אדם (מין המדבר): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – " נפש " ב־" נפש ")
 
(36 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ה'''אדם''' הוא סוג אחד מבין ארבעת הסוגים שמהם מורכב העולם - [[דומם]], [[צומח]], [[חי]], [[מין המדבר|מדבר]].
ה'''אדם''' הוא כינוי ל[[מין המדבר]], והוא מכוון כלפי כללות המין האנושי. באופן פרטי הוא מכוון דווקא כלפי [[בני ישראל]].


האדם הוא סוג המדבר.
האדם הוא ה'''אדם התחתון''', אשר נברא בדומה ל'''[[אדם העליון]]''', וברוב ענייניו הינו בדומה לו.


בסוג המדבר הרי הסוג והמין זהים, שאף על פי שהמין האנושי מתחלק לגזעים שונים, שמאפייניהם שונים אלו מאלו בתכלית, מכל מקום בכללות הם מין אחד בעלי תכונות בסיסיות שוות.
==מהותו==
מהותו של האדם מורכבת משני עניינים: ב'''עצם''' עניינו הוא – שלימות, זה שהוא לא מוגדר בגדר מסוים, מאחר שאור אין סוף שורה בו{{הערה|לקוטי תורה תזריע כב, ב. אמור לז, ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' צז ואילך.}}. וב'''גלוי''', עניינו הוא – שכל, כיוון שהשכל שהוא הכח הנעלה ביותר המתאחד עם עצם הנפש{{הערה|וככה תרל"ז פרשה כ ואילך. מה רב טובך תרצ"ב פ"ג. ועוד.}}.


להלן מספר מאפיינים של האדם, המיחדים אותו משאר הנבראים.
==גדרו==
===א. התאחדות ===
מכיוון שהאדם נברא בדומה לאדם העליון, לכן גם אצלו כל העניינים הם בהתאחדות. באופן שכל אבריו משלימים אחד את השני, ולא רק בגלל מעלת עצמו, שגם העניינים הפחותים תופסים אצלו מקום, אלא מכיוון ששלימותו העצמית היא כוללת גם את האברים הפחותים, גם באופן גלוי נעשה בהם מעלה.


==יצור שכלי==
ולכן רואים, שיש שלימות בכל אחד מ[[אברים|אברי גופו]], התורמת לשלימות כל הגוף (ולמשל – שדרך הגידים, המוח והרגליים קשורים זה לזה). ודבר זה בא בגשמיות, כתוצאה מכך שכן הוא בנפש{{הערה|1={{היברובוקס|לקוטי שיחות חלק ד'|שיחה לפ' נצבים הערה 14|14927|עמוד 1142|עמוד=144}}.}}.


זו אחת המשמעויות של הנאמר: "בצלם אלקים עשה את האדם", שהוא בחינת ה[[נפש השכלית]] שבאדם המחברת את ה[[נפש אלקית]] עם ה[[נפש בהמית]] כדי לבררה ולתקנה.
התכללות זו מתבטאת גם בכך שאנשים שונים משלימים אחד את השני (שאחד מכין אוכל והשני [[בגד]]ים וכו'). מכיוון שעניין זה הינו דווקא ב[[אחדות ישראל|אחדותם של ישראל]], לכן דווקא הם נקראים אדם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תש"ב|ד"ה שובה ישראל, פרק ח|31682|עמ' 17|עמוד=22}}.}}.


המיחד את שכל האדם מהשכל של שאר בעלי-חיים, שאף על פי שגם לבעלי חיים יש שכל ("ידע שור קונהו") מכל מקום אין זה דומה כלל לשכל האדם;
===ב. התכללות הקווים ===
האדם בשונה מנבראים אחרים הינו כלול מכל הקווים – קו הימין, קו השמאל וקו האמצעי.


1) שכל האדם הוא שכל עצמי, היינו שהטביע הבורא באדם את כח השכל שבו ישכיל ויקנה דעת. אבל "שכל" בעלי החיים הוא שכל הנקנה, דהיינו שמצד עצמם אין בהם שכל, אבל על ידי אמצעים חיצוניים, כמו החומרים שצורכים -מאכל ומשתה- מקנים בהם תיפקוד מסוים, ומרגילים אותם לפעולות - כאילו פועלים על פי שכל.
לעומת הבעלי חיים והמלאכים, שאצלם יש – א. מידה מיוחדת, ב. ללא התכללות. (לדוגמה: הנשר הינו רחמני ללא אכזריות כלל, ואין בו מאום ממידת הגבורה, ולעומתו העורב אכזרי ללא כל רחמים; וכן גם המלאך מיכאל בחסד, והמלאך גבריאל בגבורה).


2) שכל של בעל חי אינו ערך לעצמו, אלא רק משרת את צרכיהם הטבעיים של בעלי החיים. ואילו שכל האדם הוא ערך חשוב לעצמו, ואדרבה צרכיו הטבעיים של האדם מגוייסים ומשרתים את השכל.
אבל אצל האדם הוא בהתכללות, ולכן [[מידת החסד]] כלולה מ[[מידת הגבורה]] (וכמו אב רחמן הדוחק את בנו מצד אהבתו). וכן, אפילו האדם האכזרי ביותר יש לו ממידת החסד.


3) שלימות השכל היא השאיפה לחשוף ולגלות את הנעלם והסתום שלמעלה מהשכל ולדבק בו.
בדבר זה, האדם יותר נעלה גם מהמידות של עולם התיקון, כיוון ששם התכללות המידות היא מצד שלימות המידות, ולא בעצם; אבל אצל האדם הוא מצד עצמו, שבעצם המידות אצלו בהתכללות.


