משתמש:HasidHabad: הבדלים בין גרסאות בדף
HasidHabad (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
HasidHabad (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
'''הרבי מליובאוויטש - מלך המשיח''' | '''הרבי מליובאוויטש - מלך המשיח''' | ||
[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30976 בשורה], [[גאולה]], [[אדמו"ר שליט"א|המשיח]]. | ''[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=30976 בשורה], [[גאולה]], [[אדמו"ר שליט"א|המשיח]].'' | ||
[[קובץ:הרבי שליטא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי מליובאוויטש]] | [[קובץ:הרבי שליטא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי מליובאוויטש]] | ||
גרסה מ־15:30, 19 במאי 2010
הערה: בדף המשתמש שלי, הכותרות כתובות גם בעברית וגם באידיש. כי אצל חסידות חב"ד אידיש היא שפה מדוברת לרוב
ברוכים הבאים לדף המשתמש שלי!
|
הרבי מליובאוויטש - מלך המשיח  הרבי מליובאוויטש הוא דמות מרתקת. לכאורה, רבי של חסידים, אבל השפעתו חרגה הרבה מעבר לגבולות חב"ד. אדמו"רים וגדולי-תורה העריצו אותו, מדינאים ואנשי צבא הוקסמו ממנו, נשיאים וראשי מדינות התכתבו איתו, אנשי מדע ואמנים נקשרו אליו, המוני יהודים, מכל עדה, חוג ואורח-חיים, ראו בו אישיות מיוחדת במינה. הרבי גילם שילוב מיוחד של תכונות, שכל אחת כשלעצמה ראויה להבלטה ולהערכה. גאון עצום בכל חלקי התורה, הוגה פורה שמגלה מעמקים חדשים באוצר המחשבה היהודית. איש משכיל ביותר, שמוכיח התמצאות בכל תחומי המדע המודרני. כושר מנהיגות נדיר, שמסוגל להפיק מרבבות בני-אדם את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם. איש חזון, שיודע להעריך נכון תהליכים בחיי עם ועולם. אהבה עצומה לכל יהודי ויכולת להתמסר לבעיותיו הקטנות של האיש הפשוט. קסם אישי רב, נועם הליכות, הופעה מרשימה ביותר ועיניים חודרות-לב. אנשים בשיעור קומתו אינם קיימים בכל דור. הקב"ה שתל נשמה גדולה זו דווקא בדור המוכה שלאחר השואה, כדי שיוכל להתמודד מול אתגרי התקופה, ילבה מחדש את גחלת היהדות ויוביל עם עם ישראל והעולם כולו לגאולה הקרובה לבוא. דמותו הקורנת מוסיפה ללות את עם ישראל גם עכשיו. דרכו ומשנתו הרוחנית הן לפיד אש המאיר את דרכו, עד שנגשים יחדיו את היעד הנכסף - הגאולה האמתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.
משמרת בני גרשון (ד, כא-כח) בסופה של פרשת במדבר, תארה התורה את תפקידי בני קהת, אחת משלוש המשפחות של שבט לוי. פרשתנו פותחת בתפקידי בני גרשון, עוד אחת ממשפחות הלוי. גם בני גרשון יצאו לעבודת הקודש מגיל שלושים עד גיל חמישים בלבד. במסע בני ישראל, ישאו את היריעות המקיפות את המשכן ואת אלו הסוככות עליו. כן ישאו את קלעי החצר ואת מסך שער החצר. אחראי על משמרת הגרשונים יהיה איתמר הכוהן, בנו של אהרון. משמרת בני מררי (ד, כט-לג) משפחת מררי, משפחת הלויים השלישית, תופקד על נשיאת קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו ואדניו וכן עמודי החצר על אדניהם, יתדותיהם ואדניהם. בני מררי כבני גרשון יפעלו תחת אחריותו של איתמר הכוהן. (על בני קהת שזכו בתפקיד הבכיר של נשיאת כלי הקודש, הופקד אלעזר הכוהן, שהוכתר גם בתואר 'נשיא נשיאי משפחות הלוי' ומי שעתיד לתפוס את מקומו של אביו הכוהן הגדול לאחר פטירתו). מפקד הלויים המשרתים (ד, לד-מט) משה מצווה אם כן למפקד נוסף - הפעם הוא מונה את כל בני הלוי שגילם נע בין 30 ל-50, שכן הם כאמור אלו שיעבדו בפועל במשמרות נשיאת המשכן. ואלו תוצאות המפקד: משפחת קהת: 2,750 משפחת גרשון: 2,630 משפחת מררי: 3,200 סך הכול בני לוי הנושאים את המשכן: 8,580 גברים מגיל 30 עד גיל 50. קדושת המחנות (ה, א-ד) חניית בני ישראל במדבר כללה שלוש מחנות בשלוש רמות