אחדות ה'
| י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם | |
|---|---|
|
האמונה באחדות ה' היא מצות עשה מהתורה, וביטויה בפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד הוא אחת מתרי"ג מצוות התורה. מצוה זו היא מיסודות היהדות, מהי"ג עיקרי האמונה.
המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
באחדות ה' שני ענינים:
א) אחדות ה' משלימה את מצות האמונה במציאות ה'.
ב) אחדות ה' מצוה בפני עצמה, והיא האמונה באחדות ה', בנוסף על מצות האמונה במציאות ה'.
מקור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעוד שמצות האמונה במציאות ה' נלמדת מהדיבור הראשון שבעשרת הדברות שבתורה - "אנכי הוי' אלקיך", הרי שמצות האמונה באחדות ה' נלמדת מפסוק:
שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד"
— דברים ו, ד.
הביטוי ה' אחד מבטא שה' הוא אחד במציאותו ואין עוד שום מציאות נוספת הקיימת מלבדו. דבר רמוז במלה "אחד" א' - אלופו של עולם, ח' - שבעת הרקיעים והארץ, ד' - ארבע רוחות העולם, והיינו, שהעולם כולו - הכולל את הרקיעים, הארץ ואת רוחות העולם - בטל ומאוחד באלופו של עולם[2].
האחדות במציאות ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
תוכנה של המצווה היא להאמין שהקב"ה הוא אחד ולא שנים. ובזה שני פרטים:
- האמונה שה' הוא אלקה אחד שאין עוד אלקה מצוי מבלעדיו. והוא הנאמר: "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני".
- האמונה שה' הוא אלקה אחד במהותו, זאת אומרת אחדות מופשטת - בלתי מורכבת מחלקים. שהרי חלקים המרכיבים עצם כל-שהוא, הם מוגבלים. משום שהיותם רבים - משמע שאינם זהים. הוה אומר שהם שונים זה מזה, ובמה? בכך שכל אחד מוגדר (מוגבל) בענינו, ובזה הוא שונה מזולתו.
נמצא אפוא, שהמרכיבים של העצם הבונים אותו - מוגבלים, וממילא העצם המורכב מהם - מוגבל.
אבל הקב"ה הבלתי בעל גבול, הוא "אחד האמת" גם בעצם מהותו, לא רק שהוא אחד ביחס לריבוי האלילים, אלא גם שאינו מורכב ח"ו - אחדות פשוטה, וכל המדות והספירות הכלולים בו הם בביטול מוחלט בו - כמשל אור השמש בשמש.
דבר זה קשור גם לפנימיות ענין אחדות ה' האמיתית, שהיא מצוה בפני עצמה, כי הוא מבוסס על היות ה' בלתי בעל גבול - בחינת אין סוף.
האמונה באחדות ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
הענין השני באחדות ה' - היותה מצוה מיוחדת ונוספת על מצות האמונה במציאות ה', זאת אומרת האמונה באחדות ה'.
משום כך יש למצות האחדות מקור מיוחד בתורה, מלבד המקור למצות האמונה בכללה, והוא הנאמר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
פירושו של דבר; "אחד" כמו "יחיד", והיא אמונתנו שהוא יחיד ומיוחד - שאין עוד שום מציאות מלבדו. וזאת שלא רק שאין עוד שום מציאות א-לוהית מלבדו, אלא שאין שום מציאות בכלל - חוץ ממנו ח"ו. ואפילו סתם מציאות עצמית של נברא - דבר בפני עצמו, גם זה אינו קיים וכמאמר הפסוק "הויה הוא האלקים אין עוד מלבדו", שהכונה בזה, שאין עוד שום מציאות קיימת - מלבדו.
וכמו שכתוב בתפילה: "אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא" - בלי שום שינוי, כדכתיב: אני ה' לא שניתי", ופירושו -לא השתניתי. שכשם שהוי' - יחיד הוא, לפני הבריאה, שאין עוד מלבדו, כי הוא לבדו הוא ואפס זולתו, וכמארז"ל: "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד", כך גם לאחר שנבראו כל הנבראים - יחיד הוא, ואין עוד מלבדו. וזאת משום ש"כולא קמיה כלא חשיב" - שכל המתהוים הם כאין ואפס ממש כלפיו, והוא יחיד במציאותו.
ושני הסברים בזה:
- משום היותם קטנים ומצומצמים - חסרי כל ערך מציאותי לעומתו, שהרי הוא בבחינת אין סוף ואין לו תחילה - תכלית השלימות, ואילו המתהוים הם גבוליים, ואינם נחשבים למציאות כלל לעומתו. כי מציאות הגבולי היא אפסית ממש לעומת הבלי-גבול.