תכלית כל סוג מארבעת הסוגים-דומם, צומח, חי ומדבר הוא להתעלות בסוג העליון שמעליו, הדומם מתעלה בשרתו את הצומח, הצומח מתעלה כאשר נאכל על ידי החי, החי מתעלה במדבר, ואילו שלימותו של המדבר - היצור השכלי, היא רק כאשר השכל מכיר בעליונות הקב"ה ובצורך להיות בטל אליו. והיינו שהשכל מוכיח על הקב"ה שלמעלה מהשכל - ונכלל בו.
הסיבה לדבר: בגלוי – מכיוון שעיקר האדם הוא שכל, ועל פי שכל מוכרח שיהיו כל המידות. בשורשו – מכיוון שהוא מעולם התיקון שבו המידות הינן בהתכללות. ובעצם – מכיוון שעצם האדם אינו מוגדר בגדר מסוים{{הערה|1=הקדמת ה[[רמב"ם]] לפירוש ה[[משניות]] [ד"ה אחרי כן ראה להסתפק]. [http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/11/37c.htm ליקוטי תורה אמור לז, ג - ביאור ע"פ והניף]. {{היברובוקס|ספר המאמרים תרצ"ז|ד"ה וירא העם, פרקים ו-ז|31608|עמ' 293 ואילך|עמוד=148}}.}}.


4) עיקר ותכלית שלימות ענינו של שכל האדם הוא ה[[מידות בשכל]], שעל-ידם יוולדו לו [[מידות בלב]] המתאימות לשכל.
===ג. התכללות המדרגות ===
האדם כלול לא רק מכל הקווים, אלא גם מכל המדרגות, דהיינו, שהוא כולל בתוכו את המדרגות הנמוכות ביותר, ואת המדרגות הנעלות ביותר.


בעבודת ה' מתבטא הדבר בכך שהמטרה והכונה העיקרית של "וידעת היום" היא - "והשבות אל לבבך", ומהלב אל המעשה בפועל, שהיא תכלית הכונה - שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
העולמות – האדם כלול מכל העולמות: גופו – [[עשיה הגשמי]], נפשו – [[עשיה הרוחני]], רוחו – [[יצירה]], נשמתו – [[בריאה]], חיה ויחידה – [[אצילות]].


==פועל ברצון ו[[בחירה חפשית]]==
האדם כלול גם מאש, רוח, [[מים]] ועפר, וכן מדומם, צומח, חי ומדבר.


בזה נעלה האדם מבעלי החיים, שכולם מוכרחים בפעולותיהם בהתאם למגבלות והטבעים שהטביע בהם הבורא. כגון הרחמנות שבנשר והאכזריות שבעורב וכדומה, ואינם מסוגלים לפעול באופן שונה מהמידות הטבעיות שבהם.
האורות והגילויים – החיות שבאדם, שהיא החיות הפרטית של הגוף, והכוחות הפנימיים – מאור ה[[ממלא כל עלמין]], והחיות הכללית שבו – מאור ה[[סובב כל עלמין]]. או: שורש נפשו – מאור הממלא, ושורש גופו – מאור הממלא{{הערה|וככה תרל"ז פרק יד.}}.


מה שאין כן האדם - הוא משוחרר וחופשי לפעול כרצונו, אפילו בניגוד למשיכת לבו על פי מידותיו הטבעיות שיש בו מתולדתו, וכל-שכן שיכול לפעול בניגוד לטבעים שנקבעו בו מסיבות סביבתיות.
עליון ותחתון – מכיוון שאצל האדם יש חיבור בין הגוף לנפש, הרי מצד הנפש הוא למעלה מכל הנבראים, אפילו מהנבראים העליונים; ומצד הגוף הוא (א) למטה מכל הנבראים אפילו מהדומם, (ב) הוא יכול להיות יותר נפרד מאלקות גם מאשר הנבראים הטמאים שמקבלים חיות מג' קליפות הטמאות.


וזאת בגלל שלש סיבות:
על ידי חיבור הגוף והנפש הוא גם כולל את היום – נפש, והלילה – גוף. וכן את מדרגות האורות והכלים. ועל שם החיבור הזה הוא מכונה [[עולם קטן]]{{הערה|ראה בראשית רבה פ"ח ופי"ב. קהלת רבה פ"א. אבות דר' נתן פל"א.}}.


1) משום שהוא כלול מכל הטבעים והמידות, ואינו מוגבל ומוכרח לטבע מסוים דוקא.
ומכיוון שהשם "אדם" הוא על שם החיבור של הגוף והנפש, הרי הוא נקרא "אדם" דווקא כאשר ישנו חיבור בין נפשו לגופו, ואזי גופו נקרא "בשר אדם", ונפשו נקראת "נפש האדם"{{הערה|1={{היברובוקס|הגהות הרבי הרש"ב|לד"ה פתח אליהו - תרנ"ח|15725|בתחלתו|עמוד=6}}.}}.


2) משום הדעת שבאדם, שהוא למעלה מן המדות, שבגינו הוא חופשי ומשוחרר מהמגבלות של המידות. אדרבה, עליון ושליט עליהם.
מכיוון שהחיבור הזה בין הגוף והנפש הוא כל כך רחוק, החיבור ביניהם הוא דווקא מהדרגה הכי נעלית – על ידי כח האין סוף המפליא לעשות, שמקשר את הרוחניות (הנפש) עם הגשמיות (הגוף), וזה נעשה דווקא באדם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תרמ"ט|ד"ה אחרי מות|31651|פרק א|עמוד=2}}.}}.


