת זו למינסק טענו החסידים שהיא מזויפת. לאור זאת ביקש קהל מינסק איגרת נוספת של הגר"א, וזו אכן נכתבה, עם אישור דייני וילנא שאכן זוהי איגרת הגר"א.
+בשנת [[תקנ"ט]] הלשינו המתנגדים על [[אדמו"ר הזקן]] ובכך גרמו למאסרו על ידי הרוסים בעוון בגידה, סיפור שהגיע לסיומו ב[[י"ט בכסלו]].
-=== החרם השלישי ===
+==תגובת החסידים==
-לאחר פטירתו של הגר"א נפוצו שמועות שחסידים ערכו משתה לחגוג את האירוע ולכן הטילו פרנסי העיר חרם נוסף, חמור מהקודמים, על החסידים ותומכיהם. חרם זה הוציא את החסידים מכלל ישראל וכלל היתר מפורש למסור חסידים לידי הגויים. בד' בסיוון ה'תקנ"ח, הלשינו מתנגדים לחסידות על רבי שניאור זלמן בפני השלטון הצארי, הרב נאסר על ידי השלטונות, ועמו עוד כשלושים חסידים, הרב שוחרר בי"ט כסליו ה'תקנ"ט, אך בשנת ה'תקס"א, נאסר הרב בשנית בעקבות הלשנה של רבה המודח של פינסק הרב אביגדור בן חיים.
+===חרם החסידים על המתנגדים===
+המצב בו החסידים נרדפים, כתוצאה מהסתה בלתי פוסקת של ראשי המתנגדים, גרם לתלמידי [[הרב המגיד|המגיד ממזריטש]] לנסוע לרבם ב[[מזריטש]] להחליט על צעדיהם הבאים.
-חרם נוסף הוטל בברודי, שהייתה באותה תקופה הקהילה היהודית הגדולה בפולין. החרם שהוטל בברודי אסר שחיטה חסידית, כלומר שחיטה בסכינים מלוטשים, וכן אסר תפילה בנוסח האר"י והתכנסות חסידים במניין נפרד.
+בין התלמידים שהגיעו היה רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], שהיה אז ה[[מרא דאתרא]] ב[[פינסק]], והתחיל לסבול מהצקות המתנגדים בשל היותו תלמיד הרב המגיד. בשל המצב בעירו עזב גם הוא את פינסק ונסע למזריטש, וכשעזב את פינסק מינו המתנגדים רב אחר במקומו. אותו רב חשש שרבי לוי יצחק יחזור וידרוש את הרבנות חזרה אליו, אז התחיל להציק למשפחתו כדי שיעזבו לחלוטין את העיר. בני משפחתו שלחו לרבי לוי יצחק מכתב בו הם מספרים על ההצקות מהרב החדש, ורבי לוי יצחק הראה את המכתב לחבריו החסידים.
-=== ההתנגדות לחסידות בארץ ישראל ===
+ב[[סעודת שבת]] הראו התלמידים את המכתב לרב המגיד, במטרה לשמוע עצה, אך הוא התעלם ולא הגיב. ב[[מוצאי שבת]] ישבו תשעה תלמידים להחליט בעצמם מה לעשות, והחליטו להפוך את החרם שעשה הגר"א, ולהטיל את החרם על המתנגדים, ובפרט על הרב החדש בפינסק. את [[אדמו"ר הזקן]] לא שיתפו בחרם, כיוון שחששו שיסרב להשתתף בעקבות ההתעלמות מצד הרב המגיד.
-אף על פי שעיקר תנועת ההתנגדות פעלה באירופה, השפעתה ניכרה גם בארץ ישראל. החרמות עודדו את האשכנזים בארץ ישראל להתנגד לחסידים שם, ואליהם הצטרפו גם היהודים הספרדים. התנגדות זו הביאה לכך שבשנת 1781 עברו חלק מן החסידים מצפת לטבריה ובשנת 1785 עברו הנותרים מן החסידים לפקיעין. מאוחר יותר, בשנת 1809 בעת עליית תלמידי הגר"א המתיחות בין החסידים למתנגדים הביאה להקמתו של כולל הפרושים כקהילה נפרדת ועצמאית מכולל רייסין שהיה בשליטת החסידים.
