ישראל יהודה לוין: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (הרחבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:ישראל לוין.jpg|left|thumb|250px|הרב ישראל לוין ב[[חלוקת דולרים|קבלת דולר לברכה]] מהרבי]] | [[תמונה:ישראל לוין.jpg|left|thumb|250px|הרב ישראל לוין ב[[חלוקת דולרים|קבלת דולר לברכה]] מהרבי]] | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=ישראל לוין מכפר חב"ד|אחר=ישראל לוין מנעוועל|ראו=[[ישראל לוין (נעוועל)]]}} | {{פירוש נוסף|נוכחי=ישראל לוין מכפר חב"ד|אחר=ישראל לוין מנעוועל|ראו=[[ישראל לוין (נעוועל)]]}} | ||
ר' '''ישראל יהודה לוין''' ([[ז' תמוז]] [[תרע"ב]] - [[ט' סיון]] [[תשס"ה]]), נולד בעיר [[זיוויטוב]] שב[[אוקראינה]] לאביו ר' אפרים הלוי לוין. ר' ישראל [[תמים|תלמיד]] [[תומכי תמימים|ישיבות תומכי תמימים]], [[חסיד]] שחי וחווה את שנות [[מסירות נפש|מסירות הנפש]] ב[[רוסיה הסובייטית]], ומסר את נפשו על קיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]]. | |||
== | == תולדות חייו == | ||
ר' ישראל נולד בעיירה זיוויטוב שב[[אוקראינה]], ב[[שבת קודש]] [[פרשת חוקת]], [[ז' בתמוז]] [[תרע"ב]], לאביו ר' אפרים - [[מלמד דרדקי]] בעיירה. | |||
ילדותו הייתה ספוגה בפחדים מפני הפרעות של האיכרים הרוסים, שהיו נוהגים אז לעשות פוגרומים בעיירות היהודיות ולטבוח ביהודים, כהמשך ל[[מלחמת העולם הראשונה]]. | |||
מספר פעמים נאלץ להתחבא תחת המיטה יחד עם אחיו, כשהאיכרים האוקראיניים מאיימים ברצח הוריו אם לא יביאו את כל כספם. המצב המסוכן אילץ את בני המשפחה לנטוש את העיירה, ולעבור לעיר ליפאוויץ. | |||
כשהגיעו לעיר ליפאוויץ החלה הממשלה הקומוניסטית להשתלט על החיים היהודיים, ולמנוע מיהודים לקיים [[תורה]] ו[[מצוות]]. הרדיפות בעיר היו קשות, ובזמן קצר נשברו כל יהודי העיר, ובני משפחתו נשארו כמעט היחידים בעיר שהמשיכו לשמור על קיום תורה ומצוות. | |||
בחיידר שפתח אביו בעיר כמעט ולא נשארו ילדים, ור' ישראל ואחיו הלכו לעבוד בשדה, ותמורת העבודה היו מקבלים ירקות שעזרו לבני משפחתו לשרוד את הרעב ששרר באותה תקופה. | |||
=== בישיבת תומכי תמימים === | |||
בחורף [[תרפ"ז]] נסע אחיו ללמוד ב[[ישיבה]] [[ליטאי]]ת ב[[קייב]], אך הבולשביקים השתילו בישיבה "[[רב מטעם|רבנים מטעמם]]", ואלו דרדרו [[רוחני]]ת את תלמידי הישיבה. זמן קצר לאחר שנסע ללמוד בישיבה חזר לביתו והודיע שהוא אינו מעוניין להמשיך בלימודים, אך סיפר על מסגרת ישיבתית אמתית שמתאימה לגילו של ר' ישראל, הנמצאת בקייב. | |||
ר' ישראל נסע לקייב בגיל 14 ונכנס ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים קייב|תומכי תמימים]], שנוהלה אז תחת ר' [[בנימין גורודצקי]]. | |||
כשחזר לחופשת [[חג הפסח]] וראה שהוא נותר הנער הדתי היחידי בכל העיר, החליט לעזוב את העיר ונסע ל[[ויטבסק]], שם היה ריכוז גדול של בחורים בני גילו. | |||
== רשימת המקומות בהם למד == | |||
במשך עשר שנים נדד בין ישיבות, כשכל ישיבה שנסגרה על ידי ה[[יבסקציה]] עבר מיד לישיבה שניה. מספר פעמים אף נאסר, ומיד לאחר השחרור המשיך בנדודיו. חלק מהמקומות בהם למד: | |||