3) בגלל [[כח הרצון]] שבאדם שהוא נעלה תקיף וחזק אף מן הדעת.
מעלה זו נפעלת גם בנפש וגם בגוף: (א) שלימותו של האדם שהינו כלול מעליונים ותחתונים, נעשית על ידי חיבור זה. (ב) דווקא בהתלבשות זו מתגלה מעלת הנשמה – שיכולה להתלבש בגוף חומרי; וכן מתגלה כוח הנשמה [[עבודת הבירורים|לברר]] גוף גשמי וחומרי, שזהו כח שניתן רק לאדם – שיוכל לברר ולזכך חומר גשמי שיהיה כלי לאלקות. (ג) על ידי זה ניתנת לו האפשרות לבחירה חופשית. (ד) כך הוא יכול למלא את תפקידו – להעלות את כל העולמות מהעליונים ועד התחתונים ביותר.


על-פי זה משמע שכח הבחירה הוא נחלת האנושות כולה, שהרי לכל בני האדם יש דעת ורצון. ולכן כולם מצווים וחייבים במצות ה', ולפחות ב[[שבע מצוות בני נח]]. וכידוע שענין המצוות מותנה בבחירתו החפשית של מקיים המצוות.
כל זה הוא דווקא מצד הבריאה, אבל על ידי מעשיו של האדם, הנה באם יעשה טוב – יתעלה למעלה גם ממדרגת נשמתו כפי שהיא מצד עצמה (מכיוון שמילוי רצון ה' הינו נעלה יותר מהנשמה. וכן באם יבחר לעשות את ההיפך, הוא יושפל למטה גם ממדרגת גופו מצד עצמו{{הערה|שאף שהגוף מצד עצמו יכול לעשות היפך רצון ה', זוהי רק '''יכולת''', ואינו נפרד בזה בפועל; אבל כאשר עושה – הוא נעשה נפרד בפועל.}}.


אך עיקר הבחירה החופשית באמת, שייכת בישראל, משום שהם משוחררים וחופשיים מכל הגבלה, וזאת, מצד עצם נשמתם שהיא חלק א-לקה ממעל ממש, והא-לקה ממעל - הקב"ה - הריהו בבחינת [[בלי גבול]] באמת, ולכן הנשמה גם כן - בלי גבול, וחפשית בבחירתה.  
הסיבה שהאדם כולל את הכל היא – מצד שלימותו. והסיבה שכל הנבראים כלולים בו היא – להורות שהכל נברא בעבורו{{הערה|1=ראה [http://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/5/17a.htm תורה אור חיי שרה יז, א].}}.


ומשום כך עיקר ענין קיום המצוות -הן בכמות והן באיכות- שייך רק בישראל.
===ד. בעל בחירה===
{{ערך מורחב|ערך=[[בחירה חופשית]]}}
האדם הוא הנברא היחידי שיש לו בחירה חופשית, דהיינו שיכול לבחור במה שרוצה אם בטוב ולהיות צדיק גמור או להיפך ח"ו{{הערה|רמב"ם הלכות תשובה פרק ה.}}.


==התכללות בנפש==
הסיבה שהוא יכול לבחור במה שירצה, נובע מהיות האדם בלתי מוגבל, וכן היותו כלול מכל הקווים – מקו הימין וקו השמאל, שבאדם הם גם [[יצר הטוב]] ויצר הרע.


האדם כולל בנפשו כוחות ונטיות שונות ואפילו מנוגדות אלו לאלו; מחד כוחות נעלים ביותר, ומאידך, שפלים וירודים ביותר (ולכן נקרא "עולם קטן", שהוא בבחינת מדגם מוקטן הכולל בתוכו מכל חלקי העולם) (וראה ערך [[אדם (עולם)]])
מכיוון שעניינו של האדם הוא "שכל", לכן גם בחירה זו באה באמצעות השכל – שיכול להבין שאלקות זהו הטוב, ולבחור בזה; או כאשר מבין להיפך ח"ו, יבחר להיפך{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/11/38b.htm ליקוטי תורה אמור לח, ב]. ד"ה כבוד מלכותך תר"ס.}}.


==שלטון השכל==
עובדה זו – שהאדם יכול לבחור בכל אשר יחפוץ, מורה על ה"[[ישות]]" שלו יותר משאר הנבראים, וזאת מכיוון שבחירתו היא מצד שכלו הוא, וכן מכיוון שהוא יכול לבחור להיפך מרצון קונו.


מבנה כוחות נפשו בטבעו ותולדתו של האדם - [[מוח שליט על הלב]]. ובזה שני מובנים:
סיבת היותו "יש" היא, בעצם – מכיוון שהאדם התחתון דומה לעליון, שהוא ה"יש האמיתי". ובגלוי – מכיוון שהוא בעל שכל, והשכל מעלים על הביטול שלו (כיוון שהשכל הוא מציאות). [ולכן [[בהמה]] שאין לה שכל, בטלה לאדם, ואפילו לתינוק]{{הערה|שם=רודה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/36/75a.htm ליקוטי תורה האזינו עה, א].}}.


1) המוח (שכל) שולט, בולם ומרסן - את רגשות הלב.
===ה. מושל ורודה===
בעלי החיים השונים מתבטלים אל הפרט החזק והגיבור שבעדר, או אל חיה אחרת החזקה ממנו; אבל האדם רודה ומושל בבעלי החיים (אף שאינו חזק מהם). וכן הוא (אפילו תינוק) משתוקק לרדות בהם{{הערה|שם=רודה}}.


2) המוח - ההתבוננות בהעמקת הדעת, מוליד ויוצר את רגשות הלב בהתאם להתבוננות שהולידה אותם.
כמו כן, יש לו את "כח המלוכה"{{הערה|נתבאר בהמשך מן המיצר, תר"ס.}} (שהוא למעלה מהכח לרדות ולמשול, שהוא בבעלי חיים; והמלוכה היא רק בבני האדם). כח זה מגיע ממעלת הנפש, שהוא מרומם ומנושא בעצם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תש"ו|ד"ה תקעו פרק יד|31692|עמוד 13 ואילך|עמוד=19}}.}}.


