יששכר דב גורביץ': הבדלים בין גרסאות בדף
(←משפחתו) |
|||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
הרב גורביץ' הצטיין בלימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]] ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת [[תרצ"ב]] אל [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה באותה עת ב[[פולין]]). בדו"ח מופיע הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"{{הערה|צילום הדו"ח מופיע בספר "[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]"}}. בשנת [[תרצ"ח]] כיהן הרב גורביץ' כ[[משגיח]] ו[[מגיד שיעור]] ב[[חסידות]] לקבוצת נערים בסניף [[תומכי תמימים ברדיצ'ב]]. בתאריך [[כ"ד בטבת]] באותה שנה, נאסרו תלמידי הישיבה ושנשלחו לבית יתומים, ממנה השתחררו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, הושב במאסר עד ליום [[י"ט בכסלו]] [[תרצ"ט]] בו שוחרר. | הרב גורביץ' הצטיין בלימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]] ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת [[תרצ"ב]] אל [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה באותה עת ב[[פולין]]). בדו"ח מופיע הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"{{הערה|צילום הדו"ח מופיע בספר "[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]"}}. בשנת [[תרצ"ח]] כיהן הרב גורביץ' כ[[משגיח]] ו[[מגיד שיעור]] ב[[חסידות]] לקבוצת נערים בסניף [[תומכי תמימים ברדיצ'ב]]. בתאריך [[כ"ד בטבת]] באותה שנה, נאסרו תלמידי הישיבה ושנשלחו לבית יתומים, ממנה השתחררו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, הושב במאסר עד ליום [[י"ט בכסלו]] [[תרצ"ט]] בו שוחרר. | ||
ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת [[תש"ה]], עבר הרב גורביץ' ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]] (בהיותו בן 31), [[נישואים|נשא]] | ב[[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת [[תש"ה]], עבר הרב גורביץ' ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]] (בהיותו בן 31), [[נישואים|נשא]] בסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]]). | ||
===המאסר=== | ===המאסר=== | ||
גרסה מ־03:07, 13 במרץ 2018
הרב יששכר דב גורביץ' (שמו המלא יששכר דוב (בערל) הלוי הורביץ או גורביטש) (תרע"ה-תשס"ח) היה חסידם של אדמו"ר הריי"ץ והרבי, לימד תורה במחתרת בברית המועצות ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל את המוסד בית רבקה בפריז שבצרפת ושימש כמשפיע אנ"ש בקהילה.
קורות חייו
הרב גורביץ' נולד בשנת תרע"ה בעיר ז'לובין שברוסיה, לרב שלום גורביץ', חסיד קאפוסט ומצאצאי השל"ה. אביו היה מלמד בכיתה הגבוהה בתלמוד תורה, לקראת המעבר לתומכי תמימים בליובאוויטש. בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. במשך עשר שנים למד ונדד בסניפים שונים, כאשר בשנת תר"צ (בערך), באחד הנדודים, למד אצל הרב שלמה יוסף זווין שכיהן כרב העיירה ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו.
הרב גורביץ' הצטיין בלימודי הנגלה והחסידות ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת תרצ"ב אל אדמו"ר הריי"ץ (ששהה באותה עת בפולין). בדו"ח מופיע הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"[1]. בשנת תרצ"ח כיהן הרב גורביץ' כמשגיח ומגיד שיעור בחסידות לקבוצת נערים בסניף תומכי תמימים ברדיצ'ב. בתאריך כ"ד בטבת באותה שנה, נאסרו תלמידי הישיבה ושנשלחו לבית יתומים, ממנה השתחררו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, הושב במאסר עד ליום י"ט בכסלו תרצ"ט בו שוחרר.
במלחמת העולם השנייה גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק בנס נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת רסקין השתמט מחובה זו. בשנת תש"ה, עבר הרב גורביץ' לסמרקנד, שם שהו חסידים רבים. ביום ט"ו במנחם אב שנת תש"ו (בהיותו בן 31), נשא בסרמקנד את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מקלימוביץ', מצאצאי ר' מרדכי, אחיו של אדמו"ר הזקן).
המאסר
קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו
|
|---|
|
"מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמא שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן הקיר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזקה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנלחשתי מאוד..." |
מיד לאחר החתונה עברו בני הזוג לעיר הגבול לבוב, על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"עשאלונים"). הוועד שארגן את הדרכונים הפולנים, הצליח לסדר רק עבור אשתו ואילו עבורו הובטח שיקבל תוך כדי נסיעה. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, נאלץ להיפרד מאשתו זמן קצר לאחר החתונה. החסידים ששהו ברכבת – ר' שמריהו ששונקין, ר' בצלאל וילשאנסקי, ר' זלמן שמעון דבורקין – רצו לסדר על המקום גט על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והכלה המשיכה לפולין בעוד בעלה הולך לרצות עונש מאסר שסופו לא ידוע.
