ליקוטי אמרים - פרק י"ח: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ירושה " ב־"ירושה ") |
|||
| (9 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט | |||
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה) | |||
|הסתרה=כן | |||
|מוסתר=כן | |||
|תמונה= | |||
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}} | |||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק י"ח''' | '''פרק י"ח - האהבה המסותרת''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
עבודת השם שהתבארה בפרקים הקודמים אמנם קרובה, אבל לא '''מאד'''. הרי ישנם אנשים{{הערה|בלשון [[אדמו"ר הזקן]] "מי שאין דעתו יפה".}} שהמוח והלב שנתן להם הקב"ה לא יכולים להוליד [[אהבת ה'|אהבת]] ו[[יראת השם]]. בפרק זה מתחיל אדמו"ר הזקן להסביר שישנה דרך נוספת לעבוד את השם, והיא קרובה מאד לכל אחד ואחת: במקום להוליד אהבה חדשה{{הערה|על ידי התבוננות, כמבואר בפרקים הקודמים.}}, יכול הוא לעורר את האהבה הקיימת אצלו{{הערה|שכל יהודי נולד איתה. והיא הנקראת "[[אהבה מסותרת]]", משום שבדרך כלל לא רק שאינה גלויה אלא עוד זאת שאיננו מודעים כלל לקיומה.}}. אלא שכדי להבין כיצד מעוררים אותה יש להבין תחילה מהי. | |||
בפרקים הבאים{{הערה|י"ח עד כ"ה.}} תוסבר מהות אהבה זו וכיצד מעוררים אותה. | |||
'''בפרקים י"ח-[[ליקוטי אמרים - פרק י"ט|י"ט]]''' מוסברים שורשה, עניינה, ופעולתה של האהבה המסותרת. | |||
'''בפרקים [[ליקוטי אמרים - פרק כ'|כ']]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ב|כ"ב]]''' מוסברים הדביקות שנפעלת אצל יהודי על ידי [[אחדות השם]], לעומת הפירוד שגורמת אצלו [[עבודה זרה]]. | |||
'''בפרקים [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ג|כ"ג]]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ד|כ"ד]]''' מוסבר שדביקות ופירוד אלו הם לא רק על ידי [[קידוש השם]] ועבודה זרה, אלא על ידי כל מצווה, וכל עבירה. | |||
ועל סמך כל זה יוסבר ב[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ה|פרק כ"ה]] '''כיצד קרוב מאד''' לכל אחד ואחת לעורר אצל עצמו אהבה זו. | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 8: | שורה 25: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
בשני הפרקים הראשונים (של ההסבר איך מעוררים את האהבה המסותרת (י"ח-י"ט)) מסביר הרבי את מהותה של האהבה המסותרת: שורשה, עניינה, כיצד היא ירושה לנו וכיצד היא כוללת גם יראה. בפרק הנוכחי מוסברים שניים מתוך ארבעת העניינים: | |||
'''כיצד היא ירושה לנו''' - ה[[אבות]] הקדושים זכו לנו בעבודתם{{הערה|לכל אחד מישראל יש בטבעו קדושה שהיא האהבה המסותרת, והבאה בירושה מהאבות הקדושים שמורישים לנו [[נפש רוח ונשמה]] דקדושה, כי לכל אחד מישראל יש שורש לכל הפחות ב[[מלכות דעשיה]], שבה מלובש בהעלם כל הספירות העליונות עד חכמה דאצילות, ומכח זה יש לכל אחד מישראל כח למסירות נפש על קידוש השם, אפילו לקל שבקלים.}}, שלכל צאצאיהם עד עולם תהיה נשמה קדושה. | |||
'''שורשה''' - שורש הנשמה הוא מאור אין סוף ברוך הוא, המתלבש בחכמה שבנפש של כל יהודי - אפילו קל שבקלים. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
*[[אהבה טבעית]] | |||
*[[ירושה]] | |||
*[[מסירות נפש]] | |||
*[[חכמה]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ז|פרק י"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"ט|פרק י"ט]]}} | {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"ז|פרק י"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"ט|פרק י"ט]]}} | ||
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:18, 19 בדצמבר 2022
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק י"ח - האהבה המסותרת
מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
עבודת השם שהתבארה בפרקים הקודמים אמנם קרובה, אבל לא מאד. הרי ישנם אנשים[1] שהמוח והלב שנתן להם הקב"ה לא יכולים להוליד אהבת ויראת השם. בפרק זה מתחיל אדמו"ר הזקן להסביר שישנה דרך נוספת לעבוד את השם, והיא קרובה מאד לכל אחד ואחת: במקום להוליד אהבה חדשה[2], יכול הוא לעורר את האהבה הקיימת אצלו[3]. אלא שכדי להבין כיצד מעוררים אותה יש להבין תחילה מהי.
בפרקים הבאים[4] תוסבר מהות אהבה זו וכיצד מעוררים אותה.