ולדוגמא, כשמתבונן "כי טוב הוי'" - תולד בלבו [[אהבת ה'|אהבה לה']], וכשיתבונן "כי גדול הוי' ומהולל מאד ונורא הוא על כל א-לקים" תולד בלבו [[יראת ה']].
===ו. הרגשת עצמו===
אחת המעלות האנושיות היא זה שהוא מרגיש את "מהות עצמו" – בשונה מבעל חי, שמרגיש רק את גופו.


==קיצוניות==
ההרגש הזה בא מצד עצם נפשו, שלמעלה מהכוחות הגלויים, ועל כן הרגש זה נמצא גם אצל מי שאינו בעל שכל. ומכיוון שכך (שההרגש בא מצד עצם עצמותו), הרי שהוא מעורב בכל ענייניו – שבכל דבר שיש לו, בכוחותיו, חושיו ולבושיו הוא מרגיש את מהותו העצמית, שהיא ה"אני" שבו{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים ה'ש"ת|ד"ה לך לך|19800|עמ' טז|עמוד=36}}. {{היברובוקס|ספר השיחות ה'תד"ש|שיחת פורים|19806|בתחילתה|עמוד=74}}.}}.


האדם נברא בשני שלבי יצירה; בתחילה ה[[גוף]] - עפר מן האדמה, ואחר כך - ויפח באפיו נשמת חיים.
===ז. מדבר===
{{ערך מורחב|ערך=[[מין המדבר]]}}
האדם הוא היחידי מכל הנבראים שבעולם הזה{{הערה|דווקא העולם הזה, כיוון שהדיבור הוא אחד הדברים שבהם האדם דומה ל[[מלאכים]] - בראשית רבה פרשה ח, יא.}}. שדיבורו מגיע מנפשו, דהיינו, שדיבורו הוא "דיבור נפשי", ולא כשאר בעלי החיים, ואפילו ציפור המדברת, שהדיבור שלה מגיע ממוצאות הפה, ולא מהנפש{{הערה|ד"ה לולב וערבה, רנ"ט.}}.


וזה שונה מבריאת בעלי-חיים מסוג החי, שנאמר בהם: "תוצא הארץ [[נפש]] חיה" וגו' שנבראו מלכתחילה יצורים חיים.
===ח. שכלי===
עיקר מהותו של האדם (שעל שמה הוא נקרא "אדם") הוא ה[[שכל]] שלו{{הערה|ראה וככה תרל"ז פרק כ ואילך. ד"ה מה רב טובך, תרצ"ב פ"ג. ד"ה וישא אהרן, תרצ"ד פ"א. ד"ה ויבא עמלק, תש"ט. ד"ה רבי אומר, ש"ת פ"ב.}}. והיינו, שגם המידות, הרצון והתענוג שלו הינם על פי שכל{{הערה|1=ד"ה מן המיצר, תר"ס בסופו. ד"ה והיה אור הלבנה תרס"ז (מתוך [[המשך תרס"ו]]). [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2995752 ד"ה חייב איניש, תשח"י].}}. ועל כן מי שחי רק חיים בשריים, אינו בכלל אדם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים ה'ש"ת|ד"ה אם בחוקותי|19800|פרק ג|עמוד=205}}.}}.


אבל ביצירת האדם, הרי בתחילה היה גוש עפר מן האדמה, ואחר-כך נפח בו ה' נשמת חיים.
מכיוון שזוהי מהותו, נדרש ממנו שכל ענייניו, ואפילו פעולותיו הקטנות ביותר יהיו על פי הנהגת השכל. ולכן גם בקיום המצוות (אפילו המעשיות) צריך שתהיה פעולת המוח, כיוון שעניינו של האדם הוא – שהמוח יפעל גם ברגלים{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תרצ"ו|ד"ה וידבר אלקים|31698|פרק ה|עמוד=84}}.}}.


והטעם לזה, משום ריחוק הערך - והניגוד הקיצוני שבין שני מרכיבי האדם - ה[[גוף]] וה[[נשמה]], כי הנשמה היא עליונה ביותר - "חלק אלקה ממעל", וה[[גוף]] לעומתו - "עפר מן האדמה", שאין תחתון ושפל הימנו, והאדם כלול משתי בחינות קיצוניות אלו, לכן לא נבראו ביחד.
מידות שעל פי שכל הם מעצמותו ומהותו של האדם (המורכב משכל ומידות) [והיינו, לא רק שה"[[מוח שליט על הלב]]", אלא שגם עצם טבע המידות הוא על פי שכל{{הערה|שם=וי|1=ד"ה וישא אהרן, תרצ"ד פ"א. [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2926651 שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב ס"ד.]}}; ולכן גילויים הוא על פי שכל{{הערה|ד"ה לעולם יהא אדם, תש"ג פכ"ח. ד"ה וידעת, תש"ג פל"ב.}}. גם, מעלת השכל היא מעלת האדם כ"'''מין המדבר'''", וכאשר המידות הן על פי שכל, זהו '''מהותו האמיתית'''{{הערה|שם=וי}}.


מסיבה זאת נתפס האדם לקיצוניות, שאם יתעלה לפסגות רוחניות - יוכל להגיע לדרגות העליונות ביותר, שאין שום בריה יכולה לעמוד בהן.
מצד זה שעניינו של האדם הוא "שכלי", הוא מצד אחד "בטל" (ביכולת), ומצד שני הוא נעשה "[[ישות|יש]]".
ואם יתדרדר ח"ו מבחינה רוחנית, עלול הוא להגיע לשפל מוסרי ונבזי יותר מהחיות הרעות ביותר.  


