משתמש:שלום עליכם/רשות הרבים

רשות הרבים היא הגדרה הלכתית נפוצה בהלכות שבת לדרך ציבורית ורחבה שרבים עוברים בה. בשונה מהשטח המכונה רשות היחיד שמותר לטלטל בו, ברשות הרבים מותר הטלטול עד מרחק של ארבע אמות. כמו כן אסור לטלטל חפץ כל שהוא ולהוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך. רשות אחרת המוגדרת בהלכה כ'רשות' הממוצעת (מבחינת ההסתכלות ההלכתית) בין רשות היחיד לרשות הרבים היא הכרמלית.

הגדרה הלכתית

ההגדרה ההלכתית של רשות הרבים נתונה במחלוקת.

לפי שיטת רש"י רשות הרבים הוא שטח ציבורי, פרוץ (ללא מחיצות), שמתהלכים בו שישים ריבוא מדי יום ביומו. שיטה זאת נפסקה להלכה בשולחן ערוך.

לעומת זאת שיטת התוספות היא שהגדרת רשות הרבים אינה תלויה כלל בכמות האנשים המתהלכים בו באופן קבוע, אלא אך ורק בנתונים הפיזיים (היותו שטח ציבורי שיש בו מרכזי קניות הגורמים לבני אדם להתהלך בו, והיותו מקום פרוץ ללא מחיצות). כשיטה זאת פסקו רבים מפוסקי ההלכה, ורבים הם (בעיקר מהציבור הליטאי) החוששים לשיטה זאת, ואינה מטלטלים בשום מקום ציבורי, אף אם יש שם עירוב, מחשש שמא הוא נחשב לרשות הרבים שלא ניתן לעשות בו עירוב.

המחלוקת המפורסמת ביותר היא אודות העיר ניו יורק, שנתונה במחלוקת עזה בין הפוסקים הליטאיים, כגון רבי משה פיינשטיין שבספריו מאריך להוכיח כי היא נחשבת כרשות הרבים לפי דעתו גם לפי שיטת רש"י. שהוא סובר, שגם אם השישים ריבוא אנשים מצויים בכל העיר יחד, ולא בכל רחוב ורחוב בנפרד, נחשבת העיר לרשות הרבים. לעומת זאת רבים מהפוסקים החסידיים סבורים כי העיר נחשבת לרשות היחיד ומותר לטלטל בה על ידי עירוב.

בתורת החסידות

לפי תורת האר"י רשות הרבים, שלפי הגדרתו ההלכתית הוא מקום פרוץ ללא מחיצות, מסמל מקום שבו מלכות שמים אינה נרגשת, והוא בהגדרתו של עולם התוהו, שבו הספירות אינן מקובצות יחד, אלא כל אחת ואחת מהם נפרדת ונצבת לבדה. כך גם מוזכר בליקוטי אמרים - פרק ל"ג: "וזהו שאמר ישמח ישראל בעושיו, פירוש שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחינת עשיה גשמיית ממש. וזהו שכתוב "בעושיו" לשון רבים שהוא עולם הזה הגשמי המלא קליפות וסטרא אחרא שנקרא רשות הרבים וטורי דפרודא ואתהפכן לנהורא ונעשים רשות היחיד ליחודו ית' באמונה זו".