מנורת הזהב

מנורת זהב בעל קנים אלכסוניים מתוך דגם הרב ישראל דב לבנוני

המנורה עמדה בדרום אוהל מועד, ובבית המקדש - בקודש, מול השולחן.

מידות המנורה במשכן

איור המנורה בספר משנה תורה בכתב ידו של הרמב"ם

אורכה - לאורך המשכן, במרחק ½2 אמה מקרשי הקיר הדרומי. קצה הנר המערבי עמד - במרחק 5 אמות מפרוכת קודש הקודשים. וכך כל אורך שבעת הנרות, עמד במקביל לשולחן ("מעשה חושב").

תיאור המנורה

ציור מנורה בעלת קנים ישרים, התגלה בבית כנסת עתיק מתקופת התלמוד בדוּרָה אֶוּרוֹפּוֹס שבסוריה

המנורה וכל חלקיה נעשו ממקשה אחת זהב טהור.

משקל המנורה וכל חלקיה - כיכר זהב טהור (57.6 ק"ג). גובה המנורה - 18 טפחים, אורך המנורה (למעלה בין הנרות הקיצוניים) - 12 טפחים. (לדעת "שלטי הגיבורים" - 9 טפחים).

המנורה כללה במקשה אחת: ירך (בסיס), קנה אמצעי, 6 קנים, 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים, ושבעה נרות. לצורך הטבת המנורה נוספו אביזרי עזר: מלקחיים, מחתות, מדרגות, כוז, כד שמן, שמן זית זך ופתילות (שנעשו מבלאי בגדי הכהנים).

תבנית מקשת המנורה

ירך המנורה - המנורה עמדה על בסיס רחב, כעין תיבה חלולה, שבתחתיתה 3 רגלים.

במרכז חלקו העליון של הבסיס חוטב פרח שממנו החל לעלות הקנה האמצעי. גובה בסיס המנורה (כולל רגלים, תיבה חלולה ופרח) - 3 טפחים.

בסיס המנורה נקרא "ירך המנורה". לגבי צורת הבסיס ישנם כמה דעות: לדעת רש"י הירך היתה כמין תיבה, לדעת ר' אברהם בן הרמב"ם הירך היתה עגולה, לדעת הילקוט שמעוני (קס"ט) הירך היתה מרובעת, ב"כל-בו" צויר הירך כתיבה בעלת שמונה דפנות.

הקנה האמצעי

אורך הקנה האמצעי - 15 טפחים.

הקנה קושט בגובהו בגביעים, כפתורים ופרחים.

תחילת הקנה האמצעי מן הפרח שעל ירך המנורה, משם עלה הקנה חלק עד לגובה שני טפחים.

בטפח השלישי של הקנה האמצעי חוטבו זה למעלה מזה: גביע, כפתור ופרח קטנים. שלשתם נכנסו בגובה טפח ("מעשה חושב" - לפי התוספות). (לדעת רש"י כל אחד מהם פנה לכוון אחר. הקנה המשיך ועלה חלק עד למרחק שני טפחים מהגביע כפתור ופרח.

בהמשך חוטב בקנה האמצעי כפתור בגובה טפח. מכפתור זה התפצלו שני הקנים החיצוניים (הארוכים) של המנורה אחד לימין ואחד לשמאל.

בהמשך עלה הקנה מן הכפתור עוד טפח חלק. ולאחר מכן חוטב בקנה האמצעי עוד כפתור בגובה טפח. מכפתור זה התפצלו 2 הקנים האמצעיים (הבינוניים) של המנורה אחד לימין ואחד לשמאל. בהמשך עלה הקנה מן הכפתור עוד טפח חלק. ולאחר מכן חוטב בקנה האמצעי עוד כפתור בגובה טפח.

מכפתור זה התפצלו 2 הקנים הפנימיים (הקצרים) של המנורה אחד לימין ואחד לשמאל. בהמשך עלה הקנה מן הכפתור 2 טפחים חלק. ולאחר מכן חוטבו בקנה, זה למעלה מזה: שלשה גביעים, כפתור ופרח שגובהם יחד - 3 טפחים ("מעשה חושב" - לפי תוספות). (בדעת רש"י נחלקו: "מעשה חושב" סובר שלפי רש"י האמור במנחות כח :, בטפח העליון היה גביע כפתור ופרח כל אחד לצד אחר. "ספר הזכרון" סובר שלפי לשון רש"י בחומש, "שלשה גביעים בולטים". דהיינו, רק הגביעים בלטו כל גביע לצד אחר).