==יצור חברתי==
===ט. פנימי===
מכיוון שהאדם הינו שכלי בעצם מהותו, ומכיוון שעניינו של השכל הוא "פנימיות", לכן גם כל ענייניו של האדם הם בפנימיות. והיינו, שכל דבר שיש לו קשר אליו, אפילו עצם הידיעה עליו, גורם לו להתפעל מזה, כיוון שזה נרגש בפנימיותו. [ועל כן הקב"ה לא רצה שאדם הראשון ידע ממציאות הרע, כיוון שכאשר ירגישנו, זה יגרום לו לירידה]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/1/5c.htm תורה אור בראשית ה, ג ואילך].}}.


אדם הוא מדיני בטבעו. כלומר יצור חברתי, ולכן:
דבר זה גורם לכך, שהשינויים בין בני האדם יהיו לא רק שינויים של חכם וטיפש וכיוצא בזה, דברים התלויים בעצם כוחותיהם הנפשיים, אלא גם בדברים שמחוץ להם, ולמשל – משרתו (יושב אוהלים או בעל עסק), מצבו הכלכלי (עשיר ועני), וכן סביבתו, מקום מגוריו (עיר וכפר), אכילתו, מלבושיו וביתו. והיינו, שכל דבר שהאדם בא איתו במגע – מורגש בפנימיותו ומשפיע עליו{{הערה|{{היברובוקס|[[אדמו"ר הריי"צ]]|קונטרס כללי החינוך וההדרכה|38857}}.}}.


1) האדם בטבעו משפיע או מושפע מהחברה בה הוא פועל.
אמנם, בזה עצמו – פעולת מקומו של האדם עליו, מכיוון שהאדם הוא מדיני, הינה גם בזה שהוא פועל על מקומו. "ודבר זה, אם האדם מושפע או משפיע תלוי בגזע יחוסו ובמעמדו ומצבו המוסרי ביחוס עצמו במעלות כשרונותיו והעיקר בכשרון מעשיו"{{הערה|{{היברובוקס|מכתב [[אדמו"ר הרש"ב]]|הובא בלקוטי דיבורים|39166|עמוד 1084 ואילך|עמוד=343}}.}}.


2) הוטבע בטבע האדם חוש ונטיה חזקה לחיות, לשהות ולהתאחד עם בני אדם שכמותו, על מנת להשתלב, לשתף פעולה ולפעול בחברה בה הוא חי ומתקיים.
מכיוון שעניינו של האדם הוא הפנימיות, לכן הכוחות שלמעלה מהשכל – הכוחות המקיפים שבאדם (כ[[רצון]]), נקראים "[[לא אדם]]".


ואילו הבדידות היא היפך טבע האדם, ועלולה לפגוע בו נפשית.
===י. בעל שינויים===
מגדרי האדם, הוא היותו בעל שינויים. והיינו, שמחמת היותו שכלי, הוא נעשה בעל שינויים, שמשתנה על פי השכל. מה שאין כן, דרגות שלמעלה מהשכל, הן נקראות "[[לא אדם]]" (כמו שכתוב "כי לא אדם הוא להנחם"{{הערה|[[ספר שמואל]]-א טו, כט.}}), כיוון שהם למעלה מגדר שינויים{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/16/72c.htm תורה אור פרשת יתרו עב, ג]. ד"ה וירח ה', חצר"ת. ד"ה קול דודי, תש"ט פ"ה ואילך.}}.


{{סגל}}
אמנם, כל זה הוא רק שינויים ב'''ציור''' שלו, שמשתנה על פי השכלתו, אבל ב'''עצמותו''' הוא לא משתנה, שתמיד הוא נשאר במהותו – מהות אדם{{הערה|שיחת שמחת תורה תר"פ ס"א.}}.


[[קטגוריה:נפש]]
==קישורים חיצוניים==
{{מבט}}
*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5801455/jewish/Human-Adam.htm אדם - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית)
 
{{אדם}}
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:האדם וגופו|*]]

גרסה אחרונה מ־20:25, 30 ביוני 2024

האדם הוא כינוי למין המדבר, והוא מכוון כלפי כללות המין האנושי. באופן פרטי הוא מכוון דווקא כלפי בני ישראל.

האדם הוא האדם התחתון, אשר נברא בדומה לאדם העליון, וברוב ענייניו הינו בדומה לו.

מהותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

מהותו של האדם מורכבת משני עניינים: בעצם עניינו הוא – שלימות, זה שהוא לא מוגדר בגדר מסוים, מאחר שאור אין סוף שורה בו[1]. ובגלוי, עניינו הוא – שכל, כיוון שהשכל שהוא הכח הנעלה ביותר המתאחד עם עצם הנפש[2].

גדרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

א. התאחדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מכיוון שהאדם נברא בדומה לאדם העליון, לכן גם אצלו כל העניינים הם בהתאחדות. באופן שכל אבריו משלימים אחד את השני, ולא רק בגלל מעלת עצמו, שגם העניינים הפחותים תופסים אצלו מקום, אלא מכיוון ששלימותו העצמית היא כוללת גם את האברים הפחותים, גם באופן גלוי נעשה בהם מעלה.

ולכן רואים, שיש שלימות בכל אחד מאברי גופו, התורמת לשלימות כל הגוף (ולמשל – שדרך הגידים, המוח והרגליים קשורים זה לזה). ודבר זה בא בגשמיות, כתוצאה מכך שכן הוא בנפש[3].

התכללות זו מתבטאת גם בכך שאנשים שונים משלימים אחד את השני (שאחד מכין אוכל והשני בגדים וכו'). מכיוון שעניין זה הינו דווקא באחדותם של ישראל, לכן דווקא הם נקראים אדם[4].

