מוקצה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נרות שבת

מוקצה הוא שם כללי לחלק מאיסורי מלאכות בשבת.

האיסור[עריכה]

בימי הנביא נחמיה בן חכליה עם ישראל נהג בזלזול באיסורי שבת, הנביא נחמיה מתאר את המצב במילים:

בימים ההם ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות על החמורים...ומוכרים בשבת...ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת

.

חלק מזלזול בשבת, התבטא גם במלאכת הוצאה מרשות לרשות, ובשל כך תיקנו חכמים שאין לטלטל בשבת שום כלי חוץ מהכלים הנחוצים לסעודת השבת, בעקבות כך , העם שיפר את התנהגותו והחל לשמור על שבת בעקבות כך ביטלו חכמים חלק מהתקנות והתירו לטלטל את שאר הכלים, אומנם נשאר פרט אחד מהתקנה האוסר לטלטל חפצים לא לצורך, איסור זה נקרא מוקצה. כלומר, שמוקצה ומוצא מדעת האדם מלהשתמש בו בשבת. איסור זה מתחלק לכמה סוגים. ובכללות מתחלק לשני סוגים כלליים: מוקצה קל ומוקצה חמור.

טעם האיסור[עריכה]

הרמב"ם מסביר את טעם איסור טילטול: "כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן: שהרי הוא בטיל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו; ונמצא שלא שבת, וביטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח" (שמות כג,יב; דברים ה,יג)". והוסיף עוד " מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנייות, אלא בטילין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי קרנות, שכל ימיהן הן שובתים ממלאכה; ואם היה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת; לפיכך שביתה מדברים אלו, היא שביתה השווה בכל אדם. ומפני דברים אלו, נגעו באיסור הטלטול; ואסרו שלא יטלטל אלא כלים הצריך להם" טעם נוסף שכותב הרמב"ם, הנוגע רק לאיסור טלטול כלי שמלאכתו לאיסור, הוא חשש שמא מתוך התעסקות בחפץ יבואו לכדי שימוש לשם מלאכה אסורה מדאורייתא.[1]

הראב"ד חולק על הסבר זה של הרמב"ם, וסבור שתקנת ה'מוקצה' נועדה למנוע מאנשים להיכשל באיסור מלאכת הוצאה מרשות לרשות.[2]

דיני מוקצה[עריכה]

  • כלי[3] שמשתמשים בו כדי לעשות מלאכה האסורה בשבת[4] מותר לטלטלו רק לצורך גוף הכלי כדי לעשות איתו משהו שמותר בשבת או לצורך המקום ששם מונח החפץ האסור.
  • דברים שמאוד יקרים לאדם, והוא חושש עליהם שיתקלקלו ויהרסו[5] אסור לטלטלם, לא לצורך גופו ולא לצורך ממונו.
  • מאכלים ומשקים, וכן ספרים שמותר לקרות בהם בשבת – אינם מוקצה כלל ומותר לטלטלם בשבת גם שלא לצורך כלל[6].
  • כל דבר שאין עליו תורת כלי ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמה[7], וכן מאכלי אדם שאינם מבושלים ואין אפשרות לאוכלם חיים, כגון מיני קטניות, שאין ראויין לאוכלם חיים – הרי הם מוקצה גמור ואסור לטלטלם גם לצורך גופם[8] או לצורך מקומם[9].
  • כלי שמלאכתו להיתר, כלומר, ששימושו הרגיל תמיד הוא דבר שמותר בשבת ואפילו אם עיקר פעולתו הוא דבר שאסור לעשותו בשבת, אבל מיוחד וקבוע גם לדבר המותר בשבת – מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו, וגם לצורך הכלי עצמו.
  • אסרו חכמים לטלטל כלים שאינם עומדים לשימוש המותר בשבת ויש בזה חילוקי דינים. גם כלים שמיועדים לשימוש המותר בשבת יש בהם גדר מסויים של מוקצה, אבל מאכלים המותרים בשבת וכן ספרים המותרים בקריאה בשבת אינם מוקצה כלל.
  • כל אוכל שראוי לאכילה, אינו מוקצה כלל ומותר לטלטלו גם שלא לצורך. אך מה שאינו ראוי לאכילה[10], הוא מוקצה כל עוד הוא לא התבשל. פרי או ירק שלא גדל כל צורכו ואינו ראוי כלל לאכילה הוא מוקצה ואם ראוי לאכילה אינו מוקצה.
  • כל אוכל שאינו ראוי לאדם כלל אך ראוי לבעלי חיים נחשב ככלי שמלאכתו להיתר, שמותר לטלטלו רק לצורך ואסור לטלטלו שלא לצורך. ואם אין רגילים לתת את האוכל הזה לבעלי-חיים הרי הוא מוקצה גמור.
  • מותר לומר לנכרי לטלטל כל מוקצה לצורך הישראלי או לצורך מקומו או לצורך גופו[דרוש מקור: לומר בפה מלא או שיש תנאים?]. אבל לצורך המוקצה, כגון שלא ייגנב – אסור לומר לנכרי לטלטלו.
  • אסרו חכמים להשתמש בבעל-חיים בשבת, כגון להשתעשע עימו על ידי שישפשף בו את התינוק או הגדול או להגביה את הבעל-חיים וכן לרכוב או לישב עליו.

