רמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "יוסף רוז'ין" ב־"יוסף רוזין") |
|||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
ב[[ערבית]] הוא מוכר כמוסא בן מימון ('''موسى بن ميمون'''), או בשמו הערבי המלא: '''ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي''', אבו עמראן{{הערה|אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"[[משה]]".}} מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את [[הרמב"ם]] '''Maimonides''' (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ב[[יוונית]]: '''Μωησής Μαϊμονίδης''' (מואיסיס מאימונידיס). | ב[[ערבית]] הוא מוכר כמוסא בן מימון ('''موسى بن ميمون'''), או בשמו הערבי המלא: '''ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي''', אבו עמראן{{הערה|אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"[[משה]]".}} מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את [[הרמב"ם]] '''Maimonides''' (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ב[[יוונית]]: '''Μωησής Μαϊμονίδης''' (מואיסיס מאימונידיס). | ||
=== בצעירותו === | |||
[[קובץ:רבנים חבדיים בקהיר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רבנים]] חב"דיים בחנוכת [[בית הכנסת]] "הרמב"ם" בקהיר]] | [[קובץ:רבנים חבדיים בקהיר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רבנים]] חב"דיים בחנוכת [[בית הכנסת]] "הרמב"ם" בקהיר]] | ||
את חינוכו והשכלתו רכש [[הרמב"ם]] מאביו רבי [[מיימון הדיין]], שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק{{הערה|1=רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.}} של רבי מימון - [[ר"י מיגאש|רבי יוסף אבן מיגאש]], אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". [[הרמב"ם]] ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - [[רי"ף|רבי יצחק אלפסי]], הרי"ף. | את חינוכו והשכלתו רכש [[הרמב"ם]] מאביו רבי [[מיימון הדיין]], שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק{{הערה|1=רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.}} של רבי מימון - [[ר"י מיגאש|רבי יוסף אבן מיגאש]], אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". [[הרמב"ם]] ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - [[רי"ף|רבי יצחק אלפסי]], הרי"ף. | ||
גרסה מ־06:09, 21 באוקטובר 2020
הרמב"ם, הוא רבי משה בן מימון, נולד בי"ד בניסן שנת ד'תתצ"ה[1] ונפטר בכ' בטבת שנת ד'תתקס"ה.
גדולי הדורות התבטאו עליו באומרם: "ממשה עד משה לא קם כמשה".
תולדות חיים
רמב"ם נולד בקורדובה, שבאל-אנדלוס, כיום בספרד לאביו רבי מיימון הדיין.
שמו ומוצאו
משפחתו של הרמב"ם נקראה 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב"ם עד רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, המתייחס לזרעו של דוד המלך[2]. בין הרמב"ם לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:
- ר' עובדיה הדיין
- ר' שלמה
- ר' עובדיה הדיין
- ר' יוסף הדיין
- ר' יצחק הדיין
- ר' יוסף החכם
- ר' מיימון הדיין
- הרמב"ם
בערבית הוא מוכר כמוסא בן מימון (موسى بن ميمون), או בשמו הערבי המלא: ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي, אבו עמראן[3] מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את הרמב"ם Maimonides (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ביוונית: Μωησής Μαϊμονίδης (מואיסיס מאימונידיס).
בצעירותו
את חינוכו והשכלתו רכש הרמב"ם מאביו רבי מיימון הדיין, שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק[4] של רבי מימון - רבי יוסף אבן מיגאש, אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". הרמב"ם ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - רבי יצחק אלפסי, הרי"ף.
בשנת ד'תתק"ח (1148), כשהיה הרמב"ם בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.
לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר פס שבמרוקו, בפאס ככל הנראה כתב הרמב"ם את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד. אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.