ב. התכללות הקווים[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדם בשונה מנבראים אחרים הינו כלול מכל הקווים – קו הימין, קו השמאל וקו האמצעי.

לעומת הבעלי חיים והמלאכים, שאצלם יש – א. מידה מיוחדת, ב. ללא התכללות. (לדוגמה: הנשר הינו רחמני ללא אכזריות כלל, ואין בו מאום ממידת הגבורה, ולעומתו העורב אכזרי ללא כל רחמים; וכן גם המלאך מיכאל בחסד, והמלאך גבריאל בגבורה).

אבל אצל האדם הוא בהתכללות, ולכן מידת החסד כלולה ממידת הגבורה (וכמו אב רחמן הדוחק את בנו מצד אהבתו). וכן, אפילו האדם האכזרי ביותר יש לו ממידת החסד.

בדבר זה, האדם יותר נעלה גם מהמידות של עולם התיקון, כיוון ששם התכללות המידות היא מצד שלימות המידות, ולא בעצם; אבל אצל האדם הוא מצד עצמו, שבעצם המידות אצלו בהתכללות.

הסיבה לדבר: בגלוי – מכיוון שעיקר האדם הוא שכל, ועל פי שכל מוכרח שיהיו כל המידות. בשורשו – מכיוון שהוא מעולם התיקון שבו המידות הינן בהתכללות. ובעצם – מכיוון שעצם האדם אינו מוגדר בגדר מסוים[5].

ג. התכללות המדרגות[עריכה | עריכת קוד מקור]

האדם כלול לא רק מכל הקווים, אלא גם מכל המדרגות, דהיינו, שהוא כולל בתוכו את המדרגות הנמוכות ביותר, ואת המדרגות הנעלות ביותר.

העולמות – האדם כלול מכל העולמות: גופו – עשיה הגשמי, נפשו – עשיה הרוחני, רוחו – יצירה, נשמתו – בריאה, חיה ויחידה – אצילות.

האדם כלול גם מאש, רוח, מים ועפר, וכן מדומם, צומח, חי ומדבר.

האורות והגילויים – החיות שבאדם, שהיא החיות הפרטית של הגוף, והכוחות הפנימיים – מאור הממלא כל עלמין, והחיות הכללית שבו – מאור הסובב כל עלמין. או: שורש נפשו – מאור הממלא, ושורש גופו – מאור הממלא[6].

עליון ותחתון – מכיוון שאצל האדם יש חיבור בין הגוף לנפש, הרי מצד הנפש הוא למעלה מכל הנבראים, אפילו מהנבראים העליונים; ומצד הגוף הוא (א) למטה מכל הנבראים אפילו מהדומם, (ב) הוא יכול להיות יותר נפרד מאלקות גם מאשר הנבראים הטמאים שמקבלים חיות מג' קליפות הטמאות.

על ידי חיבור הגוף והנפש הוא גם כולל את היום – נפש, והלילה – גוף. וכן את מדרגות האורות והכלים. ועל שם החיבור הזה הוא מכונה עולם קטן[7].

ומכיוון שהשם "אדם" הוא על שם החיבור של הגוף והנפש, הרי הוא נקרא "אדם" דווקא כאשר ישנו חיבור בין נפשו לגופו, ואזי גופו נקרא "בשר אדם", ונפשו נקראת "נפש האדם"[8].

מכיוון שהחיבור הזה בין הגוף והנפש הוא כל כך רחוק, החיבור ביניהם הוא דווקא מהדרגה הכי נעלית – על ידי כח האין סוף המפליא לעשות, שמקשר את הרוחניות (הנפש) עם הגשמיות (הגוף), וזה נעשה דווקא באדם[9].

מעלה זו נפעלת גם בנפש וגם בגוף: (א) שלימותו של האדם שהינו כלול מעליונים ותחתונים, נעשית על ידי חיבור זה. (ב) דווקא בהתלבשות זו מתגלה מעלת הנשמה – שיכולה להתלבש בגוף חומרי; וכן מתגלה כוח הנשמה לברר גוף גשמי וחומרי, שזהו כח שניתן רק לאדם – שיוכל לברר ולזכך חומר גשמי שיהיה כלי לאלקות. (ג) על ידי זה ניתנת לו האפשרות לבחירה חופשית. (ד) כך הוא יכול למלא את תפקידו – להעלות את כל העולמות מהעליונים ועד התחתונים ביותר.

כל זה הוא דווקא מצד הבריאה, אבל על ידי מעשיו של האדם, הנה באם יעשה טוב – יתעלה למעלה גם ממדרגת נשמתו כפי שהיא מצד עצמה (מכיוון שמילוי רצון ה' הינו נעלה יותר מהנשמה. וכן באם יבחר לעשות את ההיפך, הוא יושפל למטה גם ממדרגת גופו מצד עצמו[10].

הסיבה שהאדם כולל את הכל היא – מצד שלימותו. והסיבה שכל הנבראים כלולים בו היא – להורות שהכל נברא בעבורו[11].

ד. בעל בחירה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – בחירה חופשית

האדם הוא הנברא היחידי שיש לו בחירה חופשית, דהיינו שיכול לבחור במה שרוצה אם בטוב ולהיות צדיק גמור או להיפך ח"ו[12].

הסיבה שהוא יכול לבחור במה שירצה, נובע מהיות האדם בלתי מוגבל, וכן היותו כלול מכל הקווים – מקו הימין וקו השמאל, שבאדם הם גם יצר הטוב ויצר הרע.

מכיוון שעניינו של האדם הוא "שכל", לכן גם בחירה זו באה באמצעות השכל – שיכול להבין שאלקות זהו הטוב, ולבחור בזה; או כאשר מבין להיפך ח"ו, יבחר להיפך[13].