קדושה. עזרת המשכן (החצר) בעלת הקדושה העליונה, מחנה הלויים בעל קדושה פחותה ומחנה כלל ישראל. ביום הקמת המשכן, עת חלה הקדושה על המשכן ועל כל ישראל, מצווה הקב"ה על משה להרחיק את הטמאים מאזורי הקדושה: על המצורעים לצאת אל מחוץ לשלושת המחנות, הזבים רשאים לשהות במחנה ישראל אך לא להיכנס למחנה הלויים, ואילו הטמאים רשאים אף להיכנס למחנה לוויה אך כמובן לא אל חצר המשכן. גוזל ונשבע לשקר (ה, ה-י) הגוזל מחברו ונשבע בבית הדין כי ידו אינה במעל - נקרא מועל בה', שכן מלבד עבירת הגזל נשבע גם לשקר. כאשר מחליט לשוב מדרכו הרעה עליו להשיב לנגזל את הגזל בתוספת חמישית - עשרים אחוזים. כמו כן עליו להביא קורבן אשם לכפרה. אם הנגזל לא חי ואין לו יורשים, יש להביא את תמורת הגזל לכוהן העובד במשמר אותו היום. סוטה (ה, יא-לא) אישה שבעלה מקנא לה, ואוסר עליה להימצא ביחידות עם אדם אחר, והיא עוברת על הזהרתו ונתפסת ביחידות עם אותו אדם, חל עליה דין 'סוטה'. על הסוטה להתייצב בפני הכוהן ולהביא קורבן מנחה מקמח שעורים. לאחר הקרבת המנחה נוטל הכוהן מים מכיור נטילת הידיים של העזרה ומערב בהם עפר מחצר המשכן. הכוהן מזהיר את האישה ומאפשר לה להודות אם נטמאה בהתייחדותה עם הגבר הזר. אם אינה מודה, הוא כותב את דברי פרשת סוטה מהתורה על קלף, ומוחה את הדיו שנכתב על הקלף אל תוך המים. הכוהן נותן לחשודה לשתות מן המים שבודקים את כשרותה: אם חטאה - תבקע ביטנה, ואם כשרה הייתה - יבואו המים האלו בבטנה לברכה ויסייעו לה בעת לידותיה הבאות ללידה קלה ומוצלחת. נזיר (ו, א-כא) איש או אישה הנודרים שלא לשתות יין, נקראים 'נזיר'. הנזיר אסור בשתיית יין כל ימי נזירותו (אם לא נקב זמן, הנזירות חלה עליו ל-30 יום, ובכל מקרה אינו יכול לנדור בדין נזירות פחות מפרק זמן מינימאלי זה). כמו כן אסור לו לאכול ענבים להסתפר, ולהיטמא למת. אם בכל זאת נטמא למת בשגגה, עליו לטבול כדי להיטהר, וביום השביעי לטבילתו יגלח את ראשו. למחרת, ביום השמיני, יביא שני תורים או בני יונה לקורבן וכן אשם נזיר. עתה עליו להתחיל למנות שוב את ימי נזירותו. כאשר ימלאו ימי הנזירות יבוא הנזיר אל המקדש, יביא איתו קורבן ולאחר ההקרבה יגלח את שערות ראשו. ברכת כוהנים (ו, כב-כז) ה' מצווה את משה אל אהרון - לכוהנים יש כוח מיוחד מהקב"ה לברך את בני ישראל, וכה נוסח ברכתם: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". מתנות הנשיאים (ז, א-פח) במשך שבעה ימים, שבעת-ימי-המילואים, הוקם ופורק המשכן בכל יום והוקרבו בו קורבנות מיוחדים על-ידי משה. ביום השמיני, בא' בניסן, משה רבנו מקים את המשכן ומקדש ומושח אותו בשמן המיוחד. נשיאי שניים עשר השבטים מתנדבים ומביאים שש עגלות ושניים עשר שוורים לרתום לעגלות. על-פי ציווי ה' מקבל משה את נדבתם ומעבירה ללויים לצורך משא המשכן. שתי עגלות וארבעה פרים הוא נותן למשפחת גרשון נושאי היריעות, וארבע עגלות רתומות לששה פרים הוא נותן למשפחת מררי שמשאם כבד יותר - קרשי המשכן. בני קהת לא מקבלים עגלות, שכן הם נושאים את כלי הקודש, שמפאת קדושתם נישאים רק על כתפי הלויים. בנוסף מביאים נשיאי העדה קורבנות לחנוכת המזבח - בכל יום מביא נשיא אחד מהשניים עשר את תרומת קורבנותיו. התרומה כללה בכל יום: קערת כסף ומזרק כסף ובהם סולת בלולה בשמן למנחה; כף זהב מלאה קטורת; פר אחד; איל אחד; כבש אחד; שעיר עיזים אחד. ועוד שני פרים, חמשה אילים, חמישה גדיים וחמשה כבשים לשלמים. ההתגלות אל משה (ז, פט) בפסוק האחרון של הפרשה, מספרת התורה על דרך ההתגלות של ה' אל משה לאחר הקמת המשכן. משה היה שומע את קול האלוקים מדבר אליו מתוך האוהל מעל הכפורת מבין שני הכרובים. (בפרשה 176 פסוקים, הפרשה הארוכה בתורה)