משחק בכדור[עריכה]

אדמו"ר הזקן פוסק בשולחן ערוך, שאסור לשחק בכדור בשבת משום טלטול, כי לא נחשב עליו, ויש שמתירים לטלטל אותו ולשחק בו ברשות הרבים.

בספר "מראי מקומות וציונים לשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן", בהתייחסות לנושא של מוקצה, ציין הרב מרדכי שמואל אשכנזי את הגירסא בשולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, כפי שתוקן בדפוס ז'יטומיר, כמו גם את תיקונו של אברהם חיים נאה ב"קונטרס השולחן", ללא העדפת מי מהם.

בשנת תשל"ה, פנה הרב ר' אברהם שאטלאנד מירושלים תבנה-ותכונן במכתב אל הרבי: "ילמדנו רבינו שליט"א דברי כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ... שכתוב שם לעניין משחק הכדור בשבת: "ויש מתירים לטלטלו ולשחוק בו ברשות-הרבים", ומשמע דאפילו בשבת מותר לשחוק בו ברשות-הרבים... והנני כמעט בטוח שחסר כאן תיבת "ביום טוב", אולם יראתי מלהגיה טרם ששמעתיו מכ"ק רבינו שליט"א". על כך ענה לו הרבי בכ"ה טבת תשל"ה[11]:
"שלום וברכה!
במענה להערתו בשו"ע [בשולחן ערוך] אדה"ז [אדמו"ר הזקן] ס[ימן] ש"ח ס[עיף] פ"ג –
ראה ס' [ספר] "מ"מ וציונים לשו"ע אדה"ז" – להרב אשכנזי שי' – שם ועצ"ע [ועדיין צריך עיון].
בטח יודע משלשת השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים ותניא ושומר עליהם, ועכ"פ [ועל כל פנים] יעשה כן מכאן ולהבא.
הפ"נ שבמכ' [שבמכתבו] יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע"
.

בשיחה התבטא הרבי: "ישנם כאלו שאינם יודעים מהו "פוטבאָל". ישנו דין בשולחן-ערוך ש"אסור לשחוק בכדור בשבת" עם שקלא-וטריא שלימה בכך. גם יהודים יראי-שמים יודעים את השקלא-וטריא שבדבר, ואף-על-פי-כן אומרים הם פרק תהלים במקום לעשות זאת...[12]".

כאשר שליח פנה לרבי בשאלה האם לארגן משחק בכדור בשבת כדי שילדים מבית לא דתי יגיעו לשיעור תורה, ענה הרבי: "פינג פונג בשבת לא שייך כלל"[13].

נוי סוכה[עריכה]

בספר חסידים של רבי יהודה החסיד[14] נאמר: "אמרו לאחד הנה רבים תולים נויי סוכה ואתה אינך תולה. אמר (אותו אחד שלא תלה) מה מועיל, הילדים ינתקו הפירות והחוטין בשבת, מוטב שלא יחטאו על ידי".

כשההדיר הרב אברהם אהרן פרייס את הספר בפירושו 'משנת אברהם', תמה: "וצריך עיון מה חילול שבת בזה הא אין כאן שום תולש מן דבר מחובר", והאריך הרב פרייס בביאורים שונים. אך הרבי באיגרתו מיום כ"ט תמוז תשט"ו[15] הסביר בפשטות: ש"החטא שבזה – יש לומר בפשיטות שהוא טלטול מוקצה ואכילתה וניתוק קשר...".

הרבי מציין: "שוב ראיתי בהגהות לפרי מגדים שם משנת חסידים שמציין למג"א סתרל"ח, ופרי מגדים שם. וראה גם כן שולחן ערוך רבנו הזקן שם סי"ח.".

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערות שוליים

  1. משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ב-י"ג.
  2. השגות הראב"ד על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ד, י"ג.
  3. רוב הדינים מובאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ח.
  4. כגון מחט, נרות, פטיש, מחק, מכשיר כתיבה, אודם, חותמת, גפרורים, מהדק, מטריה, מנגל, בטריה, תפילין, פנס ומגהץ.
  5. כגון פלאפון, כלי נגינה, מצלמה, ארנק עם כסף, חפצים בחנות שעומדים למכירה, תעודת זהות, שלט ומחשב.
  6. בכלל זה גם תרופות שמיועדות לשימוש בשבת ואף אם אינו רגיל להשתמש בהן מותרים בשימוש לאדם הזקוק להן.
  7. כגון אבנים, כספים, עצים, קנים, קורות, עפר, חול וקמח
  8. כגון לקחת אבן לפצוע בה אגוזים או לסמוך בה כלי וכיוצא בזה
  9. כגון לפנותו מהשולחן, כדי שיוכל להניח עליו אוכל וכן מיני בשר קשה, שאין אפשרות לאוכלם חיים, או דגים שאינם מבושלים ולא מלוחים
  10. כגון קטניות הצריכות להתבשל
  11. השאלה ומכתב הרבי – באגרות קודש כרך ל' עמ' פז
  12. מוצאי-שבת פרשת שמיני תשל"ט, נדפס בשיחות קודש תשל"ט, כרך ב' עמ' 591-2, בלתי מוגה
  13. במכתב לרב משה דב גינזבורג
  14. סימן תר
  15. אגרות קודש כרך יא עמ' רצה