* [[תומכי תמימים ויטבסק|וויטבסק]] | |||
* [[תומכי תמימים פריסלוב|פריסלוב]] | |||
* [[תומכי תמימים קייב|קייב]] | |||
* [[תומכי תמימים באקו|באקו]] | |||
* [[תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)|כותאיס]] | |||
* [[תומכי תמימים קולאש|קולאש]] | |||
* [[תומכי תמימים קייב|קייב]] | |||
* [[תומכי תמימים מוסקבה|מוסקבה]] | |||
* שוב בקייב, | |||
* [[תומכי תמימים צ'רניגוב|צ'רניגוב]] | |||
* [[תומכי תמימים מלחובקה|מלחובקה]] | |||
* [[לנינגרד]] | |||
* שוב מוסקבה, | |||
* ווארוניז' קריביורוג | |||
* [[תומכי תמימים חרקוב|חרקוב]] | |||
באותה תקופה אסר החוק על שהיה במקום כל שהוא בלי תעודה מזהה בו מפורט מצבו של נושא התעודה (אם עובד או לומד), וההסתובבות בערים הגדולות הייתה מותרת רק לבעלי תעודה מיוחדת. לצורך כך נאלץ לזייף מסמכים. מכיוון שלא היו לו קרובי משפחה בערים הגדולות נאלץ לישון ב[[בית כנסת|בתי כנסת]]. | |||
מספר פעמים נאסר לתקופות קצרות. אחד המאסרים קרה כאשר למד ב[[מלחובקה]], ולאחר מספר ימים הוחלט לשחררו באזהרה כי לא ימצא עוד באזור, ואם יתפס יישב במאסר שנתיים. | |||
ר' ישראל שרצה להמשיך ללמוד באזור, נשאר במלחובקה ורק העתיק את מקום מגוריו לביתו של ר' [[זלמן ליברמן]]. אולם באחד הלילות שוב נאסר על ידי בלשים בשכבו באחד מבתי הכנסת. גם הפעם לא נמצאו בידו תעודות או אישורים מתאימים, והוא נאסר שנית. | |||
== הגיוס לצבא וחתונתו == | |||
בגיל הגיוס נקרא להתייצב ב[[מוסקבה]] למחרת [[יום הכיפורים]] בשנת [[תרצ"ו]]. פחדו היה גדול מכיוון שלא היו לו תעודות מתאימות, ובנוסף, זמן קצר קודם היה גל מאסרים גדול בקהילה החסידית. | |||
הוא ניצל מגזירת הגיוס בשל הוראה של [[הרבי הריי"צ]] שירכיב משקפיים, דבר שבדרך [[נס]] הצילו מגיוס. | |||
ב[[חודש שבט]] [[תרצ"ח]] השתדך עם מרת איטא דבורה, בתו של ר' [[מאיר גורקוב]], ומספר חודשים לאחר מכן התחתן. | |||
כשפרצה [[מלחמת העולם השניה]] נאלץ להתחבא זמן ארוך, כיוון שכל בחור צעיר היה מגוייס בכפיה. החזית המתקרבת אילצה אותו לברוח עם משפחתו ל[[סמרקנד]]. הנסיעה הארוכה והמתישה ברכבת משא שיכלה את בנו ה[[בכור]]. | |||
כשהגיע לסמרקנד פתח יחד עם ר' [[מיכאל טייטלבוים]] ישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד|תומכי תמימים]]. | |||
בשנת [[תש"ג]] נוצרה אפשרות להתכתב עם הרבי הריי"צ באמצעות [[חסידים]] ב[[ארץ ישראל]], שהעבירו את המכתב לרבי. ר' ישראל ור' מיכאל כתבו מכתב בו הם מבקשים ברכה ל"{{מונחון|זרעא חייא וקיימא|ילדים}}". הם לא זכו לקבל תשובה, אך ארבעים שנה אחר כך, כשכבר היה בארץ ישראל, נמצא מכתב התשובה של הרבי בארכיון הספרייה, בו הרבי מברכו בילדים וב[[פרנסה]]. | |||
== היציאה מרוסיה == | |||
בקיץ שנת [[תש"ו]] יצא מ[[רוסיה]] [[בריחת רוסיה תש"ו|יחד עם קבוצת חסידים]] באמצעות דרכונים [[פולין|פולניים ]] מזוייפים, והגיע ל[[מחנה הפליטים פאקינג]] ב[[גרמניה]]. גם שם פתח יחד עם ר' מיכאל ישיבת תומכי תמימים, אותה המשיכו לנהל גם זמן רב לאחר שמרבית החסידים עזבו את המחנה. | |||