העלייה לארץ ישראל
בשנת 1165 הפליגו הרמב"ם ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של הרמב"ם כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה. את ביקורו בארץ מתאר הרמב"ם כך: Cquote2.svg בליל אחד בשבת בארבעה ימים לחודש אייר נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי לאייר שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו צדקה כפי כוחם... בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה... וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה... ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה... וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן. Cquote3.svg – ספר חרדים, מצוות התשובה, פרק ג'
חייו במצרים
כעבור חמישה חודשים, ולאחר פטירת אביו הרב מיימון ירדה המשפחה והשתקעה במצרים. תחילה התגוררה המשפחה באלכסנדריה, וכעבור שנים ספורות עקרה לפוסטאט, קהיר העתיקה. במגיפה שהשתוללה בעיר עקב תנאי נקיון ירודים, נפטרו אשתו ובתו של הרמב"ם, לאחר מכן נשא הרמב"ם את בתו של ר' מישאל הלוי (תלמידו של הרמב"ם) בן ר' ישעיהו החסיד הלוי אלתקא, חתנו של רבי דוסא בן יעקב, ושם גם נולד בנו אברהם . כתבי יד רבים של הרמב"ם נתגלו בגניזה הקהירית שבפוסטאט. במצרים הוא אף הוכתר פעמיים במשרה "ראיס אל-יהוד" (=ראש היהודים) של יהודי מצרים, הפעם הראשונה עם הגעתו, והפעם השנייה בערוב ימיו.
הרמב"ם שימש כמנהיג הדתי של קהילת קהיר, ובמשך שנים רבות התפרנס מהשקעת כספיו בידי אחיו, דוד, שהיה בעל ספינה וסחר באבנים יקרות; אך לאחר שנספה האח בטביעת ספינתו בשנת 1177 לערך, דבר שגרם לרמב"ם לאבל כבד וכתוצאה מכך נפל למשכב במשך שנה שלמה, נאלץ הרמב"ם להתפרנס מיגיע כפיו, והפך לאחד מטובי הרופאים בקהיר. את ידיעותיו הרפואיות שאב הרמב"ם מהספרות היוונית הקדומה, בעיקר מכתבי גלנוס, אך גם מספריהם של חכמי מצרים העתיקה שהראו ידע רפואי רב.
בשל מומחיותו הרבה ברפואה, החל הרמב"ם בשנת 1185 לשמש כרופאו של הווזיר אל-אלפאצ'ל, המשנה למלך, ומאוחר יותר אף של אלפאצ'ל בנו של המלך צלאח א-דין. כתוצאה מכך בילה חלק ניכר מזמנו בארמון המלוכה. סיפורים עממיים רבים עוסקים בתקופה זו בחיי הרמב"ם, וברקעם נמצאים תככי החצר וקנאת השרים המוסלמים ברופא היהודי המצליח. על פי ההיסטוריון הערבי אל קיתי, סירב הרמב"ם לקבל תפקיד דומה שהוצע לו על ידי "מלך הפרנקים באשקלון", ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה.
מלבד עבודתו בחצר המלך, העניק הרמב"ם מזור להמונים שצבאו על דלתותיו, יהודים ונכרים כאחד. המשורר הערבי אל-סעיד אבן סינא אלמולך כתב עליו: "גלנוס ריפא את הגוף/ והרמב"ם גוף ונפש./ ידיעותיו קנו לו שם כרופא הדור/ הוא ידע לשכך את כאב הבערות/ לוּ באה הלבנה לידיו/ היה מרפא את כתמי פניה..."
השיטה שאומצה על ידי הרמב"ם בטיפוליו המקצועיים הייתה להתחיל עם טיפול פשוט, תוך שהוא משתדל לרפא על ידי תוכנית תזונה שנקבעה עוד לפני מתן תרופות. במכתב שמיען לתלמידו החביב יוסף אבן שמעון, שלמענו חיבר את מורה נבוכים, כותב הרמב"ם: "הנך יודע כמה קשה המקצוע הזה עבור מי שפועל במדויק ולפי המצפון, ועבור מי שקובע רק את אשר הוא יכול לתמוך בטיעון או בסמכות". במכתב נוסף, שהופנה אל שמואל אבן תיבון, הוא מתאר את תפקידו המקצועי המפרך, שמעסיק אותו כל היום ולעיתים קרובות בחלק גדול של הלילה.