עובדה זו – שהאדם יכול לבחור בכל אשר יחפוץ, מורה על ה"ישות" שלו יותר משאר הנבראים, וזאת מכיוון שבחירתו היא מצד שכלו הוא, וכן מכיוון שהוא יכול לבחור להיפך מרצון קונו.

סיבת היותו "יש" היא, בעצם – מכיוון שהאדם התחתון דומה לעליון, שהוא ה"יש האמיתי". ובגלוי – מכיוון שהוא בעל שכל, והשכל מעלים על הביטול שלו (כיוון שהשכל הוא מציאות). [ולכן בהמה שאין לה שכל, בטלה לאדם, ואפילו לתינוק][14].

ה. מושל ורודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעלי החיים השונים מתבטלים אל הפרט החזק והגיבור שבעדר, או אל חיה אחרת החזקה ממנו; אבל האדם רודה ומושל בבעלי החיים (אף שאינו חזק מהם). וכן הוא (אפילו תינוק) משתוקק לרדות בהם[14].

כמו כן, יש לו את "כח המלוכה"[15] (שהוא למעלה מהכח לרדות ולמשול, שהוא בבעלי חיים; והמלוכה היא רק בבני האדם). כח זה מגיע ממעלת הנפש, שהוא מרומם ומנושא בעצם[16].

ו. הרגשת עצמו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אחת המעלות האנושיות היא זה שהוא מרגיש את "מהות עצמו" – בשונה מבעל חי, שמרגיש רק את גופו.

ההרגש הזה בא מצד עצם נפשו, שלמעלה מהכוחות הגלויים, ועל כן הרגש זה נמצא גם אצל מי שאינו בעל שכל. ומכיוון שכך (שההרגש בא מצד עצם עצמותו), הרי שהוא מעורב בכל ענייניו – שבכל דבר שיש לו, בכוחותיו, חושיו ולבושיו הוא מרגיש את מהותו העצמית, שהיא ה"אני" שבו[17].

ז. מדבר[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מין המדבר

האדם הוא היחידי מכל הנבראים שבעולם הזה[18]. שדיבורו מגיע מנפשו, דהיינו, שדיבורו הוא "דיבור נפשי", ולא כשאר בעלי החיים, ואפילו ציפור המדברת, שהדיבור שלה מגיע ממוצאות הפה, ולא מהנפש[19].

ח. שכלי[עריכה | עריכת קוד מקור]

עיקר מהותו של האדם (שעל שמה הוא נקרא "אדם") הוא השכל שלו[20]. והיינו, שגם המידות, הרצון והתענוג שלו הינם על פי שכל[21]. ועל כן מי שחי רק חיים בשריים, אינו בכלל אדם[22].

מכיוון שזוהי מהותו, נדרש ממנו שכל ענייניו, ואפילו פעולותיו הקטנות ביותר יהיו על פי הנהגת השכל. ולכן גם בקיום המצוות (אפילו המעשיות) צריך שתהיה פעולת המוח, כיוון שעניינו של האדם הוא – שהמוח יפעל גם ברגלים[23].

מידות שעל פי שכל הם מעצמותו ומהותו של האדם (המורכב משכל ומידות) [והיינו, לא רק שה"מוח שליט על הלב", אלא שגם עצם טבע המידות הוא על פי שכל[24]; ולכן גילויים הוא על פי שכל[25]. גם, מעלת השכל היא מעלת האדם כ"מין המדבר", וכאשר המידות הן על פי שכל, זהו מהותו האמיתית[24].

מצד זה שעניינו של האדם הוא "שכלי", הוא מצד אחד "בטל" (ביכולת), ומצד שני הוא נעשה "יש".

ט. פנימי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מכיוון שהאדם הינו שכלי בעצם מהותו, ומכיוון שעניינו של השכל הוא "פנימיות", לכן גם כל ענייניו של האדם הם בפנימיות. והיינו, שכל דבר שיש לו קשר אליו, אפילו עצם הידיעה עליו, גורם לו להתפעל מזה, כיוון שזה נרגש בפנימיותו. [ועל כן הקב"ה לא רצה שאדם הראשון ידע ממציאות הרע, כיוון שכאשר ירגישנו, זה יגרום לו לירידה][26].

דבר זה גורם לכך, שהשינויים בין בני האדם יהיו לא רק שינויים של חכם וטיפש וכיוצא בזה, דברים התלויים בעצם כוחותיהם הנפשיים, אלא גם בדברים שמחוץ להם, ולמשל – משרתו (יושב אוהלים או בעל עסק), מצבו הכלכלי (עשיר ועני), וכן סביבתו, מקום מגוריו (עיר וכפר), אכילתו, מלבושיו וביתו. והיינו, שכל דבר שהאדם בא איתו במגע – מורגש בפנימיותו ומשפיע עליו[27].

אמנם, בזה עצמו – פעולת מקומו של האדם עליו, מכיוון שהאדם הוא מדיני, הינה גם בזה שהוא פועל על מקומו. "ודבר זה, אם האדם מושפע או משפיע תלוי בגזע יחוסו ובמעמדו ומצבו המוסרי ביחוס עצמו במעלות כשרונותיו והעיקר בכשרון מעשיו"[28].

מכיוון שעניינו של האדם הוא הפנימיות, לכן הכוחות שלמעלה מהשכל – הכוחות המקיפים שבאדם (כרצון), נקראים "לא אדם".

י. בעל שינויים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מגדרי האדם, הוא היותו בעל שינויים. והיינו, שמחמת היותו שכלי, הוא נעשה בעל שינויים, שמשתנה על פי השכל. מה שאין כן, דרגות שלמעלה מהשכל, הן נקראות "לא אדם" (כמו שכתוב "כי לא אדם הוא להנחם"[29]), כיוון שהם למעלה מגדר שינויים[30].