לאחר מכן עבר ל[[פריז]] שם התעסק ב[[חינוך]] ילדי ישראל, למרות קשיי השפה. | |||
בשנת [[תש"ט]] הגיע ל[[ארץ ישראל]] והתיישב ב[[כפר חב"ד]]. | |||
== אצל הרבי == | |||
ב[[חודש אלול]] [[תשכ"ב]] נסע ל[[הרבי|רבי]] בפעם הראשונה ל[[חודש החגים]], אז נכנס ל[[יחידות]]. ב[[התוועדות]] [[שמחת בית השואבה]] ביקש הרבי שהאורחים מארץ ישראל יגידו '[[לחיים]]', וציין את שם משפחתו {{ציטוטון|וואו איז לוין?}} (איפה 'לוין'?). | |||
ר' ישראל נפטר ב[[ח' בסיוון]] [[תשס"ה]], ונטמן ב[[בית העלמין]] [[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]]. | |||
== לקריאה נוספת == | |||
*רפי דינרי, '''התקווה להתראות עם הרבי החזיקה אותי''', [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גיליון 880 תשע"ג. | |||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|לוין ישראל כפר חב"ד]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|לוין ישראל כפר חב"ד]] | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|לוין ישראל]] | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|לוין ישראל]] | ||
גרסה מ־10:02, 29 במאי 2013
ר' ישראל יהודה לוין (ז' תמוז תרע"ב - ט' סיון תשס"ה), נולד בעיר זיוויטוב שבאוקראינה לאביו ר' אפרים הלוי לוין. ר' ישראל תלמיד ישיבות תומכי תמימים, חסיד שחי וחווה את שנות מסירות הנפש ברוסיה הסובייטית, ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות.
תולדות חייו
ר' ישראל נולד בעיירה זיוויטוב שבאוקראינה, בשבת קודש פרשת חוקת, ז' בתמוז תרע"ב, לאביו ר' אפרים - מלמד דרדקי בעיירה.
ילדותו הייתה ספוגה בפחדים מפני הפרעות של האיכרים הרוסים, שהיו נוהגים אז לעשות פוגרומים בעיירות היהודיות ולטבוח ביהודים, כהמשך למלחמת העולם הראשונה.
מספר פעמים נאלץ להתחבא תחת המיטה יחד עם אחיו, כשהאיכרים האוקראיניים מאיימים ברצח הוריו אם לא יביאו את כל כספם. המצב המסוכן אילץ את בני המשפחה לנטוש את העיירה, ולעבור לעיר ליפאוויץ.
כשהגיעו לעיר ליפאוויץ החלה הממשלה הקומוניסטית להשתלט על החיים היהודיים, ולמנוע מיהודים לקיים תורה ומצוות. הרדיפות בעיר היו קשות, ובזמן קצר נשברו כל יהודי העיר, ובני משפחתו נשארו כמעט היחידים בעיר שהמשיכו לשמור על קיום תורה ומצוות. בחיידר שפתח אביו בעיר כמעט ולא נשארו ילדים, ור' ישראל ואחיו הלכו לעבוד בשדה, ותמורת העבודה היו מקבלים ירקות שעזרו לבני משפחתו לשרוד את הרעב ששרר באותה תקופה.
בישיבת תומכי תמימים
בחורף תרפ"ז נסע אחיו ללמוד בישיבה ליטאית בקייב, אך הבולשביקים השתילו בישיבה "רבנים מטעמם", ואלו דרדרו רוחנית את תלמידי הישיבה. זמן קצר לאחר שנסע ללמוד בישיבה חזר לביתו והודיע שהוא אינו מעוניין להמשיך בלימודים, אך סיפר על מסגרת ישיבתית אמתית שמתאימה לגילו של ר' ישראל, הנמצאת בקייב.
ר' ישראל נסע לקייב בגיל 14 ונכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שנוהלה אז תחת ר' בנימין גורודצקי.
כשחזר לחופשת חג הפסח וראה שהוא נותר הנער הדתי היחידי בכל העיר, החליט לעזוב את העיר ונסע לויטבסק, שם היה ריכוז גדול של בחורים בני גילו.