עם זאת, במקביל לעבודתו הרפואית, אפשרה לו שקידתו להפיק יצירות מונומטליות, וכן לשמש כפוסק ומנהיג לקהילה היהודית. שמו יצא למרחוק ונשלחו אליו שאלות רבות בהלכה ובאמונה מכלל יהדות התפוצות. אחת הקהילות שעמדה עמו בקשר רציף הייתה יהדות תימן, שקיבלה על עצמה את הרמב"ם כפוסק וכמנהיג. בעקבות כמה מאורעות שאירעו בתימן[5], כתב הרמב"ם את איגרתו המפורסמת אגרת תימן, בה הוא מדריך אותם בעקרונות האמונה. חלקם של יהודי תימן העריצו את הרמב"ם הערצה עזה ואף תרמו לישיבתו במצרים תרומות משמעותיות ועל פי עדותו של הרמב"ן אף הוסיפו לנוסח הקדיש את שמו של הרמב"ם: "בחייכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון".
פטירתו ולאחריה
הרמב"ם נפטר בפוּסטאט (קהיר העתיקה) שבמצרים בכ' בטבת ד'תתקס"ה (13 בדצמבר 1204) בגיל 69. בנו רבי אברהם מילא את מקומו בהנהגת יהודי מצרים. הוא וצאצאיו כיהנו כנגידים ועמדו בראש זרם דתי-חסידי, המוכר במחקר בשם חסידי מצרים. המסורת אומרת שלפי דרישתו המפורשת של הרמב"ם "אל נא תקברוני במצרים", הועברה גופתו ממצרים לטבריה ובה אכן עומד ציון שמקובל כמקום קבורתו. בחלקה זו קבורים אף השל"ה הקדוש ורבן יוחנן בן זכאי. רבים הם הבאים לעלות על קברי גדולי היהדות הטמונים שם, אף שהדבר מנוגד לקריאתו "לא יפנה אדם לבקר הקברות" (וראה לעיל בכותרת "העלייה לארץ ישראל" את עדות הרמב"ם על עצמו כפי שמובאת בספר חרדים).
בשנת 2009 נחנך בסמוך לקברו של הרמב"ם מרכז מבקרים חדש, מרכז מורשת הרמב"ם, המציג את פועלו.
התנגדות לחיבוריו
על אף גדלותו העצומה בכל חלקי התורה, הניכרת בחיבוריו ובעיקר בחיבורו הגדול משנה תורה, בו מבאר את כל התורה שבעל פה בצורה מסודרת - אף על פי כן קמו לו אויבים רבים, ודווקא מקרב גדולי התורה בדורו. הסיבה לכך היא ספרו הקדוש "מורה נבוכים" שעל הנאמר בו חלקו רבים מראשונים, בעיקר בשל השיטה הפילוסופית עליו מושתת הספר.
אחד מגדולי הראשונים בדורו, ותלמידיו עמו, יצאו בקריאה לשרוף את הספר. לאחר שבסופו של דבר גרר הדבר לשריפת ענקית של אלפי ספרי תלמוד, ראה אותו גדול בכך סימן משמים כי טעה בדרכו, ועל כן חזר בו אותו גדול, ואף עבר בין בעיירות השונות להודיע את טעותו הגדולה.
חיבורו משנה תורה - "יד החזקה"
חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן בקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי יוסף רוזין הגאון מרוגוצ'וב, רבי חיים מבריסק, רבי שמחה מאיר מדווינסק (האור שמח), רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של הרמב"ם "משנה תורה".