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של אדמו"ר הריי"ץ (ששהה בארה"ב). מרת חנה שלחה אליו מכתב וזו התשובה שקיבלה: "יותר מתאים שהוא יבוא אליה מאשר שהיא תבוא אליו".
שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו[2]. כעבור שנתיים שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בצד הפולני ואמרו לו "לך לאן שאתה רוצה"[3]. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין שאותם שנאסרו על הברחת הגבול שאין להם לא דרכון רוסי ולא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין. היה זה הסכם ללא הרבה הגיון שהתבטל כעבור זמן קצר. את קורותיו במאסר מיאן הרב גרוביץ לפרסם במשך יותר מיובל שנים, ורק לאחר עידוד מהרבי והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו מסגרת)[4].
השליחות בצרפת
הרב גורביץ' הגיע ללודז' שם התברר לו מיהודי שחזר מפריז, שחסידי חב"ד שיצאו מרוסיה המשיכו לפריז. היהודי מפריז הביא לרב גורביץ' את הכתובת של הרב יצחק גולדין מפריז. הרב גורביץ' הבריק לו מיד שיעביר לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שקיבלו הפליטים מארגון הג'וינט בקומה שתחת מגוריו של הרב גולדין, שהיה מעודד אותה מידי יום שלא תדאג כי בעלה עוד יחזור. למעשה הוא זה שזכה לספר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה. בחודש אדר תש"ט, לאחר תלאות וטלטולים, הגיע הרב גורביץ' לפריז שבצרפת, והתאחד שוב עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים ההם עסק בהוראה בתלמוד תורה.
בסביבות שנת תשי"ג, מונה, בברכת הרבי, למנהל בית ספר לבנות "בית רבקה" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המוסד והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית של תלמידות המוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. במהלך עבודתו קיבל הרבה הוראות והדרכות מהרבי במגוון נושאים: העסקת התלמידות בימי חופשת הקיץ, סדר הלימוד בתניא עם התלמידות המבוגרות, בחירות מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ', הודפסו בסדרת אגרות קודש.
אלפי תלמידות קיבלו את חינוכן אצל הרב גורביץ'. חלקן היו ילידות מרוקו שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' היה זה שדאג לכל מחוסרם, בגשמיות וברוחניות. היו כאלו שהוא אף חיתן ודאג לכיסוי הוצאות חתונתן.
באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ביחידות, ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי") היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה.
פטירתו
ביום א' דחג הפסח, ט"ו ניסן תשס"ח התמוטט במקוה חב"ד בעיר ליאון ונפטר, בהיותו בן תשעים ושלוש שנים.
משפחתו ומכריו מספרים על דמות שבלטו אצלו התכונות של ניצול זמן, שיעורי תורה קבועים, חיי פשטות ודוחק, עזרה ודיבור טוב על הזולת ושלילת המחלוקת. היה מקושר לרבי בכל נימי נפשו והתמסר בכל לב לענייני הרבי כמו גם לענייני גאולה ומשיח.
משפחתו
רעייתו: מרת חנה גורביץ'.
בניו:
- הרב שמואל גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב יוסף יצחק גורביץ (איצ'קע) - משפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק.
- הרב מנחם מענדל גורביץ - חבר הנהלה בישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת ומנהלה הגשמי.
- הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, צרפת.
- הרב פסח גורביץ - עובד בישיבת תומכי תמימים ברינוא בצרפת.
- הרב שניאור זלמן גורביץ - שליח הרבי לפרנקפורט דמיין, גרמניה.
בנותיו:
- גברת רסקין - אשת הרב שלמה רסקין, מנהל בית חנה בצפת.
- גברת ליברמן - אשת הרב יעקב שלמה ליברמן, משלוחי הרבי לארץ הקודש ומנהל רשת גני חב"ד בארץ הקודש.
- גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, כפר חב"ד.
- גברת בידרמן - אשת הרב יעקב יצחק בידרמן - שליח הרבי לוינה, אוסטריה.
- גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - משפיע שיעור א' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
- גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - משפיע שיעור ב' ישבה קטנה - תומכי תמימים ברינוא.
קישורים חיצוניים
- זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו - מכתב שכתב שליח חב"ד בוינה, הרב יעקב בידרמן, לאחר פטירתו של חמיו.
- תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש - עשרות מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת
הערות שוליים
- ↑ צילום הדו"ח מופיע בספר "תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית"
- ↑ וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, וחשבתי שבאחרון של פסח יכולים להקל בספק כזה. ביקשתי אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".
- ↑ שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שנמצא בחדר עם אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"ץ והוא מבקש "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי)
- ↑ מגזין כפר חב"ד, גיליון????