-'''<big>הסיבות להתנגדות</big>'''
+כיוון שהיו רק תשעה והיה חסר אחד ל[[מניין]] להטלת החרם, החליטו לשאול אותו מה צריך לעשות על פי דין תורה לאנשים המטילים חרם שלא כדין. כשענה להם שהדין הוא להפוך את החרם עליהם, דרשו ממנו להשתתף בהטלת החרם כנדרש.
-* טענה להעלאת מעמדה של התפילה על פני לימוד התורה, שהתבטא גם בשינוי ההיררכיה החברתית בהעלאת מעמדו של ה"צדיק" ביחס למעמדו של ה"תלמיד חכם"<sup>[דרוש מקור]</sup>.
+בלילה נכנס הרב המגיד לחדר בו ישנו התלמידים, וכשהתעוררו{{הערה|הרב המגיד נכנס לחדר עם נר, וכשהתקרב למיטת רבי לוי יצחק התבונן בו ואמר שהוא יהיה רב גדול. לשמע קולו התעוררו התלמידים}}{{הערה|אדמו"ר הזקן לא ישן, כיוון שחשש מתגובת הרב המגיד על החרם שהטילו. כשנכנס הרב המגיד עשה עצמו ישן, וכשהתעוררו התלמידים עשה עצמו כאילו התעורר גם עכשיו}} שאל מה עשו לפני שהלכו לישון. כשסיפרו לו על היפוך החרם אמר להם שבמעשה זה הפסידו את ה'ראש' שלהם{{הערה|'ראש' הכוונה במובן של 'רבי' - "ראש בני ישראל". באותה שנה, ביום [[י"ט כסלו]] ([[תקל"ג]]), {{מונחון|נסתלק|נפטר}} הרב המגיד.}}, אך הרוויחו שבכל מחלוקת בין החסידים למתנגדים 'יד החסידים תהא על העליונה'.
-* טענה להוספה או גריעה מדברי התורה למרות הכתוב "לא תוסיפו ולא תגרעו".
-* חשש מהתפרצות דומה לזו שחוללו התנועה הפרנקיסטית, שפגעה ביהדות מזרח אירופה כ-20 שנים קודם לכן, והשבתאות שקדמה לה.
-* מחלוקות בהגדרות שונות בעיקרי היהדות, כמו המושג הקבלי 'צמצום' האם הוא כפשוטו או לא (האם הימצאות הבורא בברואים היא כפשוטה בכל עץ ואבן ואפי' בדברים פחותים -בתורת החסידות, או שהיא כביכול בדרך השגחה מקיפה מבחוץ -כדעת המתנגדים). או משמעות המושג 'תורה לשמה' (הלימוד כמטרה לשם ידיעת התורה -לדעת המתנגדים, או כאמצעי למטרת דביקות בד' -בתורת החסידות).
-* החידוש שהנהיג המגיד ממזריטש לשחוט בסכינים מלוטשים, שלדעתו היו מהודרים יותר, דבר שהיו בו גם משמעויות כלכליות.
-* חידוש ויסוד דרך חדשה בעבודת ה' מהמורגלת ומושרשת בישראל, שעיקריה העדפת הרגש והעסק והדבקות בו, בעבודה ובהשקפה, מאשר דרך העבודה המבכרת את השכל וכח הדעת עם חשיבות מעשי המצוות כפשטם כדרך להשיג את הקרבה אל ה' והעבודה אליו<sup>[דרוש מקור]</sup>.