סיכום מרכיבי הקנה נותן שאורך הקנה האמצעי היה - 15 טפחים. מעל הפרח העליון שבקנה האמצעי חוטב הנר, לקיבול השמן והפתילות.

קני המנורה

ערך מורחב – קני המנורה

במנורה היו ששה קנים שהתפצלו מן הכפתורים שבקנה האמצעי, שלשה מימין ושלשה משמאל.

גובה ראש הקנים היה כגובה ראש הקנה האמצעי. כלומר, 2 הקנים החיצוניים (התחתונים) היו ארוכים, 2 הקנים האמצעיים היו בינוניים, 2 הקנים הפנימיים (העליונים) היו קצרים.

בחלק העליון של כל אחד מששת הקנים המתפצלים, חוטבו לקישוט: שלשה גביעים, כפתור, פרח. הקישוטים חוטבו בדומה ובמקביל לקישוטי הקנה האמצעי.

מעל הפרח העליון שבראש הקנים חוטב הנר, לקיבול השמן והפתילות. לגבי צורת הקנים דעת הרבי היא כדעת רש"י והרמב"ם, שששת הקנים עלו באלכסון.

בשנת תשמ"ב עורר הרבי על כך שהקנים העגולים הגיעו מהרומאים.

הגביעים

במנורה חוטבו לקישוט 22 גביעים: 3 גביעים בכל קנה מששת הקנים, ועוד ארבעה גביעים בקנה האמצעי. לדעת הרבי הגביעים עמדו כך, שפיהם הרחב כלפי מטה כציור הרמב"ם. דפנות הגביעים היו "משוקדים", דהיינו, חוטבו בהם בליטות לקישוט בצורת שקדים (רשב"ם, אבן עזרא). (לדעת רש"י, "משוקדים" דהיינו, מצוירים).

הכפתורים

במנורה חוטבו לקישוט 11 כפתורים: כפתור אחד בכל קנה מששת הקנים, ועוד חמשה כפתורים בקנה האמצעי. הכפתורים דמו לביצה ששני ראשיה כדין (הרמב"ם). (לדעת הרש"י, דמו הכפתורים לתפוחים עגולים. לדעת הרמב"ם, גם הכפתורים היו משוקדים).

הפרחים והנרות

במנורה חוטבו לקישוט 9 פרחים: פרח אחד בכל קנה מששת הקנים, ועוד שלשה פרחים בקנה האמצעי. הפרחים דמו לקערה עגולה ששפתותיה מקופלות כלפי חוץ. (לדעת הרמב"ם, גם הפרחים היו משוקדים).

הנרות - בראש קני המנורה חוטבו 7 נרות מקשה אחת. (לדעת ר' יוסי, הנרות היו יכולים להתפרק מן המנורה). הנרות דמו לכוסות מזהב. בתוכם שמו את השמן והפתילות להדלקה. הפתילה של הנר האמצעי עמדה באמצע הכוס. שלשת הפתילות שמימין עמדו בשמאל הכוס, ושלשת הפתילות שמשמאל עמדו בימין הכוס. על ידי כך הופנו ששת הפתילות לעבר הנר האמצעי.

מלקחיה ומחתותיה

מלקחיה: לצורך לקיחת הפתילות מתוך השמן וישובם בנרות, נעשו מלקחים שהם כמין צבתים קטנים (רש"י). (לדעת הרמב"ן, "מלקחיה" הם כיסויים דקים מזהב שהיו על פי הנרות, וניתן היה לפותחם ולסוגרם). משקל המלקחים נכלל בכיכר הזהב שממנו עשו את המנורה (רש"י). (הרמב"ם פסק כדעת רבי יהושע בן קרחה הסובר, שהמלקחים לא נכללו בכיכר).

מחתותיה: הכהן הטיב את הנרות בכל יום מן האפר והפסולת. את הפסולת הניח בתוך המחתה, שצורתה ככף קטנה (רש"י). וממנה שפך לכוז שבמדרגה השניה. (לדעת הרמב"ן ואבן עזרא, "מחתותיה" הם כמו ספלים קטנים שהיו מתחת הנרות). משקל המחתות נכלל בכיכר הזהב שממנו עשו את המנורה (רש"י). (הרמב"ם פסק כדעת ר' יהושע בן קרחה הסובר שהמחתות לא נכללו בכיכר).