אמנם, כל זה הוא רק שינויים בציור שלו, שמשתנה על פי השכלתו, אבל בעצמותו הוא לא משתנה, שתמיד הוא נשאר במהותו – מהות אדם[31].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדם
תארים אדם · איש · גבר · אנוש
אברים (בגוף) מוח · פנים · עין · אף · אוזן · פה · שיניים · שערות · זקן · מתנים · עורף · בשר · גידים · עצמות · עור · לב · כבד · רגל · ציפורניים · אברי גוף האדם (תבנית)
חושים ראייה · שמיעה · ריח · טעם · מישוש
חלקי הנשמה נפש · רוח · נשמה · חיה · יחידה · ראו גם: עצם הנשמה
הנפשות יצר הטוב · יצר הרע · נפש האלוקית · נפש הבהמית · נפש השכלית
פרטים נוספים אדם העליון · פני אדם · ירידת הנשמה לגוף · לא אדם · עולם קטן
סוגי נפשות זרע אדם · זרע בהמה


הערות שוליים

  1. ↑ לקוטי תורה תזריע כב, ב. אמור לז, ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' צז ואילך.
  2. ↑ וככה תרל"ז פרשה כ ואילך. מה רב טובך תרצ"ב פ"ג. ועוד.
  3. ↑ לקוטי שיחות חלק ד', ‏שיחה לפ' נצבים הערה 14, עמוד 1142, באתר HebrewBooks.
  4. ↑ ספר המאמרים תש"ב, ‏ד"ה שובה ישראל, פרק ח, עמ' 17, באתר HebrewBooks.
  5. ↑ הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות [ד"ה אחרי כן ראה להסתפק]. ליקוטי תורה אמור לז, ג - ביאור ע"פ והניף. ספר המאמרים תרצ"ז, ‏ד"ה וירא העם, פרקים ו-ז, עמ' 293 ואילך, באתר HebrewBooks.
  6. ↑ וככה תרל"ז פרק יד.
  7. ↑ ראה בראשית רבה פ"ח ופי"ב. קהלת רבה פ"א. אבות דר' נתן פל"א.
  8. ↑ הגהות הרבי הרש"ב, ‏לד"ה פתח אליהו - תרנ"ח, בתחלתו, באתר HebrewBooks.
  9. ↑ ספר המאמרים תרמ"ט, ‏ד"ה אחרי מות, פרק א, באתר HebrewBooks.
  10. ↑ שאף שהגוף מצד עצמו יכול לעשות היפך רצון ה', זוהי רק יכולת, ואינו נפרד בזה בפועל; אבל כאשר עושה – הוא נעשה נפרד בפועל.
  11. ↑ ראה תורה אור חיי שרה יז, א.
  12. ↑ רמב"ם הלכות תשובה פרק ה.
  13. ↑ ליקוטי תורה אמור לח, ב. ד"ה כבוד מלכותך תר"ס.
  14. ↑ 14.0 14.1 ליקוטי תורה האזינו עה, א.
  15. ↑ נתבאר בהמשך מן המיצר, תר"ס.
  16. ↑ ספר המאמרים תש"ו, ‏ד"ה תקעו פרק יד, עמוד 13 ואילך, באתר HebrewBooks.
  17. ↑ ספר המאמרים ה'ש"ת, ‏ד"ה לך לך, עמ' טז, באתר HebrewBooks. ספר השיחות ה'תד"ש, ‏שיחת פורים, בתחילתה, באתר HebrewBooks.
  18. ↑ דווקא העולם הזה, כיוון שהדיבור הוא אחד הדברים שבהם האדם דומה למלאכים - בראשית רבה פרשה ח, יא.
  19. ↑ ד"ה לולב וערבה, רנ"ט.
  20. ↑ ראה וככה תרל"ז פרק כ ואילך. ד"ה מה רב טובך, תרצ"ב פ"ג. ד"ה וישא אהרן, תרצ"ד פ"א. ד"ה ויבא עמלק, תש"ט. ד"ה רבי אומר, ש"ת פ"ב.
  21. ↑ ד"ה מן המיצר, תר"ס בסופו. ד"ה והיה אור הלבנה תרס"ז (מתוך המשך תרס"ו). ד"ה חייב איניש, תשח"י.
  22. ↑ ספר המאמרים ה'ש"ת, ‏ד"ה אם בחוקותי, פרק ג, באתר HebrewBooks.
  23. ↑ ספר המאמרים תרצ"ו, ‏ד"ה וידבר אלקים, פרק ה, באתר HebrewBooks.
  24. ↑ 24.0 24.1 ד"ה וישא אהרן, תרצ"ד פ"א. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב ס"ד.
  25. ↑ ד"ה לעולם יהא אדם, תש"ג פכ"ח. ד"ה וידעת, תש"ג פל"ב.
  26. ↑ תורה אור בראשית ה, ג ואילך.
  27. ↑ אדמו"ר הריי"צ, ‏קונטרס כללי החינוך וההדרכה, באתר HebrewBooks.
  28. ↑ מכתב אדמו"ר הרש"ב, ‏הובא בלקוטי דיבורים, עמוד 1084 ואילך, באתר HebrewBooks.
  29. ↑ ספר שמואל-א טו, כט.
  30. ↑ תורה אור פרשת יתרו עב, ג. ד"ה וירח ה', חצר"ת. ד"ה קול דודי, תש"ט פ"ה ואילך.
  31. ↑ שיחת שמחת תורה תר"פ ס"א.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=אדם_(מין_המדבר)&oldid=698123"