-גישה מתונה יחסית לשורש המחלוקת בין החסידים למתנגדים, ניתן למצוא בפרשנות הראי"ה בספרו אדר היקר:<blockquote>החסידות, שבאה לרומם קדושת המדות, קדושת האמונה, ההכרה הכללית בקדושתם של ישראל ומעלתם, להגדיל את רגשי הקדש, הנרדמים בלב בטבע, על ידי רוממות ערך התפלה, ולעומתה ההתנגדות הכללית, שדאגה הרבה ליסוד המעשי שלא יתמוטט על ידי ההתגברות של הנטייה אל הרגש, ועל הפרטים, שהם מעמידי הכללים, שלא יתטשטשו, על ידי הנטייה אל הכללים, ועל כח הדמיון, המתעורר גם על ידי התרגשות של הרגשות טובות, קדושות ואמיתיות, שלא יעבור את גבולו, ויביא תוצאות רעות ומרות לכלל האומה לדורות הבאים.</blockquote>'''<big>כתבי הפולמוס</big>'''
+===בתקופת אדמו"ר הזקן===
+מיד לאחר מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] ביקש שלא לעשות למתנגדים דבר. ה[[אדמו"ר האמצעי]] הורה לחסידים שלא לבא עימם בדברים ואף לא להתפלל בבית כנסת אחד עם המתנגדים, אף שיאלצו להתפלל ביחידות, על מנת שלא להתחכך איתם.
-במסגרת הפולמוסים התחברו חוברות משני הצדדים, שכונסו בשנת תש"ל בספר חסידים ומתנגדים על ידי מרדכי וילנסקי. הספר נפש החיים שחיבר רבי חיים מוולוז'ין מבאר את שיטות המתנגדים. הספר יסוד העבודה של רבי אברהם וינברג מסלונים משיב על חלק מדבריו. '''מרן "החזון איש" היה מתנגד החריף ביותר נגד החסידות בדור הקודם אמר " נפש החיים" הוא בתראי ואי אפשר לחלוק עליו.'''
+== ההתנגדות בתקופת רבי מנחם מנדל מהורודוק ==
+בסוף ימיו של הרב המגיד היה רבי [[מנחם מנדל מהורודוק]] גר ב[[מינסק]], וכשנפטר, עבר חזרה לעיר הולדתו, [[וויטבסק]], שם התיישב ב[[עיירה]] [[הורודוק]] הסמוכה לעיר.
-'''<big>במאה ה-21</big>'''
+באותם שנים [[תורת החסידות]] החלה להתפשט רק במדינות [[פולין]] ו[[ליטא]], ועדיין לא הגיעה למדינות [[רוסיה]], וכשהגיע רבי מנחם מנדל החל להפיץ את תורת החסידות ברוסיה, ויהודים רבים נקשרו אליו והחלו להגיע אליו תכופות. יחד עם היהודים הפשוטים, גם 'צדיקי פולין'{{הערה|כמו רבי [[ברוך ממעזיבוז]]}}, הררא"ק, רבי [[יונה מפולוצק]] ו[[אדמו"ר הזקן]] היו מגיעים אליו.
-=== ספר "הגאון" ===
+התחזקות תורת החסידות במדינות [[רוסיה]] גרמה ללבות את שנאת המתנגדים, והעדויות נגד החסידים התרבו, מה שגרם לגר"א לחזק את הרדיפה אחר החסידים.
-'''בשנת תשס"ב יצא לאור ספר 'הגאון' מאת דב אליאך. בכרך השלישי הודפסו שני פרקים העוסקים בדבר ההתנגדות של הגר"א לחסידות. בראש הספר מובא כי הרב חיים קנייבסקי הסכים על הספר לאחר שעבר על כולו. בנוסף נמסר בשמו שהספר משקף נאמנה את דעת גדולי ישראל ו"צריכים לדעת את האמת"'''. אולם בקרב החסידים יצאו בחריפות נגד העיסוק בנושא, בטענה כי אין להכניס את ראשינו במחלוקת הזו, וכן נטען כי אליאך מסלף וכותב באופן מגמתי.
+למרות ההתנגדות העזה, רבים מגדולי המתנגדים החלו להיהפך לחסידים, והרבה אחרים, שפחדו להיהפך לחסידים בגלל ריבוי המכתבים והחרמות שהוציא הגר"א, נהפכו משונאים לאוהבים.
-בחודש אב תשס"ו פורסם מכתב של בד"צ העדה החרדית בו נכתב כי הרבה מהדברים הם מדברי המשכילים, ויש בהם הרבה סילופים. עוד כתבו במכתב כי אין לנו לחטט בפרשה הזאת, "ופרסום הדברים בעניין הזה הוא דבר פסול וחייבים להשמיט הדברים". לאחר פרסום דבריהם כתב רבי שמואל הלוי וואזנר כי גם הוא מסכים לדברי הבד"ץ.
