ערב שבת – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| (2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
===קריאת שנים מקרא ואחד תרגום=== | ===קריאת שנים מקרא ואחד תרגום=== | ||
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[שניים מקרא ואחד תרגום]]}} | {{הפניה לערך מורחב|ערך=[[שניים מקרא ואחד תרגום]]}} | ||
===טבילה במקווה=== | ===טבילה במקווה=== | ||
נוהגים לטבול ב[[מקווה]] בערב שבת, כדי לקבל את קדושת השבת{{הערה|ספר המנהגים עמוד 25.}}. מסופר ב[[זוהר (ספר)|זוהר הקדוש]]{{הערה|זח"ב קלו, ב. כמו כן [[האר"י]] ז"ל היה טובל ביום זה, אחרי קריאת פרשת השבוע (שער הכוונות ענין טבילת ע"ש סב, א, וז"ל "אחרי קריאת הפרשה היה טובל הטבילה של ע"ש").}} שרב המנונא סבא היה טובל בנהר בערב שבת. לאחר הטבילה מדייקים לנגב את הגוף, אך משאירים אבר אחד לא מנוגב{{הערה|ראו שיחת ר"ח מר חשוון תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג ח"א עמוד 6-384): איתא בפע"ח (שער השבת פ"ד) בשם האריז"ל, כשהיה עולה מן הטבילה בערב שבת לא היה מנגב עצמו במטפחת. ולכאורה כיצד יתאים הדבר עם המובא בגמרא (פסחים קיא:) אודות הזהירות שלא ללבוש מנעלים ע"ג רגלים לחות (וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך אדה"ז חו"מ הלכות שמירת גו"נ סל"א). ואפשר לבאר זאת בב' אופנים: א) העילוי דשאיבת מי שבת (קדושת השבת) גובר ומכריע את הזהירות הנ"ל; ב) בפע"ח אין צורך להבהיר שצריכים להיזהר בניגוב הרגלים, שהרי זה ענין מובן מעצמו, ולכן מ"ש שהאריז"ל לא היה מנגב עצמו - הכוונה לשאר הגוף, ולא לרגליים. ובנוגע למעשה - לא ראיתי נזהרין בזה (שלא להתנגב) כאשר הולכים לטבול במקווה בערב שבת, ו[[ערב ראש השנה]] ו[[ערב יום כיפור]] (ולמעשה מתנגבים).. ואדרבה: מכו"כ טעמים מדייקים לנגב את הגוף לאחרי הטבילה, ולכל ראש - מצד ענין של "דרך ארץ" מכיוון שלבישת הבגדים ע"ג גוף | נוהגים לטבול ב[[מקווה]] בערב שבת, כדי לקבל את קדושת השבת{{הערה|ספר המנהגים עמוד 25.}}. מסופר ב[[זוהר (ספר)|זוהר הקדוש]]{{הערה|זח"ב קלו, ב. כמו כן [[האר"י]] ז"ל היה טובל ביום זה, אחרי קריאת פרשת השבוע (שער הכוונות ענין טבילת ע"ש סב, א, וז"ל "אחרי קריאת הפרשה היה טובל הטבילה של ע"ש").}} שרב המנונא סבא היה טובל בנהר בערב שבת. לאחר הטבילה מדייקים לנגב את הגוף, אך משאירים אבר אחד לא מנוגב{{הערה|ראו שיחת ר"ח מר חשוון תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג ח"א עמוד 6-384): איתא בפע"ח (שער השבת פ"ד) בשם האריז"ל, כשהיה עולה מן הטבילה בערב שבת לא היה מנגב עצמו במטפחת. ולכאורה כיצד יתאים הדבר עם המובא בגמרא (פסחים קיא:) אודות הזהירות שלא ללבוש מנעלים ע"ג רגלים לחות (וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך אדה"ז חו"מ הלכות שמירת גו"נ סל"א). ואפשר לבאר זאת בב' אופנים: א) העילוי דשאיבת מי שבת (קדושת השבת) גובר ומכריע את הזהירות הנ"ל; ב) בפע"ח אין צורך להבהיר שצריכים להיזהר בניגוב הרגלים, שהרי זה ענין מובן מעצמו, ולכן מ"ש שהאריז"ל לא היה מנגב עצמו - הכוונה לשאר הגוף, ולא לרגליים. ובנוגע למעשה - לא ראיתי נזהרין בזה (שלא להתנגב) כאשר הולכים לטבול במקווה בערב שבת, ו[[ערב ראש השנה]] ו[[ערב יום כיפור]] (ולמעשה מתנגבים).. ואדרבה: מכו"כ טעמים מדייקים לנגב את הגוף לאחרי הטבילה, ולכל ראש - מצד ענין של "דרך ארץ" מכיוון שלבישת הבגדים ע"ג גוף לח פוגעת ב"נפש היפה" שבסביבתו כו'.. והעיקר - מעשה רב שמנגבים את הגוף לאחרי הטבילה. ואלו שרוצים לדייק ולהתנהג ע"פ מ"ש בכתבי האריז"ל - יכולים להשאיר חלק מסוים בגוף שאין מנגבים אותו, כדי שישאב מי שבת, וע"י חלק זה מתפשטת קדושת מי שבת בכל הגוף.}}. | ||
*החלפת הבגדים לבגדי שבת | *החלפת הבגדים לבגדי שבת | ||