רבים מאוד משיחותיו של הרבי מושתתים על דברי הרמב"ם, קושיות תירוצים וביאורים בדברי הרמב"ם.
כשהסביר אדמו"ר הרש"ב הענין של מתיבתא דרקיעא על כל היכלותיה בכל מקצועות הפשט, הרמז, הדרוש ראש מתיבתא דרקיעא והסוד שבתורה, אמר הרש"ב שהרמב"ם הוא הריש מתיבתא בהיכל מתיבתא דרקיעא.[6]
בקיאותו בחכמת הקבלה
אדמו"ר האמצעי אמר, הרמב"ם השיג עד עולם היצירה, ומשם השיג את האור של עולם הבריאה[7].
אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו רש"י, הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמז.[8]. וכן הרה"ק מקאמרנא כותב ב"נתיב מצוותיך"[9] כותב כי למרות שהרמב"ן לא זכה לראות את ספר הזוהר[10] הרי ש"הרמב"ם נראה מדבריו בכמה הלכות וענינים שראה אותו בוודאי".
עם זאת בשער הגלגולים[11] כותב האריז"ל כי הרמב"ם לא זכה לידע את חכמת הזוהר, ומסביר את הטעם לכך על פי הקבלה ולעומת זאת הרמב"ן זכה אך בסוף ימיו.
הרבי מציין במספר מקומות שמקורם של דברי הרמב"ם הוא מספר הזהר. דוגמא בולטת לכך הינה בדברי הרבי" במקור דברי הרמב"ם בהתחלת הספר "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון . . דיש לומר שהמקור הוא בדברי הזהר פ' וארא . . "פקודא דא קדמאה דכל פקודין . . למנדע לי' לקב"ה . . דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמין וברא עלין כלהו שמיא וארבע וכל חיליהון". והרי, לשון הרמב"ם הוא העתקה – בלשון הקודש – מלשון הזוהר[12].". ומוסיף: "ולהעיר מהידוע שכמה וכמה הלכות ברמב"ם – מקורם בדברי הזהר (ראה הרמב"ם והזהר (סיני, כרכים לב-לד) להר"ר מרגליות. וש"נ)[13]."
תאריך לידתו של הרמב"ם
הרמב"ם נולד בי"ד ניסן בשנת ד'תתצ"ה.
בקרב החוקרים קיים בלבול בנושא, זאת בשל ראיות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה.. ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. משמעות הדברים היא שבשנת א'תע"ט למניין השטרות, המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח לבריאת העולם היה בן שלושים, אם כך נולד בשנת ד'תתצ"ח. לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד בניסן ד'תתצ"ה. הרבי קבע בפשטות, שהרמב"ם חי שבעים שנה ומכאן שנולד בשנת ד'תתצ"ה[14].
בשנת תשמ"ו דיבר הרבי על כך שבאותה שנה ציינו בעולם שמונה מאות וחמישים שנה ללידת הרמב"ם, שהוא מספר מסוים, ומספר "עגול".
הרבי שיבח ענין זה, שמדברים אודות הרמב"ם, ומשבחים אותו, ואת ספריו, ואת היותו פוסק גדול אצל היהודים, וגם גדול ונשיא אצל היהודים שזה היה תוארו הרשמי בקרב היהודים שהרי היה רב הקהילות שבמקומו.
הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו לנשא את הרמב"ם וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות צדקה וממילא תתעורר גם שלילת הגזל שזה אחד משבע מצוות בני נח, על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם.[15]
יום ההילולא של הרמב"ם
כ' טבת הוא יום פטירתו של הרמב"ם.