- כי כל מציאות המתהוים אינם אלא חלק ממציאותו, ואינם מציאות לעצמם כלל. כי רק "מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים", הוה אומר; שכל מציאות הנבראים אינו אלא חלק מאמיתת המצאו, ואין דבר חוץ ממנו.
וזאת משום ש"לית אתר פנוי מיניה" (אין מקום פנוי ממנו), נמצא שבכל מקום מציאות, שם הוא מציאות עצמותו ית'. ולכן "כולא" - כל המתהוים, "קמיה" - לעומתו, לא חשיב ממש, ולא רק ב'כ' הדמיון.
אחדות ה' - ניגוד מוחלט לשיתוף[עריכה | עריכת קוד מקור]
האמונה באחדות ה' בשני עניניה: - א) המשלימה את מצות האמונה במציאות ה'. ב) מצות "אחדות ה'" לכשלעצמה. - היא הניגוד לטעות של ה"שיתוף" בשני אופניה:
1. אחדות ה' שוללת את התפיסה כאילו שיש לכוכבים ומערכות השמים - שבאמצעותם משפיע ה' חיות לעולם - איזו שהיא שליטה על ההשפעה שהיא תלויה ברצונם ובבחירתם (ח"ו) - האם לאפשר את העברת ההשפעה האלקית אל הנבראים אם לאו, תפיסה זו נשללת מעיקרה. כי מצד אמונת האחדות, הרי הכוכבים והמזלות - הממוצעים שנועדו על ידי ה' להעברת השפע אל הנבראים - אינם אלא "כגרזן ביד החוצב בו".
2. אחדות ה' השוללת את עיקר ויסוד טעות ה"שיתוף" - התפיסה המוטעית שכאילו מציאותם של הכוכבים ומערכות השמים היא מציאות עצמית נפרדת ונוספת על מציאות ה' (ח"ו), שמזה נובעת הטעות הנ"ל, שנדמה להם שההשפעה הנמשכת באמצעותם - תלויה ברצונם ובבחירתם - כנ"ל.
נמצא שאמונת האחדות האמיתית, מביאה לידי ביטול מוחלט של המאמין - אל ה', יותר מהאמונה כשהיא רק ההודאה במציאות ה'. ולכן אומות העולם אינם מצווים על שלילת השיתוף, אלא רק על איסור עבודה-זרה, שהיא משבע מצוות בני נח. ורק ישראל חייבים במצות האחדות שהיא שלילת השיתוף, שנאמר: "שמע ישראל וגו' ה' אחד".
אחדות ה' - כוללת כל המצוות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכיוון שאחדות ה' האמיתית היא פנימיות ואמיתיות מצות האמונה, לכן מצות האמונה כוללת את כל תרי"ג המצוות. הדיבור - "אנכי ה'", כולל את כל רמ"ח מצוות עשה, והדיבור - "לא יהיה לך וגו'", כולל את כל שס"ה מצוות לא תעשה. המילה "מצוה" היא מלשון צוותא והתחברות, ההתחברות שהמצוה פועלת היא הדבקות וההתאחדות של חומר הנברא שבו נעשית המצוה, וכן האדם העושה את המצוה - עם הקב"ה מצווה המצוה, ובזה הנברא בטל אל ה' בתכלית - כפי אמונתנו באחדות ה' - שאין עוד מלבדו. וכן הזהירות מעבירה, משמעותה - הזהירות מלהיות מציאות נפרדת ח"ו מהקב"ה, שהיא הניגוד לאחדות ה' האמיתית. נמצא שהאמונה - מלבד היותה מצוה בתוך תרי"ג מצוות, הנה, היא גם כוללת את כל המצוות כולן.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הצמח צדק בדרך מצוותיך מצות אחדות ה'
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מה חידושה של תורת החסידות באחדות ה'? ● שיעור תניא עם הרב מיכאל טייב - באתר
י"ג טבת תשע"ה 
- הרב יואל כהן, אחדות מכל כיוון, באתר תורת חב"ד לבני הישיבות
- הרב זלמן גופין, מצות אחדות השם, באתר תורת חב"ד לבני הישיבות
- הרב משה ארנשטיין, שיעור מרתק בנושא 'אחדות השם', באתר 'לחלוחית גאולתית'
הערות שוליים
- ↑ משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק א'.
- ↑ שולחן ערוך הרב סימן ס"א סעיף ו'