+=== בנסיון לעצור את המחלוקת ===
+==== בוילנא ====
+בשנת [[תקל"ז]] החליט רבי מנחם מנדל לעלות ל[[ארץ הקודש]], אך בגלל התחזקות הרדיפות באותה תקופה החליט לנסוע קודם ל[[ווילנא]] להיפגש עם הגר"א ולהוכיח לו את אמיתות תורת החסידות, ורק אז לעלות לארץ.
-למעשה רוב החסידים היום מודים בישיבתם יחד עם ראשי ישיבות ליטאיות  ובביקורים חוזרים ונשנים של גדולי ליטא : גדול הדור  יוסף שלום אלישיב ז"ל, רבי חיים קנייבסקי ז"ל , מרן הרב יצחק זילברשטיין שליט"א ועוד ,ובדור הקודם הגיעו תדיר למרן "החזון איש" זצ"ל תדיר להתברך וראשי ישיבות כמו:  מרן מיכל יהודה ליפקוביץ ז"ל, מרן  אהרן יהודה ליב שטינמן ז"ל, מרן הרב דוב לנדו שליט"א , מרן מאיר צבי ברגמן שליט"א ועוד ... כולל '''חסידי''' '''ליובאוויטש לשעבר שלא היו מגיעים מעולם כל כך תדיר כולל "חוזר" הקודם והנוכחי וחסידי ברסלב התקרבו כפי שעינינו רואות הרב שלום ארוש נ"י ביקר אצל הרבי חיים קנייבסקי ז"ל והיו מהם מקורבים למרן הרב שך ז"ל ,לדרך ליטאית שהיא דרך המקור , עולם הישיבות מאיפה הגיעו מדורות עברו. חוזרים למקורות.'''
+רבי מנחם מנדל נסע יחד עם אדמו"ר הזקן, והתאכסנו אצל ר' שמואל, אב ה[[בית דין]] בוילנא. פעמיים ניסו להיכנס לגר"א, אבל משמשיו נעלו את הדלת בפניהם.
-'''<big>ההתנגדות בדורנו</big>'''
+גדולי תלמידי הגר"א שחפצו בהפסקת המחלוקת ניסו ללחוץ על הגר"א לקבל אותם, אך כשרבו הלחצים הוא עזב את העיר, אליה חזר רק כאשר נסעו רבי מנחם מנדל ואדמו"ר הזקן.
-כיוון שרואים שכולם התקרבו להשקפה ליטאית , היא דרך חכמי ישראל לדורותיהם מורשת "ישיבת וואלזין" המכונה "אם הישיבות" כי ממנה יונקים כולם היום לא בבחירתם . '''<big>כי כך סביבה השגחה העליונה</big>''', והתחילו ללמוד מפורשים על הש"ס בעיון כמו בישיבות ליטא ולומדים ספרי מפורשים על הש"ס גדולי ראשי ישיבות ליטא , הם תלמידי הגר"א ז"ל הרי ומגיעים באופן תדיר לגדולי ליטא... גם ליעוץ ו'''<big>פועלים יחד נגד גזירת הגיוס ולומדים ספר "נפש החיים" שנכתב במקור כנגדם כפי שהודו חסידים בני דורו שנגדם הוא נכתב ולא היו מכניסים אותו לביתם אפילו</big>''' וכו' רק חלק בגלל עברם קשה להודות בפרהסיא . אי אפשר שעין לא תראה זאות. בהחלט אפשר לומר: '''<big>אין היום חסידים באמת</big>''' . כי בדורות עברו שאליהם התנגדו, אין אותם היום  רק " הרגל וכינוי בעלמא". כי האחדות היא סביב חכמי ליטא , היא בעצם דרך מתנגדים לדורותיה , לא נשארו חסידים כלא היו. הגר"א מווילנא ז"ל ורבי חיים מוולוזין ז"ל  שהקים ישיבת וולאז'ין , "אם הישיבות" בהסכמתו של הגר"א ז"ל נצחה וד"ל.
+==== בשקלוב ====
+אחרי הכישלון בוילנא שלח רבי מנחם מנדל את [[אדמו"ר הזקן]] יחד עם הררא"ק ל[[שקלוב]], להתווכח שם עם גדולי המתנגדים.