הרבי עורר בשנת תנש"א לערוך ביום זה התוועדויות חסידיות בכל מקום.[16]
הרבי התבטא[17] בסמיכות ליום ההילולא של הרמב"ם לגבי כך שהקב"ה משלים וממלא את ימיהם של צדיקים מיום אל יום: "ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) - פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו ע"י הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו)"
תקנת לימוד הרמב"ם
| ערך מורחב – תקנת לימוד הרמב"ם |
באחרון של פסח תשד"מ תיקן הרבי שלושה מסלולים ללימוד וסיום הרמב"ם: מסלול של שלושה פרקים ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל אחד עשר חודשים), של פרק אחד ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל שנתיים ועשרה חודשים), ואת מסלול ספר המצוות (המיועד בעיקר לנשים וילדים), שהנושאים הנלמדים בו מקבלים לנושא בו מדובר במסלול שלושת הפרקים. אחת ממעלותיו של לימוד הרמב"ם, הוא משום שבלימוד הרמב"ם עד לסיומו מקיימים את שני החלקים של מצוות לימוד התורה: ידיעת התורה ולימוד התורה, משום שהרמב"ם מקיף את כל מצוות וחלקי התורה.
|
| ערך מורחב – סיום הרמב"ם |
באותה שיחה[18] הורה הרבי שלאחר סיום לימוד הרמב"ם יעשו סיום הרמב"ם בהשתתפות רבים מבני ישראל, לפני סיום הרמב"ם הראשון הורה הרבי לקיים סיומים בכל מקום, "ברב עם הדרת מלך", והוסיף שהסיום אינו שייך לחוג מסויים אלא שייך לכלל ישראל, ועל כן מוטל כל אחד ואחד להגיע אליו, בנוסף לכך דיבר הרבי על כמה מעלות שיש בקיום הסיום. סיום הרמב"ם העולמי נערך מאז בכל שנה בשכונת קראון הייטס, וסיום הרמב"ם בארץ ישראל נערך בטבריה על ציון הרמב"ם.
תמונת הרמב"ם
הפקפוק באמתיות התמונה
במשך השנים הצטברו טענות ושאלות רבות בנוגע לציור המקובל לרמב"ם – שנפוץ ראשונה בשנת
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין תק"ד בשם תחריט עתיק, וביניהם כמה פרטים הנוגדים את ההלכה:
כמו כן הוכח כי סגנון הלבוש שבתמונה מתאים לסגנון המזרחי, הנהוג בארצות ערב, בעוד הרמב"ם חי בעיקר בארצות המגרב, שם סגנון הלבוש שם היה שונה.
שיחת הרבי על תמונת הרמב"ם
בהתוועדות י"א ניסן תשמ"ה[21] נשא הרבי שיחה בהקשר לשנת ה-850 ללידת הרמב"ם, דיבר הרבי על כך שיש להפיץ את דמותו של הרמב"ם ואת פועלו ותרומתו להלכה היהודית ולאנושות כולה באמצאות כינוסים והדפסת בולים עליהם תמונתו של הרמב"ם[22] וציטוט מדבריו. בהמשך לכך ציין הרבי, כי אכן ישנו ספק באמתיות תמונת הרמב"ם, אך מכיוון שהתמונה מביאה לידי זיכרון הרמב"ם והליכה בדרכיו הרי שהדבר מביא תועלת רצויה, ויש לנהוג בכך. בפועל, מחשש לסתירות ההלכתיות הקיימות בתמונת הרמב"ם, נהגו חסידי חב"ד בפרסום מחזורי לימוד הרמב"ם וסיומו לעשות שימוש דווקא בתמונה מיוחדת שתוקנה לשם כך[23].
ראו גם
לקריאה נוספת
- סיפור ההתנגדות לרמב"ם בספר אגרת תשובת הרמב"ם
- אגרות הרמב"ם
- אגרות ושו"ת הרמב"ם
- הלכות בית הבחירה לרמב"ם עם ביאורי אדמו"ר שליט"א
- כתבי קודש להרמב"ם
- סדר המצוות להרמב"ם
- תשובות הרמב"ם
- פירוש הרמב"ם
- מוסרי הרמב"ם
קישורים חיצונים
- הרבי בשיחה מיוחדת לרגל 850 ללידת הרמב"ם
- הרבי מספר על הנהגות הרמב"ם
- מדקדקים פרשת שמות עמ' 15
- הרב יוסף ישעיה ברוין, לדרכו של הרמב"ם במשנה תורה
מתוך דברים שנשא במעמדי סיום הרמב"ם העולמי בשנים תשע"ה-תשע"ט
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ ראה בפסקה תאריך לידתו
- ↑ על פי עדותו של בנו מובא בסדר הדורות
- ↑ אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"משה".