בפרקים י"ח-י"ט מוסברים שורשה, עניינה, ופעולתה של האהבה המסותרת.
בפרקים כ'-כ"ב מוסברים הדביקות שנפעלת אצל יהודי על ידי אחדות השם, לעומת הפירוד שגורמת אצלו עבודה זרה.
בפרקים כ"ג-כ"ד מוסבר שדביקות ופירוד אלו הם לא רק על ידי קידוש השם ועבודה זרה, אלא על ידי כל מצווה, וכל עבירה.
ועל סמך כל זה יוסבר בפרק כ"ה כיצד קרוב מאד לכל אחד ואחת לעורר אצל עצמו אהבה זו.
גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
| פרק יח |
|---|
| פרק יח ולתוספת ביאור באר היטב מלת "מאד" שבפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאד" וגו' צריך לידע נאמנה כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת ה' ואין לו לב להבין בגדולת אין סוף ברוך הוא להוליד ממנה דחילו ורחימו אפילו במוחו ותבונתו לבד אף על פי כן קרוב אליו הדבר מאד לשמור ולעשות כל מצות התורה ותלמוד תורה כנגד כולן בפיו ובלבבו ממש מעומקא דלבא באמת לאמיתו בדחילו ורחימו שהיא אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו רק שצריך להקדים ולבאר תחלה באר היטב שרש אהבה זו ועניינה ואיך היא ירושה לנו ואיך נכלל בה גם דחילו. והענין כי האבות הן הן המרכבה ועל כן זכו להמשיך נר"נ לבניהם אחריהם עד עולם מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו ועל כל פנים אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשיה שהיא מדרגה התחתונה שבקדושת העשיה ואף על פי כן מאחר שהיא מעשר ספירות קדושות היא כלולה מכולן גם מחכמה דעשיה שבתוכה מלובשת חכמה דמלכות דאצילות שבתוכה חכמה דאצילות שבה מאיר אור אין סוף ברוך הוא ממש כדכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ" ו"כולם בחכמה עשית" ונמצא כי אין סוף ברוך הוא מלובש בבחינת חכמה שבנפש האדם יהיה מי שיהיה מישראל ובחינת החכמה שבה עם אור אין סוף ברוך הוא המלובש בה מתפשטת בכל בחינת הנפש כולה להחיותה מבחינת ראשה עד בחינת רגלה כדכתיב "החכמה תחיה בעליה" [ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות כמו שכתב בספר גלגולים]:
הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מהבינה שהוא הבנת השכל והשגתו והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן וזהו לשון חכמה כ"ח מ"ה שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין ולכן מתלבש בה אור אין סוף ברוך הוא דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ולכן כל ישראל אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה' שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו' ולגבי הקב"ה שהוא למעלה מן השכל והדעת ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הכל כפתיים אצלו יתברך כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך וגו' כלומר שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ה' על הרוב וסובלים עינוים קשים שלא לכפור בה' אחד ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'. וגם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל ואין מוסרים נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל. אלא בלי שום דעת והתבוננות רק כאלו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש על ידי התלבשותו בבחינת חכמה שבה שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן: |
סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשני הפרקים הראשונים (של ההסבר איך מעוררים את האהבה המסותרת (י"ח-י"ט)) מסביר הרבי את מהותה של האהבה המסותרת: שורשה, עניינה, כיצד היא ירושה לנו וכיצד היא כוללת גם יראה. בפרק הנוכחי מוסברים שניים מתוך ארבעת העניינים:
כיצד היא ירושה לנו - האבות הקדושים זכו לנו בעבודתם[5], שלכל צאצאיהם עד עולם תהיה נשמה קדושה.
שורשה - שורש הנשמה הוא מאור אין סוף ברוך הוא, המתלבש בחכמה שבנפש של כל יהודי - אפילו קל שבקלים.
מושגים יסודיים בפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ בלשון אדמו"ר הזקן "מי שאין דעתו יפה".
- ↑ על ידי התבוננות, כמבואר בפרקים הקודמים.
- ↑ שכל יהודי נולד איתה. והיא הנקראת "אהבה מסותרת", משום שבדרך כלל לא רק שאינה גלויה אלא עוד זאת שאיננו מודעים כלל לקיומה.
- ↑ י"ח עד כ"ה.
- ↑ לכל אחד מישראל יש בטבעו קדושה שהיא האהבה המסותרת, והבאה בירושה מהאבות הקדושים שמורישים לנו נפש רוח ונשמה דקדושה, כי לכל אחד מישראל יש שורש לכל הפחות במלכות דעשיה, שבה מלובש בהעלם כל הספירות העליונות עד חכמה דאצילות, ומכח זה יש לכל אחד מישראל כח למסירות נפש על קידוש השם, אפילו לקל שבקלים.
| הקודם: פרק י"ז |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק י"ט |