+בתחילה הסכימו המתנגדים לעמוד לוויכוח ולקבל את שיטת החסידות במקרה וינוצחו בוויכוח. כשהוויכוח התחיל והמתנגדים ראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן והררא"ק ונעלו אותם במרתף{{הערה|ממכתב [[אדמו"ר הזקן]] לקהילת [[אנ"ש]] בוילנא}}. בדרך ניסית הצליחו לצאת משם וברחו לבית מלון, שם גילו שבעל המלון נמנה על גדולי המתנגדים, אז המשיכו בבריחתם למלון אחר, ואחר כך חזרו להורודוק.
+=== בארץ הקודש ===
+כשראה רבי מנחם מנדל שאין דרך לעצור את המחלוקת והשנאה התחיל להתכונן לנסיעה ל[[ארץ הקודש]].
+בחודש [[אדר]] [[תקל"ז]] יצא רבי מנחם מנדל בלוויית הררא"ק, רבי [[יונה מפולוצק]] ו[[אדמו"ר הזקן]] עם שלוש מאות חסידים נוספים לכיוון [[מוהליב]], משם יצאו לארץ ישראל. בתחילה אדמו"ר הזקן תכנן להצטרף לנסיעה גם כן, אך במוהליב החליט רבי מנחם מנדל שעל אדמו"ר הזקן להישאר ב[[רוסיה]] ולהנהיג את עדת החסידים, ולאחר לחצים רבים הסכים להישאר.
+באותה תקופה הוציאו המתנגדים מכתב נוסף ובו העדויות השקריות על מעשי החסידים. המכתב הופץ בקהילות בארץ הקודש כדי לגרום לקהילות לנדות ולהחרים את רבי מנחם מנדל ועדת החסידים.
+ב[[ה' אלול]] [[תקל"ז]] הגיעו ל[[צפת]] וכשראו שהעיר שוממה ויש בה בתים רבים ריקים, ו[[בית כנסת|בתי כנסיות]] שוממים{{הערה|כדוגמת [[בית הכנסת]] [[האר"י]] הספרדי.}} החליטו להתיישב בה. למרות המכתב של המתנגדים, בני הקהילות החזיקו מרבי מנחם מנדל כ[[יהודי]] [[קדוש]], ובפרט קהילות הספרדים ב[[ירושלים]] ו[[טבריה]], ואלו התחננו לפניו שיקבל על עצמו את הנהגת קהילותיהם. בחודש [[שבט]] [[תקל"ח]] נסעו לטבריה למשך שבועיים, שם הראו להם בני הקהילה הספרדית את מכתבי המתנגדים וביקשו מרבי מנחם מנדל שישרוף את המכתבים. אחרי כמה ימים שהמכתבים שהו אצלו עשו [[שריפה]] פומבית בנוכחות יהודי העיר.
+מארץ הקודש שלח רבי מנחם מנדל מספר מכתבים ליהודי [[ליטא]] ו[[רוסיה]] בניסיון נוסף לעצור את מחלוקת המתנגדים והחסידים, ומכתב נוסף לחכמי [[וילנא]].
+==ההתנגדות בדורנו==
+[[קובץ:ישיבת_פונוביז.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ישיבת פונוביז']]
+בתחילת דרכה של החסידות היה מקום לחשש שהתגובות בעקבות הקמתה יביאו לירידה בקיום התורה והמצוות, ומחלוקת זו הייתה "לשם שמיים". אך לאחר כל השנים שעברו מאז, ניכרת פעולתה של החסידות על החסיד ועל המושפעים מהתנהגותו, ותנועת החסידות גרמה להוספה בקיום התורה והמצוות, אין להתנגדות סיבה אמיתית, וניצני המחלוקת הקיימים כיום הינם "שלא לשם שמיים", ואינם שייכים למחלוקת העתיקה בין החסידים למתנגדיהם.