אימרת הרבי + הרבי על הפרשה במתן תורה נתן לנו הקב"ה את האפשרות לחבר על-ידי קיום התורה והמצוות, בין 'עליונים' ל'תחתונים'. לקדש בקדושה אלוקית את העולם הגשמי. שם הפרשה: נשא פרשת נשא נקראת בדרך-כלל בשבת שלאחר חג מתן-תורה.1 ואכן, שמה של הפרשה מבטא את המעלה הנפלאה שלימוד התורה מקנה לאדם - נשא, מלשון להינשא למעלה, להתרומם. אחרי שניתנה התורה לבני-ישראל, הם הגיעו ל'נשא' - להתרוממות ולהתעלות. בגמרא2 מסופר, שרב יוסף היה עורך סעודה חגיגית בחג-השבועות, והיה אומר: אם לא היום הזה - כמה יוסף היו בשוק. וכפי שמפרש רש"י, שאם לא היום הזה שבזכותו "למדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף, ומה ביני לבינם". התאחדות גמורה בשעת מעמד הר-סיני מינה הקב"ה את כל בני-ישראל ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש3", ובכך העלה אותם למעלה עליונה. רוממות זו מושגת על-ידי התורה. כשיהודי לומד תורה, היא גורמת לו להתרומם ולהתעלות מעל גדרי המציאות הארצית. המעלה המיוחדת של לימוד התורה - אפילו לגבי קיום המצוות - היא בכך, שעל-ידי לימוד התורה נוצרת התאחדות גמורה בין שכלו של האדם לבין חכמת ה' המלובשת בתורה. כאשר שכלו של אדם מבין את מחשבת התורה, נוצרת התמזגות מושלמת בין השכל האנושי לבין חכמת ה'. דבר זה מרים את האדם לרמה עליונה ביותר. הראש מתעלה רוממות זו, שמושגת על-ידי התורה, נובעת מהקשר המהותי בין יהודי לבין הקב"ה. כשיהודי לומד תורה, אין זה סתם לימוד והבנה של סוגיה. זהו חיבור בין שתי מהויות הקשורות זו בזו. נשמתו של יהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש"4, והתורה היא הגשר המחבר בין הנשמה האלוקית לבין הקב"ה. לכן לימוד התורה יוצר אצל יהודי מצב של "נשא את ראש"5 - הראש, שהוא החלק העליון והחשוב ביותר באיברי האדם, מתעלה ומתנשא על-ידי התורה במידה שאין למעלה ממנה. בכך מתעלה היהודי למעלה מגדרי העולם, עד שהגבלות העולם אינן מגבילות אותו. שבט לוי זו ההתעלות של מתן-התורה כשהיא לעצמה, ואחרי זה באה פרשת נשא ומדגישה היבט נוסף בהתעלות שנוצרה על-ידי מתן-תורה. נוסף על ההתעלות של כל יהודי, מכוח היותו חלק מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש", באה הדגשה נוספת על 'נשיאת ראש' של כל בני לוי. והרי ידוע6, שכל מי "שנדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו" - הוא בדרגת שבט לוי. לכן, כשיהודי אינו מסתפק בקדושה ובהתעלות הבסיסית שלו, כחלק מ"ממלכת כוהנים", אלא מקדיש את עצמו ללימוד התורה - הוא זוכה ל'נשיאת ראש' נוספת ולהתאחדות גמורה עם הקב"ה. שכן אז חודרת תורת ה' לשכלו, עד ששכלו נעשה שכל של תורה ושל חכמת ה', ובכך מתעלה האדם להתקשרות עצומה עם האלוקות והקדושה, ואז הוא עומד למעלה מהעולם וממגבלותיו. (מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי 'תורת-מנחם התוועדויות' ה'תש"נ כרך ג, עמ' 272) 1) ראה רמב"ם הלכות תפילה פרק יג הלכה ב. טור ושולחן-ערוך אורח-חיים סימן תכח סעיף ד. 2) פסחים סח,ב. 3) שמות יט,ו. 4) איוב לא,ב. תניא ריש פרק ב. 5) במדבר ד,כב. 6) רמב"ם סוף הלכות שמיטה ויובל.
1. אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. 2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. 3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא - כִּי לֹא יְנַקֶּה ה', אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. 4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. 5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ. 6. לֹא תִרְצַח. 7. לֹא תִנְאָף. 8. לֹא תִגְנֹב. 9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. 10. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. _________________________________
חג שבועות שמח :) פּענטעקאָסט גליקלעך:)
קישורים חיצונייםא לינקס |