רשימת המקומות בהם למד
במשך עשר שנים נדד בין ישיבות, כשכל ישיבה שנסגרה על ידי היבסקציה עבר מיד לישיבה שניה. מספר פעמים אף נאסר, ומיד לאחר השחרור המשיך בנדודיו. חלק מהמקומות בהם למד:
- וויטבסק
- פריסלוב
- קייב
- באקו
- כותאיס
- קולאש
- קייב
- מוסקבה
- שוב בקייב,
- צ'רניגוב
- מלחובקה
- לנינגרד
- שוב מוסקבה,
- ווארוניז' קריביורוג
- חרקוב
באותה תקופה אסר החוק על שהיה במקום כל שהוא בלי תעודה מזהה בו מפורט מצבו של נושא התעודה (אם עובד או לומד), וההסתובבות בערים הגדולות הייתה מותרת רק לבעלי תעודה מיוחדת. לצורך כך נאלץ לזייף מסמכים. מכיוון שלא היו לו קרובי משפחה בערים הגדולות נאלץ לישון בבתי כנסת.
מספר פעמים נאסר לתקופות קצרות. אחד המאסרים קרה כאשר למד במלחובקה, ולאחר מספר ימים הוחלט לשחררו באזהרה כי לא ימצא עוד באזור, ואם יתפס יישב במאסר שנתיים.
ר' ישראל שרצה להמשיך ללמוד באזור, נשאר במלחובקה ורק העתיק את מקום מגוריו לביתו של ר' זלמן ליברמן. אולם באחד הלילות שוב נאסר על ידי בלשים בשכבו באחד מבתי הכנסת. גם הפעם לא נמצאו בידו תעודות או אישורים מתאימים, והוא נאסר שנית.
הגיוס לצבא וחתונתו
בגיל הגיוס נקרא להתייצב במוסקבה למחרת יום הכיפורים בשנת תרצ"ו. פחדו היה גדול מכיוון שלא היו לו תעודות מתאימות, ובנוסף, זמן קצר קודם היה גל מאסרים גדול בקהילה החסידית.
הוא ניצל מגזירת הגיוס בשל הוראה של הרבי הריי"צ שירכיב משקפיים, דבר שבדרך נס הצילו מגיוס.
בחודש שבט תרצ"ח השתדך עם מרת איטא דבורה, בתו של ר' מאיר גורקוב, ומספר חודשים לאחר מכן התחתן.
כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ להתחבא זמן ארוך, כיוון שכל בחור צעיר היה מגוייס בכפיה. החזית המתקרבת אילצה אותו לברוח עם משפחתו לסמרקנד. הנסיעה הארוכה והמתישה ברכבת משא שיכלה את בנו הבכור.
כשהגיע לסמרקנד פתח יחד עם ר' מיכאל טייטלבוים ישיבת תומכי תמימים.
בשנת תש"ג נוצרה אפשרות להתכתב עם הרבי הריי"צ באמצעות חסידים בארץ ישראל, שהעבירו את המכתב לרבי. ר' ישראל ור' מיכאל כתבו מכתב בו הם מבקשים ברכה ל"זרעא חייא וקיימא". הם לא זכו לקבל תשובה, אך ארבעים שנה אחר כך, כשכבר היה בארץ ישראל, נמצא מכתב התשובה של הרבי בארכיון הספרייה, בו הרבי מברכו בילדים ובפרנסה.
היציאה מרוסיה
בקיץ שנת תש"ו יצא מרוסיה יחד עם קבוצת חסידים באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, והגיע למחנה הפליטים פאקינג בגרמניה. גם שם פתח יחד עם ר' מיכאל ישיבת תומכי תמימים, אותה המשיכו לנהל גם זמן רב לאחר שמרבית החסידים עזבו את המחנה.
לאחר מכן עבר לפריז שם התעסק בחינוך ילדי ישראל, למרות קשיי השפה.
בשנת תש"ט הגיע לארץ ישראל והתיישב בכפר חב"ד.
אצל הרבי
בחודש אלול תשכ"ב נסע לרבי בפעם הראשונה לחודש החגים, אז נכנס ליחידות. בהתוועדות שמחת בית השואבה ביקש הרבי שהאורחים מארץ ישראל יגידו 'לחיים', וציין את שם משפחתו "וואו איז לוין?" (איפה 'לוין'?).
ר' ישראל נפטר בח' בסיוון תשס"ה, ונטמן בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.
לקריאה נוספת
- רפי דינרי, התקווה להתראות עם הרבי החזיקה אותי, בית משיח גיליון 880 תשע"ג.