- ↑ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
- ↑ ביניהם, לחצו של הסולטן על היהודים להמיר את דתם, הטפותיו של יהודי מומר על כך שכביכול "נבואת מוחמד" רמוזה בתורה, והופעתו של שבתאי צבי בתימן.
- ↑ אוס"ח בשםספר השיחות ה' ש"ת, עמודים 42-41 (מהדורת לה"ק עמוד מח)
- ↑ ספר השיחות תש"ג ע' 41.
- ↑ ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ ה'ש"ת [לה"ק] עמוד מז.
- ↑ נתיב התורה שביל א' מהדו' הרב שלום סאפרין ע' קל"ז
- ↑ מה שאין כן לפי מה שאומר האר"י הקדוש שהרמב"ם לא זכה לחכמת הזוהר והרמב"ן כן זכה
- ↑ הקדמה ל"ו דף מ"ה ע"ב
- ↑ 'הדרן על הרמב"ם' תשמ"ח, אות ד.
- ↑ בהערה 36 שם.
- ↑ לדוגמא: בשיחת יום ג' אור ליום ד' פ' שמות, אור לכ"ף טבת ה'תשמ"ט
- ↑ שיחת הרבי י"א ניסן תשמ"ה על 850 ללידת הרמב"ם חב"ד אינפו
- ↑ שלשלת היחס עמ' 35.
- ↑ הערה 83 בשיחת ש"פ שמות - כ"א טבת תשנ"ב
- ↑ אחרון של פסח תשד"מ
- ↑ "לא ילבש במלבוש המיוחד להן", הלכות עבודת כוכבים ומזלות, פרק י"א הלכה א'.
- ↑ "אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם" הלכות עבודת כוכבים ומזלות, פרק י"ב, הלכה א'
- ↑ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה - חלק ג, עמ' 1716, באתר היברו בוקס
- ↑ ואכן מדינות שונות אכן הנפיקו בולים עליהם הופיע דמותו של הרמב"ם, וביניהם ישראל, אורוגוואי, אנטיגואה וברבודה. כך גם הונפקו שטרות ישראליים בסך של כ1000 שקלים וכן בסך של שקל בודד, ומטבע של שקל בודד.
- ↑ אם כי גם בה לבוש הרמב"ם בבגדים שאסר בספרו
| ראשונים | ||
|---|---|---|
| אשכנז | רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה • שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • מהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • רבנו ירוחם • ראבי"ה • רבי יצחק אור זרוע • המרדכי • מהרי"ל • רבי ישראל איסרלן | |
| צרפת | רבי יעקב בן יקר • רש"י • בעלי התוספות (בהם רשב"ם, רבנו תם ור"י הזקן) • רבנו פרץ • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריז | |
| פרובנס | המאירי • בעל האשכול • הראב"ד • רז"ה | |
| ספרד | ארבעת השבויים • רב ניסים גאון • רבנו חננאל • רבי שמואל הנגיד • רי"ף • ר"י מיגאש • רבי יהודה הלוי • רבי אברהם אבן עזרא • רמב"ם • רמ"ה • רמב"ן • רבי יונה גירונדי • רבי יעקב בעל הטורים • רשב"א • רא"ה • ריטב"א • ר"ן • ריב"ש • רשב"ץ • רבי יוסף חביבא • ר"י אבן גיאת • רבי אברהם אבן חסדאי | |
| איטליה | רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • ריא"ז | |