+באחד ההזדמנויות כתב [[הרבי]]:
+{{ציטוט|מרכאות=כן
+|מקור=[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]] כרך ט"ז עמ' קמ"ח
+|תוכן=במה שכתב אודות מתנגדים - אין כאלו בתוככי בית ישראל, שאפילו אלו המתנגדים בדיבור, זהו רק מחסרון ידיעה, וכשמבארים להם הענינים כמו שהם לא רק שפוסקים התנגדותם אלא שגם נעשים לאוהבים ואוהדים ומסייעים, ואין הדבר תלוי אלא בהמעורר שיהיו דבריו בחיות ויוצאים מהלב שאז יפעלו פעולתם
+}}
+{{ציטוט|מרכאות=כן
+|מקור=שם אגרת ג'קפ"ד
+|תוכן=ומ"ש שהמשתתפים עמו הם מתנגדים אמיתים, הרי ידוע שבזמן האחרון אין כבר מציאות כזו
+}}
+ישיבת פּוֹניבָז'- שהינה אחת מהישיבות הליטאיות הגדולות - הייתה בראשיתה בעלת השקפה מתונה לחסידות חב"ד, כהשקפתו של מייסדה - הרב [[יוסף שלמה כהנמן]] שאף מינה את הרב יהושע דוד פוברסקי שהיה ר"מ ב[[אחי תמימים תל אביב]] לראש ישיבה, והיו רבים מחסידי חב"ד שלמדו בה. במשך שנות הממי"ם הוחרפה גישתה ע"י מי שכיהן אז כראש הישיבה והיא נהפכה למעוז של מחלוקת, שנאה עיוורת, ומלחמה ב[[חסידות]] וברבי, ששיאה היה ב[[בחירות תשמ"ט]], כשלדברים נגררים חלקים רחבים מחוגי הליטאים. לאחר מותו של אותו ראש הישיבה{{הערה|ובעיקר בתקופת כהונתו של הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] כמנהיג הציבור הליטאי}} הולכת המחלוקת ושוככת{{הערה|יצויין שקיים פלג קטן בציבור הליטאי שמנסה להמשיך באותה מחלוקת.}} כשהדבר מתבטא אף בישיבת פוניבז' עצמה בה ביקר ב[[חודש אלול]] [[תש"ע]] הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] ששוחח והתוועד עם הבחורים{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=57202 תדהמה: מה עושה הרב החב"די בלב היכל ישיבת פוניבז'?]}} ובהזדמנות נוספת התוועד הרב [[שניאור זלמן גופין]] באופן ספונטני בישיבה והתקבל בשמחה על ידי תלמידי הישיבה.
+אחת מנקודות השיא של אותה התנגדות הייתה באי הכרה ברב [[משה יהודה לייב לנדא]] כממלא מקום אביו הרב [[יעקב לנדא]] בתפקיד ה[[מרא דאתרא]] ורבה של בני ברק ופתיחת קהילת שארית ישראל שלא קיבלה עליה את מרותו, תוך מלחמה בו ובעבודתו בקודש. לאחר מותו של אותו ראש ישיבה שככה אט אט התנגדות ומחלוקת זו כשבחודש [[תמוז]] [[תש"ע]] חותמים הרב [[אהרן לייב שטיינמן]] והרב [[ניסים קרליץ]] על מכתב בו משבחים את כולל 'פעמי יעקב' של הרב לנדא ובו הוא מכונה: "בנו ממלא מקומו [=של אביו], הגאון החסיד הגאון רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א - גאב"ד עירנו{{הערה|[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55849 לקריאת המכתב]}}. כמו כן במהלך שיחה בענייני כשרות{{הערה|עם הרב בן ציון קוק, ראש בית ההוראה הכללי ירושלים ותלמידו של הרב אלישיב}} אמר הרב שטיינמן כי ההכשר וההשגחה של הרב לנדא הינם הטובים ביותר ושהוא אדם מוכשר מאד, ובקשר לגדלותו העיד שה[[חזון איש]] החזיק מהרב לנדא הבן אפילו יותר משסמך על אביו. (הרב שטיינמן הסביר כי הרב לנדא היה בן יותר מעשרים בפטירת החזון איש){{הערה|על פי תיעוד [https://www.kikar.co.il/312228.html וידאו שהתפרסם אחרי פטירתו של הרב שטיינמן].}}. נקודת שיא בשכיכת המחלוקת הייתה בהכרזתו של ראש עיריית בני ברק הרב אברהם רובינשטיין במהלך הלווית הרב משה לנדא, לאחר ששוחח עם מנהיגי הציבור הליטאי הרב [[חיים קנייבסקי]] והרב [[גרשון אדלשטיין]], ש"על דעת גדולי התורה, אדמו"רים, ראשי הישיבות ורבני העיר, הוחלט כי כל ענייני הדת והכשרות בעיר יתנהלו על ידי הרבנים הגאונים, בנו ממלא מקומו על פי בקשתו - הרב [[חיים יצחק אייזיק לנדא]] שליט"א והרב [[שבח צבי רוזנבלט]] שליט"א בשיתוף פעולה מלא. והאמת והשלום אהבו", ומאז מכהן הרב חיים יצחק אייזיק לנדא כרבה של בני ברק (לצד הרב רוזנבלט) ובניהול מערכת הכשרות כשהדבר מוכר ע"י חוגי הליטאים.
+בשנת תשע"ו בעת ביקור היסטורי באה"ק נכנס הגאון החסיד ר' יואל כהן ע"ה לביתו של ראש הישיבה ר' אהרן יהודה לייב שטיינמן ודיבר איתו בחסידות שיחה ארוכה מאוד שבה נהנה ר' יואל לשוחח עימו בענייני חסידות. שיחה שר' יואל הקדיש לה כ-23 דקות, דבר נדיר אצלו.
+==התייחסויות מהרבי==
+בספר [[אגרות קודש]]{{הערה|כרך ח"י עמ' קסג}}, מופיעה פנייתו של אברך ל{{ה|רבי}}, בו הוא מספר שנודע לו שהוא נמנה על צאצאי אחד מהמתנגדים ל[[תורת החסידות]], וחושש שיש לכך השפעה שלילית על נשמתו. הרבי מרגיעו, שכיוון שעברו כמה דורות מאז, ובוודאי במשך הזמן התחרטו על מעשיהם ועשו תשובה על העניין, בטח התבטל הרושם; ובכל זאת, כתיקון לכך מומלץ שיתעסק ב[[הפצת תורת החסידות]], ויעשה זאת באותה יגיעה שעשו אבותיו נגד הפצת תורת החסידות.
+הרבי סיפר בשיחה{{הערה|ח"י אלול תש"י.}} שבזמן [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה קבוצה מאנ"ש שהיו במקום מסויים שלא יכלו ליצור קשר עם הרבי לשאול את חוות דעתו על דבר נסיעתם, והתנהגו על פי הכלל הידוע שבמקרה כזה שואלים "אַ עולם'שן" ועושים '''להיפך'''... ועל ידי זה הצליחו להציל את חייהם.
+==לקריאה נוספת==
+*[[יהושע מונדשיין]], '''המאסר הראשון''' - מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] ומאבקי מתנגדים חסידים בוילנא לאור תעודות ומסמכים, [[תשע"ב]].
+*הלל אנקיסטר, '''משנת חסידים''', המחלוקות ההלכתיות שהתגלעו בין חסידים ומתנגדים בראשית תקופת החסידות, קובץ 'בני היכלא' גליון ב' כסלו-טבת תשפ"ה, עמוד 134
+== קישורים חיצוניים ==
+* [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=44604| המודיע פרסם בהבלטה, המתנגדים שרפו את הדפוס] - כתבה באתר {{שטורעם}} מתוך {{שבועון כפר חב"ד}}.
+* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=65509 עלילת י"ט כסלו תשט"ו] - שניאור זלמן ברגר ב{{שבועון בית משיח}} - {{אינפו}}
+*[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=23647&hilite=3d681bce-30da-4d0a-8856-2b4b5a628200&st=דרכי+התורה+דרכי+נועם&pgnum=134 פרנסי וילנא והגר"א ומלחמתם בחסידות] חלקו של הגר"א במחלוקת ומעלליהם של פרנסי וילנא, [[כרם חב"ד]] (יהושע מונדשיין) כרך ד', באתר היברו בוקס.
+*'''מצרף העבודה''' (ויכוח על כל דרכי החסידות).
+{{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:תורת החסידות]]
 [[קטגוריה:מתנגדים|*]]